יום ראשון, 19 באפריל 2009

לא אקטואלי - 5.12.08

זכויות אדם
יום רביעי הקרוב, ה-10.12, הוא יום זכויות האדם העולמי. הגוף העיקרי שעוסק בנושא זה באופן פעיל הינו האגודה לזכויות האזרח, שאף הגדיל לעשות ולערוך השנה שבוע שלם בנושא. הנושאים עליהם ניתן הדגש בסדר היום המתוכנן הם "הקיפוח והאפליה בעיר רמלה", זכויות עובדים זרים, זכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות, זכויות תכנון ובניה במגזר הערבי, אתגרים בחינוך לזכויות אדם בחברה הערבית בנגב וכד'. תחת הקטגוריה של "כמו כן", כמובא באתר האינטרנט של האגודה יועלו גם נושאים דוגמת "קידום זכויות האדם בקהילה האתיופית", "זכויות עובדי קבלן" ושאר נושאים חשובים.
סדר יום ציוני
למרות ההטייה הברורה בפעילות האגודה לטובת המגזרים שאינם יהודים, אין זה נכון להלין על פעילותם המבורכת. בשנים האחרונות יצאו מהמגזר הדתי מגוון יוזמות שהולידו ארגונים המסייעים לאוכלוסיות חלשות בחברה הישראלית הכללית דוגמת 'במעגלי צדק' המטפלים בנושא זכויות עובדים, 'שבות עם' שמפעיל מתנדבים במרכזי קליטה של עולים מאתיופיה, ארגון 'פעמונים' שמסייע למשפחות להחלץ ממצוקות כלכליות, 'אחריי!' שמטפח מעורבות חברתית בקרב בני נוער בפריפריה, ועוד רבים וטובים. ראוי שגם ארגונים מסוג זה ינצלו הזדמנויות מעין אלה על מנת לקדם את סדר היום החברתי-ציוני. מומלץ גם לארגונים ימניים דוגמת 'זכויות האדם ביש"ע' להשתמש בבמה זו על מנת להגן על זכויות המתנחלים שסובלים ממסע מתמשך של דה-לגיטמציה ובפרט במקרים של אפליה מובהקת דוגמת בית השלום בחברון.
מענה
אחד מהכלים של מכוני מחקר להפיץ את משנתם ברבים הינה עריכת כנסים פומביים. בישראל, מכוני המחקר הראשונים שהוקמו הובילו מגמות ליברליות קיצוניות, תוך קידום מיזמים פוסט-מודרניים הפוגעים במעמדה של מדינת ישראל כמדינת לאום בכלל וכביתו הלאומי של העם היהודי בפרט. כנגד מגמות אלו, מרכז שלם שנוסד ב-1994, שם לעצמו למטרה לעצב תשתית אינטלקטואלית חדשה למדינת ישראל ולעם היהודי. לשם כך, במסגרת המכון פועלים מספר מכוני מחקר, אחד מהם הוא מכון אדלסון למחקרים אסטרטגיים. ביום שני הקרוב, יקיים מכון אדלסון כנס בנושא עידן המלחמות החדשות: לוחמה נגד חתרנות ואתגרי הטרור העולמי. בכנס ישתתפו כמה מהמומחים הגדולים בתחום בארץ ובעולם. השתתפות בכנסים מסוג זה יכולה להועיל למשתתפים בו להרחיב את אופקיהם ולספק מענה לשיח הפוסט מודרניסטי הפופולרי.
חג שמח
ביום חמישי בשבוע שעבר ציינה יהדות אתיופיה את חג הסיגד, הוא חג שעיקרו הסגידה לאל והכיסופים לבניית בית המקדש. הכנסת היוצאת השכילה לקבוע את היום זה כאחד מחגי המדינה תוך הסכמה של חברי כנסת מכלל הקשת הפוליטית. בינתיים, רובו של הציבור אינו מודע לקיומו של חג זה ובודאי שלא לפרטי המנהגים. עם זאת, מי שהיה בירושלים לא יכול שלא לשים לתכונה הרבה ולמספר העולים הרב שהגיע העירה. כשאני פגשתי בשיירות של העולים מאתיופיה באותו היום, לקחו לי כמה שניות להזכר בקיומו של החג החדש. כדי להכנס לאווירת החג שנפל עליי פתאום, המעט שיכולתי לעשות, היה להקדים בברכת "חג שמח!" כל יהודי מאתיופיה שנקרה בדרכי. אחרי ההפתעה הראשונית והמבוכה האופיינית לעולים הביישנים, נדמה לי שבצבץ לו גם חיוך על פניהם. אז בפעם הבאה שאתם נתקלים בעולה מאתיופיה בכ"ט חשון, אל תתביישו לברך את אחינו על חגם המיוחד.
הבית של מי?
לא סוד הוא שחברי הכנסת של המפד"ל ז"ל ומפלגת האיחוד הלאומי עליה השלום ואין שלום נאבקים על מקומם ברשימה החדשה. סוד גלוי הוא שלרשימה כזו אין סיכוי להתרומם מעל שישה מנדטים, אם לא יוצגו בה שינויים מרחיקי לכת. חבל רק שאף אחד לא גילה את דבר הסוד לחברי הכנסת המכהנים. האמת היא שהשינוי צריך להיות הרבה יותר מרחיק לכת: על הועדה המסדרת להרכיב ברשימה לפחות חצי שאינם דתיים. נכון שחלקם היחסי של המצביעים למפלגה זו אינו חצי ואף אינו מתקרב לכך, אך במקרה זה מדובר בהשקעה לטווח ארוך. רק כאשר יכנסו לכנסת נציגים חילונים בולטים של המחנה הלאומי, יוכל הציבור הכללי להזדהות עם אותן דמויות ולחזור ולהצביע למפלגת ימין מסורתית שתהווה בית לא רק למצביעי המפד"ל ההיסטורית, אלא גם לחילונים שהצביעו בעבר הלא רחוק למפלגות כמו התחיה, מולדת, צומת, ישראל בעליה ואף לליכוד ולישראל ביתנו. מפתה מאד להציע שמות מתאימים, אך לא אעשה זאת, משום שלפני הכל צריכה להתקבל ההחלטה העקרונית. כל הלגיטמציה הציבורית של הועדה המסדרת נשענת על רוח של חידוש ורעננות. ללא רוח זו, הבית היהודי ישאר ריק.
אתיקה
מדי פעם קם לו גוף שמחליט לחלק פרסי הוקרה מטעם עצמו. פעמים רבות שפרסים אלה מהווים כלי לקידום סדר יום מסוים ולהרמת קרנם של דמויות לא פחות מסוימות. השנה החליטה מועצת העיתונות להעניק לראשונה אות הוקרה לעיתונאי או כלי תקשורת שהצטיינו בשמירה על כללי האתיקה המקצועית של העיתונות. על הבחירה אמונה ועדת שופטים שמבקשת מן הציבור את המלצותיו למועמדים לפרס. מבלי להתייחס להרכב הועדה, סביר להניח כי לכמות הפניות ואופיין יהיה משקל כלשהו בהחלטה. באקט שכלל אינו אתי, אני מציע לציבור הקוראים להעלות מספר מועמדים מן המחנה הלאומי שהוכיחו שהם ראויים לאות זה. פרטים באתר מועצת העיתונות.
שגרירים של רצון טוב
פעמים רבות אנו שומעים על אנשי אקדמיה בכירים שמנצלים את שנת השבתון שלהם לטובת שנת השתלמות במוסד אקדמי נחשב בחו"ל. את אותם אנשי אקדמיה בכירים ניתן לחלק לשלוש קבוצות מרכזיות: האדישים, הפטריוטים, והפוסט ציונים. האדישים הם אלה שבוחרים להתחפר במשרד או במעבדה כשהם נתקלים בפני ההסתה שלוחת הרסן כנגד מדינת ישראל המתבצעת בקמפוס על ידי פרו-פלסטינאים. הפטריוטים הם אלו שבוחרים להתייצב באומץ כנגד ההסתה ולהגן על מדינת ישראל, בעוד הפוסט ציוניים הם אלה שמנצלים את הקרקע הפוריה להשתלחות במדינה שמממנת לפחות באופן חלקי את המוסד האקדמי שמפרנס אותם במשך שנים על גבי שנים.
משרד שיצא בחוץ
על מדינת ישראל, שעוסקת זה שנים בסוגיות של בטחון לאומי ונסוגה בהדרגתיות מתפקידה כבית הלאומי של מדינת ישראל, להתמודד גם עם סוגיה זו. באמצעות משרד החוץ ומשרד החינוך, ראוי שהמדינה תבחן דרכים להגדלת קבוצת הפטריוטים על חשבון קבוצת האדישים, ולעודד באופן אקטיבי את מעברם של אותם פוסט ציוניים לקבוצת האדישים. פרופסור שחזר לא מזמן משנת שבתון כזו, סיפר לי על שיחה שקיים עם הקונסול הישראלי המקומי, בה גילה כי ההוראה של משרד החוץ לקונסולים היא להמנע מהתעמתויות בשדה ההסברה. על פי אתר האינטרנט של משרד החוץ, תפקידו של המשרד הוא "...גיבוש מדיניות החוץ של ממשלת ישראל, על ביצועה והסברתה". ספק אם מישהו יודע מהי מדיניות החוץ של ממשלת ישראל, אך בפועל ניתן לראות כי משרד החוץ מתנער מתפקידי ההסברה והופך בהדרגתיות לשלוחה של זק"א. על מנת להמחיש זאת, לא צריך יותר מאשר רק לבדוק מהם ההקשרים בהם מוזכרת פעילותו של משרד החוץ.
אין ואקום
למזלם של אזרחי מדינת ישראל, בחלק מהתחומים בהם מסירה המדינה את אחריותה אין ואקום. ארגונים חוץ פרלמנטריים רבים הוקמו על בסיס העיקרון של "במקום בו אין מדינה - היה מדינה!". ארגון כזה הוא ה-Israel Academia Monitor שלקח על עצמו את המשימה החשובה של הקטנת קבוצת האקדמאים הפוסט ציוניים על ידי כך שהוא גורם לאלה שמשמיצים את ישראל להעדיף את דרך האדישות ולחזור לחוריהם. הדרך בה ארגון זה פועל הינה חשיפתם של אלה המפרסמים מאמרים נגד ישראל ומעורבים בפעילויות נגדה. הארגון אינו מסתפק בכך, ואף מעביר מידע אודות הפעילות העוינת לתורמים הגדולים של האוניברסיטאות בארץ, על מנת שאלה יפעילו לחץ על המוסדות האקדמיים לרסן את אותם חוקרים סוררים. בארבע השנים בהם קיים הארגון, פחת באופן משמעותי מספרם של האקדמאים הפוסט ציוניים המוצהרים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה