יום שישי, 12 בנובמבר 2010

לא אקטואלי - 12.11.10

רבין החד"ש
שבוע לאחר סיומה של עונת רבין (ארוכה רק במעט מהסתיו הישראלי) ניתן לסכם את קמפיין השמאל: במערכת הבחירות של שנת 1992 טבע יוסי שריד את הסיסמא "יומרצ רבין" שסיכמה בצורה הטובה ביותר את ניסיונות השמאל לגרור את ראש הממשלה הנבחר לשולי המפה הפוליטית במקום למרכזה. 15 שנה לאחר מותו של יצחק ז"ל, מסתבר שהמשימה קלה הרבה יותר כשמדובר במנהיג מת, וגם הבניית הנחלת מורשתו של רבין באמצעות פסטיבלי שלום הצליחו מעבר למשוער: עד כדי כך שרבין של היום ממוקם שמאלה ממרץ מודל 92 שמצעה לא כלל את חלוקת ירושלים. יהי זכרו ערוך.

שתי ידיים שמאליות
השבוע פורסם דו"ח העוני לשנת 2009. במסגרת התנגדותם האוטומטית של גורמים פוליטיים מסוימים למדיניות הממשלה, הומצאה שיטת החרדים השימושיים: רבים מאלה שביד אחת מניפים שלטים נגד קצבאות האברכים, לא מהססים לאחוז בידם במגאפון ולמחות נגד מספרם הגדל והולך של העניים במדינת ישראל, כאילו שכחו שחלק ניכר מהם הם אברכים שעם או בלי קצבאות יבחרו באורח חיים שאינו תואם את מדדי העוני של החברה המערבית. או כפי שהיטיבה לכתוב דתיה בן-דור: 'לפעמים אני עצוב ולפעמים שמח... לפעמים אני שבע ולפעמים רעב... אבל אני תמיד נשאר עני'.

השמאל הפופוליסטי
מי שקרא את שני האייטמים הקודמים וחשד שאני רומז בין השאר גם לשני ליצנים שמאלנים שחשבו שכתיבת מניפסט שקורץ לדגל תעזור להם לגייס עוד שלוש קולות לטובת מחנה השמאל, לא טעה. השבוע נחשפה ערוותם של השניים ברבים, כאשר אחד מהם בחר להוביל את החרם נגד מרכז התרבות באריאל, בעוד שותפו (שמימן מכספו את פרסום המניפסט) מספק שירותי ייעוץ משפטי לאותה עירייה (תמורת סכום פעוט של מיליון ש"ח) ועל פי תומכי החרם יושבת על שטח כבוש. אז כן שטח כבוש או לא שטח כבוש? זוהי שאלת המיליון, אותה כדאי להפנות דווקא לעיריית אריאל שלמעשה שותפה במימונה של תנועה שפועלת ליציאה מיהודה ושומרון ללא הסכם.

שמאל ציוני בלי ציניות
למה לשמאל יש בעיית של יחסי ציבור? ישנה גישה תמימה ומתחמקת אשר גורסת שהשמאל נתפס כ-"לא פטריוטי". אין זו אמת. לאף בר דעת אין באמת ספק שהשמאלנים הם פטריוטים ישראלים, אשר רוצים בטובת ישראל כמו כל אחד אחר... הבעיה היא שהשמאל איננו פטריוטי יהודי באופן מספק... פעם, הוביל השמאל דרך של הגשמת השאיפות הלאומיות היהודיות לצד הגשמת שאיפות חברתיות ואוניברסאליות. היום, הוא בז לרוב השאיפות האלה ולרוב מי שמייצג אותן... מצהיר הוא על כמיהתו לארץ ישראל ומוכן לוותר על כל מטר ממנה אשר נמצא באמת במחלוקת, מצהיר הוא על מחויבותו למדינת לאום יהודית ונלחם בכל גורם אשר מנסה לחזקה ככזאת... את הדברים הללו לא כתבתי אני, אלא בחור צעיר בשם רועי ירום, אשר במסגרת פעילותו בתוכנית המנהיגות הצעירה של המכון לאסטרטגיה ציונית כתב מניפסט שמטרתו להפרות שיח שמאלני אותנטי. מדובר במסמך חד וקולח אשר מומלץ לקריאה בעיקר למי שהמסגרות המקובלות של שמאל וימין אינן מקובלות עליו.

בלי אמונה בבג"צ
לפני יותר משנה סיפרתי פה על עתירה נגד זכייתה של חברת 'באמונה' לבניית 20 יחידות דיור ביפו, כביכול בשל אפלייה הנגרמת מכך שהחברה בונה רק עבור הציבור הדתי לאומי. השבוע אישר בית המשפט העליון את זכייתה של החברה במכרז מסיבות טכניות. למרות תוצאותיה החיוביות של הפסיקה, בפסק הדין כלולים כמה מוקשים עתידיים בהם יצטרכו חברי הכנסת לטפל בטרם יעשה בית המשפט שפטים בחקיקה הישראלית: ראשית, נשיאת בית המשפט העליון רמזה כי זכות העמידה להגיש את הבג"צ ניתנה לעותרים למרות העובדה שהם אפילו לא ניסו לגשת למכרז. יתרה מזאת, העותרים ביססו את טענתם על עיקרון השוויון ובפועל פעלו כדי להקצות את האדמה באופן שאינו שוויוני. כמו כן ציינה בייניש כי "יתכן ויש ממש בטענה שהציבור הדתי לאומי אינו בגדר קבוצת מיעוט הדורשת הגנה...". משמעות הדברים הינה שבעתיד יתכן ובית המשפט לא יסכים לאפשר לציבור הציוני-דתי להתגורר בשכונות ובניינים משלו. האם זה טוב לציבור הדתי או לא? לא יודע. אבל אני יודע שאני לא רוצה שבג"צ יהיה זה שיכריע בסוגיה.

תעודת בגרות
החל מתחילת שנת הלימודים הנוכחית, החלו ארבעה תיכונים בירושלים להפעיל מנגנון פיקוח שמטרתו לוודא כי עובדי הקבלן במוסד זוכים לתנאים המגיעים להם על פי חוק ממעסיקיהם. הרעיון המבורך הינו פרי יוזמה של חברי נוער 'במעגלי צדק' אשר החליטו לא לעגל פינות ובדקו מקרוב את תנאי העסקתם של עובדי הקבלן במוסדות הלימוד ואף פרסמו נייר עמדה מפורט בנושא. מילה טובה מגיעה גם להנהלות התיכונים (הניסויי, ליד"ה, פלך וקשת) שמינו לטובת העניין איש צוות אשר אמון על בדיקת תנאי העבודה של עובדי הקבלן ולמעשה נטלו על עצמם את האחריות כמזמיני השירותים.

תגובה 1:

  1. חזק בפראפראזות השבוע, יפה לך

    השבמחק