יום שישי, 12 ביוני 2009

לא אקטואלי - 12.06.09

צמית כתום
השבוע בחרה הכנסת את שני נציגיה לוועדה למינוי שופטים מבין שורות המחנה הלאומי. זהו אמנם הישג מכובד למפלגות הימין, אך אין להפריז בחשיבות. לאור תיקון לחוק בתי המשפט שהתקבל בכנסת הקודמת ביוזמתו של גדעון סער, בחירת שופטים מחייבת הסכמה של לפחות 7 מתוך 9 חברי הוועדה בבחירת שופטים. תיקון זה, אשר היה ועודנו ראוי ביותר, מאפשר יצירת בלוק נגדי כנגד שלושת השופטים מבית המשפט העליון אשר מצביעים באופן מתואם ומתיימרים לייצג את הציבור הנאור כפי שהגדיר בזמנו השופט ברק. מצב זה, מביא לכך שבחירת שופטים צריכה להעשות בקונצנזוס רחב כך שיתאפשר לגוון את הרכבו של בית המשפט העליון. עם זאת, הרכב הוועדה עדיין רחוק מלהיות מושלם. ראשית, משום שהוא כולל בתוכו שני נציגים של לשכת עורכי הדין, אשר אמורים מצד אחד לקבוע את הרכב השופטים בבית המשפט העליון, ומצד שני להופיע בפניהם בבית המשפט. שנית, לפי הצעתו של פרופ' דניאל פרידמן, ראוי כי נציגות השופטים תכלול גם שופטים מכהנים או בדימוס מבית המשפט המחוזי, המכירים טוב יותר את המועמדים לערכאות הנמוכות. עד ששינויים אלה ייעשו, ניתן להתענג על כך שאותם שופטי בג"צ, אשר בזמנו סירבו לרדת ממגדל השן אל יישובי גוש קטיף במהלך הדיונים על תוכנית ההתנתקות, יראו את הצמיד הכתום שעונד חבר הכנסת אורי אריאל מתנוסס לנגד עיניהם בזמן שירים את ידו בהצבעה בעד או נגד מינוי שופט לבית המשפט העליון.

בין מגדר למגזר
אתמול התקיים במכון ון-ליר יום עיון בנושא פוליטיקה מגדרית חדשה. משעמם ככל שזה יישמע, מומלץ בחום לכמה מגזרים בחברה הישראלית לאמץ את דפוסי ההתנהגות של התנועות הפמינסטיות בישראל, אשר בחרו להאבק על קידום מעמד האישה לא דרך מפלגה מגזרית, אלא הציפו את הנושא כבעיה כוללת ורתמו את רוב המפלגות בישראל לטובת קידום סדר היום הפמיניסטי וזאת מבלי להידרש לכלים המוגבלים של הפוליטיקה המגזרית. עם זאת, המהפכה הפמיניסטית, במיוחד בפוליטיקה הישראלית, רחוקה מסיומה. לראיה, בכנס המדובר, אשר כלל שלושה מושבים שונים, נשאו דברים 13 דוברים/ות, ורק שניים מהם ממין זכר. ראיה נוספת היא שבכל שלושת המושבים נדרשה נוכחותה של חברת הכנסת לשעבר מטעם מר"צ, פרופ' נעמי חזן.

הקרן נגד המילואימניקים
ארגון עדאלה, אשר לקח תחת חסותו את הטיפול המשפטי בזכויות המיעוט הערבי בישראל, פנה ליועץ המשפטי לממשלה על מנת לבטל את ההטבות הניתנות לחיילי מילואים במסגרת מכרזים של מינהל מקרקעי ישראל. המעוניינים לתרום לפעילותו המבורכת של הארגון, אשר תורם רבות ובאופן מוצהר לקידומה של מדינת ישראל כמדינת כל לאומיה, מוזמנים לפנות לקרן החדשה לישראל (או בתרגום נכון יותר מאנגלית: הקרן לישראל חדשה) כמפורט באתר האינטרנט של עדאלה. אפרופו, נשיאת הקרן החדשה לישראל, היא אותה נעמי חזן מהאייטם הקודם.

אל תתנו להם רובים!
וסוסים, וחמורים, ואבנים, ובקבוקים, ואוטובוסים, וטרקטורים ומטוסים.

למה לזרוק?
כחובב אוכל מושבע מצד אחד, וכבעל מודעות חברתית מצד שני, אחד הארגונים החביבים עליי הוא 'משולחן לשולחן' אשר שם לעצמו למטרה לאסוף עודפי מזון המיועדים לזריקה ובאמצעות מתנדבים להעבירם לעמותות התומכות בנזקקים. סיבה מעולה לכתוב אודותם היא ערב ההתרמה שייערך ביום שני הקרוב במרכז 'נא לגעת' ביפו. במרכז זה פועלים בית הקפה 'קפיש' המופעל על ידי מלצרים חירשים ומסעדת החושך 'בלק-אאוט'. שיאו של הערב בהצגה המקסימה 'לא על הלחם לבדו' שבאמת באמת אסור לפספס, המועלית על ידי 11 שחקנים עיוורים וחירשים. מומלץ להגיע רעבים.

אין תגובה
השבוע קיבלתי הזמנה להצטרף לקבוצה של אנשים בשם 'יש תגובה' אשר מאסה בטוקבקים גזעניים וקיצוניים במטרה לשנות את תמונת מצב הטוקבקים בארץ. מכיון שאני איני גזען ואפילו לא קיצוני (אז מה אם אני לא כותב טוקבקים, וכשאני כותב אני יכול להפסיק מתי שאני רוצה, כי אני שולתתתת!!!! בעצמי) החלטתי להצטרף לרשימת התפוצה המדוברת. תוך מספר שעות התחלתי לקבל רשימת כתבות מומלצות לתגובה. ומה מסתבר? ברוב המיילים אותם אני מקבל אני מקבל הצעות לכתוב טוקבקים בעד תהליך השלום, כאילו מישהו רומז שאם אני לא גזען אני בטח שמאלן. עד שמישהו ייקח יוזמה להכין רשימה דומה לכתבות הראויות לטיפול הטוקבקיסטים מצד הימין השפוי, ניתן להסתפק בהצטרפות לרשימת התפוצה 'יש תגובה' ולפעול בדיוק להפך מההוראות המצורפות במייל.

אין כמו יפו
בשבועות האחרונים עסקתי רבות בנושא הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל. חלק מהתגובות שקיבלתי מבטאות את תחושת בלבול של חוסר הבנה כיצד רפורמה להפרטת קרקעות המדינה מובלת על ידי ראש ממשלה לאומי אשר חזקה עליו שלא יפגע באינטרסים של מדינת ישראל כמדינה יהודית. להלן הסבר קצר: אליבא דנתניהו, בעלי הון פרטיים ידאגו לשמור על אדמותיהם טוב יותר מאשר המדינה שומרת על אדמותיה, ובהנחה שיהיו אלה בעלי הון יהודיים, יישמרו אדמות המדינה בידיים יהודיות. בגישה זו שתי טעויות מרכזיות – ראשית, הביקוש לקרקע קיים רק באזורים מסויימים בעוד באזורים אחרים, הביקוש לקרקע אינו קיים. לכן, סביר להניח שהמודל המוצע על ידי נתניהו ומתקיים במקומות כמו יפו, בהם לחצים נדל"ניים מביאים לעליות מחירים חדות ולהגירה שלילית של תושבים בעלי רקע סוציו אקונומי נמוך (לדוגמא, ערבים), יביא לאפקט ההפוך ביישובים בהם הביקוש למגורים מצד יהודים קטן כל העת. לאחר ההפרטה, מגמות של הפיכת ערים יהודיות כגון כרמיאל ונצרת עלית לערים מעורבות רק תגברנה.

בירה למכירה
הטעות השניה של נתניהו היא שהרפורמה מנסה להחיל עקרונות כלכליים על מקומות המושפעים מגורמים שאינם כלכליים. דוגמא קלאסית לכך היא ירושלים – כבר היום בירושלים יש כמות נכבדה של קרקעות הנמצאות בידי גורמים דתיים דוגמת הווקף המוסלמי וכנסיות שונות. אלו, לא העזו בחיים למכור את אחיזתם באדמת ירושלים הקדושה יהיה הפיתוי הכלכלי גדול אשר יהיה. יתרה מכך, סביר להניח כי בזכות הרפורמה יוכלו אותם גורמים להניח את ידיהם לצמיתות על אדמות נוספות בירושלים ובחלקים נוספים בארץ ישראל. מעניין אם לכך כיוונה גם חברת הכנסת שלי יחימוביץ בדיוני ועדת הכלכלה של הכנסת על הרפורמה כשאמרה ש"ביבי לא יחלק את ירושלים, הוא פשוט ימכור אותה...".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה