יום שישי, 3 ביולי 2009

לא אקטואלי - 3.07.09

פסק דין חברתי
השבוע עלה לכותרות פסק הדין של השופט (הדוס) משה דרורי בו זיכה אברך (גם הוא דוס) אשר דרס קופאית ממוצא אתיופי (ולא דוסית בכלל) ביציאה מחניון. הסיבה בגינה נחשף הציבור לפסק הדין מעורר המחלוקת היא מועמדותו של השופט הדתי לבית המשפט העליון. פסק הדין ניתן בספטמבר 2008, אך מכיון שהוא כולל 321 עמודים שאין לי כל כוונה לקרוא, אסתפק בכמה הערות שאינן נוגעות לכבוד השופט: דרורי אולי יוצא מתנשא וגזען מכל הסיפור, אך מה שיותר ברור הוא צביעותם של אלה אשר הכירו את פסק הדין בן תשעת החודשים והחליטו לעשות בו שימוש ציני רק כששמו של השופט הוצג כמועמד לבית המשפט העליון.

מינוי עצמי
חבר הכנסת שלמה מולה, אשר משום מה ניכס לעצמו את תפקיד המתבכיין הסדרתי מטעם מפלגת קדימה, יצא מיד לתקשורת בהודעה כי אם המינוי של דרורי יאושר, הוא יעתור לבג"צ. עתירה לבג"צ כנגד מינוי כזה או אחר של הוועדה למינוי שופטים, כמוה העברת סמכויות הוועדה לבג"צ. האם לכך התכוון מולה או שעובדת אי בחירתו של חברו למפלגה, רוני בר-און כחבר בוועדה למינוי שופטים העבירה אותו על דעתו?

בר-און מאז ולתמיד
מי האמין שדווקא מחנה השמאל החילוני הליברלי והנאור הוא זה שיצא בקריאות שבר לאור אי בחירתו של רוני בר-און לוועדה למינוי שופטים, כאילו לא מדובר באותו עורך הדין אשר מועמדותו לתפקיד היועץ המשפטי רק לפני 12 שנים זכתה להתקפה חריפה מצד אותו מחנה בדיוק.

מעמולה
טיפ חינם לחבר הכנסת מולה: העדה האתיופית זוכה לסימפטיה רבה בקרב החברה הישראלית, ובצדק. חבל שבגלל נציג ציבור מתלהם ומתבכיין תודבק לעדה כולה סטיגמה של מרוקאים. עם העדה המרוקאית המכובדת סליחה, אך אין לכם את מי להאשים אלא כמה מנבחרי ציבור שעשו ועושים ממשחקי כבוד קריירה לתפארת.

מדינת הלכה
ואם בסיפורי שופטים עסקינן, מעניין מה הייתה התגובה בישראל אם שופטת במדינה מערבית הייתה דוחה בקשה של אישה מוסלמית מוכה להתגרש מבעלה בתואנה כי הקוראן מאפשר זאת. בגרמניה זה קרה לפני שנתיים בשם הרגישות הדתית. האמת הכואבת היא שגם בישראל זה קורה תחת איצטלה של בתי דין דתיים אשר עקרונות שוביניסטיים עדיין מנחים חלק מהדיינים.

ברק חוסיין
נשיא בית המשפט העליון (בדימוס, תודה לאל) אהרון ברק עשה בשבוע שעבר שירות גדול לציבור הציוני בישראל עם חשיפתו הפומבית כפוסט-ציוני לאחר שהעדיף את היותה של מדינת ישראל מדינת כל אזרחיה על פני מדינה יהודית. מאז הצטרפותה של מחברת דו"ח המאחזים, עו"ד טליה ששון, לתנועת השמאל החדשה-מרצ לא קרה כדבר הזה. עם זאת, מביני עניין ככלל, ופרופ' דניאל פרידמן בפרט, לא הופתעו כלל, גם לא מכך שברק לא ראה מקום להסביר את דבריו לאור המתקפות שספג אפילו ממחנה השמאל הציוני. קבוצת ההתייחסות של ברק אף פעם לא הייתה החברה הישראלית, אלא חבריו הפרופסורים באוניברסיטת ייל. לפני שלוש שנים, דן בית המשפט העליון בחוק האזרחות וסוגיית איחוד המשפחות. הייתה זו הפעם היחידה בה בג"צ בראשותו של ברק כנשיא, הותיר את השופט הנכבד בדעת מיעוט. מיד לאחר הינתן פסק הדין, אץ לו רץ לו אהרון ברק וכתב מייל מתנצל לחבריו מייל. לאור חשיפת דעותיו בפני הציבור ומכיון שאיבד את יכולתו הפורמלית כשופט ונשיא בבית המשפט העליון, ראוי כעת להחזיר את המטוטלת ולתור באופן יסודי אחר העקבות שהותיר ברק בפסיקה הישראלית ולהעמידן מחדש במבחן העקרונות הנדרשים מאופייה היהודי של מדינת ישראל.

דמוקרטיה פוזלת
אהרון ברק אינו היחיד שמכוון את דעותיו כלפי חוץ. גם המכון הישראלי לדמוקרטיה, שהוא מכון ישראלי, הפונה לקהל ישראלי, לפחות על פי הגדרתו העצמית, פוזל כלפי חוץ. לדוגמא: בחודשים האחרונים יוזם המכון פרוייקט בשם 'טרור ודמוקרטיה' המתיימר ליצור מאגר מידע משפטי הכולל את כל האמצעים הננקטים במדינת ישראל במסגרת מאבקה בטרור. משום מה, דווקא המידעונים אותם מפרסם המכון מדי חודש בנושא זה, נשלחים בשפה האנגלית בלבד, בניגוד לשאר פרסומי המכון הישראלי. מי שמפגין יחס ראוי יותר כלפי החברה בתוכה הוא פועל הוא המרכז הירושלמי הירושלמי לענייני ציבור ומדינה אשר ערך בחודש שעבר כנס פתוח לקהל הרחב הבוחן את השאלה עד כמה מותאמים דיני מלחמה במשפט הבינלאומי למאבק נגד הטרור. מי שפספס את הכנס יכול לבדוק את ידיעותיו במבחן האינטרקטיבי אודות המשפט הבינלאומי באתר העשיר של המרכז הירושלמי.

עניינים פנימיים
עם כאלו פזילות כלפי חוץ מה העולם יגיד, פלא ששליטי מדינות אחרות מבקשים להתערב בענייניה הקואליציוניים הפנימיים של מדינת ישראל? אפרופו עניינים פנימיים, אני מציע לנשיא הצרפתי להיפטר מאשתו השלישית, הדוגמנית קרלה ברוני. אני מכיר כמה ישראלים שישמחו לקלוט אותה בארץ הקודש.

האיחוד האירופי-פלסטיני
אמנם התבטאותו של סרקוזי זכתה לתגובות רבות, אך האמת היא שהתערבות אירופאית בענייניה הפרטיים של מדינת ישראל היא לא דבר חדש. לדוגמא: ממשלת שבדיה, אשר החל משלשום מכהנת כנשיאת האיחוד האירופי, מעבירה כספים רבים לארגונים פרו-פלסטיניים קיצוניים. דו"ח מלא בנושא ניתן למצוא באתר האינטרנט של ארגון NGO-Monitor אשר שם לעצמו למטרה לעקוב אחר מעלליהם ומקורות המימון של כמה עמותות קיצוניות הפועלות בישראל.

לא גביע של קידוש
מי שלא זוכר מהן הרוחות מנשבות בשבדיה, מוזמן להיזכר בהפגנות הענק שנערכו לפני ארבעה חודשים בסמוך למשחקיה של נבחרת הטניס הישראלית בגביע דיוויס. בסוף השבוע הבא, תארח נבחרת ישראל את טניסאיה של רוסיה. למרות שמדובר בנבחרת ישראלית רשמית, המשחקים ישוחקו גם בשבת. אם היה מדובר בנבחרת הכדורגל או להבדיל בחניון ירושלמי, סביר להניח שנבחרי הציבור שהשבת קרובה לליבם היו מתקוממים. מכיון שמדובר בענף ספורט שהעניין הציבורי בו קטן, אף אחד לא פוצה פה. עם זאת, מומלץ בזאת למקבלי ההחלטות להגיע להסדרים מתאימים בכל האמור לשמירה על צביון השבת וזאת מבלי לנקוט בצעדים שייתפרשו ככפייה דתית דוגמת חוקים חד צדדיים או סתם הפגנות עם חיתולים משומשים, וזאת כפי שנאמר במקורות: "אל תהיה צודק, תהיה חכם".

הם לא נחמדים
גוף נוסף אשר עושה נפשות למען הפיכתה של מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה הוא המכללה החברתית כלכלית, אשר פועל תחת מסווה של אג'נדה חברתית טהורה. ביום רביעי האחרון נערכה סדנה מטעם המכללה תחת הכותרת "ניהול מאבקי עובדים בשיטות לא קונבנציונאליות". שמה של הסדנה מעיד במעט על דרכי הפעולה בהן נוקטת המכללה על מנת לקדם את סדר יומה הקיצוני.

הם כן נחמדים
להבדיל, ביום חמישי הקרוב תערוך תנועת 'במעגלי צדק' את כנס י"ז בתמוז ברמת הגולן. הכנס, שהפך כבר למסורת מסמן את כברת הדרך הארוכה שעברה העמותה שהוקמה זה אך לפני חמש שנים על ידי כמה צעירים ירושלמים ובשנים האחרונות הצליחה לפרוץ את גבולות פעילותיה, הן החברתיים מעבר לגבולות המגזר הדתי והן הגיאוגרפיים אל עבר שדרות, תל-אביב ורמת הגולן.

נשיקה מנצחת
השבוע נפרד חבר הכנסת חיים רמון מכנסת ישראל. רמון צוטט כאומר שתקרית הנשיקה היא הטעות הכי גדולה שלו. הוא טועה. פרשת הנשיקה היא הדבר הכי טוב שקרה לקריירה שלו. בזכות הסיפור האומלל הזה, שכח הציבור הישראלי לחבר הכנסת הוותיק את הטעויות הגדולות באמת של תוכנית ההתנתקות והקמתה של מפלגת קדימה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה