יום שישי, 13 באוגוסט 2010

לא אקטואלי - 13.08.10

תשלומי קרן
רק בשבוע שעבר חשפתי פה את הקמפיין המתוכנן של הקרן לישראל חדשה נגד סתימת הפיות וכבר הספיקו החברים הצעירים והנמרצים בתנועת 'אם תרצו' להשיק אתר מתחרה בו מפורטים כל מעללי הקרן בתמיכתה בפעילויות וארגונים אנטי ישראליים. כנראה שעדיף היה מבחינתה של הקרן פשוט לשלם דמי שתיקה לאם תרצו.

פתרון מסריח
בשבועות האחרונים עלה לכותרות פינויו של הכפר הבדווי הבלתי מוכר אל-ערקיב אשר לווה במספר תקריות אלימות. באופן לא מפתיע, מטיל כל צד על הצד השני את האחריות לאלימות: אלה מאשימים את השוטרים והפקחים ואלה מאשימים את הבדווים ואת פעילי השמאל הקיצוני. אני מבקש להציע אשם נוסף, גם אם לא בלעדי: בית המשפט העליון. במשך כמה שנים, עד שנת 2005, פעלו רשויות האכיפה בדרך מקורית ויעילה: ריסוס מהאוויר של קוטלי צמחים באזורים הנמצאים בבעלות המדינה .לפי תגובת המדינה לעתירה שהוגשה בנושא, הריסוס התבצע כדי למנוע פלישה והשתלטות על אדמות מדינה ושטחי אש, לאחר שאמצעים כגון שילוט ותביעות משפטיות לא הביאו לכל תוצאה ופעילות על הקרקע הובילה להתנגשויות אלימות. בג"צ העדיף לשלול את הפתרון שמריח לא טוב, למרות יכול היה למנוע את החזרה למעגל האלימות.

מבחן אמסלם
חלומו של כל פובלציסט הוא להיות הראשון שמעלה רעיון מסוים. במקרה והרעיון גם תופס, ניתן להתהדר בתארי החלוציות והמקוריות השונים. אם הוא גם מיושם, מעמדך יכול ויגיע עד לרמת מעצב דעת קהל. בסוף השבוע האחרון היה לי רעיון מהסוג הזה: לצרף את הרב חבר הכנסת חיים אמסלם, שעתידו בש"ס מאחוריו, לאיחוד החדש של המחנה הציוני-דתי. גם ספרדי, גם תלמיד חכם, גם פרקטי וגם אהוד בציבור. אלא שביום שני האחרון, הפך הרעיון שלי ללא מקורי, עת שמעון כהן, עורך החדשות של ערוץ שבע, הקדים אותי במאמר דעה משלו. יכולתי לגנוז את האייטם בנושא, אך מפאת חשיבות העניין, גודל השעה, ושאר מילים מפוצצות, לא נותר לי אלא להצטרף להצעה המבורכת, למרות שהיא כבר לא שלי...

היסטוריה של המחר
היה זה מישל פוקו שאמר כי את ההיסטוריה כותבים המנצחים. דברים אלה נכונים היום כמו אז. אלא שכיום, עשרות שנים בלבד לאחר שמשפט זה נהגה, כבר לא ברור מיהם המנצחים ולא ברורה מהי הזירה. ובינתיים, בזירה אחרת, נקבעים המנצחים של העתיד. כוונתי היא לוויקיפדיה, אניצקלופדיה המקוונת שמנוהלת על ידי הגולשים ברשת האינטרנט, ומשמשת כפלטפורמה לעיצוב תודעתם של הדורות הבאים. על מנת להשפיע גם בזירה זו, פותחת תנועת 'ישראל שלי' ביום שלישי הקרוב, במיזם להכשרת עורכי ויקיפדיה ברוח ציונית. ציבור הקוראים מוזמן להפוך לציבור הכותבים.

מונולוג של חומץ
"אומרים שאבא שלי היה פוליטיקאי טוב ואני הבנתי שטוב להיות בפוליטיקה. אבא היה אומר שמה שיש בראש זה החשוב, אצלי זו הייתה הכיפה. בעזרת ייחוס מכובד והדעות הנכונות מצאתי את הנוסחה לעשות מהפוליטיקה קריירה. הלכתי לחפש אתונות בשלום עכשיו ומצאתי מלוכה כיועץ לשמעון פרס. אף אחד לא יודע מה המקצוע שלי, אבל בשבילי המפלגה הייתה העבודה. וכך המפלגה הייתה לי לבית בדרך לכנסת, כך שיכולתי בשקט לוותר על בית הכנסת. החברים סידרו לי ג'וב בסוכנות היהודית, ואם לא הפנסיה הנאה, הייתי מוותר על השורה ברזומה. להשלמת הכנסה ביקשתי כמה הטבות נוספות בנוסף לרכב וללשכה, אבל קיבלתי נאדה. באותה שניה הבנתי: אם המדינה אינה משרתת את אזרחיה, היא אינה ראויה להתקיים. כך בן לילה נהייתי לאזרח צרפתי ולא בגלל רצוני לחזק את הקשר עם יהדות התפוצות. פשוט הגעתי למסקנה שאם כבר להיות אנטי ציוני, אז לעשות את זה בסטייל ולהיות צרפתי. ורק חבריי הקרובים לא מבינים מה קורה, ושואלים: מה הסתובב לו, לבורג?"

הצלחה בלתי מוגבלת
כנס י"ז בתמוז האחרון שערכה תנועת 'במעגלי צדק', הוקדש למחויבותה של החברה לאפשר לצעירים עם מוגבלות להשתלב בתרומה קהילתית. מאז שנוסדה, בחרו מייסדי התנועה הצעירה להקדיש חלק ניכר מפעילותיהם לטובת שילובם של בעלי המוגבלות בחברה. בזכות הצלחתה של התנועה להעלות את הנושא לסדר היום הציבורי, החליטה הממשלה יחד עם ג'וינט ישראל להקים מועצה לאומית לקידום תעסוקת אנשים עם מוגבלות בהשקעה של 4 מיליון ש"ח. אינדיקציה נוספת להצלחה היא התגייסותה של האקדמיה לנושא: אוניברסיטת תל-אביב, בשיתוף מכון ון-ליר, יקיימו בסוף דצמבר כנס בינלאומי מיוחד בנושא לימודי מוגבלות. המגבלה הראשונה שניצבת בפני מי שרוצים להציג את מחקרם בכנס היא שהם צריכים להגיש את הצעתם כבר בשבועיים הקרובים.

לא אישי
הלוגיקה של הישראלי הממוצע פועלת על פי ההיגיון הפשוט שבכל כלל יש יוצא מן הכלל. אחרת קשה להסביר כיצד ההגמוניה המחשבתית בארץ היא שאסור לשחרר מאות מחבלים תמורת חטוף ישראלי, אבל צריך לשחרר את גלעד בכל מחיר. או לחלופין, אסור להשאיר בארץ את העובדים הזרים וילדיהם, אבל אי אפשר לגרש את טטיאנה וטאו. היגיון פשוט עם מחיר כבד.

2 comments:

  1. הנה אייטם חשוב שנשכח, לדעתי:

    צביעות-צניעות: אשתו של הרב אליקים לבנון, שלפני כמה חודשים יצא בפומבי נגד שילוב נשים במשרות ציבוריות (ספציפית דובר על כהונת אישה בועדת יישוב), מוצעת ע"י רבנים כמועמדת לועדת טירקל.

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3935260,00.html

    השבמחק
  2. אייטם בנושא הנ"ל לא פורסם משתי סיבות:
    א. את הטור שלי שלחתי לפני פרסום הידיעה הנ"ל.
    ב. גם אם זה היה קורה בזמן אמת, לא בטוח שהייתי מזהה את הבעיתיות בצורה החדה שתיארת (ובצדק).
    הדבר המעצבן בכל העניין, שאותם רבנים כנראה אפילו לא יבחינו בבעייתיות ואף יתכחשו לה בטענות שונות ומשונות.

    השבמחק