יום שישי, 27 בנובמבר 2009

לא אקטואלי - 27.11.09

סוכנים זרים
בשבוע שעבר פורסם מחקר משותף מטעם המכון לאסטרטגיה ציונית ו-NGO Monitor, שחושף כיצד ממשלות זרות מתערבות במדיניות פנים ישראלית באמצעות מימונם של ארגונים פוליטיים הפועלים בישראל. אל ממצאי המחקר, אשר סוקרו בהרחבה במוסף זה בשבוע שעבר, היה נתון מעניין: כמחצית מהמובאות בדו"ח גולדסטון הינם נתונים המצוטטים מפרסומים של אותם ארגונים. בעקבות הדו"ח, יתקיים ביום שלישי כנס גדול בכנסת בהשתתפות שרים וחברי כנסת מכלל סיעות הבית, בה תוצג הבעיה וכן ידונו בדרכי פתרון. בארצות הברית, מתייחסים לתופעה זו בחומרה ועל פי חוק נקבע כי ארגונים פוליטיים הממומנים ע"י ממשלות זרות יוגדרו כסוכנים זרים. אם בארצות הברית, מדינה הקנאית לחופש הביטוי וממציאת תרבות התקינות הפוליטית, פועלים כנגד תופעות מסוג זה באופן ברור ונחרץ, גם מדינת ישראל, אשר מעמדה בעולם מתכרסם לאור פעילותם של אותם ארגונים, יכולה וצריכה לפעול בהתאם. ויפה שנה אחת קודם.

הפרטת הכוח והצדק
בשבוע שעבר פסל בית המשפט העליון את הקמתם של בתי סוהר פרטיים. אני באופן אישי מתקשה לגבש דיעה בנושא, ולו מכיוון שלא נחשפתי במסגרת השיח הציבורי לפרטי העיסקה בין המדינה לזכיין. נראה כי בנושא זה האינסטינקט הראשוני של הציבור יוצא נגד ההפרטה: מתוצאות סקר שנערך במכון מאגר מוחות בשנת 2007 עולה כי למרות ש-58% מהציבור תומכים בהפרטת שירותים ציבוריים, רק 23% תומכים בהפרטת שירות בתי הסוהר. למרות שהסקר עסק במגוון שירותים, מחברת החשמל ועד מערכת החינוך, מעניין לגלות כי לא נבדקה שאלת ההפרטה כלפי אחת המערכות שטוחנות הכי לאט: בתי המשפט.
הפרטה בלי הפרטה
דבר אחד בטוח: כשהמדינה מבקשת להפריט את הסמכות להפעלת כוח נגד אזרחים (גם אם הם עבריינים), ראוי שתספק סיבות טובות מאד על מנת לשכנע את האזרח הקטן (והתמים) בנחיצות המהלך. יותר מכך, יש לוודא כי במנגנון המופרט לא יהיו ניגודי עניינים המונעים את עשיית הצדק. לדוגמא: כיום שירות בתי הסוהר הוא זה שממליץ אם לקצר בשליש את תקופת המאסר בהתאם להתנהגות האסיר. בכלא הבנוי על שיקולים כלכליים נטו, כשהסכום המתקבל מהמדינה עבור כל אסיר זהה, עלולה להיווצר העדפה לשחרר אסיר בעייתי שגורם להוצאות מרובות על פני אסיר שקט עליו נגזר קופון נאה. נראה כי הציבור הישראלי חושק ביעילות אותה יודע לספק השוק הפרטי, אך זאת מבלי להפקיר את גורל הציבור לשרירות ליבם של בעלי ההון, רק שהוא לא יודע איך עושים את זה. בעברית קוראים לזה רגולציה. יום עיון בנושא הקשר בין רגולציה להפרטה ייערך ביום שני הקרוב במכון ון-ליר הירושלמי.

הפעם הראשונה של בייניש
אך עם כל האמפתיה לפסיקת בג"צ בנושא, חוזרות לסדר היום הציבורי שאלות כמו מהן גבולות השפיטה ובאלו מקרים רשאי בית המשפט העליון לפסול חוקים של הכנסת. פסק הדין הטרי הינו הפעם הראשונה שהעליון בראשות הנשיאה החדשה פוסל חוק של הכנסת. וראו איזה פלא, פרט לאמירה של רובי ריבלין, שביקש לחוקק חוק יסוד החקיקה, כמעט ולא יצא אף מחוקק בקול רם וברור נגד פסילת החוק (אחד מכתבי המשפט העיד שהמערכת הפוליטית דממה והיה צריך לפנות לפוליטיקאים כדי לקבל תגובה. "איפה מיקי איתן?" הוא שאל בשידור). הפסיקה תפסה את חברי הכנסת עם המכנסיים למטה, ומבחינתה של בייניש, השמים לא נפלו. כעת, יתכן שכעת ידו של בג"צ על הדק פסילת החקיקה תהיה קלה יותר. מבחן ראשון צפוי כשתוגש עתירה נגד הפרטת הקרקעות בשם פגיעה בחוק יסוד: מקרקעי ישראל. אם בית המשפט יחליט לתת סעד לעותרים בדמות צו מניעה ליישום הרפורמה זו תהיה אינדיקציה ראשונה לגבי הצפוי בהמשך.
להתראות בפעם הבאה
התערבות בג"צית מטרידה יותר, צפויה בעוד שלושה חודשים. בשני לחודש מרץ יתכנס הרכב רחב של בית המשפט העליון בהרכב של 9 שופטים וידון בעתירה נגד הוראת השעה לחוק האזרחות. במילים פחות יפות: פתיחת שערי מדינת ישראל להגירה של פלסטינים לישראל בכסות של איחוד משפחות. בסיבוב הקודם, השופטים הכריעו ברוב של חמישה מול שישה נגד ביטול החוק, כשאהרון ברק מצא עצמו בפעם היחידה כנשיא בית המשפט העליון בדעת מיעוט. מצב מתסכל זו הביא אותו לשלוח את אותו מייל מתנצל לחבריו הניאו-ליברלים באוניברסיטת ייל. בדומה לבג"צ בתי הסוהר, גם לקראת הדיון בעתירה זו קיימת תחושה של שאננות ואדישות ציבורית. מי שמנסים להקדים תרופה למכה הם חברי עמותת 'גדר לחיים' אשר הובילו בזמנו את המאבק בעד בנייתה של גדר ההפרדה והיום מנסים למנוע פסיקה שתהפוך את הגדר למסננת מלאת חורים בהובלתו של הדמוגרף פרופ' ארנון סופר. באתר האינטרנט של העמותה מובאים נתונים מפורטים אשר ממחישים את הסכנה המתרגשת וכן מפורסם קול קורא המזמין פרטים וארגונים ציוניים להצטרף להגנה על המדינה היהודית והאינטרס הציוני.
הנחשונים של בני עקיבא
בשבת שעברה חגגו חניכי בני עקיבא את שבת הארגון המסורתית. לחגיגה הצטרפו גם חלק מעלוני השבת שסקרו באופן נרחב את פעילויות התנועה. באחד העלונים פורסמה שיחה עם מזכ"ל התנועה, הרב בני נכטיילר. בראיון סיפר הרב כי במאבק הציבורי נגד הפרטת קרקעות המדינה, בחר במודע לא להיות מעורב יחד עם ראשי תנועות הנוער האחרות ולתת לחבר'ה הצעירים להוביל את המאבק. האמת, מה לעשות, הייתה קצת אחרת. אל משרד מזכ"ל תנועת בני עקיבא נעשו מספר פניות כבר בשלב מוקדם של המאבק אך התגובה הייתה אדישה. רק בשיא המאבק, כשהנושא הגיע לתקשורת, בחרו חברי גרעין נחשון של התנועה לקפוץ לתוך הקלחת הפוליטית ולהרתם למאבק הציבורי, ובכך הצילו את כבודה של תנועת הנוער המשמעותית ביותר היום במדינת ישראל.
מגמה לציונות
בנייר עמדה שפורסם מטעם המכון לאסטרטגיה ציונית, מציע ליאון גרשוביץ, מורה משלומי וחבר בתוכנית המנהיגות הצעירה של המכון להוסיף יחידת חובה לבגרות במקצוע שייקרא 'מחשבת הציונות'. במסגרת לימודים אלה, יתמודדו התלמידים עם הדילמות בהם נתקלו אבות הציונות ויכירו מקרוב את היצירה וההגות של תקופה זו.

מגמה פרו-ציונית
אחת התגובות המעניינות שהתקבלו לגבי הצעה זו היא תגובתו של ד"ר מיכאל גרינצויג, המפקח הראשי במשרד החינוך ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה. לטענתו של גרינצויג, הפיתרון הנכון הוא דומה אבל שונה: על מנת לחזק את הזיקה לארץ ולירושלים ראוי ללמד את תולדות ארץ ישראל בדגש על הישוב היהודי לדורותיו, תוך שילוב של הכרת השטח בדרך בלתי אמצעית. ניסיונו של גרינצויג מראה כי תלמידים, דתיים ושאינם דתיים, שלומדים במגמת לימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה יותר קשורים לארץ. לדעתו, לימוד יחידת חובה בלימודי ארץ ישראל יכול להימצא כיעיל יותר להתמודדות עם מגמות פוסט ציוניות. מצד שני, חזקה על אלו שהגיעו למגמת לימודי ארץ ישראל כי לא בחרו בה במקרה כך שלא בטוח מהי הביצה ומיהי התרנגולת. עם זאת ראוי לברך על כל מגמה ציונית בבתי הספר אשר מקנה כלים לדור הצעיר בהתמודדות עם המגמה הפוסט ציונית באקדמיה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה