יום שישי, 22 באוקטובר 2010

לא אקטואלי - 22.10.10

הצעה לשיפור המורל
חכו לחשיפת הפרוטוקולים של המטכ"ל הסורי והמצרי. בינתיים, אני מעדיף את המצביאים המיתולוגיים עם כל החולשות האנושיות על פני אלה שבזמן לחימה,33 שנה מאוחר יותר, דאגו לתיק ההשקעות שלהם או מצאו עצמם מסתבכים עם נשיקות מיותרות.

אופניים לכותל
בשבוע שעבר הייתי אורחה של חברת Midnight Biking אשר מקיימת רכיבות אופניים ברחובות ירושלים ובסמטאותיה, בשעות השקטות והיפות של הלילה. מעבר לעובדה שהרכיבה באופניים מאפשרת לכסות שטח גדול של סיור בירושלים בזמן קצר, השעות הקטנות של הלילה הן הזמן היחיד בו ניתן לרכוב בחופשיות במורדות סמטאות העיר העתיקה ובשאר רחובות ירושלים, בלי להזיע ובלי להיתקע מאחורי אגזוז של אוטובוס מקומי. הסיורים לא מצריכים יכולת רכיבה מקצועית ובהחלט יכולים להתחרות ברמת האטרקטיביות של טיולי הסגווי של עיר דוד.


פטרוני הדמוקרטיה
אחת הטענות המוכרות נגד גופים דוגמת המכון לאסטרטגיה ציונית ותנועת 'אם תרצו' הינה שהם מנכסים לעצמם את הציונות. אלא שבאופן אירוני למדי, טענה זו מושמעת בעיקר מגופים אשר מנכסים לעצמם שלא בצדק את הדמוקרטיה. דוגמא אחת היא אתר האינטרנט של הטלוויזיה החברתית, שעל הדרך משתמשים במסווה החברתי על מנת לקדם אג'נדה שמאלנית-קיצונית: למקרה שלא שמתם לב, ביום שני האחרון צוין ברחבי העולם יום התקשורת הדמוקרטית שמטרתו על פי החבר'ה החברתיים היא "לקדם תקשורת שמעודדת ויכוח דמוקרטי רחב היקף נקי משיקולי רייטינג". שיקולי רייטינג למי ששכח, הם הרצון לייצר תכנים שיתאימו לחלק כמה שיותר גדול בציבור. יש שיקראו לו הרוב.

הצעה שלא ניתן לסרב
פרט למקרה עמונה, תמיד הערכתי את סגן הרמטכ"ל המיועד, יאיר נווה. עם מינויו לתפקיד, דובר רבות על ההיסטוריה שחולל בהיותו סגן הרמטכ"ל חובש הכיפה הראשון. מבלי להטיל דופי בכישוריו של נווה, איני יכול להתחמק מהתחושה שלאהוד ברק הייתה סיבה לא כל כך טובה להעדיף בתפקיד קצין חובש כיפה. ברק מבין היטב שהקצינים הדתיים נמצאים תחת זכוכית מגדלת מצד האליטות שדואגות לפמפם באופן קבוע את החשש לנאמנות על תנאי מצידם של חובשי הכיפות. בתרחיש היפותטי של עקירת ישובים עתידית, יודע ברק שדווקא הקצין הדתי ייאלץ לציית לכל פקודה, גם אם תהיה בלתי מוסרית ללא כל הקשר דתי, מפאת החשש שיואשם בנאמנות כפולה.

15 שנה למותו
בימים אלה מציינים מאה שנה להולדתו של ד"ר ישראל אלדד. אלדד, על אף חריפותו ופוריותו, לא זכה לסחוף אחריו כמות נכבדה של חברים מהמחנה הלאומי, אולי משום שמחנה זה לא ידע להעריך בזמן אמת את ערכו והשפעתו ארוכת הטווח של האינטלקטואל. את הפערים ניתן יהיה להתחיל ולהשלים ביום ראשון הקרוב, בערב עיון לזכרו אותו עורך מרכז בגין בירושלים, כמעט 15 שנה לאחר פטירתו.

טעות אחר טעות
לפני חודש קשרתי פה בין ארגון עדאלה הישראלי לעדאלה ניו-יורק אשר מקדם חרם על ישראל. על כן טענתי כנגד הקרן החדשה לישראל, אשר מממנת את ארגון עדאלה, כאילו בכך היא מעודדת חרם על ישראל. בפועל, אין קשר רשמי בין עדאלה ישראל לעדאלה ניו-יורק, והטעות שלי נבעה מפרסום שגוי באתר הזוית השלישית. אני מבקש לתקן את הטעות, אם כי ראוי להבהיר כי עדיין קיימת בעיתיות לא קטנה בכך שהקרן החדשה מממנת ארגון אשר פועל בריש גלי לעיקור סממניה היהודיים של מדינת ישראל. ואם לקרן החדשה מותר לטעות, גם לי מותר.

משאל בלי עם
הרעיון של שר החוץ להזיז גבולות על מנת להעביר את תושבי המשולש הערבים לרשות הפלסטינית הוא לא חדש, ומאז נאומו באו"ם, גם כל העולם מכיר אותו. גם את זעקות השבר של הפלסטינים על כביכול טרנספר כבר כולם מכירים. ברעיון של ליברמן יש הרבה בעיות, אך באמצעות תוספת קלה ניתן להרוויח ממנו הרבה לחיזוק מעמדה של מדינת ישראל בעולם: על שר החוץ להציע לקיים משאל בקרב ערביי המשולש שיקבע האם ברצונם להיות חלק מהרשות הפלסטינית: ירצו – יקבלו. לא ירצו – תהיה זו הוכחה כי למרות כל הטענות, מדינת ישראל היא המקום הטוב ביותר לחיות בו במזרח התיכון, אפילו עבור מי שחושב שהוא פלסטיני.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה