יום שישי, 30 ביולי 2010

לא אקטואלי - 30.07.10

ארוחת המסורה
ביום חמישי שעבר זכיתי להשתתף בסעודה מיוחדת שנערכת אחת לשמונה שנים, שעניינה הוא להעביר מחדש את מסורת כשרותם של מגוון בעלי חיים, דוגמת ברבורים, שלו ודגי חרב. הפתיע אותי לגלות כי מהמיני שהוגשו בארוחה נאסרו רק לאכילה רק בעשורים האחרונים. על כן החידוש המרענן של הערב הוא בעמידתם האמיצה של רבנים דתיים מודרניים, אשר לא מבטלים את עצמם כחגבים ביחס לגדולי הדור ומתוך מחוייבות עמוקה להלכה מבקשים להזכיר את אמירתו של התשב"ץ: כשם שאסור להתיר את האסור כך אסור לאסור את המותר.


אקטיביזם צביעותי
לאחרונה החליט בית המשפט להרחיב את ההגדרה של עבירת האונס גם למקרים של הונאה שקדמה לקיום יחסי מין. יש לי תחושה שאילו היה מדובר בדוגמא היפותטית כמו שופט עליון שיש לו בת מחוץ לנישואים, דינו היה אחר, כמו גם דינו של מי שיצא כנגד בית משפט עליון שאלו הם שופטיו, ויסתכן בגדיעת ידו. כל זה לפני שאמרתי מילה על בית משפט שמכריע בשאלות של מינויים פוליטיים, כאילו מינויי שופטים באמצעות שופטים הם חסרי אג'נדה.


מוזיאון ישראלי
השבוע נפתח מחדש מוזיאון ישראל בקול תרועה רמה. בצדק. אוצרי המוזיאון עשו עבודה מרשימה על מנת להגדיל את המגוון האומנותי באופן משמעותי (בשעה טובה גם לנו יש ון-גוך). אחד החידושים המעניינים ביותר (ון-גוך! במוזיאון ישראלי!) היה דווקא בתערוכת היודאיקה, שאוצריה יצרו שילוב מקסים של יהדות וישראליות. כך לדוגמא, חלק מיוחד עוסק בימי זיכרון לאומיים, מתשעה באב דרך יום השואה ועד יום הזיכרון לחללי צה"ל. חלק מפריטי התערוכה הותאם גם למבקרים עם ילדים, שכולל בין השאר שולחן צעצועים של חגי 'מעטים נגד רבים': סביבונים, רעשנים ודגלוני ישראל. את יתר הביקורת המקצועית (ון-גוך!!!) אשאיר לכותבים יותר מביני עניין ממני בעיתון זה.


ציונות לא נורמלית
בשנים האחרונות אנו עדים לתהליך שיבה של החברה הישראלית אל הציונות. יותר ויותר גופים שמים דגש על היותם בראש ובראשונה ציוניים: מהמכון לאסטרטגיה ציונית ומרכז מציל"ה, ועד 'אם תרצו' ו-'השמאל הלאומי'. חלק בלתי נפרד מתהליך זו, הוא ניסיונם של גופים אלה (ואחרים), להגדיר מהי ציונות, אז והיום. ניסיון אחד כזה, הוא החוברת שפרסם לאחרונה ד"ר גדי טאוב, בעלת השם היומרני "מהי הציונות". מטרת חוברת זה היא לשמש כלי עזר למורים באמצעות הצגת יסודות הרעיון הציוני הבסיסי שעמד מאחורי התנועה הציונית. רעיון זה חוטא לאמת ההיסטורית וההגותית שמאחורי הציונות, מכיוון שעצם הגדרת הציונות באמצעות המכנה המשותף הרחב לכלל הזרמים המגוונים, מחייב הגדרתה של ציונות רזה ומינימליסטית. כך קורה שטאוב בוחר מסיבותיו שלו, להתעלם לחלוטין אחת מסוגיות היסוד של הציונות לדורותיה, כפי שניסח אותה פרופ' אליעזר שביד: האם הציונות היא תנועת נורמליזציה של העם היהודי, או שמא היא תנועת תחייה לאומית. המזל הגדול הוא שהחוברת כתובה באופן די משעמם...


פולמוס ציוני
מי שרוצה להמשיך ולדון על שאלת מהי הציונות, מוזמן ביום שני הקרוב לטורניר הדיבייט הציוני הראשון שייערך במרכז מורשת בגין, נואם לא רע בפני עצמו. מדובר בתחרות ויכוחים שכותרתה היא 'הרצל אמר' ותעסוק בשלל סוגיות ציוניות. הרצל אמר את דברו, עכשיו תורכם.


סעו ציונה
אם ברנסנס ציוני עסקינן, לא ניתן להתעלם גם מהרנסנס שעובר על ציון. בשנים האחרונות ירושלים נוטלת חלק הולך וגדל בתרבות הישראלית. אינדיקציה אחת לכך היא כמות אירועי התרבות שנערכים בירושלים בחודשי הקיץ, עליהם ניתן לקבל מידע רב באתר האינטרנט של העירייה. אינדיקציה נוספת היא הכתיבה המחקרית הפורה והמגוונת סביב ירושלים. דוגמא אחת היא כתב העת לידיעת הארץ, 'אריאל', אשר ייחד את הגיליון האחרון שלו לנושא תחת הכותרת 'לאורה של ירושלים'. גיליון זה כולל מאמרים מלווים בשלל תמונות, אשר מתייחסים לירושלים מנקודות מבט מגוונות. חלקה של היהדות בגיליון משתקף באמצעות מאמרים על בתי כנסת בעוד הדת הנוצרית מיוצגת במאמרים אודות ספריות הדת בעיר. במקרה או שלא במקרה, המאמר היחיד שלמעשה מעיד על תרומתה של הדת האיסלמית עוסק באנדרטת התאומים שנחנכה בשנת 2009 במבואות ירושלים.


ספקולציה
תוכנית הבראה לעיתון במשבר: תקוף קרן גדולה שמשקיעה הון רב על מנת לשנות את צביונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. המשך במתקפה מדי כמה שבועות, ואולי אחד מהמקורבים לה יחליט לנטרל את הביקורת באמצעות רכישת העיתון. עוד כמה ספקולציות כאלה, ומישהו עלול לרכוש גם את מקור ראשון. הפרטים במערכת.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה