יום שישי, 11 בדצמבר 2009

לא אקטואלי - 11.12.09

חצי הכוס הנקייה
בימים אלה נערכת ועידת האקלים הגדולה בהיסטוריה בקופנהגן. גורמים רבים מדי, ממבקר המדינה, דרך כלי תקשורת ועד ארגונים סביבתיים, מנצלים את הוועידה על מנת לזכות בכותרות באמצעות ניגוח ממשלת ישראל והאשמתה באי עשייה מספקת לטובת צמצום פליטת גזי חממה. יכול להיות שהטענות נכונות, אך כשהמקהלה המתוזמנת משמיעה קול אחד, נחמד גם לשמוע קולות אחרים שמזכירים את חצי הכוס המלאה. עם פתיחת ועידת קופנהגן, פירסם TIP, ארגון הסברה פרטי שמנסה להאיר את ישראל באור חיובי בעולם, דוח המציב את ישראל כמובילה בתחום חדשנות סביבתית. בדוח זה, מועלית על נס תרומתם של הממשלה, האקדמיה, התעשייה הישראלית והמגזר השלישי למציאת מקורות אנרגיה חלופיים, מאבק בתופעת המדבור ופיתוח שיטות מיחזור. היוזמה המבורכת הזו היא דוגמא לכך שלא יזיק אם ארגוני ההסברה יפעלו גם בקרב אזרחי ישראל.

שומרים שתיקה
בשבועות האחרונים עלה לכותרות המחקר המשותף של המכון לאסטרטגיה ציונית ושל NGO-Monitor שחושף את היקפי התמיכה אותם מקבלים ארגוני שמאל קיצוני הפועלים בישראל מממשלות זרות. נראה שהדיון הציבורי שהתעורר בעקבותיו, ועוד יותר מזה, הצעת החוק של השר מיכאל איתן המחייבת שקיפות, מפחידה מאד את אותם ארגונים. אחרת קשה להסביר מדוע בחרו ארגונים אלה להחרים באופן מאורגן ובתיאום מלא ביניהם את הכנס שנערך בכנסת ואף לחצו על כמה מחברי הכנסת לבטל את השתתפותם. היטיב להגדיר זאת יושב ראש הקואליציה, חבר הכנסת זאב אלקין, שבדברי הפתיחה שלו לכנס שאמור לעסוק בשקיפות, הצר על כך שעקב החרם, פגעו הארגונים ביכולת לקיים שיח דמוקרטי. אלקין ציין כי אי השתתפותם של הארגונים בכנס, הוכיחה לו את הצורך בשקיפות לגבי פעילותם ומימונם של אותם ארגונים.

לגבי דידי
עדות נוספת לפחד שאוחז באותם ארגונים הוא המתקפה האישית שהם עורכים על העומד בראש ארגון NGO-Monitor, פרופ' ג'ראלד שטיינברג. אחת המתקפות היצירתיות יותר הן של דידי רמז, לשעבר דובר 'שלום עכשיו', ממייסדי 'יש דין' וכיום שותף בחברת ייעוץ למגוון ארגונים הפועלים בישראל ובשטחים הכבושים כהגדרתו. בזמנו הפנוי, ונראה שלא חסר לו כזה, כותב מר רמז בלוג מושקע באנגלית גבוהה, בו הוא מכריז על תחרות נושאת פרסים ע"ש פרופ' שטיינברג למחברי מאמרים נגד הרשת הנאו-קונסרבטיבית הישראלית. בשלב זה מגיעה המחמאה הגדולה ביותר אותה קיבלתי מאז התחלתי בכתיבת הטור: בעקבות הדברים שכתבתי פה בשבוע שעבר, בהם נחשפה האגודה לזכויות האזרח במערומיה, בחר רמז בעבדכם הסורר כמושא לביקורת לקראת הענקת הפרס הראשון. כאות תודה על יחסי הציבור הטובים שעשה לי, ועל תרגום הטור שלי לאנגלית (דידי, אשמח אם בפעם הבאה תתרגם את הטור כולו), שלא לדבר על כך שאיית נכון את שמי, ועל כך אני שמח להחזיר לו כגמולו ולהזכיר אותו פה. הפרס אגב, הוא בסך הכל ספר. ציפיתי ליותר.

האגודה ואבסורד הזכויות
כהוכחה להגינות של האגודה לזכויות האזרח ולכך שהיא פועלת גם כשמדובר בזכויותיהם של המתנחלים, מביא רמז כדוגמא את גילוי הדעת של האגודה שמאשרר את החלטת בג"צ לאשר את תהלוכת הימין הקיצוני באום-אל-פחם. מעניין שדווקא במקרה בו הרחיק הזרזיר הדמוקרטי עד העורב הפרובוקטיבי, היה זה הימין השפוי הבין היטב שלא צריך לאפשר כל שערוריה בשם זכות מקודשת כזו או אחרת.

בעד סלקציה
לעומת זאת, באחד מדיוני ועדת החוקה של הכנסת על יישום תוכנית ההתנתקות, תמה בקול רם יו"ר הוועדה דאז, מיכאל איתן על העדרותם של נציגי האגודה לזכויות האזרח מהדיונים. גדעון סער, אז עדיין חבר כנסת, לא פספס את ההרמה להנחתה: "לפעמים הם מאוד רוצים להביע עמדה כאשר הם באים בנושאים אחרים. כיושב-ראש ועדה מותר לך להסיק מסקנה מהסלקטיביות הזאת". להמשך הדיונים כבר נציגי האגודה הגיעו, אך תרומתם לדיון הייתה מזערית. על פי אורית סטרוק, פעילת זכויות אדם ביהודה ושומרון, התערבותם הסתכמה בניסיון להגן על זכויותיהם של הפועלים הזרים והפלסטינים שייפגעו כלכלית מתוכנית ההתנתקות. נוגע ללב.

אין גברים כאלה
בשבוע הקרוב יוקרן בסינמטקים של תל אביב וירושלים מחזמר חדש בשם "אור במגדל האפור". הסרט, אותו ביימה רובין גרבוז, במאית חרדית אמריקאית, מספר את קורותיה של ילדה יהודייה בבית יתומים הנאבקת וסוחפת את חברותיה להכיר בזהותן היהודית. עד כה הסרט לא הוקרן בישראל בהקרנות מסחריות בשל בקשת יוצרות הסרט כי יוקרן בפני נשים בלבד. השבוע, בעקבות סידור מיוחד והרבה רצון טוב מצד הסינמטקים, יוקרן הסרט כשעל הפרסומים השונים מופיעה הבקשה לכבד את בקשת היוצרות כי רק נשים וילדות ייצפו בסרט. אם יש מקרה בו אפשר להמליץ על סרט בו מעולם לא צפיתי ולעולם לא אצפה, זה המקרה.

שלום הולנדי
ארגון 'גוש שלום' קרא השבוע לאיחוד האירופי להכריז על ירושלים המזרחית כבירתה של מדינת פלסטין, מתוקף הצורך שתהיה "מאוחדת, פתוחה לכל באיה ושייכת לכל תושביה". נראה ש-42 שנים של תעמולה ושיכחה עשו את שלהן, אחרת קשה להסביר כיצד מתמודדים שני פעילי הארגון (פלוס מינוס) עם העובדה שירושלים מעולם לא הייתה נגישה יותר למאמיני כל הדתות מכל העולם. אגב, קריאות מסוג זה, המתפרסמות כמודעות בתשלום בכל מיני עיתונים, ממומנות בחלקן ע"י ארגונים הולנדים. כנראה שלמישהו באירופה מאד נוח שארגון כאילו ישראלי קורא לאיחוד האירופי לפעול לחלוקת ירושלים.

יהודה ושומרון ברקן
פעילות נוספת של 'גוש שלום' היא חרם על מוצרי ההתנחלויות. לאחר שנים של איומים סגרה חברת "יקבי ברקן" את המפעל שלה באזור התעשיה ברקן והעבירה אותו אל קיבוץ חולדה שבתחומי הקו הירוק. להפתעת החברה, למרות שהחברה אינה מייצרת מוצרים כלשהם בהתנחלויות ואינה רוכשת חומרי גלם שמקורם בהתנחלויות,שמה לא הוסר מרשימת המוחרמים. הסיבה לכך היא שהחברה מחזיקה עדיין בכרמים בשלוש התנחלויות ברמת הגולן. כנראה שגם העובדות כי רמת הגולן סופחה לישראל, ההחזקה בה אינה כוללת שלטון על עם אחר והשליטה הישראלית בה נמשכת כפול מהזמן בה הייתה תחת ריבונות סורית, אינן מבלבלות את המחרימים תוצרת ישראלית בכל מחיר.

2 comments:

  1. המענין בכל העינן הוא שדידי רמז השמאלן המושמץ והשנוא -הוא לא אחר מאותו דידי רמז שהיה מפקד פלוגה קרבית בחטיבת הנח"ל כן כן מ"פ אני מכיר אותו באופן אישי כמ"פ סיפנית משנות התשעים (משכם) יצא לי ללחום עמו כתף לכתף אינני שמאלן רדיקאלי אך גם לא ימיני קיצוני כל שאומר הוא שכדאי לבחון את דבריו בכובד ראש

    השבמחק
  2. ואכן בחנתי את דבריו בכובד ראש.

    השבמחק