יום שישי, 30 באפריל 2010

לא אקטואלי - 30.04.10

עושים טרור
החל מיום שני הקרוב ייערך במרכז האוניברסיטאי באריאל כנס בן שלושה ימים שכותרתו היא: 'אינטלקטואלים וטרור: משיכה גורלית'. לפי מארגני הכנס קיימת שכבה אינטלקטואלית שתורמת להתפתחות סביבה תרבותית נוחה לטרור. עבור אלו הקוראים את השכן מלמעלה, התזה הזו ודאי אינה חדשה, גם אם לעיתים היא נשמעת הזויה מעט. אלא שבכנס הזה יתאגדו יחדיו לראשונה יותר מ-40 דוברים, שיציגו כל אחד בדרכו היבטים שונים של התופעה הלא סימפטית הזו.

סליזי ליזי
לפני כשבועיים חשף העיתונאי יהונתן דחוח-הלוי את אמירותיה הקיצוניות של ליזי שגיא, מנהלת אגף המידע של ארגון 'בצלם'. שגיא, אשר חושבת שמדינת ישראל מעודדת ילדים להיות שהידים ודבקה בערכי הנאציזם, נאלצה להגיש את התפטרותה מהארגון בעקבות החשיפה. לקוראים המודאגים נספר שאין מה לדאוג לתעסוקתה של שגיא, אשר פעילה מזה מספר שנים בקבוצת 'מחסום WATCH', 'קואליצית נשים לשלום', 'פרופיל חדש' ומרכז 'מוסאווא'. שגיא היא רק דוגמא אחת שחושפת את דרכי הפעולה של השמאל הקיצוני: מעט מאד אנשים, פעילים בו זמנית בכמה ארגונים תחת כובעים שונים, ובאמצעות כך הם משיגים מקורות מימון מרובים (בדרך כלל מחוץ לארץ) ומציירים תמונה כאילו מאחוריהם ניצבת תמיכה ציבורית גדולה.

הקרן והנכבה
באופן לא מפתיע, ליזי שלנו נהנית גם מתמיכתה של הקרן לישראל חדשה. באתר הקרן מסופר על הפגנה נגד הצעת חוק איסור הנכבה, בה השתתפו "פעילים ממגוון ארגונים הפועלים בסיוע הקרן, כולל אנשי הקרן". על פי האתר, אחת ממארגנות ההפגנה היא ליזי שגיא. למי שעוד יש ספקות לגבי עמדת הקרן החדשה כלפי יום העצמאות, גם אחרי שחשפתי פה כיצד מסיבת העצמאות של הקרן שינתה את עורה, מובא ציטוט נוסף: "עמדה שם באותו בוקר גם אישה שהתמזגה יפה עם קהל המפגינים תוך שהיא נושאת שלט בעברית: 'גם אני מציינת את יום הנכבה'. (זוהי) סוריל רוזנברג היא תומכת ותיקה של הקרן החדשה לישראל החיה בטורונטו ומבלה את חופשת הקיץ שלה בעיר."

טייק איט ליזי
לפני כחודש פרסם המטה למאבק בגזענות פרסם דוח שנתי לפיו הכנסת הנוכחית היא הגזענית ביותר מאז הקמת המדינה. על פי הדוח הגיע השנה מספר הצעות החוק המפלות לשיא חדש. עכשיו חידה: מי נמנית על מחברי הדו"ח והשם שלה מתחרז עם טיזי? נכון, אותה גברת שגיא, בשינוי אדרת. עכשיו הגיעה השעה להפסיק להתרגש מהאישה, מדבריה ומפועלה.

גיליון ציונים
אם בחקיקה גזענית עסקינן, אזי לרגל מושב הקיץ של הכנסת שנפתח השבוע, פרסם המכון לאסטרטגיה ציונית דו"ח ביניים המסכם את פעילות החקיקה הציונית בשנתה הראשונה של הכנסת ה-18. מטרת המדד היא לציין לשבח את חברי הכנסת שהובילו חקיקה ציונית משלב ההצעה ועד כניסתה לספר החוקים. משמח לראות כי הח"כים המצטיינים מגיעים מכל קצוות הקשת הפוליטית הציונית: זבולון אורלב (הבית היהודי), שי חרמש (קדימה) וסגנית שר התמ"ת אורית נוקד (העבודה), אשר היו מעורבים באופן פעיל בחקיקתם של שישה מתוך עשרת החוקים שהוגדרו כציוניים. יותר מאכזב היה לגלות כי בציון לגנאי זכו ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שר הבינוי והשיכון, אריאל אטיאס, ויו"ר ועדת המשנה ליישום מדיניות המקרקעין החדשה בממ"י, כרמל שאמה, על מעורבותם האינטסיבית בהפרטת מקרקעי ישראל. יש לקוות שפרשת הולילנד על כל הסתעפויותיה ועסקניה תוריד את האסימון לנתניהו, בתקווה שיבחן מחדש את תפיסת הבעלות ואופן התכנון במקרקעי ישראל.

מחפשי צומי
במוצאי שבת האחרונה עלתה בערוץ ביפ סדרה תיעודית קומית חדשה אשר עוקבת אחר פעילותו של גיל קופטש כראש מפלגת 'עלה ירוק'. זה שמדובר במפלגה של משועממים, כולם יודעים. אבל מסתבר שלחברי מרכז 'עלה ירוק' נגמרה הסבלנות ולא מתאים להם לקבל תשומת לב רק בחודש שלפני הבחירות. לכן, החליטו החברים להפיק סדרה על המפלגה שהחליטה להעמיד בראשה סטנד-אפיסט. אלא שלא מדובר ביצירת מופת, וספק רב עד כמה היא אותנטית. לדוגמא, כבר בתחילת הפרק הראשון, קופטש מכריז שהוא החליט ללמוד את תפקיד חבר הכנסת דרך צפייה בערוץ הכנסת. על המסך הופיע באופן תמוה חבר הכנסת מיכאל בן-ארי כשהוא נואם במליאה. רק חבל שבן-ארי, נבחר לראשונה לכנסת רק לאחר מערכת הבחירות אותה תיעדה הסדרה, עדות לפאשלה עריכתית במקרה הטוב או פברוק של סדרה תיעודית במקרה העצוב.

נקודה ללא מבט
החודש פורסם הגיליון האחרון בהחלט של כתב העת 'נקודה'. באחד המאמרים שטח מוטי קרפל, העורך האחרון של כתב העת את תפיסתו לגבי הכישלון של ביטאון המתנחלים: "הקצב של 'נקודה', אחת לחודש, לא יכול לעמוד מול העושר והמגוון של אמצעי התקשורת בציבור הדתי-לאומי – אתרי אינטרנט, עלונים, יומונים ועיתוני סוף שבוע... לכתוב היום, להביא את הדברים לפני הקורא בעוד חודש, ולקבל את תגובתו בעוד חודשיים, דומה לנהיגת עגלה בנתיבי איילון…". כשהעורך אינו מבין מהו ייעודו של כתב עת ומשווה אותו לעלון שבת, מה הפלא שזה היה סופו? קרפל הוא אמנם אדם עם זכויות רבות, אך נראה שתפיסתו האמונית-טוטאלית, לא איפשרה לו להמשיך את הרוח האוונגרדית שאפיינה את נקודה: "בעיניי סגירת 'נקודה' היא גם סיומו של שלב בתודעה של תושבי יש"ע... התעוררות התודעה שאני מכנה 'אמונית' היא מחויבת המציאות, ולכן נוע תנוע".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה