יום שישי, 13 בנובמבר 2009

חדל קשקשת ברשת

(פורסם הבוקר בעמוד הדעות של מקור ראשון)

"בטקס רב רושם עם משפחות החיילים שהניפו את השלטים בכותל המערבי גדוד שמשון לא מפנה בחומש שהתקיים..." באלו המילים פותחת ההודעה לתקשורת מטעם המטה להצלת העם והארץ את תיאור האירוע שארגנו שלשום בירושלים. ואכן, טקס זה קיבל תהודה רבה בתקשורת: ערוץ 2, חדשות 10, גלי צה"ל, ynet, וואלה, nrg, ערוץ 7 ועוד רבים ובינוניים, עטו על המציאה כמוצאים שלל רב. אך מה לעשות והאמת היא הרבה יותר מביכה, כפי שניתן לראות בשתי התמונות שלפניכם: בתמונה הראשונה ניתן לראות את במת הדוברים בטקס רב הרושם. שימו לב לכמות המיקרופונים המונחים על השולחן כאילו מדובר בנאום של אובמה.

התמונה השנייה כבר חושפת את כל האמת במערומיה: לפחות תריסר צלמים וכתבים ממלאים גם את תפקיד הקהל.

אז מה היה לנו פה? גוף שהחליט להעניק פרס בסך 20 אלף ש"ח, עורך טקס שכולו סיבה למסיבה, אפילו מבלי לטרוח להזמין קהל, ואנשי תקשורת רבים שנופלים בפח ומוותרים על יושרם המקצועי תמורת עוד אייטם חסר כל ערך חדשותי.

כך קרה, שבסכום הפרס שהוענקו למשפחות החיילים, עשרים אלף ש"ח בסך הכל, זכו כמה פעילי ימין בזמן מסך שערכו שווה פי כמה. כל הסאגה התקשורתית הזו מעלה שאלה מעניינת: כיצד קרה שהתקשורת המואשמת בהיותה שמאלנית נותנת כל כך הרבה יחס לימין? התשובה היא פשוטה: יותר יעיל להציג את הימין באמצעות סיקורם פעילות שולי הימין ועל ידי כך ליצור את הרושם כי אלה הם נציגי הימין.

סביר להניח כי במידה וארגון ימני ממלכתי היה מכנס מסיבת עיתונאים סולידית שעיקרה התנגדות לסרבנות, זו לא הייתה זוכה לאותו הד ציבורי, ולו מכיוון שבמציאות התקשורתית בישראל, חדשות טובות הן לא חדשות. (וכל זאת מבלי להכנס לשאלה מי פה הצודק. גילוי נאות: הכותב חושב שכל המעורבים בפרשה לא הוכיחו חכמה רבה: לא הצבא שמקבל על עצמו פעילויות אזרחיות ופוליטיות של פינוי יישובים, לא החיילים שבאמצעות מדיהם וסרבנותם חוטאים גם בפוליטיזציה של הצבא, לא הרבנים שהעניקו את הפרס וודאי לא העיתונאים שעשו מזה סיפור)

המציאות כיום היא שמקורן של רוב הידיעות החדשותיות הוא בהודעות לתקשורת שמאחוריהן אין יותר מאשר תגובה על תגובה לתגובה על מעשה שמישהו עשה. יש לכך סיבות רבות, חלקן אובייקטיביות: תרבות רייטינג פופוליסטית, עצלנות העיתונאים, קשיים כלכליים המונעים העסקת כתבים למשימות עיתונאיות אמיתיות והכי חשוב- תרבות שהופכת את המילים לעיקר ואת המעשים למשניים.

לדוגמא, באותו היום בו נערך "הטקס" לכבוד החיילים הסרבנים (שניים בסך הכל, לא לשכוח), נערך בבית אבי חי בירושלים אירוע חגיגי לציון חג הסיגד שיחול ביום שני הקרוב. לאירוע זה, בניגוד לאירוע שגנב את הכותרות, הגיעו מאות ישראלים, עולים וצברים, צעירים וותיקים שהתכנסו יחד על מנת לחגוג יחדיו את חגם של בני העדה האתיופית. אבל אלו לא חדשות.

המקרה הזה הוא הוכחה נוספת לכך שהתקשורת הישראלית צריכה לערוך בדק בית ולהגדיר לעצמה מהם חדשות הראויות לדיווח ולהתחיל לברור את האייטמים החדשותיים מבין כל הברברת. בתור התחלה מוצע לעורכי החדשות להמנע מכל אייטם שמתחיל במילים: "פלוני אלמוני אומר כי...". בין אם אותו אלמוני הוא שר מכובד או כדורגלן בכיר.




תגובה 1:

  1. שלא לדבר על מה (ועל מי - כנראה על שני הצדדים) מעידה סביבת הטקס המרשים - אותה מסגירים שני הצילומים - חומוסיה ממוצעת...

    השבמחק