לא אקטואלי - 17.02.12

לא שבוע ולא אפרטהייד

חידה לקוראים: איזה אירוע יתחיל ביום שני הקרוב, יסתיים ארבעה שבועות לאחר מכן, ויגדיר את עצמו כשבוע? נכון! זהו שבוע האפרטהייד הישראלי, אשר ייערך בתאריכים שונים ב-26 ערים ברחבי העולם: אירופה, צפון אמריקה, דרום אפריקה ואפילו בעולם הערבי, שם בחמישי לחודש מרץ ייעצרו למשך שבעה ימים כל מעשי הטבח ההמוני לרגל התייחדות עם מאבקם של הפלסטינים בכיבוש הנאור.

יודע חקלאי פיקח

השבוע זכיתי לי לפגוש את שי דרומי בפעם הראשונה מאז שזוכה במשפט. מעבר לעובדה שכיף היה לראות את דרומי חופשי, מאושר וחיוני, שמעתי ממנו כי כיום מתנדבים בחווה שלו שלושה סטודנטים שהגיעו אליו דרך תנועת השומר החדש. שי סיפר לי שכיום הוא כבר לא מסתפק במתנדבים שיבואו לשמור על החווה, אלא מצפה שהחברים יתנו כתף גם בעבודה במקום. לדבריו, "אין צורך בשומר החדש אם אין בנמצא את הרועה החדש". ת'כלס – צודק! ניתן להתנדב בקבוצה או ביחידים, בצפון ובדרום, דרך אתר האינטרנט של השומר החדש.

על דעת המקום

החודש נפתח במוזיאון ישראל המחזור הרביעי של תוכנית "יחד יוצרים דיאלוג" מטעם ארגון גשר בו משתתפים כ-50 תלמידי מגמות אמנות מתיכונים שונים. כמו כל יוזמות גשר, גם מטרתו של מיזם מבורך זה הינה להסיר מחיצות בין דתיים וחילונים ולהפרות את השיח סביב סוגיות של זהות, הפעם, באמצעות שפת האמנות. התוכנית משלבות סדנאות, סיורים במוזיאון ויצירה משותפת כאשר הנושא סביבו ייערכו המפגשים הוא המקום. אני לא בטוח שיש כזה דבר יצירה משותפת, אבל באמנות, כמו באמנות, אין דבר כזה שאין דבר כזה.

מאה אחוז מאמינים

בשנת 1956 אימצה ארצות הברית את העיקרון של "In God we trust" (באלוהים אנו בוטחים) כמוטו הלאומי הרשמי של המדינה. "God save the queen" (אלוהים נצור את המלכה) הוא ההמנון הלאומי של בריטניה. בישראל לעומת זאת, כאשר מתגלה ש-84% מהיהודים מאמינים באלוהים, ה-16% הנותרים זועקים "אלוהים אדירים!".

חוזר חלילה

כיצד קרה שחלקם של החילונים המובהקים באוכלוסייה הצטמצם לכדי 16%? מעבר לכל ענייני הדמוגרפיה אני מבקש לספק הסבר לתופעת נטישת היהדות החילונית. זו אימצה לעצמה מנהג להניח בצד את המסורת. עבר דור, עברו שניים, והחילונות הישראלית נטשה גם את המסורת שלה עצמה. כך כתבי ברנר וברדיצ'בסקי מעלים אבק במדפים האחוריים של עולם הספרים החילוני, והחילוני הצעיר מוצא עצמו ללא תיאולוגיה חילונית מובהקת. אין זה פלא שהוא מוצא עצמו רועה בשדות זרים (אוניברסאליים) או בשדותיו של ישראל סבא, רחמנא לצלן.

אבא גוריון

השבוע התגלגל לידי צילום מכתב קצר ששלח דוד בן גוריון בעודו מכהן כראש ממשלה לשר האוצר: "חתמתי היום על הצהרת העובד(ת) לצורך קביעת ניכויי המס. בהצהרה, בסעיף 4 נאמר שם בעלי/אשתי. לדעתי יש להגיד אישי/אשתי. במילה בעל יש משמעות של אדנות ועבודה זרה, שאינה הולמת את כבוד האישה, השווה לגמרי בזכויותיה לאיש. תעשו כדברי הושע הנביא: "והיה ביום ההוא – תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי" (הושע ב', 18). בכבוד רב, ד. בן-גוריון". למי שתהה יהדות חילונית מהי...

חיים שכאלה

עוד יהודי חילוני שווה לכל נפש הוא המשורר חיים גורי, אשר לכבוד הוצאת הכרך השלישי שמאגד את כל שיריו, ייערך ביום שלישי הקרוב ערב דיון במכון ון-ליר. חייו של גורי, כמו גם שיריו, מגלמים בתוכם סיפור התחייה של העם היהודי: גורי, שנולד בעיר העברית הראשונה (שהיא לא באר שבע), למד בבית הספר החקלאי כדורי, סייע במחנות העקורים בהונגריה בהבאתם של ניצולי שואה לארץ ישראל, לחם בפלמ"ח ואף הספיק לשרת במילואים עד גיל 60 כנהג משאית במלחמת לבנון הראשונה. אשרינו שזכה.

בין הפטיש לסדן

בעיצומה של תקופת פוסט הטראומה של הציבור הדתי-לאומי אחרי הנסיגה מרצועת עזה ואירועי עמונה, פרסם הרב אלי סדן מניפסט הנושא את השם "קריאת כיוון לציבור הדתי", בו נימק את משנתו האידיאולוגית לאור מה שנראה כקרע בין הציונות לדת. חמש שנים מאוחר יותר, מצא עצמו אבי המכינות הקדם צבאיות כותב את חלקה השני של קריאת הכיוון, הפעם כמענה לכל הפרובוקטורים שמבקשים לפגוע בצה"ל מפה ומשם. בחדות ובנחרצות יוצא הרב סדן נגד תג המחיר והפעילות האלימות נגד צה"ל, ובאותה נשימה נגד כל מי שמבקשים לפגוע בהשתלבותם של הדתיים בצבא באמצעות תואנות שווא אודות הדרת ושירת נשים. אלא שהרב סדן עשה טעות מבורכת אחת כשבחר לסנגר על העולם החילוני ולשטוח את טענותיו לגופם של דברים. הרי בידוע הוא שעל מנת להגיע לכותרות, צריך לסמן אויב ולתקוף אותה בצורה נבזית, בדומה לכותבי המניפסטים מן השמאל שלא בחלו בהפניית אצבע מאשימה כלפי המתנחלים ותומכיהם.

תפילה לאני

קבוצת מבקרים יהודים עלתה השבוע להר הבית. השוטר בכניסה תדרך אותם בדרך גלותית משהו: "אתם אנשים דתיים. אני מבקש מכם לשמור על קדושת המקום ולא להתפלל". הגיוני. אני מקפיד על זה גם בהיכנסי לבית הכנסת הפשוט ביותר.

לא אקטואלי - 10.02.12

מדעי הרווח

השבוע נחנך בית הספר למדעי המוח ע"ש סמי סגול באוניברסיטת תל אביב. בית הספר החדש, הראשון מסוגו בישראל, מצטרף למספר מכונים לחקר המוח ומסלולי לימוד הפועלים בין כתלי האוניברסיטאות השונות המבוססים על לימודים בינתחומיים. אלו הן חדשות מרעננות וחשובות ממספר סיבות: ראשית, בשל מעורבותו המשמעותית של פילנתרופ ישראלי לטובת האקדמיה הישראלית. סיבה נוספת נובעת מכך שכפי שמחקרים על פעילות המוח מבוססים על תחומי ידע רחבים, כך התועלת הרבה המופקת מהם משפיעה באופנים שונים – רפואיים, שיקומיים, טכנולוגיים וקוגניטיביים, על רמת החיים של אזרחי ישראל. ושלישית, משום שכל קידום של המדעים המדויקים בישראל עתיד להניב תשואות גבוהות עבור מעמדה של מדינת ישראל בעולם, בניגוד למה שקורה יותר מדי פעמים כתוצאה מהפעילות "האקדמית" בפקולטות למדעי החברה והרוח.

נגד כיוון השאון

ביום שני האחרון נערך בירושלים האירוע הראשון בסדרת אירועי ימי שני של שאון חורף. שאון חורף הוא מיזם חדש של רשות הצעירים בעיריית ירושלים אשר מבקשת לקדם תכניות לחיזוק ירושלים כעיר אטרקטיבית לצעירים מכל בחינה שהיא. במסגרת השאון, נערכים בירושלים מדי יום שני בחודש פברואר עשרות אירועי תרבות, חברה ואוכל, לאו דווקא בסדר הזה. נראה שמאז שהצעירים הירושלמים החליטו לקחת את העניינים לידיים בבירה, השעון הביולוגי של העיר שינה כיוון: ככל שהזמן עובר, היא נהיית צעירה יותר ויותר.

גישה ראויה

לאחרונה פרסמה עמותת גישה שש קביעות שגויות אודות המצב ברצועת עזה: יש מצור על הרצועה; תושבי עזה לא יכולים לצאת ממנה לשום מקום; אסור לישראל לעצור ספינות בדרכן לעזה על פי החוק; לישראל אחריות מלאה על המתרחש בעזה; עזה זקוקה ליותר סיוע מבחוץ; יש משבר הומניטרי בעזה. לכאורה זה נראה מוזר שדווקא ארגון פרו פלסטיני כמו גישה שהוקם מיד לאחר יציאתה של ישראל מעזה, יודה שכל הטענות הנ"ל שגויות. זה לא שהחבר'ה בגישה נפלו על הראש, הם פשוט הבינו שהאשמת ממשלת ישראל מאפשרת לישראל ותומכיה להציג את העובדות שמעידות על חוסר דיוק שבטענות הכוללניות ובכך להפיל את הטיעון כולו. מבלי להיכנס לעמדות של גישה, אין ספק שהגישה שלהם נכונה: ראוי שהטענות המושמעות בדיון הציבורי מפי כל הצדדים ובכל נושא, יהיו מדויקות. די לנו בשיח של הטחת האשמות.

התחזית: ללא שינוי

עצה ליאיר לפיד: לא משנה מה יהיה סדר היום של מפלגתך החדשה, אל תקרא לה שינוי. לא בגלל ההסבר שהובא באייטם הקודם, כמו בשל הסיבה שכשמפלגה מצליחה – לא רצוי להתאהב בשינוי. ע"ע מפלגה שמרוב הצלחה התרסקה מ-15 מנדטים ל-0 באבחת מערכת בחירות אחת.

סרטי תהודה

'עיר עמים' הינו ארגון המקדם אג'נדה פוליטית לחלוקתה של ירושלים. במסגרת פעילותו, מפרסם הארגון מפות של העיר, עורך סיורים ומגיש עתירות נגד עמותות שפועלות לשמירה על ירושלים מאוחדת. בנוסף לכל אלה, עורכת 'עיר עמים' את מיזם 'רגע-ים' שמטרתו ליצור ולהפיץ אסופת סרטים קצרים אשר מתיימרים להציג את המורכבות מאחורי המציאות הירושלמית. במסגרת שנתו החמישית של המיזם, נבחרו להקרנה שלושה סרטים, כולם סביב דמותם של מנהיגים פלסטינים צעירים. לכאורה, פעילות מבורכת. בפועל, מדובר במימון סרטי תעמולה המוקרנים ברחבי העולם ומציגים את "המורכבות" מאחורי המציאות הירושלמית באופן חד צדדי, כאילו אין צורך להזכיר על איזה רקע נבנתה גדר הביטחון ומדוע כוחות הצבא נאלצים לרדוף אחר פלסטינים שבורחים לכל עבר.

בחייאת חוני

שמישהו יבקש מחוני שפעם הבאה הגשם יגיע אחרי האובך ולא הפוך.

לא אקטואלי - 3.02.12

מיהו יהודי לאומי?

השבוע פורסמו תוצאותיו של סקר מרכז גוטמן לסקרים, ממנו עולה כי 80% מאזרחי ישראל היהודים מאמינים באל. מדובר אמנם בנתון מעניין, אך לא בנתון קריטי. אמנם, חלקו הארי של הסקר התייחס ליהדות כדת, אבל הנתון החשוב באמת עבור העם היהודי הוא שאלת הזהות היהודית הלאומית, הן בקרב אתיאיסטים גמורים והן בקרב חרדים. ואכן, 92% ענו שהעיקרון המנחה של להרגיש חלק מהעם היהודי חשוב להם ו-79% היו רוצים להיוולד יהודים. הסבר אפשרי לתופעה מרתקת זו מובא על ידי פרופ' דוד ביאל, מחבר הספר המחכים 'לא בשמיים – מסורת המחשבה היהודית החילונית', אשר מצטט את המהפכן יצחק דויטשר שטען כי גם "הכופר היהודי המפליג הרחק מהיהדות שייך למסורת היהודית". תשאלו את אחד, העם.

וגר זאב עם ברל?

כמדי ט"ו בשבט, עורך מכון הרטמן את הכנס לישראל יהודית ודמוקרטית. הפעם ייסוב הכנס סביב סוגיית הצדק החברתי ויכלול שלושה חלקים: 17 שולחנות עגולים בהם ייערך לימוד מטעם ארגונים שונים, מליאה מרכזית עם שלי יחימוביץ' (שנה שעברה הייתה זו ציפי לבני, למי שהשם מצלצל לו מוכר), ושישה מושבים מקבילים שייסובו על נושאים אקטואליים. למצער, כללי האתיקה המקצועית מונעים ממני להמליץ בחום על השולחן העגול להנחייתו אהיה שותף ושייערך מטעם בית המדרש לציונות של המכון לאסטרטגיה ציונית, גם אם הוא יכלול דו-קרב טקסטואלי מרתק בין ברל כצנלסון לזאב ז'בוטינסקי. רצוי להירשם מראש.

ערס פואטיקה

אירוע נוסף שייערך באותו ערב הוא 'פואטרי סלאם' – ז'אנר חדש של הקראת שירים שהגיע לישראל בשנה האחרונה ועיקרו הצגת טקסטים ליריים מקוריים בפני קהל על ידי שחקנים ו/או ראפרים ו/או נביאים. בשל נטיית המשתתפים לרצות את הקהל שקובע מיהם העוברים לשלב הבא, חלק ניכר מהיצירות מקבל מאפיינים של סטנד אפ, אבל עדיין ניתן למצוא כישרונות החוצבים את מילותיהם ממעמקי ליבם. האירוע ייערך בבית מזי"א, האכסניה החדשה והמושקעת של אמני הבמה בירושלים. זו הפעם השנייה שערב כזה נערך בירושלים, ואם לשפוט לפי הפעם הראשונה, יש למה לחכות.

לא סיפור פשוט

זהו סיפור על ישראלי בן 67, בן גילה של המדינה, טיפה יותר. עלה מלוב לארץ עם הקמתה היישר אל בירייה שבצפון הרחוק. לפני שהיה יוצא לבית הספר, היה רועה את צאן הוריו וכשגדל מעט יצא לעבוד בעבודות מזדמנות על מנת לסייע לפרנס את עשר האחים והאחיות שנולדו אחריו. לאחר השירות הצבאי, תוך כדי עבודתו בבניין ולמרות שלא השלים 12 שנות לימוד, רכש לעצמו מקצוע מכובד, ועבד ב-41 השנים האחרונות כמנהל חשבונות בתעשייה האווירית. השבוע פרש לפנסיה. עד עכשיו עשה לביתו. הגיעה השעה שיעשה לעצמו. לא משימה פשוטה עבורו כלל ועיקר. אחרי הכול, אבא נשאר אבא.

הארץ זה שם

‎"זה אולי איננו הפרלמנט שאליו שאפו במערב... רובו נתון בידי מפלגות דתיות, חלקן, כמו האיחוד הלאומי, אפילו רדיקליות בהשקפת עולמן - ומיעוטו בידי זרמים ותנועות ליברליים חילוניים... אבל זהו הפרלמנט של אזרחי ישראל. צריך לברך את אזרחי ישראל על הצלחתם לחולל את המהפכה, להפיל את המשטר שדיכא אותם ולכונן בפרק זמן קצר יחסית פרלמנט ייצוגי חדש, שירכיב בקרוב גם את הממשלה החדשה. ואולם, המהפכה הישראלית איננה נוגעת רק לשינוי שיטת המשטר או להפלת ראש הממשלה. היא משנה את אופיו של הקשר בין השלטון לאזרחים: לא הציבור צריך למצוא חן בעיני משטרו, אלא המשטר הוא זה שצריך מעתה לקבל לגיטימציה אמיתית מן הציבור. זהו יסודה של הדמוקרטיה, שעליה מבקשים אזרחי ישראל ונציגיהם לבנות את עתידם." מאמר מערכת של הארץ, בשינויים קלים, מסביר מהו יסודה של הדמוקרטיה. אה כן, במצרים, לא בישראל.

איקס מיקס

בפרשת השבוע נקרא את שירת הים אותה שרו משה ובני ישראל אחרי חציית ים סוף. לעומת זאת, לא ברור מה בדיוק שרו בנות ישראל כשהצטרפו למרים בתופים ובמחולות. מה שכן ברור הוא, ששירת הנשים היהודיות שלא פסקה מאז ועד היום, לא צפויה להיקטע. הלהיט הנשי הבא עליו אני מהמר הוא הסינגל החדש של נאויה משרקי, 'אש תמיד' שמו, המשלב מילים של הרב קוק עם פסוקים מישעיהו ושירת האזינו במיקס מקפיץ ולא אופייני למגזר. בקרוב בחופות הקרובות למקום מגוריכם.

המצע הישראלי

כן למשא ומתן עם הפלסטינים, אבל לא לנסיגות חד צדדיות. כן לשוק חופשי, לא לקפיטליזם חזירי. כן לסולידריות חברתית, לא לשיח של מגיע לי. שוויון זכויות, אבל רק תמורת שוויון בנטל. כן לעזור לחרדים ולערבים להשתלב בשוק העבודה, אבל לא להתרפס בפניהם. מדינה יהודית ודמוקרטית, דמוקרטית ויהודית. כן לפוליטיקה, לא לשחיתות. מצע של כמה שורות, זה מה שצריך יהיה כדי לנצח בבחירות הבאות.

לא אקטואלי - 27.01.12

טיבי ליהודים

אני דווקא בעד להשאיר את טיבי בכנסת. אם צריך, כדאי גם לתת לו שריון במפלגת ימין. אחרי הכל, טיבי הוא הנכס האלקטורלי הגדול של המחנה הציוני בישראל.

מבקר שלא מבכר

בקרוב אמורה הכנסת לבחור את מבקר המדינה השמיני. הדעה הרווחת היא כי לתפקיד אמור להתמנות שופט בית משפט עליון, או לכל הפחות משפטן, וזאת למרות שבחוק יסוד: מבקר המדינה נקבע מפורשות כי "כל אזרח ישראלי שהוא תושב ישראל כשיר להיות מועמד לכהונת מבקר המדינה". בפועל, כל מבקרי המדינה עד כה היו משפטנים, כשארבעת האחרונים מלאו את התפקיד לאחר שכיהנו כשופטים. במערכת הציבורית בישראל, בה כוחם של המשפטנים בכל רשויות השלטון מתעצם, אולי הגיעה השעה למנות לתפקיד אדם שאינו משתייך למילייה המשפטי, ולא יהסס לבקר גם אותו.

להפריט את המוח

עד שימונה מבקר חדש, יש לקוות שיישאר לו מה לבקר. הגיליון החדש של 'ארץ אחרת' עוסק הפעם בהשתלבותן של חברות הייעוץ האסטרטגי בקביעת המדיניות הממשלתית בתחומי ביטחון, בחינוך, ברווחה ובשירות הציבורי בכלל. מקריאת אחד עשר הכתבות מצטיירת תמונה מדאיגה: ראשית, משום שהממשלה מעבירה את העברת ההחלטות לגופים פרטיים, אשר לא בהכרח מחויבים לערכים ועמדות אותן נבחרה הממשלה לקדם. שנית, מכיוון שהשירות הציבורי הופך להיות פחות מעניין ועל כן מאבד את הטובים שבעובדיו. כנגזרת מכך, הפקידות במשרדי הממשלה הופכת להיות פחות מקצועית ומתקשה לפקח על חברות הייעוץ החיצוניות. מי שמציג תמונת מצב מדאיגה במיוחד הוא פרופ' אריה אלדד, היום חבר בוועדת חוץ וביטחון ובעבר קצין בכיר במילואים, שמתאר במאמרו כיצד הופכים מפקדי צה"ל למנהלים מסורסים הנושאים באחריות בזמן שנותרו נטולי סמכות.

כבר לא מגמגם

וידבר אל העם: אחיי העבדים, איפה הכסף?

רודפי עפיפונים

השבוע הושקה "הרשימה השחורה", מיזם אינטרנטי חדש שהוקם על ידי איש השמאל הקיצוני, פרופ' ניב גורדון וחבר מרעיו, בו מוצגים כל השמות שנחשפו על ידי ארגונים כמו אם תרצו, ישרא-קמפוס ומוניטור האקדמיה הישראלית כפעילים אנטי ישראליים. למרות שעיקר מהות פעילותם של ארגונים אלה מסתכמת בהצגת עובדות שבדרך כלל אינן גלויות לעיניי הציבור, הם מואשמים על ידי פעילי השמאל הקיצוני את בסתימת פיות. לעומת זאת, כאשר שר החינוך מקדם בימים אלה את צירופן של פרופ' טליה איינהורן ופרופ' צילה סינואני-שטרן למועצה להשכלה גבוהה, פועלים גורמי שמאל באקדמיה נגד קידומן של אלה שכל חטאן הוא שהן מלמדות במרכז האוניברסיטאי באריאל. אז מי הוא הרודף ומיהו הנרדף?

הורות מאוחרת

במסגרת הפסטיבל התקשורתי שנערך ביום ראשון האחרון, איחרו עשרות אלפי הורים לעבודה לאחר שנאלצו לפזר את ילדיהם בגנים ובתחנות הרכבת מאוחר מהרגיל. לטובת טיפוח ההיסטריה, הקדיש עיתון ידיעות אחרונות כמעט את כל שער העיתון כשידיעה על שוטר מג"ב שנדקר בשועפט נדחקה לעמוד 21. לא סתם קוראים להם ידיעות אחרונות.

בין אביב לחורף

שוב אתר החרמון מלא, ושוב צריך לחזור על הפתרון הראוי: יורחב אתר החרמון. בימים אלה, יש סיכוי טוב שאסד אפילו לא ישים לב.

תכנית הגירה למגירה

אין צורך לחכות לפעם הבאה שבג"צ יידרש לדון בחוקיות הוראת השעה של חוק האזרחות כדי לקדם את הסדרתה של מדיניות הגירה כבר בכנסת הנוכחית. לפני יותר משנה, הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק ההגירה לישראל, שמבקשת להסדיר בחוק את מדיניות ההגירה של מדינת ישראל ונותנת מענה לרוב סוגיות ההגירה אשר טורדות את מנוחת היהודים: החל מאיחוד משפחות, דרך מהגרי עבודה ועד הגירת פליטים. הצעת החוק המפורטת מתבססת על נייר עמדה שפורסם על ידי מרכז מציל"ה ועליו חתומים פרופ' שלמה אבינרי, פרופ' אמנון רובינשטיין וליאב אורגד. אמנם לא מדובר בהצעה מושלמת (לדוגמא, מתבקש למנוע גם קבלת אישור עבודה ממי שנכנס לישראל באופן לא חוקי מבלי שהוכר כפליט), אך היא מהווה בסיס התחלתי ראוי לדיון בנושא. על הצעת החוק חתומים כלל חברי הכנסת של קדימה ואיתן כבל אחד. מעניין יהיה לראות אם כל החתומים על ההצעה ימשיכו לתמוך בה גם בימים אלה, בהם תלותה של קדימה בארגוני השמאל הלא תמיד ציוני גדולה מתמיד.

שופוני אישה

אפרופו הצעת החוק המדוברת, זה לא עניין של מה בכך שכבוד יו"ר האופוזיציה חתומה על הצעת חוק. לשם המחשה נספר שעד לשבוע האחרון הייתה חברת הכנסת ציפי לבני שותפה להגשתן של שלוש הצעות חוק בכל תקופת הכנסת הנוכחית. ביום שני האחרון, נפל דבר בישראל, ולבני מצאה עצמה חתומה על שלוש הצעות חוק חדשות נוספות, כולן לקידום זכויות נשים. נראה שלבני גילתה השבוע מה היתרון היחיד שיש לה על אחד, יאיר לפיד.

בין אסטרונומיה לאסטרולוגיה

אם יאיר לפיד הוא מטאור, אז הפוליטיקה היא האטמוספרה. כדור הארץ קורא ליאיר "לפיד".

לא אקטואלי - 19.01.12

לדעת הציבור

ביום ראשון תגיע לסיומה ההצבעה לפרס ביקורת התקשורת על שם אברמוביץ' (שום קשר לאמנון – להפך!) המוענק מטעם האגודה לזכות הציבור לדעת זו השנה ה-13. לקו הגמר הגיעו השנה שישה מועמדים: הפובליציסט דרור אידר, העיתונאים וחתני הפרס בעבר מתי גולן ובן דרור ימיני, הרבנית שולמית מלמד, איילת שקד מתנועת 'ישראל שלי', והבלוגרית דבורית שרגל. חשוב שקהל רחב ככל האפשר ישתתף בהצבעה שנערכת באתר האגודה באינטרנט ולא על מנת לקדם מועמד כזה או אחרת, שהרי כולם ראויים וראויות, אלא כדי להעצים את יוקרתו של הפרס החשוב שכיום לא מקבל את מקומו הראוי בתקשורת הישראלית, מסיבות השמורות עימה.

אם אין הניל"י

בעבר כבר הצגתי פה את היוזמה היפה לציון זכרו של אבשלום פיינברג, ממקימי מחתרת ניל"י, באמצעות אזכרה מחתרתית המתקיימת ליד קברו שבהר הרצל כבר כמה שנים בזכות שתי תלמידות בעלות תושייה שלא הצליחו להבין כיצד הוזנח זכרו של הגיבור הלאומי. גם ביום ראשון הקרוב, יום השנה ה-95 לפטירתו, תיערך אזכרה מכובדת, שכוללת מסר חינוכי, היסטורי וערכי יותר מכל שיעור אחר שמתקיים באזור בשעה 15:30. לתשומת לב מורים, תלמידים ושאר אזרחים טובים.

ניקולאי השני

אם השם ניקולאי בלינוב לא אומר לכם כלום, אתם לא לבד. בלינוב הוא סטודנט רוסי שהוכה למוות על ידי המון זועם בעת שניסה להגן על יהודי ז'יטומיר בפרעות של שנת 1905. בשנים הרבות שחלפו מאז, מעשה ההקרבה של בלינוב כמעט ונשכח על ידי העם היהודי, מדינת ישראל ואפילו גוגל. מי שמבקשים לתקן את העוול ההיסטורי ולהוקיר את גבורתו של בלינוב הם החברים במרכז האוניברסיטאי באריאל שייערכו ביום ראשון הקרוב טקס מיוחד שיכלול את הסרת הלוט מעל אנדרטה לזכרו של ניקולאי ושאר הרוגי הפוגרום.

קצרים לדוסים

למרות הפרופיל התקשורתי הגבוה להן זוכות מגמות התחרדות בציבור הדתי לאומי, ניתן לשער כי בפועל חלקים הולכים וגדלים בציבור הדתי-לאומי נוטים דווקא למגמות של בגרות ובורגנות. הוכחה לכך ניתן לראות באמצעות מעקב אחרי התפתחויות מעניינות בעולם הפנאי, הבידור והאמנות הפנים מגזרי: אינדיקציה אחת היא תפוצתו הגבוהה של מגזין מוצש. לכך מצטרפת הפופולאריות של אתר ארמדיל, קבוצת המאיירים המוכשרת שבדיוק השבוע פרסמה את המגזין ה-26 במספר שעוסק בנושא גבריות. שאפו מיוחד מגיע לאיור של אורי רוזביץ' בו מוצגים השופטים התנ"כיים כפורום מטכ"לי שנערך למקרה ודבורה, שופטת וזמרת לעת מצוא, תתחיל לשיר. שוב. לאלה מצטרפים החודש חבורת אנדרדוס, קומיקאים דתיים שהצליחו לפרוץ במהירות לתודעה של צעירי הציונות הדתית בזכות קובץ מערכונים ויראליים בעלי הומור דתי משובח.

שאלות זהות

בחודש שעבר יצא לאור הגיליון הראשון של 'זהויות', כתב עת חדש לתרבות וזהות יהודית בהוצאת מכון ון-ליר והקיבוץ המאוחד אותו עורך הרב והדוקטור נפתלי רוטנברג. בלב הגיליון ניתן למצוא דיון מעניין במיוחד סביב שאלת מחויבותו של עם הספר לספר התנ"ך, בו מציגים ארבעה כותבים את עמדתם המורכבת מנקודות מבט שונות: פרופ' יאיר זקוביץ מזווית פדגוגית, שולמית אלוני מזווית פוליטית, פרופ' מיכאל פישביין מזווית פילוסופית ופרופ' אוריאל סימון מזווית סוציולוגית. ההסכמה הרחבה של כל הארבעה, לא בדיוק ליכודניקים ותיקים, לגבי החיוניות שבהחזרת התנ"ך למרכז תוכנית הלימודים הממלכתית בישראל מהווה יותר מרמז דק לשר החינוך לגבי הקונצנזוס הרחב לגני השינוי הבא אותו עליו להוביל.

מצוקת השכונות

מושג רווח בעולם הגיאוגרפיה העירונית הוא הג'נטריפיקציה: תהליך עירוני-חברתי של חדירת אוכלוסייה מהמעמד הבינוני והגבוה לשכונות חלשות במרכזי ערים תוך שינוי מתמשך של אופי השכונה, התחדשות פני הרחובות, שיפוץ בתים ותחלופה של העסקים באזור. דוגמא לכך בישראל היא שכונת נווה צדק התל-אביבית. הספרות המחקרית לא תמיד מתייחסת באהדה לתופעה זו ומבקרת את הפגיעה באוכלוסיות החלשות שנאלצות לעזוב. אלא שיש גם תהליך הפוך, שעדיין לא זכה בשם: חדירת אוכלוסייה מהמעמד הנמוך לשכונות של בני מעמד הביניים, תוך פגיעה בערכי הנכסים בשכונה והפיכתה למעשה לאטרקטיבית לבני האוכלוסייה החדשה בלבד. בירושלים לבדה ניתן לזהות את התופעה הזו במספר מוקדים דוגמת בנחלאות, רמת אשכול והגבעה הצרפתית שהפכו להיות אבן שואבת לפועלים זרים מאפריקה, חרדים וערבים ממזרח ירושלים, בהתאמה. כשזה התהליך הדומיננטי גם בשכונות רבות ברחבי ישראל שמתחרדות או מוצפות בעובדים זרים, המשמעות המעשית היא פחות אפשרויות מגורים למעמד הביניים. לך תסביר את זה לראשי מחאת הדיור.

שכונת חיים

למרות שגם המודל של ג'נטריפיקציה וגם המודל ההפוך מיושמים בדרך כלל בתהליך לא מתוכנן, יכולות הרשויות להפעיל מדיניות מתמרצת בהתאם לצורך. לדוגמא: למשך תקופת ביניים, עירייה יכולה לתת מלגות ו/או הנחות לסטודנטים שיתגוררו בשכונות חלשות. באמצעות הגדלת הביקוש בשכונה והבאת אוכלוסיה חזקה אליה, מחיר הנכסים עולה ומהתשואה נהנים תושבי המקום שעוברים לגור במקומות פחות מרכזיים. כשמגיעה מספיק אוכלוסיה חזקה, אטרקטיביות השכונה עולה עוד יותר ואיתה מחירי הדירות, אשר מאפשרות את הפיכתן של שכונות העוני במרכז הערים לשכונות חזקות. יש שיראו בכך את החלשתן של האוכלוסיות החלשות, אך למעשה מדובר במהלך ממנו כולם יוצאים נשכרים: לבני המעמד הבינוני נפתחות אפשרויות נוספות למגורים במרכז העיר ולאוכלוסיות החלשות מוענקת ההזדמנות להיחלץ משכונת העוני ולשפר את תנאי מגוריהן.

לא אקטואלי - 13.01.12

שמאל מחפש ומתחפש

בשעה טובה ולא כל כך מוצלחת השמאל הישראלי מבין שהסיכוי שלו לחזור לשלטון הוא לא ריאלי. שלי יחימוביץ הייתה הפוליטיקאית הראשונה להבין זאת, ואמצה אג'נדה חברתית ראויה לדיון ציבורי. אחרים בוחרים לבנות עצמם על בסיס השנאה לחרדים ו/או מתנחלים ו/או חרדלים. השיח האינטלקטואלי הפנים שמאלני מעל דפי ביטאון הארץ מלמד על אימוצו של כיוון חדש, שעיקרו דמוקרטיזציה של המרחב שבין הירדן לים. יש שיקראו לזה מדינה דו-לאומית, יש שיציעו מודל של ארבע מדינות: מדינה חרדית, מלכות יהודה, מדינה פלסטינית ומדינה חילונית ליברלית. המרכיב היסודי מאחורי הגישות החדשות הן נטישת הדיכוטומיה של ימין מול שמאל לטובת חלוקה בין מחנה הדמוקרטיה למתנגדיו. בעזרת רוב הציבור הישראלי שבאמת תומך בדמוקרטיה ייכבש השלטון, אלא שנציגי המחנה יהיו במקרה שמאלנים ויממשו את רעיונותיהם המקוריים ויסיימו את הכיבוש בשם הדמוקרטיה. מי שרואים בכל ענייני הדרת הנשים ושאר מאבקים שנושאים את שם הדמוקרטיה, חלק מאסטרטגיה כוללת – לא טועים.

ועדת חכירה

בראיון שהעניק יובל שטייניץ למוסף זה בשבוע שעבר, טען שר האוצר כי פיתרון של הריסה אינו הגיוני: "אילו היו מגלים שיש למישהו טענת בעלות על שכונה ברמת אביב, האם מישהו היה מעלה בדעתו להרוס את הבניינים בשכונה ולמסור אדמה פנויה לבעליה? הרי היו מוצאים פיתרון של פיצוי לבעלים". לא מדובר בטיעון פילוסופי בלבד, שהרי כבר ישנן שכונות שלמות שנמצאות על אדמות של הפטריארכיה היוונית. אם יהרסו המאחזים שנמצאים על אדמות פרטיות, יהווה הדבר תקדים שיעודד את הפלסטינים ותומכיהם ללחוץ על הכנסייה היוונית שלא להמשיך את הסדר ההחכרה עם דיירי טלביה ורחביה. לתשומת ליבם של כמה משופטי העליון שלא ידעו שהם מתנחלים.

מי שלא פועה לא טועה

בשבוע שעבר ביקרתי את החלטתו של מכון פועה לערוך כנס בו יישאו דברים גברים בלבד. איני חוזר בי מהביקורת – אני עדיין חושב שבמיוחד בנושא מסוג זה חשוב שגם נשים ישמיעו את קולן, ושאסור שתהליך ההידברות עם האוכלוסייה החרדית יכשיר התרפסות בפני כל גחמותיהם. עם זאת חשוב לי להבהיר: הטור שלי נכתב ביום שלישי, לפני שהתחיל הקמפיין הארסי נגד המכון החשוב. טעיתי כשלא זיהיתי שמדובר בקמפיין בהתהוות, אליו אין לי שום כוונה להצטרף. על כך התנצלותי בפני הקוראים ופעילי מכון פועה שעושים עבודת קודש.

מבריחים בחירות

במבט ראשון נראה שמעשה קפיצתם של רבים לבריכה הפוליטית בימים אלו משרה אווירה של בחירות. בפועל, לא אתפלא אם ייווצר בדיוק האפקט ההפוך: יותר ויותר ח"כים, רבים מהם מהעבודה וקדימה, מבינים שכניסתם של כוחות חדשים לשוק הפוליטי שומטת את הקרקע דווקא מתחת לכיסאותיהם שלהם ולכן יעדיפו לקיים את הבחירות במועד מאוחר ככל האפשר, גם כשהדבר נוגד את האינטרס הציבורי אותו הם אמורים לשרת. ולא נשכח את אריה דרעי, דפני ליף ואלדד יניב שבדרך...

פוליטיקה אחרת

ועכשיו ברצינות, סיכום אירועי השבוע האחרון בפוליטיקה הישראלית: יאיר לפיד הודיע על הקמתה של מפלגה סקטוריאלית של איש אחד. בתגובה, שלפה מפלגת העבודה את הסלב שלה, נועם שליט. "אם הילד שלי היה נחטף, הייתי מצטרף למפלגת העצמאות", אמר פוליטיקאי משופשף. עצומה חדשה רצה ברשת: אם אפול בשבי לא ארצה שקרוביי ירוצו לפוליטיקה. קדימה יוזמת חוקי צינון לקרובי חטופים, ובכלל למפלגות שקמו אחריה. אנסטסיה שפכה מים על חבר כנסת ערבי. השמאלנים נזכרים שהיא גיורת. לא מפריע להם שהייתה גויה. זה שהיא התגיירה זה מה שמשגע אותם. אותם שמאלנים שוכחים שרק בבחירות הקודמות הוצבה אותה אשת תקשורת ברשימת קדימה לכנסת. האפליה ממשיכה: שוב הערבים קיבלו יותר מהיהודים. והפעם, אנסטסיה קיבלה פי 30 מחנין שהרביצה רק לסדרנית פשוטה ולא לחבר כנסת מכובד. צפויה להיות מערכת בחירות מעניינת, רוויה באידיאולוגיה: הקמפיין של יאיר יישא את הלפיד שיגרש את ביבי, לבני תמשיך עם הנוסחא המנצחת "ציפי או ביבי", ושלי תלך על ההברקה המקורית של "שלי שלך, שלך – של ביבי".

מחיר המחאה

דפני ליף שוב פונתה מדירתה השכורה. לא נורא, אם אף אחד לא יפריע למדינה ליישם את חוק המסתננים שאושר השבוע בכנסת, שוק הדירות בתל אביב צפוי לגדול בקרוב בצורה משמעותית. אגב, באופן מפתיע, נימוקו של בעל הבית לא היה שהוא יכול לקבל עכשיו הרבה יותר כסף על דירה בה גרה דפני ליף המפורסמת.

אזרחי העולם

"יתכן שבזמנים כאלה יש לשקול את הצגת התפישה שלפיה מגני זכויות אדם יקבלו הכרה כקבוצה וכמעמד הראויים להגנה ולקשר את האמצעים האנטי-דמוקרטיים לסדרת ההגנות המוכרות במשפט זכויות האדם הבינלאומי המתייחס לפעילי זכויות אדם... אני מאמינה שאנו צריכים להתחיל לבנות את המעמד של פעילי זכויות האדם ולהשתמש בו בשפה ובפעילות שלנו בתחום זכויות האדם. חיוני להכניס מונח זה לשיח הציבורי, להשתמש בו במשפט – כולל במשפט זכויות האדם הבינלאומי – ולנקוט צעדים שיאפשרו לקהילת זכויות האדם לעבור מתפישה מתגוננת לתפישה תקיפה, פרואקטיבית." הדברים הללו, אותם נשאה פרופ' נטע זיו, פרופ' מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב, ולשעבר סגנית הנשיא בקרן החדשה לישראל, מצביעים על האסטרטגיה אותה מבקשים פעילי השמאל הרדיקלי לקדם: לערער על כפיפותם לחוק הישראלי ולקבל את הסעד המבוקש באמצעות המשפט הבינלאומי. צעד קטן לפעילי השמאל, צעד גדול בדרך לדה-לגיטימציה של מדינת ישראל.

הדרת נציגי ציבור

פרופ' מרדכי קרמניצר, סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, שלח לחבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן, יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת, מכתב חריף בו הוא טען כי הכנסת מגלה מעורבות יתר בנושא ערוץ 10 וכי ראוי היה שהרשות השנייה, כמוסד הרגולטורי, תעסוק בעניין. קצת מוזר שדווקא מי שנושא את שם הדמוקרטיה טוען כי קיימת מעורבות יתר של נבחרי הציבור בענייני הציבור, ובמיוחד במקרה בו לרגולטור יש חלק בכך שערוץ 10 הגיע למצבו הקשה לאחר שלא מילא במשך שנים את חובותיו במכרז בו זכה.

לא אקטואלי - 6.01.12

בזכות נשים

ביום רביעי הקרוב יערוך מכון פוע"ה את הכנס השנתי ה-12. למי שלא מכיר נספר כי מכון פועה עושה עבודת קודש בייעוץ וסיוע לזוגות בנושאי פוריות. שחר אילן ידידי הסב את תשומת לבי לכך שכל הדוברים בכנס, מהרבנים דרך הרופאים ועד החוקרים, כולם גברים. מישהו צריך לגלות להם שתנאי הכרחי לפוריות הינו שיתוף פעולה מצד המין השני. וזה לא שאין נשים צדקניות, תשאלו את פועה.

ויעשו כולם אגורה אחת

את אתר אגורה למסירת חפצים יד שנייה מכירים חלק ניכר מהאוכלוסייה בישראל, יעידו על כך 74,000 חפצים שנמסרו בשנת 2011. פרויקט אגורה זכה אף להכרה ממסדית, כשזכה לאחרונה במקום הראשון בתחרות יזמות חברתית סביבתית בישראל מטעמם של המשרד להגנת הסביבה ושותפים נוספים. בהתאם לרוח החסכונית ששורה עליי, אוסיף כי כל מילה נוספת על המיזם המבורך – מיותרת.

מדינה מכה

הסעודים לקחו לי את כל הכוכבים. איך אני אמור לקנות עכשיו מפלון מים לחדר שלי?

חלמיש למעינו מים

בין ממטר גשמים למשנהו, הגיע לידי ספרו החדש של הרב חן חלמיש, אנשי הגשם, אשר מביא עשרה מדרשים העוסקים בגשם ובעיכובו. המציאות של מחסור בגשמים היא בעלת השלכות מיוחדות: האדם, כמו גם החברה, מזהים את התלות שלהם בכוחות העליונים, דבר שמביא אותם לפשפש במעשיהם על מנת להסיר את הגורם למניעת הגשמים. העלילות השונות, עטופות בתיאורים הצבעוניים של מדרשי חז"ל וכרוכים בפרקי לימוד מרתקים של הרב חלמיש, מביאים את הקורא לידי חוויה קיומית הכוללת לימוד מעמיק ותפילה חרישית. מומלץ ליום חורף סגריר.

עבודה ערבית

ביום שלישי הקרוב יערוך עיתון דה-מרקר בשיתוף בנק לאומי כנס כלכלי המיועד למגזר העסקי הערבי. כיאה לכך, הכנס ייערך בנצרת. מטרת הכנס הינה לזהות את החסמים העומדים בפני העסקים במגזר הפרטי ולדון על דרכים להסרתם. לכנס זה חשיבות רבה, הן משום שמדובר בקבוצת אוכלוסיה שרחוקה מלנצל את כוח העבודה שבה, והן משום שרווחה כלכלית לקבוצה הגדולה של אזרחי ישראל הערבים היא אינטרס מובהק של המשק הישראלי. להערכתי, אחד החסמים העומדים בפני היזם הערבי העצמאי הינה הקושי התרבותי להתמודד עם הבירוקרטיה הישראלית, גורם אשר מביא לכך שרבים מהיזמים במגזר הערבי בוחרים להקים עסקים הרחק מעיני הרשויות. הקלת הבירוקרטיה הישראלית תקל על יותר ערבים לפתוח את העסק שלהם באופן גלוי ורשמי, ועל הדרך תשרת את כלל אזרחי ישראל.

ערוץ אחד

אסור שערוץ 10 ייסגר. אחרת נוכל לראות את אותן תכניות רק בערוץ 2.

קואליציה נגד קואליציה

בימים רביעי וחמישי הקרובים ייערך במכללת ספיר כנס בנושא הפוליטיקה של המחאה. כדי ללמוד על הנושא אפשר ללכת לכנס ואפשר לראות מי הספונסרית המרכזית של הכנס: הקרן החדשה לישראל. מי שמעוניין להבין עד כמה שקועה הקרן במאבקים להחלשת הקואליציה הנוכחית, מוזמן להגיע ביום ראשון הקרוב בשעה 9:00 למשרדה של רחל ליאל, מנכ"לית הקרן החדשה, לפגישה של הקואליציה נגד הדרת נשים.

פרדוקס הגבר

אם אני שונא להתחבר לרגשות שבי, זה אומר שאני מחובר לרגשות שבי?

לא אקטואלי - 30.12.11

גלגל המזל בהישאם פאלאס (צילום: זוהר בר-יהודה)

יריחו תחילה

טיול-רוח'לה (בערבית: טיול) היא יוזמה חדשה לעריכת טיולים משותפים לישראלים ופלסטינאים משני צדי הקו הירוק, כשהמטרה היא לאפשר לצדדים להכיר את חייו וסיפורו ההיסטורי של האחר מבלי לעסוק בסוגיות פוליטיות עכשוויות. יצוין כי ביקור של ישראלים בשטחי A נחשב לאירוע נדיר למדי בשל העובדה כי לשם כך נדרש אישור מיוחד מצה"ל. זכיתי להשתתף בטיול הראשון בשטחי הרשות הפלסטינית שנערך בשבוע שעבר ביריחו ובית לחם והופתעתי לגלות עד כמה יריחו נעימה ומסבירת פנים לתיירים ישראלים. נראה כי ללא קשר לתהליך המדיני, הגיעה השעה שמדינת ישראל תאפשר לאזרחיה להגיע כתיירים לחלקים בשטחי A בהם המצב הביטחוני רגוע למדי. כך רמת העוינות בין העמים תפחת, ייווצר תמריץ כלכלי חיובי לפלסטינים המתונים, הישראלים יזכו לבקר באתרי תיירות חדשים-ישנים וייהנו מסחלב בארבעה שקלים. אפשר להתחיל ביריחו.

נותנים ידיים (צילום: שרה אלן)

שוויון נפש

השבוע פרסמה עמותת 'סיכוי' מחקר מעמיק אשר בדק את עמדותיהם של אזרחים יהודים וערבים בנוגע לסוגיית השוויון. מי שירצה יוכל לצאת מעודד מכמה מהממצאים שעלו במחקר: 60% מהיהודים סבורים כי קידום השוויון של האזרחים הערבים הוא אינטרס של המדינה ובקרב האזרחים הערבים יש תמיכה גורפת בהשתלבות כלכלית (88%), פוליטית (81%) וחברתית (78%). לעומת זאת, הפערים הגדולים בין עמדות היהודים לעמדות הערבים מתגלים כאשר מגיעים לשאלות כגון חובת השירות הצבאי/אזרחי ושאלות סביב סמלי המדינה וצביונה. עורכי המחקר מבקשים לטעון כי ממצאי המחקר מראים כי הרוב מעוניין בשוויון. הם צודקים באופן חלקי בלבד: למעשה, הציבור היהודי מגדיר שוויון כשוויון זכויות וחובות אשר צריך להיות ממומש ברמת כל פרט ופרט, בעוד שהציבור הערבי מגדיר שוויון כשוויון זכויות הן לאזרח והן לקולקטיב הערבי.

חברת אשראי

בהשפעתה של המחאה החברתית בקיץ האחרון והדילמות שהעסיקו את הציבור הדתי ביחס אליה, פורסם לאחרונה גיליון חדש של כתב העת דעות, שעוסק ביחס לכסף בחברה הדתית. לזכות עורכי כתב העת, בהוצאתו של מרכז הרצוג ותנועת נאמני תורה ועבודה, ייאמר כי המאמרים שנבחרו להציג את הסוגיה לא נגררו אחרי השיח הפופוליסטי וסיסמאות נוסח צדק חברתי. ראויים לציון בעיקר ניתוחו המרתק של יאיר שלג, לטעמי הסוציולוג המדויק ביותר של הציונות הדתית, את היחס של הציבור הדתי לתרבות הצרכנית, והמונולוג העצוב של הדס ב', על הפגיעה בזכויות עובדים במוסדות הדתיים בחסות האידיאלים והמסירות לכלל ישראל. יש לקוות כי הדיון המעמיק והבוגר שמובא בגיליון יחלחל גם אל השיח הציבורי.

דו-קיום על גמל דו-דבשתי (צילום: ניר בומס)

יש מה להתווכח

נושא כספי בו לא עסק הגיליון הנוכחי של 'דעות' הינו שאלת מקורות המימון של ארגונים ומוסדות ללא כוונת רווח. לאחרונה עלו לסדר היום ביקורות כלפי תנועות שונות בציבור הדתי אשר זוכות למימון מסוים מצידה של הקרן החדשה לישראל. אלה טוענים כי הקרן מנסה להכשיר את פעילותה באמצעות תמיכה באותם ארגונים, ואלה טוענים כי הקרן לא מתערבת בפעילותם ובהעדר מקורות הכנסה חלופיים אין להם ברירה אלא להשתמש בכסף. על פניו, כולם צודקים. בפועל, נראה כי הגיעה השעה לערוך בירור נוקב בקרב ארגוני הציבור הדתי בפרט והחברה האזרחית בכלל בשאלת הלגיטימציה של מקורות המימון השונים: מכספי ממשלות זרות וקרנות פרו פלסטיניות לארגוני שמאל, דרך כספי נוצרים אוונגליסטים למוסדות חינוך ביו"ש, ועד כספי אוליגרכים שכשרות הונם מוטלת בספק למוסדות צדקה.

איש תחת גפני

השבוע הצהיר חבר הכנסת משה גפני כי בכוונת סיעתו, יהדות התורה, לשקול מחדש את הברית הפוליטית עם הימין, בעיקר בשל המתקפות התקשורתיות מצד עיתונאים שמאלנים המבקשים לערער את הממשלה הימנית באמצעות פגיעה בחרדים. על רקע הנטייה הימנית המסורתית של רוב המצביעים החרדים ניתן אמנם לראות בקריאות של גפני איומי סרק שנועדו להשגת רווחים פוליטיים, אך עדיין לא כדאי להתעלם מהן לגמרי. במידה וגפני, החיים רמון של הפוליטיקאים החרדים, יצליח להוביל את המפלגות החרדיות לכיוון זה, ייאלץ המחנה הלאומי להיערך מחדש. אפשרות אחת להתמודדות עם מצב זה היא קידום היוזמה לפיה ראש המפלגה הגדולה הוא זה שמרכיב את הממשלה. במציאות כזו סביר להניח שחלק ממצביעי המפלגות הקטנות, בכללן החרדים, ינטשו את כור מחצבתם לטובת מפלגה ממנה יתכן וייבחר ראש הממשלה. ההיתכנות הפוליטית לקבלת יוזמה כזו כרגע היא אפסית, בעיקר בשל אילוצים קואליציוניים, אך לקראת בחירות, היא תוכל לשמש כשוט בידי המפלגות הגדולות כנגד המפלגות ששוכחות לעתים עד כמה הן קטנות.

(הלילה הלילה הלילה (צילום: דרה פרנק

מכת הרבה

הכה בחרדים, הכה במתנחלים, הכה בליכודניקים, הכה בבעלי ההון, הכה באהוד ברק, הכה בטרכטנברג, הכה בשרה, בסוף ביבי ייפול.

לא אקטואלי - 23.12.11

סביבה ומסובב

בחודש שעבר השיק המשרד להגנת הסביבה קמפיין הסברתי כחלק מהמאבק בתופעת שריפת הפסולת במגזר הערבי. מי שרוצה, יוכל למצוא קווי דמיון רבים בין היוזמה הזו של השר גלעד ארדן להצעת החוק של אנסטסיה מיכאלי להנמכת הדציבלים הבוקעים ממערכות כריזה של מסגדים. למרות שמטרת היוזמות ראויה, הן אינן פשוטות ליישום לאור הצורך בשינוי דפוסי התנהגות מסורתיים במגזר הערבי המובל על ידי גורמים חיצוניים (ובמקרה יהודים). אין ספק כי הדרך השונה בה בחרו שני נבחרי הציבור לפעול עשתה את ההבדל: האחד בחר לרתום את ראשי הרשויות במגזר הערבי למהלך הסברתי במהותו והשנייה בחרה ללכת על מהלך חקיקתי לעומתי, שאמנם מביא לה כותרות רבות, אך ככל הנראה לא יביא להשגת המטרה.

קריאת גיוון

במהלך חג החנוכה וגם מעט לאחריו (למעשה עד סוף דצמבר) ייפתחו דלתות מחסני ידיעות ספרים בחולון לטובת מכירת חיסול של כותרי ההוצאה. שיאו של האירוע יתקיים ביום ראשון הקרוב בו יחולקו תעודות זהב (20,000 עותקים), פלטינה (40 אלף) ויהלום (100 אלף) לסופרים הפופולאריים ביותר. חמישה ספרים בסך הכול זכו להימכר ביותר ממאה אלף עותקים: 'המוסד' של נסים משעל ומיכאל בר-זוהר, 'הכלב היהודי' של אשר קרביץ, 'תפילילה' של מאיה חנוך ומיכל כהן-חי, 'אל תשלח ידך אל הנער' של הרב ישראל לאו וחסמב"ה של יגאל מוסינזון. את הפרשנות על נתונים אלו והמסקנות על הישראלי (שקצת מעל?) הממוצע, אני מותיר בידי הקוראים הלא ממוצעים שלי.

במקום שאין מדינה

ביום שלישי הקרוב יעניק מרכז מורשת מנחם בגין את 'פרס בגין' עבור תרומה ייחודית למען עם ישראל וארץ ישראל. אל רשימת הזוכים המכובדת מצטרף השנה ארגון השומר החדש. זכייתו של הארגון החשוב והמועיל הזה מצטרפת לזכיות קודמות של נפש בנפש ושל רבני צוהר. כולם ארגונים שממלאים פונקציות אותן הייתה אמורה למלא המדינה כחלק מתפקידה כמדינת הלאום של העם היהודי: הגנה על ההתיישבות, עידוד עלייה ומתן שירותי דת. מעניין מה בגין היה אומר על כך.

ללמוד על למדנים

בימים רביעי וחמישי הקרובים יערוך מכון ון-ליר כנס בינלאומי על למדנות יהודית בזמננו. לפחות על פי הלו"ז העשיר של האירוע, מדובר בכנס מבטיח למדי בו יוצגו מחקרים המשרטטים את דמותה של הלמדנות היהודית על נגזרותיה: בישראל ובחו"ל, בקרב דתיים וחילונים, גברים ונשים, מזרחים וליטאים, מודרניים ופוסט-מודרניים. ללמדך שגם הלמדנים האדוקים שהעריצו את הלימוד, סופם שהם עצמם יהפכו למושאים   ללמידה, הערצה וביקורת.

מן המיצר קראתי

על המפעל החשוב של המכינות הקדם צבאיות נכתב רבות וראוי שייכתב עוד יותר, אך עקב האכילס שלהן הוא ברמת מעורבותן המועטה יחסית לאחר סיום השירות הצבאי. אם במכינות הדתיות ניתן עוד למצוא מסגרות המשך תורניות, במכינות החילוניות נדמה שהחלל גדול. יוזמה אחת שמנסה למלא את הואקום הזה הינה היוזמה המקורית של מכינת מיצר שברמת הגולן אשר פותחת תוכנית מיוחדת לחיילים משוחררים אשר משלבת עבודה עברית ומועדפת במטעי קיבוץ אורטל יחד עם בית מדרש ערב וחיי קהילה שיתופיים. כנס למתעניינים ייערך ביום חמישי הקרוב בבית אביחי שבירושלים. חיילים שעדיין סוגרים שבתות ועלולים לפספס את המדור הם ממילא צעירים מדי ויוכלו להצטרף רק למחזור הבא.

מאברהם ועד רוחמה

בימים אלה מציינת המועצה האזורית שער הנגב 100 שנים להתיישבות היהודית בנגב. היסטורית, לא מדובר במאה שנים רצופות כי אם בציון 100 לעלייה לקרקע של היישוב רוחמה ב-1911, שלושה עשורים קודם לניסיונות היותר מוצלחים ומוכרים של הקמת שלושת המצפים (רביבים, בית אשל וגבולות) ותוכנית 11 הנקודות. מאז נעשו שלוש ניסיונות ליישב את רוחמה, אך כולם לא עמדו בגלי פרעות שונים, בטרם הוקמה כקיבוץ של השומר הצעיר ב-1943. מי שמבקשים להכיר יותר לעומק את תולדות ההתיישבות היהודית בנגב בעת החדשה, מוזמן לתערוכה שנפתחה השבוע ברוחמה ופתוחה חינם לציבור במהלך ימי החג. טקס הדלקת נרות החנוכה במקום ילווה בסיפורי נסים ונפלאות מפי ותיקי הקיבוץ.

דת הדמוקרטיה

זהו. אפשר להכריז רשמית כי ארגוני השמאל הקיצוני שתמיד התהדרו בחילוניותם הנאורה הפכו לדתיים פונדמנטליסטים. במניפסט שפרסמה לאחרונה הקרן החדשה לישראל ונושא את הכותרת "אני מאמין בדמוקרטיה" מתבקש כל מאמין לחתום על 14 עיקרים (חס וחלילה לא 13) שעיקר משמעותם הסמלית להפקיע את הדמוקרטיה המהותית מידי רוב אזרחי המדינה. לכך מצטרף מסע ההפחדה של האגודה לזכויות האזרח, ארגון הדגל של הקרן, אשר קורא לאזרחי ישראל (ובעיקר למי שאינם כאלה) להצטרף למצעד זכויות האדם תוך הפצת כרזה השואבת את השראתה מאחד, מרדכי וענונו שמו. י"ד א-אלוהים.

  

על המילים ועל הפורקן

מדיר יוונים, ממיר עריצים, מאיר פנים, מתיר איסורים, מעיר עוקצנים, מחיר תגים, מסיר אחריות, משיר שיער, מכיר את כולכם. חנוכה שמח!

לא אקטואלי - 16.12.11

ברית בג"צ-בד"צ

לאחרונה מצטברים יותר ויותר סימנים לכך שברית פוליטית ונדירה נכרתה במחוזותינו: דיווחים אודות פגישות ושיחות בין חבר הכנסת משה גפני לנשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש, מינויו המשונה של נציג חרדי לוועדה למינוי דיינים מטעם לשכת עורכי הדין ביוזמתו של עו"ד יורי גיא רון המקורב לביניש, התנגדותו המפתיעה של גפני לחקיקות הקשורות לשינוי פני בג"צ תוך הפרת משמעת קואליציונית ועוד. כל אלה משרים תחושה כי ביניש וגפני, המזהים עצמם כמיעוט נרדף, הגיעו להבנות שקטות שיוכלו לסייע להם במאבקם: גפני יאבק ביוזמות חקיקה נגד בית המשפט העליון וביניש לא תנצל את בג"צ לפגוע במעמדם של החרדים. הימור שלי: עד לסיום כהונתה של ביניש כנשיאת בית המשפט העליון לא נזכה לחזות באף פסיקה דרמטית נגד הציבור החרדי.

כיפת ברזל דיפלומטית

עם הגעתו של החורף, מגיעים גם העננים, ועימם גדל מרחב התמרון של משגרי הרקטות העזתים לעבר ישראל. במידה ומערכת כיפת הברזל לא תוכל להתמודד עם גשם הקסאמים לעבר ישובי עוטף עזה, סביר מאד שמדינת ישראל תיאלץ לצאת למבצע צבאי נוסף ברצועה. הניסיון ממבצע 'עופרת יצוקה' מלמד שהמערכה אינה מסתיימת בשעה שהצדדים מכריזים על הודנה, אלא היא רק עוברת לזירות אחרות, כמו דו"ח גולדסטון שנכתב ביוזמת האו"ם. על מנת להימנע מגולדסטון 2 או מכל ניסיון דיפלומטי אחר לפגוע במדינת ישראל בתואנה של הגנה על זכויות אדם, מפרסמים ארגון NGO-Monitor והמרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה קובץ מאמרים מסקרן ("The Goldstone Report 'Reconsidered’ - A Critical Analysis" שמו) שעניינו להבטיח שאקדמאים מתחום המשפט, דיפלומטים, ופעילי זכויות אדם אמיתיים לא יחזרו בעתיד על הכשלים הבסיסיים של התהליך שהוביל לדו"ח גולדסטון ויותר חשוב מכך: הצלחת הספר תסייע לצה"ל למלא את תפקידו ולהגן על אזרחי ישראל מפני מתקפות הטרור.

חֵיל נשים?

חִיל נשים!

קמפיין לאומי

במדינה נורמלית, זה די הגיוני ש"הבנק הלאומי" יתמוך בתנועה לאומית. בהתאם לכך, ראוי היה שמי שמקבל את משכורתו ממשלות אירופה, יעביר את החשבון שלו לבנק הבינלאומי. לזכותו של יריב אופנהיימר יאמר כי הוא יעשה הכול כדי לקבל קצת יחסי ציבור. כולל להאדיר את שמה של אם תרצו, מה שמעורר את התהייה האם הוא משכורתו מחושבת על פי מספר אזכוריו בתקשורת. הבשורה המעודדת היא כי העיסוק של אופנהיימר בשטויות מעיד שגם הוא מבין שאין שום סיכוי לשלום עכשיו.

אזני הערלים

ביום שני האחרון הושק במכללה האקדמית בנתניה ספרו של ד"ר דוד אלטמן, סגן נשיא המכללה. נדמה כי המותחן, Six Years Later, נכתב באנגלית ולא במקרה. גיבור הסיפור הוא פרופסור באוניברסיטת אוקספורד שמודאג מהמגמות האיסלמיסטיות המשתלטות על המרחב הציבורי בבריטניה, ומוצא את עצמו נרדף בשל עמדותיו. נראה שאלטמן לקח על עצמו אתגר מעניין: יותר מכך שהספר מתאים לקהל הישראלי, הוא מהווה כתב אזהרה לקהל הבריטי והאירופאי. בדומה לגיבור הספר, מקנן בי החשש שגם המסר שאלטמן מבקש להעביר ייפול על אוזניים ערלות.

עבודת נמלים

בדצמבר 1936 הופיעה לראשונה התזמורת הסימפונית של הארץ-ישראלית (לימים התזמורת הפילהרמונית הישראלית) באחד ממחסני נמל תל-אביב שנפתח באותה השנה. לרגל 75 שנים להיווסדם של שני הגופים המכובדים הללו, אשר האחד הוקם על ידי מוזיקאים יהודים שברחו מגרמניה הנאצית והשני על ידי תושבי העיר העברית הראשונה שהוחרמו על ידי פועלי נמל יפו הערבית, נערכים בימים אלה סדרת אירועים חגיגיים של התזמורת בנמל. שווה לעקוב אחר שלל האירועים באתר המחודש של נמל תל-אביב.

שובר שוויון

לאחרונה פרסמה עמותת סיכוי, אשר מבקשת לקדם שוויון בין האזרחים היהודים והערבים בישראל, מסמך מדיניות שמציג 11 חסמים בתחום שיווק קרקעות מינהל ביישובים ערביים. לפי הנתונים המובאים במסמך, בעוד ששיווק הקרקעות בחברה היהודית מגיע לכ-70% מכלל יחידות הדיור שהוצעו, בחברה הערבית שווקו בפועל בתקופה האמורה כ-20% בלבד. רובן של ההמלצות המובאות במסמך שהוכן בקפידה טובות וראויות. עם זאת, מחברי המסמך נוקטים בעמדה נאיבית ומתעלמים מכך שפעמים רבות התושבים הערבים מעדיפים לייצר פתרונות דיור בדרכם הקצרה והזולה יותר מאשר לעשות זאת בעזרת המדינה שדורשת מהם לעמוד במסלול ביורוקרטי ויקר. בנוסף, מציעים הכותבים להפחית את השימוש בבנייה רוויה עבור ערבים, ככל הנראה כהוכחה לכך שאולי שוויון אינו יכול תמיד להימדד כערך מוחלט.

החתול

הוא תבנית נוף מולדתו. אמור לי אם ומתי החתול בורח ואומר לך איפה גדל, הכלב.

לא אקטואלי - 9.12.11

אין רוח בלי גשם

בסוף השבוע האחרון נערך בירושלים פסטיבל "ימי אהבה לשירה". זוהי הפעם ה-15 בו נערך הפסטיבל ביוזמת חבורת משוררי "משיב הרוח". למרות התמקדותו של הפסטיבל השנה בספר תהילים, בכור ספרי השירה היהודית, הוקדשו בימות מיוחדות לשירה חדשה בעקבות ר' נחמן מברסלב ולשירת חייו של חנן פורת. במה נכבדה בכל אירועי הפסטיבל קיבלו לא רק משוררי שירה, אלא גם מנגני ניגונים משלל צבעי הקשת הישראלית. שמעתי שיש במדינת ישראל שרת תרבות שמבקשת לתמוך ביצירה ציונית. בפסטיבל המוחבא אל הכלים השתתפו מועמדים רבים וטובים הראויים לכך.

בני מה זאת

במדינה מתוקנת (אך לא פוליטית), דבריו של בני גנץ היו מתקבלים בחיוך וממשיכים לזרום אל הירדן. בצבא ההגנה לישראל למוד הקרבות הפמיניסטיים העיקשים, הומור הרמטכ"ל עלול לשמש כעת כקרדום לקידום אג'נדות פמיניסטיות קיצוניות. במקרה כזה, בני גנץ יצטרך להוכיח שהוא יותר צדיקה מהאפיפיור ולנקוט בצעדים שיעזרו לו לשרוד בתפקיד אל מול ביקורת כיתת היורות, אך עלולים לפגוע בתפקודו של צה"ל. אל יהיה זה לפלא בעיניכם אם בקרוב נשמע על פתיחת תפקידי לחימה נוספים לנשים, שאיש (או אישה) לא היה מעז (או עזה) לחלום להציע.

ברק קולני

קשה להיות מופתע או מאוכזב מהאמירות האחרונות של אהוד ברק. כבר הרבה מאד זמן שידוע לכל כי הוא אינו תקין פוליטית. אם הייתי אהוד ברק, באנגלית זה היה נשמע יותר גרוע.

מבכר המדינה

ביום ראשון האחרון הוענק אות ההוקרה על שם מנחם בגין לפרופ' אלן דרשוביץ בזכות הגנתו הנחרצת על מדינת ישראל ועמדותיה ברחבי תבל. במסגרת האירוע שנערך במרכז מורשת בגין, התנגד דרשוביץ לכמה מיוזמות החקיקה האחרונות, אך המליץ בחום להנמיך את הטונים של הביקורות נגד אותם חוקים. לדידו של הפרקליט הרהוט והמנוסה, ההצהרות הפומפוזיות בדבר אובדן הדמוקרטיה גורמות נזק רב למעמדה של ישראל בעולם. ודי לקדימא ברמיזא.

משל עם

על פי סקר שנערך עבור כנס העיתונות שהתקיים השבוע באילת, ענו 72% מהנשאלים כי התקשורת כולה מוטה שמאלה, 22% ענו כי היא איננה מוטה כלל, ומיעוט של 6% ענו כי היא מוטה ימינה. הבה נניח שכלי התקשורת אכן מייצגים את עמדת המרכז. אם כך, מתוצאות הסקר נובע ש-72% מהציבור הוא ימני, 22% במרכז ו-6% בשמאל. או שהתקשורת באמת שמאלנית. מש"ל.

מכור

לבירה.

לא אקטואלי - 2.12.11

מיד ושם לחיל אוויר

בשעה טובה ומוצלחת נכנסה השבוע הרכבת הקלה לפעילות מלאה אחרי תקופת ניסיון שנמשכה כשלושה חודשים. דווקא משום שבתקופת הניסיון הייתה הנסיעה הרכבת בחינם, זכתה הרכבת לשנע יותר נוסעים מהצפוי בזמני שגרה. כעת, עם החלת חובת התשלום על הנסיעה ברכבת, ראוי לעשות סיכום ביניים קצר ולגלות מה הרוויחה ירושלים: ראשית, הרכבת הפכה למקום מפגש לתת קבוצות ירושלמיות (יהודים, ערבים, סטודנטים וחרדים) שלא תמיד זוכים לזמן איכות יחדיו. שנית, נסיעה על תוואי הרכבת, בעיקר בחלקה הצפוני לאורך קו התפר, ממחיש היטב עד כמה הרעיון שבחלוקת ירושלים אינו רלוונטי. מעתה יש להוביל כל איש חשוב שמגיע לבקר ביד ושם היישר אל הרכבת הקלה ולהסיעו כל הדרך עד לפסגת זאב והתחנה האחרונה: חיל האוויר.

הפרדה נפרדת

מעניין שדווקא מי שמבקשים לחלק את ירושלים ולטעון שליהודים אסור להיכנס ולגור בשכונות פלסטיניות, הם אלה שמתנגדים נחרצות לתת את האפשרות ליהודים להתגורר בהתיישבות נפרדת.

הזכות לסלקטיביות

ביום ראשון הקרוב תפרסם האגודה לזכויות האזרח את דוח "זכויות האדם בישראל – תמונת מצב". מדובר בדוח שמתפרסם מדי שנה לקראת ציון יום זכויות האדם הבין-לאומי, שהשנה, כמה סמלי, חל בשבת (הבאה). הדוח יעסוק בשלושה נושאים מרכזיים: קשיי נגישות של אזרחים מן השורה שאינם ממומנים על ידי ממשלות אירופאיות בפני בג"צ, פגיעה בזכויותיהם של מתיישבי המצפים בגליל לגור בישוב בעל אופי קהילתי-ציוני וסקירת הנזקים שנגמרה המתיישבים ביהודה ושומרון בשל הקפאות הבנייה בישובים. סתאאם, נראה לכם?

דיבת הארץ

למי שתהה מדוע צריך לתקן ובדחיפות את חוק לשון הרע, מצורף הסיפור הבא: בחודש אפריל פרסם עיתון 'הארץ' כתבה גדולה לפיה הבטיח יו"ר מועצת יש"ע, דני דיין, לנציגי הממשל האמריקאי כי המתנחלים יהיו מוכנים להתפנות תמורת פיצוי כספי. בעקבות פניית דיין לבית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות, נקבע כי 'הארץ' הפר שני סעיפים בתקנון האתיקה של המועצה ועליו לפרסם התנצלות "בהבלטה ובאחד משלושת העמודים הראשונים". ההתנצלות פורסמה בעמוד 8 תחת הכותרת המוזרה "החלטת בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות" (בקרוב הכותרות: "דבריו של ראש הממשלה", "חוק חדש של הכנסת" ו-"כותרת שנתן העורך"). כנראה שבמערכת 'הארץ' לא רואים את חמשת העמודים הראשונים כעיתון. אני יכול להבין מדוע.

היום ונורא

מאז היווסדו של 'ישראל היום' אני שומע טענות לפיהן אין מקום במדינה דמוקרטית לכלי תקשורת הממומן על ידי איל הון שתומך בבנימין נתניהו וחי בארצות הברית. אם כך, אז מדוע המדינה צריכה לשפוך כסף על הצלתו של ערוץ 10 שממומן על ידי רון לאודר?

מדברים סרה

גם אני נגד הדרת נשים. ונגד שרה נתניהו.

קדימה זה שמאלה

בסוף השבוע שעבר פרסם ידיעות אחרונות ראיון נרחב עם ציפי לבני בו נחשף המיתוג החדש של יושבת ראש האופוזיציה. למי שלא קרא, אתמצת את הדברים כך: "קוראים לי ציפי ואני לא פוליטיקאית". רק חבל שהקשר בין התדמית החדשה של לבני לפעולותיה בשבועות האחרונים מוכיחים בדיוק את ההפך: לבני הבינה שכרגע הקרב שלה הוא נגד שלי יחימוביץ' על הזכות להתמודד בבחירות מול נתניהו. משכך, החליטה לבני, להזכירכם – לא פוליטיקאית, לנטוש את כל עמדותיה המקוריות לגבי בית המשפט העליון, אופייה היהודי של מדינת ישראל וכל מה שמריח ימינה משלי. העיקר להיבחר. ולא להיות פוליטיקאית.

לימין שור

בשבוע שעבר "חשף" אריק בנדר במעריב את הדוח של מטות ערים המדרג את חברי הכנסת מהימין בהתאם להישגיהם הפרלמנטריים. אכן, הישג עיתונאי מרשים. החשיפה הבאה: העם הוא זה שהטה את תוצאות הבחירות האחרונות.

עדר של אינדיבידואלים

ביום ראשון הקרוב יערוך המרכז לאתיקה בירושלים כינוס שכותרתו "המחאה החברתית והאתיקה העיתונאית – חיבוק חם?". מבחינתי, מדובר בשאלה רטורית, ולא מכיוון שכל אנשי התקשורת המרכזיים החליטו לאחד כוחות, אלא פשוט מפני שרובם מגיעים מרקע דומה. במילים אחרות: אם אתה גבר, אשכנזי, יהודי, חילוני, שמאלני ותל אביבי – אתה בטח איש תקשורת. 5 מ-6 זה גם בסדר. בסרט 'בריאן כוכב עליון' יש סצנה מפורסמת בה מנסה כוכב הסרט לשכנע את עדת מאמיניו שעליהם לחשוב בעצמם מפאת היותם אינדיבידואלים ושאין צורך שיקשיבו לכל מה שהוא אומר. העדר מגיב כפי שהוא רגיל, וממשיך להריע. העיתונאים הישראלים לא רגילים שמתייחסים אליהם כך, אך נדמה שביותר מדי מקרים לאחרונה, הם הפכו ללא יותר מאשר עדר.

ירושלים

זה התל אביב החדש.

לא אקטואלי - 25.11.11

מכה מתחת לחגורה

השבוע נערך במכון הישראלי לדמוקרטיה שולחן עגול סביב נושא חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי. לא אחדש הרבה אם אספר רוב הדברים שנאמרו על החוק הפשיסטי והטיפשי, השרו אווירה של שיח חברים במועדון חדש של מאוכזבי מרצ. רגע אחד ששווה בכל זאת להזכיר הוא אמירתו של חבר הכנסת שלמה מולה, לשעבר חתום על החוק והיום פעיל נמרץ נגדו: "בקרוב עוד יחוקקו חוק שיאסור על המוסלמים להתפלל לכיוון ירושלים". בהשראת דבריו של המחוקק הדגול אני מציע לחוקק חוק על פיו יפוטרו חברי כנסת שהם ממש, אבל ממש טיפשים.

מנחם האב

הפצצת כור גרעיני, הקמת עשרות יישובים ליהודים בגליל, ליברליזם כלכלי, העברת תקציבים לישיבות, סיפוח חבלי ארץ משוחררים. גם אני מתגעגע לליכוד הישן של מנחם בגין.

הבנות בלי הבנות

טענה שגורה בפיהם של מנהיגי הציונות הדתית כלפי הפוליטיקאים החילונים היא שפעם אחר פעם מעדיפים האחרונים לכרות ברית פוליטית עם החרדים שמשמעותה חיזוק מעמדם של החרדים במוסדות הדת הממלכתיים. אישוש נוסף לטענה זו התקבל השבוע, עת הושלמה בחירתם של נציגי לשכת עורכי הדין בוועדה למינוי דיינים. הפעם הגדיל לעשות עו"ד יורי גיא-רון, אשר המיר את התחייבו בכתב לתמוך במועמדת אישה בתמיכה במועמד חרדי. כעת, לראשונה לאחר 12 שנים, תורכב הוועדה מגברים בלבד. אם הציונות הדתית לא מצליחה במשך שנים לרתום את החילונים לצד שלה, אולי הגיעה השעה שנציגיה בכנסת יובילו את פירוקה של הפיקציה שנקראת הרבנות הראשית הנשלטת על ידי חרדים שאפילו הם עצמם לא סרים למרותה.

הכלבים נושכים

אני באמת לא מבין את אותם חברי כנסת שבסך הכול ביקשו להכפיל פי שישה את סכום הפיצוי אותו ישלם מי שמפרסם לשון הרע. לא יותר קל לתבוע שישה גופים תקשורתיים שונים ששיקרו במצח נחושה והלעיזו כנגדם כאילו מדובר בתיקוני חוק שונים ומשונים?


והשיירה נמשכת

ביום שלישי הקרוב יצוין התאריך המפורסם כ"ט בנובמבר. אם יתמזל מזלנו, כלי התקשורת בישראל יציינו את התאריך החשוב באופן ראוי. כלי תקשורת שלהם יש גם קצת שכל, אולי יזכרו לציין ביום שני הקרוב את כ"ח בנובמבר 1961 – 50 שנה בדיוק למבצע יכין בו עלו לישראל 80,000 יהודים ממרוקו. יפה עשתה אוניברסיטת בר-אילן (ומה עושות בנדון שאר האוניברסיטאות?) שתערוך ביום שני כינוס מיוחד בשיתוף יד בן-צבי בו יוצגו סיפור המבצע, מחקרים בנושא, ואם יהיה מזל – גם אוכל מהמטבח המרוקני.

מדעי האומה

אירוע אקדמי נוסף שיערך בשבוע הקרוב הוא הכנס השנתי השמיני של הקתדרה ללימודי תולדות קק"ל אשר יוקדש לציון 110 שנות להקמתה של הקק"ל ולראשית ההתיישבות היהודית בגליל התחתון. עצם קיומו של הכנס דווקא באוניברסיטת בר-אילן מעלה את התהייה האם נותרו אוניברסיטאות ציוניות-אקטיביסטיות נוספות בישראל? נראה שבמסגרת השיח סביב משבר ההשכלה הגבוהה בישראל ראוי לתת מקום מכובד גם לדבריו של ברל כצנלסון במסתו "עובדי המדע בשירות האומה": "זכותו של איש המדע לחשוב שכל העולם לא נוצר בעצם אלא בשביל המדע, אבל אזרחים יהודים פשוטים בימינו כשמדברים ביניהם רשאים הם לומר, שאם יש לנו עניין במדע, אם יש לאומה עניין לבנות את המדע, הרי המדע נוצר בשביל האומה".

כנס מירכתי ארץ

בימים שלישי ורביעי הקרובים ייערכו במקביל שני כנסים מאד עשירים בתוכן (לא בטוח לגבי הכסף...): האחד הוא כנס ישראל-שדרות לחברה שכבר זכה להכרה מכובדת ויעידו על כך שבעה דיונים של ועדות הכנסת שייערכו במסגרתו, מעבר לכל הפאנלים והאירועים הנוספים. הכנס השני הוא הכנס החמישי של עמותת מרחב שמטרתה יצירת איכות חיים עירונית בערי ישראל, אשר יתמקד הפעם סביב סוגיית העיר כמנוע לצמיחה כלכלית. השנה הכנס ייערך באשקלון (לאחר שקודמו נערך בסחנין) וישתתפו בו מרצים בכירים וראשי ערים מהארץ ומחו"ל. יש לקוות שכנסים אלה, שכבר לעצם קיומם מחוץ לגבולות קיסריה-הרצליה יש חשיבות מיוחדת במדינתנו הקטנטונת עם הפריפריה הגדולה, יצליחו להדהד גם עד למסכי הטלוויזיה של תושבי תל-אביב.

סופש נעים לירושלים

מי שרצף הכנסים קצת כבד עליו, מוזמן לחמשושלים – פסטיבל התרבות ותיירות החורף של ירושלים שיתקיים במהלך ארבעה סופי שבוע בחודש דצמבר. הפסטיבל כולל את פתיחתם של מוזיאוני ירושלים עד השעות הקטנות של הלילה, מופעי תיאטרון ומחול, תפריטי מסעדות מוזלים, ועוד שלל אירועים. כתייר של קבע בבירה, אני ממליץ במיוחד על קונצרט הפעמונים של מגדל ימק"א.

פוסט טראומה

אם החרדיות היא ריאקציה למודרניזם, חרד"ליות היא ריאקציה לפוסט-מודרניזם. ואכמ"ל.

שירי לי

כנרת.