יום ראשון, 19 באפריל 2009

לא אקטואלי - 27.03.09

צה"ל מתגייס
לפי פרסומים שונים מהתקופה האחרונה, מושמעות טענות כי הרבנות הצבאית פולשת לתחומי אחריות של חיל החינוך. אחד ההסברים לכך הוא שהרבנות נשאבת לואקום אותו מותיר חיל החינוך. דוגמא אחת לכך היא הידיעה שפורסמה כי צה"ל קרא לחייליו לחתום על על כרטיס תרומת האיברים של 'אדי'. את הקריאה החשובה הובילו קצין רפואה ראשי והרב הצבאי הראשי. לאור ההיבטים החינוכיים שבעניין, היה חסר לי במעמד זה גם קצין חינוך ראשי.
רבנים מובלים
כרטיס ההתרמה של 'אדי' מאפשר גם לשומרי מסורת לתרום איברים באישור של איש דת על פי בחירת המשפחה. במהפכה הזו הוביל הציבור את רבניו, באמצעות חתימות עצמאיות על הכרטיס והעלאת הנושא לסדר היום השו"תי. עם זאת, עדיין ישנם חלקים גדולים בציבור המסורתי מסרבים לחתום על הכרטיס, אך יהיו מוכנים לקבל תרומה במקרה הצורך. חבל שהרבנים שעוד לא אזרו את האומץ הנדרש לפסוק לטובת התרומה, מגלים מעט צביעות בכך שאינם פוסקים שאסור למסרבים לחתום מטעמים דעתיים להנות מדבר עבירה.
אפי אנד
בשבוע שעבר הצעתי לממשלה המיועדת להחליף את יו"ר הקק"ל במועמד אשר מזדהה עם המטרה לשמה הוקמה בקונגרס הציוני החמישי ב-1901 על מנת שזו תשמש כזרוע גאולת קרקע שתהיה "קניין עד לעם היהודי". בתגובה, קיבלתי מלשכת היועץ המשפטי של קק"ל מכתב בן שלושה עמודים שבו התבקשתי לחזור בי "באופן מוחלט מכל דברי הבלע ודברי הדיבה והשקרים המכוונים". ממכתב מביך זה נכתב כי "...יו"ר הקק"ל בעצמו אינו יודע מה תהא עמדתו..." בנושא המהותי ביותר של הגוף בראשו הוא עומד. פרקליטיי מבקשים למסור כי מרשם עדיין לומד את החומר ומודה כי מעולם לא חשב שייעשה שימוש כנגדו בכספיי העם היהודי, אשר נתרמו למען גאולת קרקע בארץ ישראל, לטובת מימון מערכה משפטית נגד מי שבכתיבתו ניסה למנוע זניחת מטרה עליונה זו.
מרקוס מתמרק
ביום שישי הקודם, פרסם יואל מרקוס מאמר דעה בהארץ, בו הוא מתוודה על חטאיו בהפעלת הלחצים על שחרור גלעד שליט בכל מחיר. מודה ועוזב ירוחם. ניחא. ביום ראשון שלאחריו, הקריקטורה היומית של ערן וולקובסקי כאילו יצאה מעיתון 'בשבע': כותרתה הייתה 'קייטנת חמאס' והיא הלינה על תנאי המאסר הנוחים של האסירים הבטחוניים. תחושת הבטן שלי היא שאין פה מהפך אידיאולוגי, אלא הפנמה של המצב השלטוני החדש. מרקוס וחבר מרעיו הבינו סוף כל סוף כי נתניהו הוא יהיה זה אשר ירכיב את הממשלה הבאה, והטור שלו אינו יותר מאשר ניסיון לקפוץ על עגלת כתבי החצר של המלך החדש, מתוך תקווה לכבוש את עמדת העגלון. על העגלה הזו ימצא מרקוס גם את ארי שביט, אשר הפנים את המצב הפוליטי החדש עוד לפני הבחירות, ושכב על הגדר עבור נתניהו וברק במאמר נוקב נגד ציפי לבני.
מדיניות
בסוף השבוע שעבר ערכה קבוצת המנהיגות הצעירה של המכון לאסטרטגיה ציונית סמינר בנושא ההתיישבות החדשה בנגב. המפגש עם מובילי ההתיישבות בשטח חידד כמה תובנות על הסיבות בגינן העם היהודי נכשל לבינתיים במבחנו. את התובנה הראשונה סיפק לא אחר מאשר ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון בסרט התדמית של עמותת 'איילים' אשר מקימה כפרי סטודנטים בנגב. בסרט מובא קטע מנאומו של שרון בעודו ראש ממשלה, בו הוא נוזף בראשי תנועת 'איילים' אשר מחכים להשלמת כל התוכניות בטרם הקמת הכפרים, במקום להקים עוד ועוד כפרים ולקבל עזרה בדיעבד. למשמע דברים אלה, נצפתה דמות מוכרת בקהל מוחאת כפיים, יו"ר האופוזיציה המיועדת, הגברת ציפי לבני.
ופרצת?
את השבת בילינו בכפר החינוכי בניצנה אשר בין פעילויותיו החשובות ניתן למנות מרכז קליטה לבני נוער עולים מאתיופיה, מרכז הדרכה ציוני-אקולוגי ופארק מדע סולארי. הכפר הוקם בסמוך לגבול מצרים, לפני 22 שנה על ידי המפא"יניק האחרון, לובה אליאב. לניצנה היו את נתוני פתיחה הכי קונצנזוסיאליים שיכולים להיות לישוב: גם בנגב, גם אקולוגי, גם חינוכי וגם חקלאי. למרות כל הנ"ל, ניצנה מונה פחות ממאה תושבי קבע. כאילו הוכחה לכך שערך ההתיישבות, עליו התבססה הציונות, כבר אינו נמצא במקום גבוה בסולם הערכים של החברה הישראלית.
הקונצנזוס החמים
משיחה עם נציג תנועת איילים עולה כי לכפרים ביקוש גבוה מאד בקרב הסטודנטים, ובאופן שאינו מפתיע כלל ועיקר, מחסור בתקציב הוא החסם העיקרי בפני הקמתם של כפרים נוספים. מי שסיפק תובנה כן מפתיעה לגבי הקושי ביישוב הנגב, היה נציג תנועת 'אור משימות לאומיות' בישוב באר-מילכה, אשר העריך כי דווקא מכיון שהנגב החם תמיד היה בקונצזוס החמים של החברה הישראלית, תחושת השליחות לא פיעמה בקרב אלה שחיפשו חזיתות עם קצת יותר אקשן, ומשימת יישוב הנגב לא הופנמה בקרב האזרחים ומערכות השלטון, על אף כל ההצהרות, כמשימה לאומית.
כמה כמה
את ההבדל הגדול בין היחס לנגב לבין היחס ליהודה לשומרון, ניתן לקבל מניסיון לאתר את מספר התושבים בחבלי ארץ אלו. בתוצאות החיפוש בגוגל עולים מחקרים ומספרים רבים אודות כמות המתנחלים, בעוד מספר התושבים בנגב הינו כמעט סוד מדינה. יתר על כן, הלך הרוח בכלי התקשורת הוא כאילו ההתנחלויות הן החסמים של הנגב והגליל, כאילו שמעברם של 300,000 מתנחלים לפריפריה יפתור אחת ולתמיד את בעיית הנגב והגליל. טענה זו אין בה אלא כדי לנקות את מצפונם הפטרנליסטי של כמה יהודים יקרים מגוש דן אשר המחשבה כי הם אלה שראוי שיעברו לנגב אינה עוברת במוחם, אפילו לא בצחוק.
בודדים במערכה
במסגרת הסמינר ביקרנו גם בחוות הבודדים של שי דרומי, החוואי שנאלץ לירות באחד הפורצים לחוותו. שי, אשר חדר השינה שלו נמצא בתוך הדיר, סיפר את סיפורו האישי ואת סיפורם של חוות הבודדים אשר הוקמו ביוזמתו של אחד, אריק שרון, והיום הם מתמודדים עם אחד אחר, מני מזוז, אשר טוען כי החוות אינן חוקיות, כי הן לא קיבלו את כל האישורים הדרושים. בהזדמנות זו מוצע למזוז לצפות בסוף הדקה השלישית בסרטון של 'איילים' הנמצא באתר האינטרנט של העמותה.
חוק דרומי
כרגע נמצא דרומי בפרדוקס תוצרת מערכת המשפט הישראלי. בית המשפט חייב אותו להמצא במעצר בית בחוותו אשר השהות בה לכאורה אינה חוקית. עם זאת, הסיפור של דרומי, על אף כל הסבל אותו היה צריך שי לעבור, הוא הדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות לחוואים. בזכות המקרה, מצב הביש של החוואים אשר נמצאים בין פטישה של המדינה לסדן הפורצים המתעמרים, עלה לסדר היום.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה