יום שני, 17 באוגוסט 2009

לא אקטואלי - 14.08.09

שיוויון בנטל
את הקרדיט למושג מדינת תל-אביב ניתן לתת לפרופסור ארנון סופר שבשנת 2006 פרסם יחד עם יבגניה ביסטרוב, מאמר בשם "מדינת תל-אביב – איום על ישראל". במאמר, שיצא לאור ע"י קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה באוניברסיטת חיפה, טוענים השניים כי בעשורים האחרונים עובר על החברה הישראלית תהליך של התכנסות לתל-אביב רבתי, הכוללת העצמה של המטרופולין בהשוואה לשוליים בכל היבט אפשרי כמעט: כלכלי, תרבותי, חברתי, תקשורתי ואפילו צבאי. ללא כל קשר, בשבוע שעבר פרסם צה"ל מחקר משותף יחד עם משרד החינוך ממנו עולה בבירור כי תרומתם של בוגרי בתי הספר מהפריפריה בשירות הצבאי עולה לאין ערוך על תרומתם של מקביליהם העירוניים ממרכז הארץ. מעניין לבחון כיצד קרה שדווקא אבירי השיוויון התל-אביביים הם אלה הנושאים פחות בנטל וכיצד הפך צבא ההגנה לישראל לצבא הפריפריות למדינת תל-אביב?

מיהו צבא העם?
על פי ד"ר יגיל לוי מאוניברסיטת באר-שבע, מחבר הספר "מצבא העם לצבא הפריפריות", אחד המניעים המרכזיים שגורם לצעירי הפריפריה (מזרחיים, עולים חדשים, חובשי כיפות סרוגות) להתגייס לצבא בשיעורים גבוהים מאשר בני שכבתם במרכז הארץ, היא האמונה כי השירות הצבאי מהווה כרטיס כניסה לחברה הישראלית. להשלמת התמונה ניתן לומר בציוריות כי מן הצד השני, התעצמותה של תל-אביב, מאפשרת לצעיריה כרטיסי כניסה 'מוזלים' היישר לאליטות של החברה הישראלית: תעשיית ההיי-טק המשגשגת, האקדמיה הנינוחה, עולם התקשורת המושך, תפקידים בכירים במשרדי הממשלה המרכזיים, בתי המשפט היוקרתיים, או הבורסה המפתה. כך יוצא, שתושבי הפריפריה סובלים משתי התופעות שתוארו: בעוד חלקם בנטל השירות הצבאי גדל ביחס לחבריהם מגוש-דן, ביתם בפריפריה מתפורר כתוצאה מהתעצמותה של תל-אביב על חשבון השוליים.


דרושה צריכה
על פי תחזיות כלכליות, המשבר הכלכלי צפוי להימשך גם בשנים הקרובות. אחד הפתרונות המקובלים במצבים מסוג זה הוא להגדיל את ההוצאה הציבורית לטובת השקעות בתשתית. פתרון זה מגדיל את מספר מקומות העבודה במשק בתקופה של מיתון ומנצל את העלויות הנמוכות יחסית לתקופות של צמיחה מהירה, בהם הביקושים גבוהים והמשכורות בשמיים. ראוי כי ממשלת ישראל תנצל תקופה זו לטובת חיזוק הפריפריה וזאת על ידי יציקת תוכן חדש להיותו של צה"ל צבא העם. על הצבא לקחת על עצמו בקול רם וברור את האתגר של העצמת הפריפריה בעיקר באמצעות האצת התוכניות להעברת בסיסים צבאיים לנגב ולגליל. השאר כבר יקרה מאליו: קבלנים יבנו שכונות חדשות לטובת אנשי הקבע, רמת הצריכה הפרטית בפריפריה תעלה, הביקוש לשירותים שונים בפריפריה יגדל ומקומות עבודה חדשים ייפתחו. בכך למעשה יעשה גם צדק: תושבי הפריפריה שמהווים את החלק הארי של הלוחמים המגינים על מדינת ישראל, ייהנו מפירות פעולת הגומלין של הצבא שיחזק את ישובי הפריפריה. או בפרפראזה למשפט המפורסם: פריפריה בונה צבא בונה פריפריה.


שלום עולה
בעקבות דברים שנכתבו פה אודות הדוח של 'שלום עכשיו' על כספי התקציב המגיעים להתנחלויות. להלל אפלבום, קורא נאמן בזמנו החופשי ודוקטורנט להיסטוריה של עם ישראל בזמנו הפחות חופשי, יש הצעה מקורית: מעבר לתפיסה של אותם כספים כשהשקעה ולא כבזבוז, בדיוק כמו אלה המושקעים ביישובי בגליל ובנגב, מציע הלל כי גופים בעלי עניין ומשאבים (מועצת יש"ע?) יערכו מחקר שיפרט את סכומי ההשקעה בהרפתקאות השמאל להשגת שלום ויסקור מהן ההוצאות אותן אנו משלמים עד היום כתוצאה מניסיונות אלו.

מילה טובה
לטובת הקוראים אשר חשים שסיקרתי את נושא הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל בצורה שאינה הוגנת, להלן מספר מילים טובות על הפרטת קרקעות המדינה מפי נציג התאחדות הקבלנים בוועדת הכלכלה של הכנסת: "התאחדות הקבלנים כעיקרון תומכת ברפורמה". כל מילה נוספת מיותרת.

תומכי לחימה
מי שעוד תמך ברפורמה באופן פומבי, היה ירון ביבי, מנהל מינהל מקרקעי. יתכן ותמיכתו הייתה כנה ואמיתית, אך עצם העובדה שמדובר בעובד מדינה, אשר על פי הרפורמה כפוף ישירות לשר הממונה, מעמידה בספק את יכולתו להשמיע דעה אחרת מזו של שר השיכון. לאחרונה נחשף לציבור ציקי תמיר, מפקד יחידת 'עוז' שאמורה לטפל בסוגיית העובדים הזרים, אשר הפך למסביר הלאומי בנושא. מבלי לדון בגופו של עניין, נראה כי העמדת עובדי מדינה בקו החזית הראשון בהסברת פעולות הממשלה הפכה לאחרונה לשיטה. זוהי מגמה מדאיגה המסירה את האחריות מצד נבחרי הציבור אשר אמורים להציג את משנתם גם אם זו אינה פופולרית, ולא להעמיד בובה שתמלא את תפקידם זה.

מועצת פשע
ידידי רן פרחי הפנה אותי למידע גלוי כפי שמתפרסם באתר הקרן החדשה לישראל: "לאחר הריסתם של 17 בתים על ידי ממשלת ישראל ביישוב הבדווי הבלתי מוכר בנגב 'אל-טווייל', המועצה המקומית של הכפרים הבלתי מוכרים בנגב, הפועלת בסיוע הקרן, ארגנה יום של בנייה מחדש. עשרות פעילים עם כוונות טובות, יהודים וערבים יחד, בנו מחדש בתים ונטו עצי זית על אדמת הכפר". ועל זה נאמר, הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות. כעת כל שנותר הוא שמישהו יפנה את תשומת לב היועץ המשפטי לממשלה לעבירות המתוארות. לכאורה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה