יום שני, 21 בדצמבר 2009

לא אקטואלי - 18.12.09

פריפריה יום יום
ביום שלישי הקרוב תקיים הכנסת 'יום פריפריה'. במסגרת יום זה, תקדיש הכנסת את פעילותה לדיונים בנושא אתגרי הציונות בנגב ובגליל. פעילות זו היא יוזמה של מספר ארגונים ובראשם 'תנועת הציונות המתחדשת', שהוקמה על ידי אזרחים מודאגים בגליל ובנגב. כל מי שעוסק בנושא, ממשרדי הממשלה ועד אחרון התושבים, יודע למנות בעל פה את מגוון הבעיות המאפיינות את הפריפריה של מדינת ישראל. חברי הציונות המתחדשת בחרו שלא להסתפק בהבעת מחאה קולנית, אלא גם להצביע על כיוון לפיתרון. לדידם, רובן של הבעיות בפריפריה ייפתרו כשממשלת ישראל תחדש את מדיניות פיזור האוכלוסין. כשבגליל ובנגב יהיו עוד מיליון תושבים, יוכלו פארקי התעשייה של עומר ותפן להתחרות באלה המרוכזים בין פולג לרחובות, הצורך באוניברסיטה בכרמיאל יהיה מוסכם על כולם, הביקוש לשכונות חדשות בצפת יגדל משמעותית ובית חולים הכי קרוב לקצרין לא יהיה בסוריה.

פורצי הגדר
ישנו תרחיש אחד פחות סימפטי שיכול להביא מיליון תושבים חדשים לנגב ולגליל: בשני לחודש מרץ יתכנס הרכב רחב של בית המשפט העליון בהרכב של 9 שופטים וידון בעתירה נגד חוק האזרחות המבקשת לאפשר הגירה של פלסטינים לתוככי ישראל במסווה של איחוד משפחות. בסיבוב הקודם, השופטים הכריעו ברוב של חמישה מול שישה נגד ביטול החוק, כשאהרון ברק מצא עצמו בפעם היחידה כנשיא בית המשפט העליון בדעת מיעוט. מצב מתסכל זו הביא אותו לשלוח את אותו מייל מתנצל לחבריו הניאו-ליברלים באוניברסיטת ייל. מי שמנסים להקדים תרופה למכה הם חברי עמותת 'גדר לחיים' אשר הובילו בזמנו את המאבק בעד בנייתה של גדר ההפרדה והיום מנסים למנוע פסיקה שתהפוך את הגדר לחומה חסרת שיניים ומלאת חורים. באתר האינטרנט של העמותה מפורסם קול קורא המזמין פרטים וארגונים ציוניים להצטרף להגנה על המדינה היהודית והאינטרס הציוני. באתר ניתן גם למצוא נתונים מפורטים שנאספו על ידי הדמוגרף פרופ' ארנון סופר וממחישים את הסכנה המתרגשת.
העדפה לא מתקנת
השבוע אושרה בממשלה המפה החדשה של אזורי העדיפות הלאומית. החלטה זו התקבלה מתוקף חוק 'אזורי עדיפות לאומית' אשר מקנה לממשלה את הסמכות לעודד פיתוחם של יישובים בהתאם לשיקולים כמו המצב הבטחוני, חוסן כלכלי וחברתי, תכנון הפריסה של האוכלוסיה ונטל קליטת העלייה. להחלטה זו קדמו דיונים רבים ורציניים אצל מנכ"ל משרד ראש הממשלה שכללו התייעצויות עם אנשי מקצוע. במקור תוכנן כי במפת העדיפויות יכללו כמיליון תושבים. בפועל, מספר הנהנים הוא כמעט כפול מבלי שהתקציב גדל. החלטה זו, שמקורה כנראה באילוצים פוליטיים, מביאה לכך שההעדפה עבור כל אזרח היא פחות משמעותית, כך שמטרות אזורי העדיפות תושגנה באופן חלקי בלבד, בעוד הוצאות הממשלה נותרו זהות. חז"ל היו אומרים על זה: "תפסת מרובה לא תפסת". תפסת?
העדפה מתוקנת
עם כל זאת, יש לממשלה אפשרות לתקן את ההחלטה באמצעות כלי אותו העניק לה המחוקק: החוק קובע כי הממשלה רשאית לקחת בחשבון את שיעור ההכנסות מתוך הפוטנציאל של כל יישוב. זהו עיקרון ראוי אשר נועד לאפשר למדינה להעניק סיוע בראש ובראשונה לאותן רשויות אשר מנסות קודם כל לעזור לעצמן באמצעות שיעור גבוה של גביית מיסים. טוב תעשה הממשלה אם תחליט כי ההטבות יוענקו לרשויות במפת העדיפות הלאומית שמובילות גם בשיעורי גביית מיסים.
אחריי המבול
בשקט בשקט ובלי הרבה דיבורים, מי שתורמים רבות לקידומה של הפריפריה בישראל, הם חברי תנועת 'אחריי!'. תנועה זו הוקמה במטרה לטפח מנהיגות צעירה ולפתח מעורבות חברתית בקרב בני נוער מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית, באמצעות העצמה אישית והקניית תחושת מסוגלות תוך המחשה כי ניתן לשנות ולהשתנות על ידי פעילות אקטיבית למען עצמם ולמען הקהילה. את חג החנוכה ניצלו החברים הפעלתנים מאחריי לטובת מסע בן שלושה ימים בדרום הארץ אשר עמד בסימן תמיכה בגיוס לשירות משמעותי. דווקא בתקופה זו, בה תופעות ההשתמטות והסרבנות זוכות לכותרות, חשוב ל-3,000 חניכי "אחריי!" להבליט מסר חיובי של עשייה, תרומה לחברה ושירות משמעותי. כשהדור הצעיר גדל לעולם ערכים ששם את היחיד במרכז, חשובה מאד פעילותן של תנועות מהסוג הזה שלא מוכנות להשלים עם תפיסת אחריי המבול.
מלחמה פסיכולוגית
ימים ספורים אחרי החלטת נתניהו על הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון, פרסמה תנועת 'מנהיגות יהודית' מסמך מפורט מאת ד"ר אמירה דור המתאר כיצד עשה צה"ל שימוש בשיטות פסיכולוגיות על מנת לפורר את ההתנגדות לעקירת ישובים במסגרת תוכנית ההתנתקות. דור, פסיכולוגית קלינית, מוכיחה כיצד באמצעות תרגילי רטוריקה הפך הצבא לכלי שרת בידי פוליטיקאים ציניים. לדוגמא, הסיסמא שבה השתמשו מפקדי הצבא הייתה "צה"ל אינו בוחר את משימותיו". המציאות מוכיחה כי תוכנית 'ההכנות המנטליות למשימת ההתנתקות' הושלמה ארבעה חודשים לפני שחוק פינוי-פיצוי, הצעד החוקי הראשון בנושא העקירה, אושר בכנסת בקריאה ראשונה. דוגמא מאלפת נוספת היא לגיטמציה לאי-ציות. חובה זו, מוסגרה בהקשרים של קיצוניים (טבח כפר-קאסם והנאצים) בעוד בפועל ניתן לזהות כי בפסיקות בית הדין הצבאי הואשמו חיילים זוטרים בביצוע פקודות בלתי חוקיות בעליל שכל טיבן היה השתתפות בקומבינות צבאיות כמו "השלמת ציוד". מסמך חובה לכל פסיכולוג צבאי ולכל מתיישב מועמד לפינוי.
געגועים לאבא
"יהודה ושומרון לא יהיו יודנריין". כך אמר בנימין נתניהו כשעוד ניסה להסביר לעולם שגירוש יהודים הוא גזעני. חמישה חודשים לאחר מכן הודיע אותו נתניהו על הקפאת כלל הבנייה היהודית בכל יהודה ושומרון. לא לכך התכוון אבא אבן כשכינה את גבולות 67 גבולות אושוויץ.

אבו-יו-יו
יושב ראש קבוצת הכדורגל של בני סכנין, חסן אבו-סאלח, הודיע ביום ראשון האחרון על התפטרותו בעקבות הפסד קבוצתו למכבי נתניה. לא עברה יממה, וכבר התחיל אבו-סאלח לשלוח רמזים כי אם תתקבל תמיכה כספית מהעירייה הוא ישקול לחזור לתפקידו. יש כאלה שיאשימו את אבו-סאלח בזגזגנות או בקריאות שווא של תחזיקו אותי, אבל האמת היא שאין מה להאשים אותו. אחרי הכל, אין שום סיבה שהתרגיל שהצליח לאבו-מאזן לא יצליח גם לו.
לא עניינכם
השבוע קבל שר האוצר על כך שבית המשפט העליון מתערב בנושאים בטחוניים מבלי לקחת בחשבון שיקולים תקציביים. כפתרון לבעיה סיפר שטייניץ כי הוא בוחן בשיתוף עם שר המשפטים דרכים לחייב את שופטי העליון באמצעות חקיקה להתחשב בשיקולים תקציביים על מנת למנוע פסיקות פופוליסטיות. האמת היא שאין צורך בכך ששר האוצר ושר המשפטים ימציאו את הגלגל מחדש. כבר בשנת 2006 פירסם המכון לאסטרטגיה ציונית הצעת חוקה, שכוללת בתוכה את התיקון הנדרש בחוק יסוד השפיטה: "...ראה בית המשפט ששאלה הנדונה בפניו קשורה לגופם של מדיניות חוץ, מדיניות ביטחון או עקרונות תקציב, לא יכריע בה". ההצעה מוגשת לשר האוצר, חינם אין כסף ומבלי לפגוע בתקציב המדינה. למי שזו נראית הצעה בעייתית, מוגשת אפשרות נוספת: הוצאות בהן תחוייבנה המדינה כתוצאה מפסיקה של בג"צ יקוזזו מתקציב בית המשפט העליון. עכשיו מומלץ לקרוא שוב, ובנחת, את הצעת המכון לאסטרטגיה ציונית.
ממתינות לקיצוניות ובחזרה
בתקליט החדש שלו, מבקש קובי אוז לשלוח מסר לסבא שלו: "...תגיד לו שהמתינות הספרדית שבה הוא דגל, התחלפה בקנאות, קיצוניות". ביטוי אקדמי למילים המציאותיות הללו, ניתן למצוא בקובץ המאמרים "הרב עוזיאל ובני זמנו" בעריכת פרופ' צבי זוהר. בנימה מעט יותר אופטימית, ייערך ביום שני במכון ון-ליר ערב עיון תחת הכותרת: "חכמי הספרדים בישראל: מפתיחות להסתגרות – ובחזרה?". אולי לזה התכוון קובי אוז כשבחר להמשיך את השיר במילים הבאות: "אבל למרות הכל הסובלנות רוחשת מתחת לפני השטח, תראה לאט לאט אנשים יוצאים מהמתח ורוצים בסך הכל להיות ביחד".

4 תגובות:

  1. אני דווקא לא יודע אם ביטול החוק הוא רעיון רע כל כך.
    בסופו של דבר, התהליכים ההדמוגרפיים יתרחשו בכל מקרה, לאט לאט, בסלאמי. בצורה שנכדינו יתרגלו לרעיון.
    אולי דווקא עדיף לתת דחיפה לזעזוע.
    אולי מישהו יתעורר...

    השבמחק
  2. לא הבנתי למה התכוונת בכך שצה"ל נותן לגיטימציה לאי ציות.
    פקודה בלתי חוקית היא פקודה בלתי חוקית.
    ואם החלטה כלשהי עברה בנסת וגם לא העמידו את מגרשי גוש קטיף לדין, סימן שזה עניין חוקי...

    השבמחק
  3. לגיטמציה לאי ציות ניתנת כאשר בית הדין הצבאי פוסק כי חייל שמילא את פקודת מפקדו להשלים ציוד ביצע עבירה לא חוקית בעליל ולכן היה עליו לסרב. למרות שמדובר במקרה אמיתי (לפחות לפי החוברת האמורה), כשהמפקדים בצבא מבקשים להמחיש מהי פקודה בלתי חוקית בעליל, הם עושים זאת באמצעות דוגמאות קיצוניות כמו הטבח בכפר-קאסם והחיילים בנאצים במחנות הריכוז. כשאלו המקרים המונחלים לחיילים כבלתי חוקיים בעליל, באמת קשה להשוות זאת ל-"פינוי" של משפחה מביתה.

    השבמחק
  4. הבנתי.
    אבל זה הרי לא משהו חדש שהומצא לכבוד שרון.

    אגב, כשאני חושב על זה, זו הרי הצורה בדיוק שמונחלת לחיילים עוד לפני שהפכו כאלה. עוד במערכת החינוך על מסגרותיה השונות...

    נ.ב הסיבה לבלבול, היא ניסוח המשפט.
    זה נשמע כאילו שיטת הלוחמה הפסיכולוגית היא ה"לגיטימציה לאי הציות", בעוד שהשיטה היא "צורת הצגתה של חובת החייל לסרב פקודה" (או כל ניסוח דומה לזה P:).

    השבמחק