יום ראשון, 19 באפריל 2009

לא אקטואלי - 20.02.09

התקשורת עוינת

"לא צריך להיות כתב פוליטי בכיר, ד"ר באוניברסיטה, חבר כנסת או הקמפיינר של ראש ממשלה, כדי להבין שלציבור מתחיל להימאס מהפוליטיקה בכלל ומהפוליטיקאים בפרט. אבל מה חלקה של התקשורת בהיווצרותה של אותה תחושת מיאוס?". באלו המילים נפתחת ההזמנה ליום עיון שנערך אמש מטעם החטיבה הצעירה של אגודת העיתונאים. מכיון שנבצר ממני להשתתף ביום העיון בטרם נסגר הגיליון וכדי לא להשאיר את הקוראים במתח, אני אגלה לכם את מה שאני מנחש שלא נאמר שם: לא רק שהתקשורת דואגת להגחכת הפוליטיקאים, זהו גם האינטרס שלה לעשות כן. כלל ידוע הוא שבמאבקי הכוחות בין האליטות בישראל, כשמעמדה של אליטה אחת יורדת, עולה קרנה של אחרת. אם כך, פלא שכלי התקשורת מנגחים ללא הרף את נבחרי העם (שאגב, גם אותו יש להחליף)?

מילה אחרונה

באיחוד הלאומי טוענים כי איבדו שתי מנדטים לפחות בשל זרם של מצביעי ימין פוטנציאליים רבים שהעדיפו להצביע למפלגה אחרת, רק כדי להעיף מהתקשורת העוינת עוד שמאלן. אחד, אורי אורבך.

יופרט בג"צ

מי שעוד מרויח מהפגיעה במעמד הכנסת הוא בית המשפט העליון, אשר לעיתים נדרש להתעמת עם חוקים שעינו צרה בהם. אחד המקרים הרלוונטיים אשר נידון בבג"צ זה ארבע השנים האחרונות הוא שאלת הפרטת בתי הכלא. לאור בקשתה של ממשלת ישראל להקים בית כלא באמצעות ספק חיצוני, עתרה חטיבת זכויות האדם ובין השאר ביקשה גם להגדיר מהם גבולות ההפרטה. בית המשפט העליון, אשר ביקש לא ראה את הצורך בדיון זה וביקש לדחותו, השתכנע רק לאחר שנרמז כי אם הדיון במועד יידחה, הדבר עלול להיות נידון בפני בג"צ שגם הוא כבר הופרט. השבוע החל מכון ון-ליר בסדרת כנסים שמטרתם לדון בשאלה מהם גבולות ההפרטה. בכל האמור לבית המשפט העליון, אולי לא כדאי לפסול את הרעיון של הפרטה כל כך מהר, לפחות לא מאז החליט אהרון ברק לפרוץ את גבולות הגזרה המקובלים לפעילותו.

יולאם פולארד

כי אובאמה הבטיח שינוי.

תמיד בחזית?

ארגון 'חיים וסביבה' יעניק בקרוב זו השנה החמישית את פרס 'הגלובוס הירוק' למצטיינים בפעילות סביבתית בממשל, במגזר העסקי ובחברה האזרחית. אלו הרואים עצמם בחזית, מוזמנים להצטרף גם לחזית האקולוגית, כשבתור התחלה ניתן להציע מועמדים לפרס עד ה-1.3. אולי כך בבחירות הבאות נזכה לראות מפלגה עם קונספקט חדשני שאף אחד לא חשב עליו אף פעם, נגיד 'התנועה הירוקה - מפד"ל'.

רוח חדשה

בימים בהם יש מאבק על התיקים השונים בממשלה, ולא ברור מי יהיה שר החינוך, מותר לגלות שלא רק שאלת זהות שר החינוך הבא היא שתקבע את עתיד חינוך הדורות הבאים. אחד הגורמים המשפיעים ביותר על מערכת החינוך בארץ הוא רן ארז, יו"ר ארגון המורים. חבורת מורים צעירים מכל הארץ, המכנה עצמה 'רוח חדשה בארגון המורים' החליטה להציב אלטרנטיבה במטרה להשריש חינוך ערכי. מהיכרותי עם אחד המורים המובילים את הקבוצה האיכותית הזו, בהחלט ראוי שתהיה נציגות לדור הצעיר והאיכותי של המורים בהנהגת ארגון המורים. מאבקם של אותם המורים בשלטון היחיד המונהג כיום בארגון הוא שיעור האזרחות הטוב ביותר שתלמידי ישראל יכולים לקבל.

ברית הזוגיות

השבוע עלה לכותרות המושג 'ברית הזוגיות'. לטובת מי שלא מבין על מה מדובר מובא בזאת הסבר קצר. ברית זוגיות נועדה לזוגות המבקשים להנשא שלא על פי ההלכה, לרוב מכיון שהם פסולי חיתון. לדוגמא: ציפי לבני ואביגדור ליברמן.

מרבין בשמחה

בעוד שבועיים וחצי נחגוג את חג הפורים. מי שרוצה להרים מסיבה בסגנון קצת אחר מוזמן לאתר של ארגון 'חברה טובה', עמותה אשר מספקת לכל מתנדב את האפשרות לתרום מזמנו באופן גמיש וחד פעמי בהתאם לכישוריו ויכולתיו. אחד הפרוייקטים המרכזיים של 'חברה טובה' בחודש הקרוב הוא ארגון מסיבות פורים בכל רחבי הארץ לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים. זו גם הזדמנות להתחיל ולחוש את פורים כבר משנכנס אדר.

מתנות לאביונים

ואם כבר פורים, אז אלו שאינם חובבי מסיבות מוזמנים לפנות לעמותת 'שכן טוב', שבין שלל הפעילויות החיוביות שלה, היא גם מסייעת בחלוקת סלי מזון למשפחות נזקקות ברחבי הארץ. אמנם לא כל יום פורים, אך העמותה עובדת כל השנה מסביב לשעון, כך שראש חודש אדר הוא לא יותר מאשר תירוץ נהדר להתנדב.

פלורליזם

יש הטוענים כי פלוריסט ישראלי הוא זה שטוען שלכולם יש את הזכות לחשוב כמוהו. אחד המוסדות הפלורליסטים בארץ הוא המכון הישראלי לדמוקרטיה, אשר עם עמיתיו הבכירים נמנים פרופ' קרמניצר שהיה ראש הוועדה המסדרת של מרץ בבחירות האחרונות ועו"ד אחת בשם טליה ששון, שאינה קשורה לטליה ששון אחרת שכתבה את דו"ח המאחזים המקצועי והלא פוליטי. עם הוודא תוצאות הבחירות מצאו במכון הישראלי לדמוקרטיה סיסמא מעודנת יותר מאשר "צריך להחליף את העם". ד"ר אריק כרמון, ראש המכון, מפרסם תכנית תחת הכותרת "להמציא מחדש את הדמוקרטיה הישראלית", בה הוא טוען כי יש לו משנה סדורה המציעה מרפא לתחלואים שמכבידים על ניהול המערכת הדמוקרטית הישראלית כהגדרתו. במילים יותר ברורות וקצת פחות יפות, הוא מציע לשנות את שיטת הבחירות כך שכל מיני מיעוטים שמפריעים ל-29 המנדטים של קדימה להיות רוב, יתקשו להשיג ייצוג הולם בכנסת.

המלכודת

אחד התיקונים המרכזיים אותם מציע כרמון הוא שראש המפלגה הגדולה הוא זה שירכיב את הממשלה. הרציונל המנחה הוא שכאשר הציבור יודע כי ראש המפלגה הגדולה הוא זה שיעמוד בראשות הממשלה, אזי חלק גדול מהתומכים המסורתיים של המפלגות הסקטוריאליות יצביעו לטובת המפלגה הגדולה והמפלגות הסקטוריאליות שייערכו לכך מבעוד מועד, יוכלו להשתלב במסגרת המפלגה הגדולה. מה לעשות שרעיון המפלגה הגדולה אינו מתאים לחברה הישראלית המפולגת ואינו מתאים עוד יותר למחנה הלאומי המורכב מאין ספור סקטורים דעתניים שלא יהיו מוכנים להצביע למפלגה שיש בה חילונים / דתיים / חרדים / רוסים / ספרדים / אשכנזים / מתנחלים או סתם ביבי. על כן, בטרם יוחלט על הקמת ממשלה חדשה על בסיס רעיון כזה או אחר של שינוי שיטת המשטר, חשוב לבחון את התאמתו למדינת ישראל והשלכותיו. בפעם האחרונה שניסו לשנות את שיטת הבחירות לבחירה ישירה ללא מחשבה מעמיקה, קיבלנו ליכוד מצומק שנאלץ להרכיב ממשלה כשמפלגת העבודה היא המפלגה הגדולה.

יש אלטרנטיבה

בהצעת החוקה של המכון לאסטרטגיה ציונית הוצע כי "רשימות מועמדים בבחירות לכנסת יכולות להגיע ביניהן, בטרם הבחירות, לברית בדבר מועמד משותף לראשות הממשלה; לאחר הבחירות יהיה המועמד לתפקיד ראש הממשלה חבר כנסת המייצג רשימת מועמדים או ברית כאמור שזכתה במספר המושבים הגבוה ביותר...". פתרון זה שומר על הייצוגיות של החברה הישראלית מצד אחד ומגביר את יכולת המשילות מצד שני, על ידי הפחתת יכולת הסחטנות.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה