יום שישי, 5 ביוני 2009

לא אקטואלי - 5.06.09

אחים גם יחד
רק לפני שבועיים נכתב פה אודות הצורך במיזם אשר ייקשר בין יהודים מכל העולם למטרות אירוח ותיירות. מסתבר שהתפרצתי לדלת פתוחה כאילו הייתי אליהו הנביא בליל הסדר. שישה עשר חברים מהטכניון ואוניברסיטת חיפה הפועלים בחסות ארגון StandWithUs, פתחו במיזם אינטרנטי משותף אשר נועד בדיוק למטרה זו. למיזם קוראים Jewgether. המלצת המדור: עופו על זה.

בא רק לרגע
את מעמדם הבינלאומי של נשיאי ארצות הברית, ניתן להקביל למעמדו של השטר הירוק. מה זה אומר על אובמה? כמו הדולר, פופולרי, אבל כבר לא שווה הרבה. תשאלו את צ' מקוריאה. בינתיים אני גאה לספר כי הבנתי את הטקטיקה של הנשיא האמריקאי החדש: אם האיסלם לא יבוא לאובמה, ברק יבוא אל מוחמד.

ציונות במבחן בג"צ
השבוע נחשף כי במספר ישובים בגליל שינו לאחרונה את תקנון הקבלה ליישוב ומקבלים תושבים ציוניים בלבד. אחד המניעים המרכזיים לתופעה זו הוא הפסיקה המסתמנת בבג"צ רקפת. בג"צ זה, שהוגש באמצעות ארגון עדאלה כנגד ועדות הקבלה ביישובים קהילתיים, בטענה כי אלה לא מקבלים מועמדים ערבים ליישובם, כאילו התיישבות יהודית היא מילה גסה במדינת ישראל. בג"צ אמנם עוד לא פסק בעניין, אך הורה לשריין בינתיים מגרש לזוג הערבי העומד בחזית המאבק. אנשי עדאלה כבר מאיימים בהליכים משפטיים נגד המהלך החדש, כאילו התיישבות רעיונית גם גזענית. במידה והליך זה יגיע לבג"צ, יידרש בג"צ לענות למעשה על שאלת מיליון הדולר: "האם ציונות היא גזענות?" ואני תוהה: במידה ובג"צ יפסוק שגם צורת התיישבות כזו אינה לגיטימית, האם תוכלנה ועדות הקבלה לדחות את מועמדתם של שופטי בג"צ להתקבל כתושבים לישוב בגין חוסר ציוניותם?

ציונים מוצהרים
מי שמתגאים להצהיר על עצמם כציונים הם פעילי תנועת הסטודנטים 'אם תרצו'. לאחר שלוש שנות פעילות, החליטו ראשי התנועה כי הגיע הזמן להתמודד גם בזירה פוליטית ולא רק בשדה הרעיונית. בבחירות שנערכו השבוע לאגודת הסטודנטים של האוניברסיטה העברית (שם גזעני לאוניברסיטה, לא?) זכתה התנועה בהישג נאה של שמונה נציגים באגודה, אך לא זה היה ההישג האמיתי. הניצחון הגדול הושג בזכות העובדה כי בשיח הציבורי במערכת הבחירות נושא הציונות עלה לסדר היום ולדיון הציבורי באמצעות פרסומים שונים ואירועים ציבוריים. לפתע, תאי סטודנטים מתחרים מצאו עצמם מתגאים בהיותם ציונים וכך הפכה לה הציונות הפכה לנושא שיחה מרכזי בין סטודנטים וגם מרצים המודיעים לסטודנטים שלהם כי הם גאים להיות ציונים הפך להיות למחזה נפוץ בניגוד לעבר.

ציונים כותבים ציונות
באותה הרוח פועל גם המכון לאסטרטגיה ציונית, אשר פרסם קול קורא עבור חוקרים הרואים עצמם כציונים לקבלת מלגות עבור כתיבת מחקרים יישומיים וניירות עמדה במגוון נושאים המהווים את תחומי הליבה של המפעל הציוני כגון חינוך, משפט, עלייה, ביטחון, התיישבות, תרבות וצדק חברתי. כל זאת מתוך הבנה שכדי להפוך את האקדמיה בישראל לציונית ואקטיביסטית יותר, יש לגרום לכך שגם המחקרים, המהווים למעשה את היבול האקדמי, יעסקו בתחומים אלו.

ילדים זה שמחה
ישנן תופעות רבות הזוכות לקיתונות של ביקורת מצד יושבי הכורסאות. שימוש של ילדים בפרסומות, מחדלי ההסברה של ישראל וצידוד אוטומטי של מדינות המערב בפלסטינים, הינן שלוש תופעות מסוג זה, המתנקזות כולן לסיפורו של הילד הפלסטיני המפורסם בעולם. לכן לא מקרה הוא ש'האגודה לזכות הציבור לדעת', הרואה עצמה אמונה על מעקב אחר שמירת האתיקה העיתונאית, בחרה להביא להרצאה המרכזית באסיפה הכללית השנתית של הארגון את פיליפ קרסנטי, אותו האיש אשר נלחם וזכה בקרב נגד תחנת הטלויזיה הצרפתית France2. ההרצאה תתקיים ביום חמישי ב-17:30 במרכז מורשת בגין בירושלים. הכניסה חופשית אך מותנית בהרשמה מראש.

תשאלו את דודו
למי קראת צ'חצ'ח?!

כנסיית השכל
השבוע צפיתי בסרט "מלאכים ושדים" המבוסס על ספר באותו שם של דן בראון, הסופר שהתפרסם בזכות "צופן דה-וינצ'י". הכוכבת הראשית בסרט לצידו של טום הנקס היא השחקנית הישראלית איילת זורר. מבלי לחשוף פרטים על תוכנו של הסרט (לא רע, אגב, תודה ששאלתם), ניתן לומר כי מישהו בעולם הנוצרי הבין את פטנט אחינועם ניני: אין כמו בת העם היהודי כדי לספק שירותים לכנסייה הקתולית.

חיים בסרט
אם בסרטים עסקינן, זוהי הזדמנות נהדרת לספר כי כמעט במקביל לשבוע הספר העברי, ייערך בשבוע הקרוב פסטיבל קולנוע דרום השמיני בסינמטק שדרות. חלק גדול מהסרטים עוסק בסוגיות אנושיות ותרבותיות מרתקות. אם תרצו, שבוע הסרט הישראלי. שווה לגלוש לאתר האינטרנט של הפסטיבל לא רק לטובת טעימה מן הקדימונים, אלא בעיקר כדי לגלות מה קורה לסמן של העכבר בזמני ההמתנה.

המסביר הלאומי
בעקבות התרגיל הארצי של פיקוד העורף שנערך השבוע, יצא חבר הכנסת דב חנין, אשר משמש כיו"ר השדולה הסביבתית בכנסת, בהודעה לתקשורת בה טען כי ההתמודדות עם סכנות החומרים המסוכנים איננה יכולה להסתכם בתרגיל ולו מכיוון שאזרחי המדינה חשופים באופן יום יומי לסכנת חשיפה לחומרים מסוכנים מצד מפעלים אשר אינם פועלים כהלכה. מדוע אני מספר לכם את כל זה? ראשית משום שחבר הכנסת הנכבד צודק. שנית, משום שהדב הקומוניסטי מהווה דוגמא נהדרת לדרך בה צריך לפעול פרלמנטר חרוץ עם כלי התקשורת: העלאה למודעות של נושאים איזוטריים דרך הנושאים המרכזיים הנמצאים על סדר היום. ושלישית, משום שחנין הוא חבר הכנסת היחיד אשר שולח אליי את הודעותיו לתקשורת, דבר המעיד מעט על עצמי והרבה על חריצותו ויסודיותו של האיש שלא במקרה הגיע למקום השני במרוץ לראשות עיריית תל-אביב.

שלום מקוון
השבוע נערך באוניבריסטת חיפה כנס בינלאומי בנושא יישוב סכסוכים באינטרנט. בכנס לא נכחו מנהיגים מכל העולם שחיים בסרט שניתן להביא לשלום עולמי דרך רשת האינטרנט, כאילו היה זה קמפיין בחירות. אם כבר מישהו רוצה ללמוד על הסכסוך הישראלי-פלסטיני ועל מידת הריאליסטיות אשר בפרדיגמת שתי המדינות, אזי לאור אירועי השבוע האחרון, ניתן להמחיש באמצעות יישום פשוט כמו Google Earth את ההבדלים התהומיים בין המרחק הפיזי בין כפר-סבא לקלקיליה, לבין המרחק התרבותי בין שתי הערים השכנות.

האומץ לבדר
האם ימצא מישהו שיסכים לתקוף את איש התקשורת המגודל רון קופמן?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה