יום שישי, 9 באפריל 2010

לא אקטואלי - 9.04.10

שמים פתוחים
השבוע החליט טאיפ ארדואן, ראש ממשלת תורכיה, לצאת לקרב ראש בראש על תואר "האנטישמי הקטן הגדול בעולם" עם נשיא איראן. סיכום תוצאות השבוע – 2:0 לתורכי הקטן ("איננו יכולים לנהוג באדישות לנוכח מראות רצח הילדים בעזה", ו-"ישראל היא האיום הגדול ביותר לשלום"). הפרס השבוע הוענק בחסות אל-על, חברת התעופה הלאומית של ישראל: ביום רביעי שלחה אל-על ללקוחותיה דואר אלקטרוני בו היא מכריזה על מבצע חדש תחת הכותרת: "חוזרים לטוס לאיסטנבול". חידוש הטיסות לבירה התורכית לאחר שנתיים וחצי של הפסקה בשל חילוקי דעות על סידורי האבטחה אינן תירוץ לטעם רע בבחירת הקמפיין החדש. בטח לא עבור חברה אשר אוהבת להתהדר בנוצות של גאווה לאומית.

חג החירות?
יום העצמאות!

שי לחג
אם 30 יום לפני הפסח מותר כבר לדרוש בהלכות החג, מותר להתחיל להתכונן ליום העצמאות, כבר עשרה ימים לפני בואו של חג החירות של העידן החדש. 150 שנים לאחר לידתו של הרצל, מפרסם הסופר עמרי בר-לב ספר ילדים משובב נפש אודות חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל. בספר זה, אשר שמו בישראל "האיש שהלך לחפש מדינה", שוזר בר-לב את סיפור חייו של הרצל בסיפור כינונה של התנועה הציונית, והכל, בחרוזים. הספר מתאים לילדים, אחיינים, ונכדים בכיתות הנמוכות וגם להוריהם בעלי ההשכלה הגבוהה. מומלץ בחום כמתנה סמלית ליום העצמאות.

שבכל דור ודור
אחד המוטיבים המרכזיים בסדר הפסח שזה עתה ערכנו, הוא ההישרדות שלנו, בני העם היהודי, אשר בכל דור ודור, עומדים עלינו לכלותינו. אלא שמאז נחתמה ההגדה, קרו עוד כמה אירועים משמעותיים שתרמו לחירותו של העם היהודי. על קצה המזלג ניתן להזכיר את יציאתם של בני ירושלים מהחומות, ההתעוררות הלאומית בדור שלאחר מכן, הכרת אומות העולם בזכותו של העם היהודי על ארצו והקמתה של המדינה תוך דור נוסף. אלא שאנחנו נשארנו תקועים עם הגדה ודי דיינו מלפני 2,000 שנה כשלאף גדול דור אין את האומץ להעשיר אותה בתכנים חדשים, אלא רק בהחמרות חדשות. עד שזה יקרה, מקבל יום העצמאות סממנים של חג גאולה ישראלי. עדות אחת לכך היא עשרות ההגדות ישראליות אשר נכתבו מאז קום המדינה ועד היום. הגדילה לעשות החברה למתנסים אשר מנהיגה בשנים האחרונות סדר חגיגי ומיוחד ליום העצמאות, ומפרסמת באתר שלה הגדה מהודרת אשר כוללת קטעי שירה וקריאה ואטרקציות נוספות. והרי לכם שבוע וחצי להתארגן על ממנת לחגוג את יום העצמאות הבא עלינו לטובה בדרך יחודית ויהודית.

מהישרדות לקוממיות
בימים אלה קשה להאשים את מי שבוחרים לתהות על גודל ההישג שבהקמת המדינה והופכים לציניים ביחס להישגיה של התנועה הציונית בכלל ולחגיגות יום העצמאות בפרט. המזל הוא שבשונה מתופעות של התכחשות חוזרת ונשנית לעבר היהודי, הפעם לא צריך ללכת כל כך רחוק על מנת להזכיר ולהוכיח את גודל השעה. מספיק להיזכר במצבו של העם היהודי לפני פחות מ-70 שנה. מי שמסביר היטב עד כמה הייתה כבירה הצלחתו של המפעל הציוני הוא חבר הכנסת לשעבר, דב בן-מאיר, אשר בספרו החדש 'גלותו וגאולתו של העם היהודי', מתאר כיצד אפילו בתקופות בהן נרדף העם היהודי, נמשכה מלאכת היצירה של המורשת היהודית, כשהיא מועברת ממרכז רוחני אחד, גם לאחר שנהרס, למשנהו, כמעין מרוץ שליחים המעביר את מקל היצירה היהודית ומבטיח את קיומה ואת המשך התפתחותה.

מוזיאון א"י השלמה
מזה חודשיים מוצגת במוזיאון ארץ ישראל תערוכה המוקדשת כל כולה למשורר, המחזאי והפובלציסט נתן אלתרמן, אשר בקיץ הקרוב ימלאו 100 שנים להולדתו. אלתרמן זכה להכרה גם בחייו, כשדוד בן גוריון כינה אותו 'מצפון האומה', וגם עשרות שנים לאחר מותו כשנבחר במקום הראשון ובפער גדול במשאל 'המשוררים הישראלים שאתם הכי אוהבים' שנערך בשנת 2005. אלתרמן זכה לפופולריות רבה הן בזכות המגוון הגדול של יצירותיו והן בשל השילוב הנדיר שייצג: מצד אחד היה מזוהה עם תנועת העבודה ומצד שני היה ממייסדי 'התנועה למען ארץ ישראל השלמה'. עוד אודותיו ניתן ללמוד בתערוכה אשר תוצג עד אמצע חודש יוני.

ביקורת עצמית
בראיון לגלובס, סימן אמנון אברמוביץ' את האיום האמיתי על החופש העיתונאי: "רמת כוח-האדם היא איום אמיתי. העיתונות מכניסה אנשים למעגל העבודה ללא כל הכשרה מקצועית. התקשורת איננה מוקד משיכה לכוח-אדם משכיל ומחוייב, ומי שמגיע מוכנס לעבודה ללא הכשרה. יוצא שרבים מהכתבים והעורכים אינם יודעים יותר מהקורא, המאזין או הצופה הממוצע ואף אינם מתנסחים טוב ממנו". ביקורת מעניינת. במיוחד בהתחשב בעובדה שאף אחד משלושת העיתונאים הבכירים בשלושת העיתונים הגדולים (נחום ברנע מ'ידיעות אחרונות', דן מרגלית מ'ישראל היום' ובן כספית מ'מעריב') לא זכה להשכלה גבוהה בתחום התקשורת. ההכשרה של אמנון אברמוביץ', למקרה ותהיתם, היא הרבה יותר מסתם מילים: משפטים.

תגובה 1:

  1. "משפטים"- LOL.
    לקח לי כמה שניות לקלוט את זה.

    השבמחק