יום שישי, 19 ביוני 2009

לא אקטואלי - 19.06.09

הלינקג' האמיתי
בהרצאה בפני קבוצת המנהיגות הצעירה של המכון לאסטרטגיה ציונית, טען מי שהיה ראש מפא"ת, האלוף (במיל.) פרופ' איציק בן-ישראל, כי רדיוס ההדף של פצצת אטום בשטח עירוני בנוי הינו 500 מטר. אם פצצה כזו תיפול בגוש דן, חייהם של כ-20,000 בני אדם צפויים להיגדע. בהסתמך על ניסיון מלחמת המפרץ הראשונה, סביר להניח כי אם טילים גרעיניים יופנו נגד ישראל הם יכוונו לעבר ריכוזי אוכלוסיה של יהודים. לכן, סביר להניח שהאזורים הבטוחים יותר במקרה כזה הם חבלי יהודה, שומרון ובנימין, בעיקר שבזמן התראה קצר, נתיבי הבריחה המהירים ביותר מתל אביב לעבר ריכוזי אוכלוסיה ערבים הם אל עבר הרי החושך. לכן הלינקג' הראוי להעשות בין הגרעין האיראני להתנחלויות צריך להיות באופן הבא: כל עוד קיימת סכנת הגרעין האיראני יש לאפשר ליהודים להגן על עצמם ולבנות כמה שיותר מבנים ביהודה ושומרון שיוכלו לקלוט את פליטי גוש דן, עם ריבוי טבעי או בלעדיו.

רב תארים
אפרופו, האלוף (במיל.) פרופ' איציק בן-ישראל, אשר כיהן כחבר כנסת מטעם קדימה, נשא בכנסת הקודמת את רשימת התארים הארוכה ביותר. מי שמחליף אותו בתור רב התארים בכנסת החדשה הוא חה"כ פרופ' השר הרב דני הרשקוביץ. למזלו הרב, על פי החוק הנורבגי הקטן שצפוי לעבור בקרוב, אמור הרשקוביץ לוותר על תואר אחד מהרשימה כשיפנה את מקומו כחבר כנסת לטובת ניסן סלומיאנסקי.

בנייה חוקתית
היישובים הצעירים ביהודה ושומרון כונו פעם בפי טליה ששון בשם מאחזים לא חוקיים, אך מאז הבחירות האחרונות לכנסת, בהם החליטו אזרחי ישראל כי גישה זו אינה רלוונטית, מתקיימים דברי קהלת "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת". בינתיים קם לו מלך חדש אשר ידע רק את יוסוף, וגוזר בשם הדמוקרטיה נגד בנייה בישובי היהודים בהר. לשם הבה ונתחכמה לו, אבל לא רק, ניתן להציע כי הישובים בשומרון יורחבו על בסיס פוטנציאל כלכלי. מדי כמה חודשים, חבריי ואני נוסעים לבלות את סוף השבוע באחד מאותם יישובים צעירים. לחברים אחרים, שאינם מבינים מה יש לי לחפש במקומות כאלה אני מסביר כי את תחושת השלווה והפסטורליה אליה הם כמהים כל פעם כשהם נוסעים למדבר סיני, אני משיג במרחק חצי שעה נסיעה. אם לחבר את שני הדברים, ניתן להציע למתנחלים יזמים להקים חושות וצימרים בפאתי היישובים תוך שימוש קבלת אישורי בנייה מתאימים על בסיס זכות היסוד החוקתית של חופש העיסוק.

חזית שליט
עד היום גזרתי על עצמי שתיקה בנושא גלעד שליט. ברור כי כל עוד הלחץ הציבורי מופנה כלפי ממשלת ישראל, מחירו של החייל החטוף עולה, ולכן לטובת כל בטחונם של כל הנוגעים בדבר, מהחייל האזרח הקטן, עדיפה השתיקה. סוגיית גלעד שליט ראויה לחזור לכותרות: באיחור מה, הציבור הישראלי התעשת והבין כי את האצבע המאשימה ראוי להפנות כלפי הגורם האמיתי שבידיו המפתחות לשחרורו של שליט. ביום שלישי הקרוב תיערך עצרת המונית מול מעברי הגבול בדרישה מחמאס לאפשר את ביקור הצלב האדום לגלעד שליט. העצרת נערכת ביוזמת ארגונים רבים המייצגים את החברה הישראלית לגווניה: התנועה הקיבוצית, ארגוני הסטודנטים, ארגון המורים, ארגון ההורים, תנועת 'אם תרצו', השומר הצעיר ועוד.

חיילים פרטיים
לסיפורם של גלעד שליט ושל צ'יקו תמיר, להבדיל אלף אלפי ימים של הבדלות, יש מספר מאפיינים משותפים. ראשית, כמות המלל האינסופית אשר נכתבה על שני הנושאים מכל בר דעה גם אם אינו בר דעת. שנית, השיח הציבורי הוא שיח פופולרי של דיון בדיעבד של אחר מעשה, אשר מתמקד במקרה האישי של שני החיילים במקום בעיקרון הכללי. כך קורה שבשני המקרים הרגש תופס מקום שווה לצד השכל. בשני המקרים טרם השכלנו לגבש נורמות ברורות אשר יכלו למנוע מראש את הפולמוס הציבורי והמיותר המשול לחיטוט בפצעים פתוחים ופוגעים בחוסן הלאומי. באמצעות שני המקרים הללו ניתן לתת משמעות נוספת למשפט המפורסם "סוף מעשה במחשבה תחילה" – לשני סיפורי המעשה ניתן היה לשים סוף לו הייתה נעשית עבודה של מחשבה תחילה.

מעורב לא ירושלמי
ביום שלישי הקרוב יתקיים במשכן הכנסת כנס היסוד של רשת הקהילות המעורבות, בשיתוף שדולת חברי הכנסת לקידום יחסי דתיים-חילוניים, בראשותם של חברי הכנסת אורי אורבך ואיתן כבל. מצד אחד, אלו חדשות טובות לעוד מעשה חיובי מצד הנבחרים כלפי בוחריהם. מצד שני, כל שדולה המוקמת בכנסת מעידה על בעיה קיימת. במקרה של הקמת שדולה לקהילות מעורבות זהו סימן מדאיג עוד יותר, המעיד על המגמות בדלניות המתחזקות בכנסת ישראל ומצריכות הקמתו של לובי למטרה אשר התאגדות פרלמנטרית סביבה הייתה אמורה להיות מובנת מאליה.

השבוע שהיה
השבוע הסתיים לו שבוע הספר. למרות הצלחתו היחסית של הספר העברי, מעל הספרים הישנים והטובים מרחפת סכנת הספרים האלקטרוניים שכל כולם חיסכון - חוסכים מקום, חוסכים דפים וגם חוסכים עצים. עם כל זאת, סביר להניח שהספרים לא ייעלמו כל כך מהר מהמדפים, בשל חוויית הקריאה הכוללת את תחושת המגע עם הנייר, הדפדוף וריחו של הספר. אך הטכנולוגיה אינה אומרת נואש, ואתר אינטרנט בשם Smell of books משווק תרסיסים ריחניים במגוון ריחות אשר נועדו להשלים את חוויית הקריאה. זהו פוטנציאל לניסוי עתידי מעניין בו כדאי לבדוק מה יקרה כשהדורות הצעירים לא יכירו ספרים רגילים. האם הם יפסיקו לרסס סביבם בזמן קריאה או שמא ינהגו כמו הקופים בניסוי המפורסם של סטפנסון?

השבוע שיהיה
לרגל 18 שנות פעילות תמיכה בחולי סרטן, פותחת היום עמותת 'זכרון מנחם' במיזם אומנתי בשם 'מציירים את המחר'. במיזם זה, נוטלים חלק 180 אמנים וילדים אשר צבעו ספסלי עץ בצבעים של תקווה ומוצגים לראווה החל מהבוקר במשך שבוע בנמל תל-אביב ובשבוע שלאחר מכן בשדרות 'ממילא' בירושלים. לאחר התערוכה, ניתן יהיה לרכוש את הספסלים תמורת תרומה אשר תשמש לרכישת ציוד רפואי ושיקומי.

היו בחירות?
דבר אחד שאובמה צריך לזכור: נתניהו נבחר על ידי העם בישראל על מנת שלא להקים מדינה פלסטינית ממערב לירדן. משהו אחד שנתניהו צריך לזכור: אובמה נבחר על ידי העם האמריקאי על מנת להוציא את חיילי צבא ארצות הברית מעיראק ולא על מנת להכניסם לאיראן. עכשיו על כל אחד מהם לעשות את שהוטל עליו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה