יום שבת, 7 בנובמבר 2009

לא אקטואלי - 6.11.09

מורשת רפול
לפני שבועיים התבשרנו כי עיריית ירושלים חזרה בה מהחלטתה לקרוא לרחוב בשכונת 'נוף ציון' על שמו של רפול, לאחר שאלמנתו, עופרה מאירסון-איתן, התנגדה שיקראו רחוב בהתנחלות (כהגדרתה) על שם בעלה. מאירסון, שמאלנית מוצהרת שהספיקה לכהן כחברת מועצה בירושלים מטעם מרצ, רואה בשכונה שבין ארמון הנציב לג'בל מוכבר לא פחות מהתנחלות וזאת על אף העובדה ששטח זה נקנה בכסף מלא על ידי המיליונר היהודי ארווין מוסקוביץ. חבר הכנסת לשעבר משה פלד (צומת) סיפר לי כי בתקופת כהונתו כחבר כנסת התלווה לרפול בסיור במקום, שם פגשו את מוסקוביץ ורפול חיזק את ידיו לטובת בניית שכונה במקום. חבל מאד ששיקולים פוליטיים מנחים את מאירסון במקום צוואתו הרוחנית של בעלה.

עלילת דם
שמועות מספרות שהרהיטים של איקאה כל כך טובים בזכות העובדה שהמפתח השבדי הוא כלי עזר מצויין לגניבת ברגים ממוחות נורבגיים שאחראים על חלוקת פרסי נובל לשלום.

מי שולט על השלטון?
בשבועות האחרונים רוגשת המערכת הפוליטית וגועשים כלי התקשורת סביב רצונו של שר המשפטים לפצל את תפקיד היועץ המשפטי בתואנה כי מדובר בנושא רגיש שראוי לקיים סביבו דיון מקיף. בינתיים, השיק המכון הישראלי לדמוקרטיה את הפורום לתיקון שיטת השלטון בישראל. על פי אתר המכון, מטרות פורום זה הן "לגבש הצעות קונקרטיות, ישימות ומבוססות לשינויים ולתיקונים בשיטת הבחירות, במבנה המפלגות ותפקודן ובשיטת השלטון". אמנם, ניתן למנות סיבות רבות בגינן כדאי לערוך שינויים מבניים בדמוקרטיה הישראלית, אך השאלה הראשונה שצריכה להשאל היא האם ראוי שהדיונים על שינויים כה מרחיקי לכת יתקיימו במסגרת שאינה נבחרת ואינה דמוקרטית (גם אם היא מתקראת בשם "המכון הישראלי לדמוקרטיה").

אם בארזים
אורח הכבוד במפגש הפתיחה של הפורום שנערך בשבוע שעבר היה לא אחר מאשר ח"כ רובי ריבלין, הוא יושב ראש הכנסת. אותו ריבלין אשר רק לא מזמן הלין על כך שראשי ממשלה מוזילים את ערכה של הכנסת בכך שהם בוחרים לשאת את נאומיהם בבימות אלטרניביות, לא היסס להשתתף בדיון בנושא שינוי שיטת השלטון בישראל כאילו אין זה מתפקידה של הכנסת לדון ולהכריע בנושא.

דרוש פיתרון יצירתי
בשל הדומיננטיות של מפלגות מגזריות בכנסת ובקואליציה, הסיכוי לכך שהכנסת הנוכחית תבצע שינוי מרחיק לכת בשיטת השלטון הוא קלוש. נכון הדבר גם לכנסת שתבוא אחריה. וגם לזו שאחריה. לכן ראוי להציע פיתרון ביניים שיוכל להביא להתנעת התהליך כולו. על הכנסת למנות ועדה ציבורית חיצונית המורכבת מאישים פוליטיים ואנשי מקצוע שתהיה בעלת ייצוג הולם לכלל מרכיבי החברה הישראלית. על ועדה זו יוטל לגבש המלצות אשר יוגשו לכנסת ממש בסמוך לבחירות לכנסת ה-19, אז הלחצים הקואליציוניים הם יחסית חלשים, כאשר ההמלצות ייושמו רק החל מהבחירות לכנסת ה-20. כך אפשר יהיה לנטרל שיקולים פוליטיים ולהביא ליישום פיתרון מעשי אשר ישקף את מגוון הדעות בציבור. זהו מקרה ייחודי בו דווקא ועדה תוכל להביא לפתרון סוגייה במקום לדחות את הטיפול בה.

הכל שליט
ואם כבר רפורמה בשיטת השלטון בישראל, אז אסור לשכוח להכליל בה גם כמה תיקונים פעוטים ברשות השופטת: הרכב בית המשפט העליון, הגדרת גבולות השפיטות בבג"צ ואופן מינוי השופטים. אה כן, וגם כמה תיקונים במוסד היועץ המשפטי.

פלורליזם של אחידות מחשבה
על נטיותיו הפוליטיות של המכון הישראלי לדמוקרטיה ניתן ללמוד מכך שבהצעת החוקה של המכון סירבו מנסחי ההצעה להגדיר את מדינת ישראל כביתו הלאומי של העם היהודי. אחד האישים המרכזיים במכון (לפחות על פי שכרו הגבוה כפי שפורסם בתחקירים עיתונאים לפני מספר חודשים) הוא פרופ' מרדכי קרמניצר. על קרמניצר, ממייסדי 'התנועה החדשה מרצ', ניתן לספר כי הוא תומך, כחלק מן המשא ומתן עם המיעוט הערבי, בשינוי דגל ישראל, סמל המדינה וההמנון. רק לאחרונה ניצח קרמניצר על פאנל רב משתתפים שנערך בנושא דוח גולדסטון, פאנל שהעיד על הרוחות הפלורליסטיות במכון הדמוקרטי. קרמניצר עצמו סיכם את הדיון, שבאמת ובתמים היה מרתק, כשאמר: "אני לא שמעתי פה, ואני שמח, טיעון נגד הרעיון שחייבת להיות בדיקה רצינית ובלתי תלויה (לגבי מבצע עופרת יצוקה)". ככה זה כשאתה מזמין כנציג הממשלה את השר בוז'י הרצוג, שמעיד על עצמו כי היה חבר הממשלה היחיד שקרא לשתף פעולה עם ועדת גולדסטון לאחר המבצע הצבאי.

הציונות של גולדסטון
השופט גולדסטון טרח להבהיר מעל כל במה אפשרית כי הוא ציוני גאה. האמת היא, שמבלי להתכוון לכך, גולדסטון הצליח להחזיר את הפטריוטיות לשמאל הציוני, שמבין כי הגיעה השעה להפסיק להתחסד אל מול הביקורת הצבועה אותה סופגת כיום מדינת ישראל. גולדסטון אולי לא יודע את זה, אבל לא רק שהוא ציוני, הוא גם ימני. לראייה, על פי פרופ' קרמניצר, הבעיה העיקרית בדוח החד-צדדי של גולדסטון היא שהוא מרחיק את האפשרות לפתרון שתי המדינות. ובמילותיו שלו: "נניח... שתהיה מדינה פלסטינית לצד ישראל, יש לשער שגם באחרית הימים במדינה פלסטינית כזו יהיו חלקים באוכלוסיה הפלסטינית שלא ישלימו עם ההסדר ויפעילו כוח מהמדינה הפלסטינית הזו כלפי ישראל... השאלה היא אם התפיסה של ועדת גולדסטון מאפשרת לישראל להגן על עצמה מפני מהלכים כאלה. כשאני קורא את גולדסטון... אני שואל את עצמי מה הוא משאיר למדינה שמתגוננת מול סיטואציה כזו?". גולדסטון אפילו לא ידע שהוא כזה.

הקלה
רווח לי כששמעתי שיעקב טייטל הוא האחראי על 14 פיגועים. הייתי הרבה יותר מודאג לו 14 משוגעים היו אחראים על פיגוע אחד כל אחד.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה