יום ראשון, 19 באפריל 2009

לא אקטואלי - 17.04.09

סיוע לחיים
ביום שלישי יצויין יום הזכרון לשואה ולגבורה. 64 שנים לאחר תום המלחמה ההיא, חיים בישראל 256 אלף ניצולי שואה. על פי נתוני הוועדה הבין משרדית לפתרון מצוקת ניצולי השואה בישראל כמעט רבע מהם חיים בעוני וחלקם אף סובלים מחוסר בטחון תזונתי. בשנים האחרונות הטרנד היה לתקוף את ממשלת ישראל על כך שזו אינה מעניקה סיוע לאותם ניצולים אשר תרמו רבות להקמתה של מדינת ישראל ולביסוסה, הן ככוח לוחם והן ככוח מיישב. בעקבות הלחץ הציבורי, הממשלה היוצאת אכן דאגה לקצבאות עבור אותם ניצולים אך בכך אין די. כעת האחריות עוברת אלינו האזרחים, אשר מוזמנים להתנדב במסגרת פרוייקט 'סיוע לחיים' של ארגון 'לתת', בו כל מתנדב מאמץ ניצול עמו הוא נפגש אחת לחודש לטובת חלוקת סל מצרכים ותרופות וכן מתן אוזן קשבת ומענה לצרכיו.
אדריכלי ההתנתקות
רוב הציבור הישראלי חושב כי תכנית ההתנתקות נהגתה במוחו הקודח של אריאל שרון. רק מעטים יודעים כי הראשונים שהעלו את האפשרות לכך שישראל תמיר את נוסחת "שטחים תמורת שלום" בנסיגה חד-צדדית היו גלעד שר ואורי שגיא, אשר פרסמו כבר ב-2002 נייר עמדה מדיני הקורא במילים יפות להפרדות יזומה הכוללת הערכות על קו גבול זמני בהעדר הנהגה פלסטינית היכולה להוביל להסכם יציב. נייר עמדה זה פורסם במסגרת מחקר אותו יזם מכון ון-ליר. שבע שנים אחרי, אותו מכון בדיוק מפרסם הזמנה להצעת פרוייקטים לשנת 2010. חוקרים בעלי אוריינטציה לאומית ותפיסת מציאות נכוחה יותר, מוזמנים לנסות את מזלם.
שעות עבודה
עם כניסתו של ליברמן לתפקיד שר החוץ, הוא עורר עליו את חמתם של עובדי המשרד. אלה התמרמרו על הנחיות הבוס החדש הכוללות ישיבות בשבע וחצי בבוקר כמו גם בעשר בלילה. ככה זה כשהבוס נמצא בחקירות משטרתיות במשך שעות העבודה הקונבציונליות. לא יותר פשוט לבקש מהשוטר הטוב ומהשוטר הרע לחקור את כבוד השר לאחר שעות העבודה?
הודו זה כאן
במפגש שערך צוות המכון לאסטרטגיה ציונית בשגרירות ההודית, הועלו מספר קווי דמיון בין האתגרים עימם מתמודדות שתי המדינות, הודו וישראל. אחד מהאתגרים שהוזכרו היה המאבק בטרור. במהלך הפגישה, אחד המשתתפים הישראלים עמד על החשיבות הרבה אותה רואה מדינת ישראל במניעת האפשרות שאיראן תשיג יכולות גרעיניות. על מנת להבהיר עד כמה חשיבות הסוגיה ברורה, ביקש אחד הדיפלומטים ההודים להזכיר כי יש הבדל אחד משמעותי בין הטרור עמו מתמודדת ישראל לבין הטרור עמו מתמודדת הודו: היכולת של הודו להתגונן מפני הטרור מוגבלת בשל העובדה שהטרור בחצי היבשת נהנה מחסות של מעצמה גרעינית (פקיסטן). נקודה למחשבה למי שטרם הבין את משמעויותיו של הגרעין האיראני על יכולותיה של מדינת ישראל להתמודד עם חיזבאללה, חמאס ושאר ירקות.
שלום ריאלי
בסקר שערכתי בקרב מדגם מקרי ולא מייצג של נהגי מוניות ערבים ממזרח ירושלים עולות התוצאות הבאות: הרשות הפלסטינית מושחתת, אין כל הבדל בין החמאס לפת"ח, ערביי יש"ע מתגעגעים לתקופה שלפני האינתיפאדה הראשונה, ויותר מכך, הם אינם מתביישים בכך. לפי אותם נהגים חביבים, אם הייתה עצומה הקוראת לחזור לתקופה של 1987, מרבית הפלסטינים היו חותמים עליה. מוצע בזאת לאזרח עמי איילון, אשר כבר מנוסה בעריכת מפקדים וכבר החתים 160 אלף פלסטינים על הצהרת העקרונות המשותפת עם סרי-נוסייבה, למלא את הזמן שזה עתה התפנה לו, באמצעות עריכת מפקד בקרב הפלסטינים לטובת יוזמת שלום קצת יותר ריאלית.
שיעור לאובמה
ניתן למנות מכשולים רבים בדרך למימוש יוזמה מסוג זה, אך חשיבותה רבה במיוחד בימים אלה, בהם הנשיא האמריקאי החדש, מתנהג כאילו הוא ליברמן בחנות חרסינה. מהתבטאויותיו האחרונות של אובמה ניתן ללמוד כי הוא מאמין בפתרון של 'שתי מדינות לשתי עמים' וגרוע מכך, כאילו פתרון זה תלוי בצד הישראלי. האתגר המרכזי המונח כיום לפתחו של משרד החוץ הוא להנחיל לאובמה את מה שבוש הבן כבר שכח: ההנהגה הפלסטינית, בין אם היא מהחמאס, ובין אם היא מהפת"ח, לא רוצה מדינה יהודית בארץ ישראל, לא משנה מה יהיו גבולותיה.
עבר הירדן
העדות הטובה ביותר לגוויעתו של רעיון שתי המדינות היא התגייסותו הבהולה של עבדאללה מלך ירדן לקדם את הקמתה של מדינה פלסטינית. ירדן אף פעם לא ששה לרעיון של מדינה פלסטינית בעיקר בשל החשש מגבול משותף עם רשות הטרור הפלסטיני. מצד שני, עבדאללה היום מבין כי אם מדינה פלסטינית לא תקום ממערב לירדן, הציפיות הבינלאומיות יופנו לעבר הירדן, אל המדינה בעלת האוכלוסייה הפלסטינית הגדולה ביותר בעולם.
סכסוך קורע
שורשיו של הסכסוך אשר קורע את קוריאה לשתי מדינות לעם אחד טמון במאבק ההיסטורי בין ברית המועצות לארצות הברית שהותיר שתי ממשלות שלא הסכימו לוותר על השררה למען האיחוד הטבעי. מביקור שערכתי בקוריאה הדרומית לפני שנה וחצי היה ניתן להתרשם כי העם הקוריאני אדיש למחלוקות אשר בין המנהיגים והיה רוצה באיחוד ללא תנאי. עם זאת, האזרחים לא מאשימים רק את המנהיגים המקומיים, אלא מפנים אצבע מאשימה גם לאותם גורמים המתווכים באזור, אשר למעשה מעוניינים בהנצחת הסכסוך. ארצות הברית מנסה לשמור את דרום קוריאה במחנה המערבי, בעוד רוסיה רואה בצפון קוריאה מעוז קומוניסטי כמעט אחרון. ומהצד נמצאת גם יפן, אשר לא טומנת את ידה בצלחת מחשש כי איחוד הקוריאניות יערער את כוחה כמעצמה הכלכלית באזור. על רגל אחת, זוהי כל התורה מאחורי החלטת מועצת הבטחון של האו"ם שלא להחליט על סנקציות נגד צפון קוריאה בשל שיגור הטיל הבליסטי. ארצות הברית הייתה הפעם בצד התקיף, אך רוסיה וסין היו אלה שקראו לאיפוק וסיכלו כל צעד מעשי נגד צפון קוריאה. מי שרוצה יכול לראות בכך רמז לעתידו של האפיק הדיפלומטי לסיכול תכנית הגרעין האיראנית.
מה שמם?
רובם של כלי התקשורת הכתובה, לרבות עיתון זה, חוטאים בחוסר אחידות ביחסם לבני דודינו. פעמים קוראים להם פלסטינים ופעמים מכנים אותם 'פלשתינים', פעמים ב-פ' דגושה ופעמים ב-פ' רפויה, כאילו היו תיירים שהגיעו זה עתה מארץ רחוקה. במאמר חשוב אשר פורסם כבר בגיליון מרץ 2005 של 'העין השביעית', עומד פרופ' שמעון שמיר על כל שישנן רק שתי צורות תקינות: פּלשתינה היא הגרסא העברית לשמה הלועזי של ארץ הקודש על שם הפלישתים, בעוד פלסטין (ב-פ' רפויה) הינו מושג ערבי המתייחס ליישות הלאומית של ערביי ארץ ישראל. בלבול זה גורם לנזק רב. הן משום שהוא ממציא זיקה בין הפלסטינים לפּלשתינה והן משום שכך מתאפשר לפלסטינים לטעון לזכותם על פּלשתינה כולה. אם אנחנו לא סגורים על זה, מה נוכל לצפות מברק חוסיין אובמה?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה