יום ראשון, 23 באוגוסט 2009

לא אקטואלי - 21.08.09

מדינת כל זריה
לא היה מפתיע לגלות כי את מאבקם של העובדים הזרים נגד גירושם ממדינת ישראל מובילים ארגוני שמאל קיצוניים ופוסט ציוניים דוגמת 'האגודה לזכויות האזרח', אשר שמו לעצמם למטרה לקעקע כל סממן יהודי במדינת ישראל. במידה ומאבק זה יצליח, הוא יהווה זריקת מרצ עבור בית המשפט העליון בעתירת ארגון 'עדאלה' לביטול חוק האזרחות. החודש פרסם המכון לאסטרטגיה ציונית נייר עמדה בנושא מדיניות הגירה אשר נכתב על ידי עו"ד רינת גלבוע במסגרת תוכנית המנהיגות הצעירה של המכון. ההמלצה העיקרית בנייר העמדה מופנית אל הכנסת על מנת שזו תגבש מדיניות הגירה חוקית סדורה מבלי להמתין להכרעתו של בית המשפט העליון בנושא. נייר זה, אשר מנתח את המלצות ועדת רובינשטיין בנדון, מכין את הקרקע למחוקקים על מנת שיוכלו לפעול באופן מיידי וכמעט ללא מאמץ. כל שנותר לח"כים הוא להרים את הכפפה.

וינוגרד לעניים
עד חודש יולי האחרון החזיקה המדינה באתר אינטרנט מיוחד עבור ועדת וינוגרד לבדיקת אירועי המערכה בלבנון 2006. כנראה שמישהו בממשלה החדשה שכח שהכישלון הגדול ביותר של הממשלה הקודמת הוא נכס עבור הממשלה החדשה, אחרת קשה להסביר את העובדה כי מישהו מבין עובדי המדינה לא טרח לחדש את כתובת הדומיין, כך שזו נמכרה מחדש במחיר של 80 שקלים חדשים בלבד. כיום משמש האתר את המרכז לעצירת חוק המאגר הביומטרי כחומר למחשבה שנועד להמחיש את אין אונותה של מדינת ישראל בניהול נכסיה הדיגיטליים.

עצוב להיות צודק
רק בחודש שעבר אישרה הממשלה את הפרטת קרקעות המדינה וכבר בשבת האחרונה פורסם תחקיר של רשת ב' המגלה כי בעקבות המצב הכלכלי הרעוע, חקלאים יהודים מוכרים את נחלותיהם לערבים הנעזרים במימונם הנדיב של אילי הון מהמפרץ הפרסי. תגובת מינהל מקרקעי ישראל הייתה בזו הלשון: "מכיוון שמדובר בנחלות פרטיות ולא באדמות מדינה, אין למינהל כל זכות להתערב והדבר אינו בתחום אחריותו". אמרנו לכם שנגיד לכם אמרנו לכם.

להתנחל בלבבות
העיסוק האובססיבי של כלי התקשורת בסוגיית היישובים הצעירים ביהודה ושומרון הינה דוגמא מצוינת לדרך שבה השמאל קובע את השיח ומקבע את הטרמינולוגיה השמאלנית בבון טון התקשורתי העכשווי. לא במקרה הפך המושג התנחלות לשם גנאי, והמאחז אינם זוכה למעמד הציבורי לו זכתה בעבר ההיאחזות. מישהו עובד על זה. מענה חלקי לכך ניתן כאשר הכתבים הדביקו לבית המריבה בחברון את שמו המוטה. אנשי היישוב היהודי בעיר האבות גילו תושייה והחזירו עם השם 'בית השלום'. מצב זה אתגר את המעטים וההגונים אשר בכלי התקשורת למצוא מונח ניטראלי דוגמת 'הבית החום'. ימים אלה, בהם המאחזים עולים לכותרות אחרי כל שיהוק של הנשיא אובמה, מהווים הזדמנות נפלאה למתנחלים הצעירים לנצל את שדה הקרב ההתיישבותי לטובת כיבוש שדה הקרב על התודעה הציבורית. דוגמא לכך היא בחירתם של החבר'ה הצעירים מהגבעות להקים 11 נקודות התיישבות חדשות על מנת לקשור בין החלוציות של טרום הקמת המדינה לימינו אנו. אך לא די בכך. יש לפנות גם לציבור הרחב אשר כבר שכח מהן 11 הנקודות באמצעות שימוש בשיח עדכני. ניתן לעשות זאת על ידי מתן שמות למאחזים החדשים אשר יסברו גם את האוזן הלא מתעניינת, כאילו היו מבצעים צבאיים. לדוגמא: 'הישרדות 3', 'מלך הרייטינג', 'גבעת חלפון', 'הארי פוטר', 'שלום צודק', 'אוסלו עאלק' ועוד רבים ומגניבים.

בין אינדונזיה למיקרונזיה
בהרצאה שנערכה השבוע במרכז שלם, תיאר ד"ר גיורא אלירז את התהליכים החברתיים המשמעותיים המתרחשים בעשור האחרון באינדונזיה. אינדונזיה היא המדינה המוסלמית הגדולה בעולם המורכבת משבטים רבים. מאז נפילת השלטון הרודני ב-1998, עוברת החברה האינדונזית תהליך דמוקרטיזציה מרתק אשר מאפשר לחברה המורכבת מאוסף שבטים לחיות במסגרת מדינית אחת. אלירז הצביע על שתי תפיסות מרכזיות המאפשרות זאת: האחת, ההפרדה בין דת למדינה אשר באה לידי ביטוי בהגות הפוליטית: איסלם - כן, מפלגות איסלמיות - לא. תפיסה שנייה היא כי חייבים לבסס את המכנה המשותף לתושבי 17 אלף האיים על מנת לחיות יחד במסגרת מדינית יעילה אחת. מפאת קוצר היריעה ורוחב הדעת של הקוראים, אחסוך מכם את האנלוגיה לחברה הישראלית על 17 אלף סקטוריה.

שואה במבחן
בראשון לספטמבר הקרוב יצוינו שבעים שנה לפרוץ מלחמת העולם השנייה. בחירתו הנלוזה של היטלר דווקא בתאריך זה לא מאפשרת לתלמידי ישראל והוריהם לציין באופן ראוי את אחד האירועים המכוננים של המאה העשרים. מי שירצה להשלים חלק מהפערים מוזמן ליום עיון שייערך ביום רביעי הקרוב במוסד 'יד יצחק בן-צבי'. ערב העיון נערך גם לרגל הוצאת הספר "שואה ממרחק תבוא – אישים ביישוב הארץ-ישראלי ויחסם לנאציזם ולשואה". ספר חשוב זה מורכב מאסופת מאמרים אשר כל אחד מהם בוחן את פועלה של אישיות אחרת מבין המנהיגים ואנשי הרוח של שחיו בארץ בזמן השואה. ראוי לזכור בזמן קריאת המאמרים הטעונים כי האויב האמיתי הוא עמלק, בעוד שאר התובנות נועדו להפקת לקחים ולא על מנת לעורר מלחמות יהודים מיותרות.

חרדים מהקידמה
לאחרונה פורסם כי מספר אנשי רוח כיבדו בחתימתם מכתב שהופנה לשר התחבורה נגד קווי המהדרין בתחבורה ציבורית. לדידם של אותם עושי רוח, "ההפרדה בין נשים לגברים הינה פרקטיקה קיצונית ואין להסכים כי נורמות קיצוניות אלה יונהגו במרחב הציבורי במדינת ישראל הדמוקרטית". בהמשך המכתב הם קובלים נגד אפליית הנשים, אך לאור רשימת החותמים, עולה החשש כי לפחות חלק מהחתומים אינם דואגים לכבודן של הנשים החרדיות, אלא רואים בכך לא יותר מאשר הזדמנות נוספת להתנגח בחברה החרדית. לא צריך להיות חרדי, ולמען האמת מספיק להיות פלורליסט אמיתי, על מנת לכבד את רצונו של ציבור גדול לנהוג על פי מנהגיו, גם אם אלה אינם מוצאים חן בעיני נציגי הציבור הנאור. מצד שני, על החרדים מוטלת חובת ההוכחה כי אין פה עוד אפליה נגד נשים בתואנת שווא דתית. הפיתרון הראוי, שיכול להשתיק את המקטרגים מכל הצדדים, הוא בכך שלנשים יוקצה המקום בקדמת האוטובוס, בעוד הגברים יתכבדו לחגור מאחור.

המטבע והצדדים

בקווי מהדרין בעלי מסלולים ארוכים, קורה לעיתים שאחד הרבנים מבקש לנצל את ההזדמנות ולזכות את הרבים בשיעור של דף יומי. מכיוון שרובם המכריע של הנוסעים הינם חרדים, לאף אחד לא נעים לצאת נגד היוזמה אשר מדירה שינה מעיני הנוסעים. באחת מהפעמים בהן אני נתקלתי בתופעה, התייצבה אישה חרדית מנגד וטענה כי קיומו של השיעור פוגע במרחב הציבורי. טענותיה של אותה אישה, אמריקאית לפי המבטא ולפי שליטתה בשיח הזכויות, נפלו על אוזניים ערלות המורגלות רק בהבנת צד אחד של מטבע המרחב הציבורי. התעקשותה המפתיעה גרמה למרא דאתרא של האוטובוס הבינעירוני לרדת מהעץ עליו טיפס באמצעות סולם מפתיע לא פחות שהגישה לו אותה חרדית נאורה: היום זה רב שמלמד גמרא ומחר זה עלול להיות חב"דניק שידבר אל ליבם של הנוסעים.

תגובה 1:

  1. אמנם אתה צוחק, אך זה דווקא רעיון לא רע לקרוא למאחזים בשמות שידהדהדו גם בתודעה של הקהל הרחב (והחילוני) ויזכירו להם דברים מהציונות החילונית ומהקיבוצים.
    ההשפעה כמובן תהיה מינורית, אבל עדיין...


    לגבי האינדונזים, אז איזה מכנה משותף אתה מציע לנו?

    מולי.


    נ.ב מעתה אמור מאאאגניבים, 'מגניבים' זה פאסה!!!

    השבמחק