יום שלישי, 15 בספטמבר 2009

לא אקטואלי - 11.09.09

משוואה עם נעלם אחד
כשאהוד ברק קרא להפסיק להתבכיין נוכח הקריאות לשחרורו של גלעד שליט בכל מחיר, הוא קיבל סיוע לא צפוי גם מהשמאל. עוזי ברעם, במאמר אמיץ וישר שפורסם בחינמון 'ישראל היום' אך לא זכה לתהודה מספקת, הודה כי "דווקא כחניך של גישות אנטי־גזעניות, הומניסטיות וליברליות התומכות בשוויון בין בני האדם ללא הבדל גזע ומין, אני מתקומם נוכח המשוואה המספרית של אלפי שבויים פלשתינים למול שבוי ישראלי אחד". בדרך כלל פוליטיקאים ישראלים מימין ומשמאל שבויים בסיסמאות וקלישאות קבועות אשר מקשות על יצירת שיח אמיתי וכן. ברעם מוכיח כי שימוש ביושר אינטלקטואלי יכול ליצור הסכמות רחבות בין חלקים שונים במפה הפוליטית.

דברים שרואים משם
כמעט כל דבר אפשרי כבר נכתב ונאמר בנושא גלעד שליט. בזכות אתר האינטרנט 'זווית אחרת', אשר מביא קולות חלופיים בעולם הערבי, ניתן להחשף לשיח אחר בנדון. עלי סאלם, מחזאי מצרי, פרסם מאמר בעיתון אל-שרק אל-אוסט היוצא לאור בלונדון, בו הוא מנתח את דבריו של איסמעיל הנייה כאילו הפרסומים האחרונים אינם יותר "מהומה תקשורתית". לדברי סאלם, זוהי הפעם הראשונה בהיסטוריה של העיתונות הערבית שבה בכיר מתאר ידיעות שפורסמו כמהומה תקשורתית. מכיון שהיו אצל מר הנייה עשרות ביטויים ידועים להכחשת ידיעות שכאלה וביניהם: הידיעות האלה מקדימות את זמנן, או שהן אינן נכונות, או שהן מוגזמות, או שהן שמועות... מדוע אם כך השתמש במילה 'מהומה' המשמשת לבטא אפשרות שאינה מעשית? סאלם מעלה שתי אפשרויות: האחת, שבתור בכיר בחמאס, שחרור לוחמים עמיתים לא משרת את האינטרסים של מי שלא רוצה לחלוק את מנעמי השלטון עם אנשים נוספים. האופציה השניה והקשה יותר לעיכול היא שגלעד כבר אינו בין החיים. בערבית זה נשמע הרבה פחות גרוע.

מעוררת פליאה
בסוף השבוע הזה יצויינו ארבע שנים לפטירתה של פליאה אלבק ז"ל. פליאה אלבק הייתה המשפטנית שנתנה את הליווי המשפטי הדרוש על מנת לאשר את מעמדן המשפטי של ההתנחלויות. אלבק הרגיזה גם את השמאל שטען לפגיעה בזכויות אדם ומצד שני את המתנחלים בכך שלא הסכימה להפקעה של אדמות פרטיות. אלבק עשתה עבודה משפטית מרשימה על מנת שעמדת המדינה תאושר בבג"צ וזאת מבלי שבחלה בסיורים בשטח. כיום כבר קשה למצוא יועצים משפטיים אשר מבינים כי תפקידם בדמוקרטיה הוא למצוא את הדרכים המשפטיות למימוש מדיניות הממשלה הנבחרת על פי עקרונות משפטיים. יש לזכור זאת במיוחד בימים אלה, בהם הממשלה החדשה באה לבחור ביועץ משפטי חדש, על מנת שלא ייבחר כזה אשר עלול להשתמש בסמכותו המקצועית כקרדום לחצוב בו את השקפותיו האישיות. כבר ראינו איך זה נגמר כשמונתה עו"ד טליה ששון לכתוב את חוות דעתה על המאחזים ממשרדה הממוזג ומבלי לטרוח ולבקר במי מהם.

דרישה מפורזת
קשה להסביר את את התקפלותו המהירה של נתניהו בפני תכתיביו של רם עמנואל, כאילו הייתה ישראל מדינת חסות אמריקאית בלב המזרח התיכון. בקצב הזה, לא רחוק היום שיגיעו גם דרישות לניטרולו של הצבא הישראלי מפעולות לסיכול טרור ביהודה ושומרון. האם יכול להיות שבנאום בר-אילן התכוון בנימין נתניהו לכך שמדינת ישראל היא זו שצריכה להיות מפורזת?

בכוונת מקוון
גוף הימין 'מטות ערים' פתח החודש בתחרות עיצוב סטיקרים אשר יבטאו באופן צבעוני את אמירתו הקולעת של השר בוגי יעלון: "כל פעם שהפוליטיקאים מביאים הנה את יונת השלום, אנחנו כצבא צריכים לנקות אחריה". במקביל, הודיע ארגון השמאל 'שלום עכשיו' על תחרות הפקת סרטונים לקידום אחד ממגוון רעיונותיהם: שלילת ההתיישבות, פינוי התנחלויות, השמצת מתנחלים, הקפאת בניה, מעקב אחר מאחזים וכד'. זוהי דוגמא אחת לטענה הנפוצה שהימין הישראלי נמצא צעד אחד אחרי מתחריו מהשמאל. המחאה באמצעות סטיקרים עדיין חיה, אך כבר מזמן לא ממש בועטת. 'שירת הסטיקר', הלהיט המשותף לדוד גרוסמן ולדג נחש נחש, סימן את שיאו של העידן הדביק, אשר אחורי המכוניות מעידים כי הוא כבר מאחורינו. כיום המחאה הציבורית באה לידי ביטוי בעיקר באמצעים מקוונים. מי שהפנימו זאת, הם החברים מאתר האינטרנט 'לאטמה' אשר מייצרים מדי שבוע מערכונים מוצלחים למדי המבקרים את השמאל הישראלי, כולל כלי תקשורת מוטים. מומלצת בעיקר היא הפארודיה על רם עמנולמל, הוא הקונילמל החדש.

אי שיוויון נפש
בשנת 1988 אישרה הכנסת את חוק ערי ואזורי פיתוח בהתאם להצעתם של חברי הכנסת דוד מגן (ליכוד) ויצחק פרץ (מערך). תנאים מיוחדים איפשרו את חקיקתו של חוק זה: הן ממשלת הרוטציה שהונהגה באותה העת והן הקירבה למועד הבחירות הבאות. אליה וקוץ בה, מסיבות תקציביות, נדחה יישומו של החוק עד עצם היום הזה. יותר נכון, עד הקיץ האחרון, בו הוא בוטל סופית במסגרת חוק ההסדרים. את החוק הוותיק מחליף חוק חדש, אזורי עדיפות לאומית שמו, אשר נועד לאפשר לממשלה לקבוע אזורי עדיפות לאומית בהתאם לשיקולים המצוינים בחוק. הצורך בשינוי זה נועד על מנת לעקוף את פסיקת בג"צ אשר קבע כי הממשלה אינה מוסמכת להחליט על אזורי עדיפות לאומית ובוודאי אם יצירתם עלולה להפלות תושבים ערבים בניגוד לעיקרון השיוויון. החוק החדש קובע כי השיקול הראשון במעלה בקביעת אזורי עדיפות לאומית הינו המצב הביטחוני. תזכורת לבית המשפט העליון כי את עיקרון השיוויון ניתן יהיה ליישם רק ביום בו בכל הישובים ישרור אותו שקט בטחוני באופן שיוויוני.

עדיפות לאומית למי?
עוד עיקרון ראוי אשר נקבע בחוק אזורי עדיפות לאומית הינו היכולת להתנות את מתן הסיוע הממשלתי בשיעור ההכנסות מתוך פוטנציאל ההכנסות של הרשות. דהיינו, המדינה תעניק סיוע לרשויות אשר מנסות קודם כל לעזור לעצמן באמצעות שיעור גבוה של גביית מיסים. כמו כן, החוק מאפשר לממשלה לקבוע שיקולים נוספים בבואה להחליט על אזורי עדיפות לאומית. לאור זאת, המכון לאסטרטגיה ציונית העביר לממשלה הצעה להכליל ביישום החוק גם את נושא השירות הצבאי (וגם הלאומי והאזרחי) כתנאי נוסף מכמה טעמים: ראשית, מכיוון שמספר הנהנים מהחוק מוגבל ראוי להעדיף את אלה הנושאים בנטל. שנית, השירות הצבאי הוא גורם מוביליות מרכזי בחברה הישראלית ומהווה כלי יעיל לצמצום פערים בחברה הישראלית. ושלישית, ניתן לראות בעידוד שירות המדינה והחברה שיקול לאומי לגיטימי. כך ניתן יהיה להימנע מהקמה של מנגנון סבסוד נוסף למגזרים בדלניים אשר יהפוך את חוק העדיפות לאומית לחוק עדיפות לעומתית.

2 comments:

  1. התניית זכויות ועזרה בשירות צבאי הם דבר מאוד חשוב!
    ככה נוכל להדיר את הנכים, המסכנים והחולים שלא משרתים, מהחברה ביתר קלות.

    (וכן יש גם משתמטים, אבל עד היום שבו תוכל להבדיל בין משתמט לבין חולה אמיתי (ואז הם בעצם לא יהיו משתמטים אלא מתחזים שנחשפו), גם המשתמטים הם בגדר חולים).

    השבמחק
  2. אנונימי מ16 ספטמבר משקר:
    אין כל בעיה, למשל, להבדיל בין אושרי כהן ובר רפאלי שהודו בגלוי בהשתמטות משרות צבאי (עבירה פלילית, אגב), לבין נכים.

    השבמחק