יום שישי, 5 בפברואר 2010

לא אקטואלי - 5.02.10

לא פרידמן ולא נעליים
לא הענישה המקלה, לא גישת חבר מביא חבר, לא עיכוב מינוי השופטים כבר כשציפי לבני הייתה שרת המשפטים, לא טחנות הצדק שטוחנות לאט, לא הפסיקה המאוחרת של בג"צ על ביטול הפרטת בתי הכלא, לא שינוי בלתי אחראי של תוואי גדר ההפרדה ולא סיכון חיילי צה"ל בעקבות איסור על נוהל שכן. גם לא סירובם של שופטי העליון לבקר בגוש קטיף בטרם עקירת 8,000 איש מביתם. אפילו לא התערבות בית המשפט העליון בסדרי העדיפויות של הממשלה ולא ההוראה למגן את שדרות תוך מספר חודשים. מי שגרם לפיני הכהן ההדיוט להשיל את נעליו עם כניסתו לקודש הקודשים ולפגוע בכוהנת הגדולה היא לא אחר מפרופ' דניאל פרידמן.

עסק של גברים
הרעיון של הקמת מועצה לאומית לחינוך נמצא כבר שנים בשיח הציבורי. משרד החינוך החליט להרים את הכפפה והוחלט על הקמה מועצה כזו בה יהיו חברים בין השאר: יו"ר ועדת החינוך של הכנסת חבר הכנסת זבולון אורלב, יו"ר הוועדה לתכנון ותקצוב, פרופ' מנואל טרכטנברג, יו"ר ועד ראשי האוניברסיטאות, פרופ' אהרון בן זאב, מזכ"ל מועצת תנועות הנוער, נפתלי דרעי, יו"ר ועדת חינוך של השלטון המקומי נחום חופרי יו"ר ועד ראשי רשויות ערביות, ראמז ג'רייסי והתעשיין ויו"ר תנועת 'הכל חינוך' דב לאוטמן. כמו כן, יהיו שותפים למהלך יו"ר התאחדות הסטודנטים, יו"ר מועצת התלמידים הארצית, ד"ר גדי טאוב, עו"ד יובל אלבשן ואחרים. מכיוון שלוועדה זו אין סמכות לקבל החלטות מעשיות, השפעתה תהיה תלויה ביכולות החברים בה למנף את המלצותיה. חבל מאד רק שמבין חברי הוועדה אין ייצוג לנשים (וגם לא לאנשי חינוך דתיים, מלבד אורלב שנבחר מתוקף תפקידו כיו"ר ועדת החינוך). לתשומת ליבו של גדעון סער, יו"ר הוועדה למעמד האישה בעבר ושר חינוך בהווה.

רינת ישראל
ביום חמישי הקרוב ייערך במושבה הגרמנית שבירושלים ערב מוסיקה ותנועה אשר במחוזות צעירים יותר מוכר יותר כמסיבת בוגי. מה למדור הסולידי ולמסיבות פרועות? אלא שבמסיבה הקרובה תופיע גם רינת גוטמן, ראפרית צעירה, מבטיחה וגם... דתיה. רינת, ילדה טובה זכרון יעקב, יוצאת במופע משותף עם רואי לוי (לשעבר סולן לקהת שוטי הנבואה), בשם 'גְרוּב מהכתוב' (גְרוּב, למקרה שתהיתם, היא מילה יפה לקצב במוזיקה שחורה) בו רינת ורואי משלבים טקסטים מהמקורות עם טקסטים מקוריים. אם מתיסיהו גרם לנו לחשוב שראינו כבר הכל בעולם המוזיקה היהודית, באים רינת ורואי ומראים שגם ישראלים יכולים לעשות היפ הופ ציוני. חשדנים וחדשנים מוזמנים לצפות בקליפים הזמינים לכל ב-YouTube.

לא סנגורם של ישראל
יותר מדי מילים ויותר מדי טובות נכתבו על היועץ המשפטי היוצא עם פרישתו מהתפקיד. אפילו ראש הממשלה הגדיל לעשות וטען כי מבחינתו מני מזוז "יכול היה להיות עוד שש שנים בתפקיד". כנראה שנתניהו שכח שמעבר לטיפול בתיקים נגד פוליטיקאים כאלה ואחרים, מזוז גם פעל מתוך תפיסה ניאו-ליברלית שאינה רואה במדינת ישראל כבית הלאומי של העם היהודי. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא התנהלותו בעתירה לבג"צ שהגיש ארגון 'עדאלה' נגד המדינה והקרן הקיימת לישראל. מזוז סירב למעשה להגן על המדינה בפני בית המשפט העליון והורה לשווק את קרקעות קק"ל, שנקנו בכספי יהודים עבור העם היהודי, גם לערבים. עוד שש שנים של כהונה, ואולי גם לא היה מי שיגן על המדינה מעתירות נגד חוק השבות.

עוד עו"ד
לא זכור לי עיסוק תקשורתי כל כך אובססיבי סביב מינויים של יועצים משפטיים קודמים. לתופעה זו יש שלושה גורמים אפשריים: השיח המשפטי המתעצם אשר משתלט על כל חלקה טובה, עליית כוחה של הפקידות ביחס לנבחרי הציבור, או שלחלק מהעיתונים כבר באמת אין על מה לכתוב. או שכל התשובות נכונות.

הקרן הלא החדשה
קשה לפספס את הקמפיין התקשורתי הנרחב אותו מובילה תנועת 'אם תרצו' כנגד הקרן החדשה לישראל. על אף הגילויים החדשים אודות תרומתם של ארגונים ישראלים הממומנים ע"י הקרן לכתיבת דוח גולדסטון, פעילותה הבעייתית של הקרן כבר מזמן לא חדשה. שלוש דוגמאות אשר הובאו במסגרת טור זה בשנה האחרונה ימחישו עד כמה פוגעת הקרן החדשה לישראל במדינת ישראל ואזרחיה: ראשית, הקרן מתגאה בתמיכתה בארגון 'עדאלה' אשר בין שאר פעילויותיו העוינות את המדינה היהודית פנה בבקשה לבטל את ההטבות הניתנות לחיילי מילואים במכרזים של מינהל מקרקעי ישראל. יתרה מכך, הקרן גם תומכת בפעילות שאינה חוקית באופן מובהק: רק לפני חצי שנה הזמינה הקרן באתר האינטרנט שלה להצטרף לפעילות של בנייה מחדש של 17 בתים שנהרסו על ידי רשויות האכיפה במדינת ישראל. ולמי שכל זה לא מספיק, במידעון שפורסם אחרי הבחירות מטעם 'שתיל', שהוא הגוף הרשום בישראל מטעם הקרן, צוינה לשבח מפלגת בל"ד בזכות היותה "המפלגה היחידה בעלת אג'נדה ברורה". עכשיו, בזכות הרמת המסך שביצעה תנועת 'אם תרצו' גם האג'נדה של הקרן החדשה לישראל ברורה.

שישים שנה לך תזכור
בשבוע שעבר השיקה אונר"א קמפיין המבקש לשפר את תדמיתה של סוכנות הפליטים הפלסטינים של האו"ם בדעת הקהל הישראלית. הקמפיין גווע במהירות להערכתי בשל העובדה שהוא פעל לרעתה של אונר"א בכך שהעלה לסדר היום נושא שכמעט ואינו מוכר בשיח הציבורי בישראל – הנצחת מצב הפליטים לאורך יותר מ-60 שנה. מצד שני, מי צריך קמפיין כשיש מוניטין של 60 שנה.

התחדשות האומה
לפני שבועיים כתבתי פה על סגירתו הצפויה של הירחון 'נקודה' ועל המשמעות הסמלית והטראגית שבכך. מקור לאופטימיות ניתן למצוא במקרה של כתב העת 'האומה', אשר עמד בסכנת סגירה, פעילותו הופסקה במשך עשרה חודשים אך אחרי מאמצים רבים הצליח לשרוד את המשבר הכלכלי. בין הכותבים נמנים ההיסטוריון פרופ' יואב גלבר וכן הרב יובל שרלו, אך את תשומת ליבי משכה העובדה כי בין המאמרים מובאים ציטוטים מגוונים ואף מפתיעים: מזאב ז'בוטינסקי ואורי צבי גרינברג הישנים והטובים ועד פרופ' שלמה אבינרי ואראל סגל העכשוויים. על כל אלה מגיעה מילה טובה לעורך כתב העת, יוסי אחימאיר, המבקש להביא את קולו של ז'בוטינסקי אל העם גם 70 שנה לאחר פטירתו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה