יום שישי, 26 בנובמבר 2010

לא אקטואלי - 26.11.10

עולים דנדשים
לאחרונה החליטה ממשלת ישראל להעלות את אחרוני הפלשמורה הנמצאים באתיופיה לישראל. עד כמה ההחלטה הזו בעייתית ניתן ללמוד מהעובדה שזו אינה הפעם הראשונה שמדינת ישראל מעלה לארץ את אחרוני הפלשמורה בגונדר (הימור שלי: וגם לא האחרונה, לאור העובדה שגם להם יש קרובים שנותרו מאחור). ולמרות זאת, מהרגע שהעולים החדשים מאתיופיה, צאצאי שבט דן לפי כמה דעות, יגיעו לארץ, יש לעשות הכול על מנת להבטיח את קליטתם המוצלחת בארץ. אחת הדרכים לעשות זאת, היא השתתפות בגרעיני המתנדבים הצעירים של תנועת שבות עם, אשר פועלים במרכזי הקליטה הפרוסים ברחבי הארץ בעיקר בחגים ובסופי שבוע, עוזרים להנחיל מחדש את ערכי היהדות ומראים לעולים שהשד הפרנג'י (הלבן), אינו כל כך נורא.

איבוד הכרה
ביום שני הקרוב, כ"ט בנובמבר, יצוינו 63 שנים להכרת האומות המאוחדות בזכותו של העם היהודי למדינה משלו. מאז אמנם לא עברו הרבה מים בירדן, אך מדינת ישראל מוצאת עצמה במערכה נגד חזית הולכת וגדלה של דה-לגיטימציה לרעיון המדינה היהודית. מי שרוצה להבין יותר כיצד הגענו למצב זו, וכיצד ניתן לצאת ממנו, מוזמן לאירוע הפתיחה של בית המדרש לציונות באוניברסיטה העברית, שיתקיים ביום שני הקרוב בשעה 18:00. האירוע, אשר יתקיים בסימן: 'מדינת ישראל – מהכרה לדה-לגיטימציה' יכלול פאנל אותו ינחה עבדכם הנאמן (גילוי נאות + פרסומת עצמית, למי שהצליח לפספס), וישתתפו בו ד"ר דב מימון, חוקר (חרדי) שמתמחה בנושא במסגרת פעילותו במכון לתכנון מדיניות עם יהודי, וערן שישון, מוביל מחקר הדה-לגיטימציה במכון ראות.

יש ציונות באקדמיה
לאלה השואלים את עצמם מהו בית מדרש לציונות אספר שמדובר ביוזמה של בוגרי תוכנית המנהיגות הצעירה של המכון לאסטרטגיה ציונית, אשר הקימו בשנה שעברה בית מדרש שמטרתו ללמוד את הטקסטים המכוננים של הוגי הציונות באופן מעמיק. לאור ההצלחה, נפתחו השנה שלושה בתי מדרש חדשים: באוניברסיטה העברית, במכללת תל-חי, ובאוניברסיטת בן-גוריון. אחת הסיבות הטובות להגיע למפגשים היא התובנה אליה הגיעו המשתתפים בשנה שחלפה: כמה עצוב או מצחיק שזה יהיה, לא הרבה השתנה במאה וחמישים השנים האחרונות.

תכנון נגד רפורמה
בשבוע שעבר פרסמו מינהל מקרקעי ישראל ומכון דש"א מחקר חדש אשר מטיל ספק בצורך ובהשפעת הרפורמה המתוכננת בוועדות התכנון והבנייה. לטענת כותבי המחקר, הטענה כי "האשם העיקרי בעיכובים הקיימים מונח לפתחם של גורמי התכנון" היא מופרכת, ולמעשה "רוב העיכובים נגרמים בשל חסמים בתחומי הרישוי והיזמות". מבלי להתייחס לתוכן המחקר ולמסקנותיו, מרתק לבחון את שיתוף הפעולה בין הרשות הממשלתית למכון דש"א (דמותה של ארץ), מכון המחקר של החברה להגנת הטבע. רק לפני זמן לא רב, ניצב המכון בצד השני של המתרס, כשהתנגד לרפורמת הפרטת הקרקעות אותה קידמה רשות מקרקעי ישראל. נראה שהחברים להגנת הטבע הבינו במהירות את כללי המשחק והשכילו לייצר שיתוף פעולה אשר יאפשר את רתימתה של הרשות הממשלתית, אשר משמשת גם כגורם המקצועי, כנגד רפורמה אותה מנסה להוביל הממשלה.

מינהל ציבורי
הניסיון מראה שלא כדאי לזלזל בכוחה של הפקידות המקצועית בקביעת מדיניות. ניתן לראות זאת הן בדרגים הבכירים (ע"ע קרבות שר המשפטים נגד היועץ המשפטי ופרקליט המדינה) והן בדרג הזוטר. דוגמא אחת, עליה כתבתי לפני שבועיים, היא תגובת המדינה לעתירה נגד זכייתה של חברת 'באמונה' (הבונה לציבור הדתי) במכרז לבנייה ביפו: נציגי מינהל מקרקעי ישראל התחייבו כי להבא יתנה המינהל את השתתפות היזמים במכרז בכך שלא ינקטו באפליה פסולה בעת שיווק יחידות הדיור. במילים אחרות, משפטניה של מדינת ישראל קיבלו את העמדה כי בנייה עבור הציבור הדתי היא אפליה פסולה והחליטו להיכנע ללא קרב בפני גחמותיו של בג"צ והעותרים מהאגודה לזכויות האזרח (הלא דתי).

חג יפה כל כך
מנהג יפה לקחתי על עצמי, לפרסם לפני כל חג את המנהג היפה עוד יותר של ארגון 'חברה טובה' שעורך באופן קבוע מבצעי התנדבות ארציים ברוח המועד המתקרב. לכבוד החנוכה, יתקיימו ברחבי הארץ עשרות אירועי הדלקת נרות חגיגיים במועדוני קשישים ומחלקות ילדים בבתי חולים, בהם ניתן להשתתף (כיחידים וכקבוצות) באמצעות הרשמה באתר האינטרנט של הארגון אשר מבקש להיות מדריך הפנאי למתנדבים בעם.

גשם גשם
בוא!

14 תגובות:

  1. שמחתי לקרוא על הגמישות המחשבתית היפה שמפגינה החברה להגנת הטבע.

    השבמחק
  2. "63 שנים להכרת האומות המאוחדות בזכותו של העם היהודי למדינה משלו". סליחה, אבל זה רק חצי ממה שהחליט האו"ם באותו לילה, החצי השני היה הכרה בזכותו של העם הפלסטיני למדינה משלו. שני החצאים הם חלק של שלם אחד, קשורים זה בזה ומותנים זה בזה, ערערת על האחד ואתה מערער גם על השני. התנועה הציונית באה לבקש מן הקהילה הבינלאומית מה ששום עם אחר בשום מקום אחר לא זכה – הזכות לחזור אל ארץ שבה חיו אבותינו לפני 2000 שנה ולהקים בה מדינה. בגלל נסיבותיו המיוחדות מאד של העם היהודי, במיוחד לאחר השואה, ניתנה ההסכמה לכך – אבל מעולם לא הוכרה ולעולם לא תוכר זכות יהודית בלעדית על הארץ, הזכות תמיד תמיד תהיה מותנית בזכות שווה ומקבילה של העם האחר החי פה בארץ. כפי שנאמר בהצהרת בלפור, הקמת הבית הלאומי לעם היהודי קשורה ומתנית בכך שלא יפגעו זכויותיהן של הקהילות הלא יהודיות שחיו בארץ. הציונות הודיעה על הסכמתה להצהרת בלפור בתרועות שמחה – אך האם יכול מישהו לטעון ברצינות שזכויותיהם של הלא-יהודים שחיו בארץ לא נפגעו בתשעים ושלוש השנים שעברו מאז? בליל הכ"ט בנובמבר היו ריקודים כל הלילה למשמע הידיעה על החלטת האו"ם – אך האם המדינה הערבית שהאו"ם החליט עליה קמה? בשנת 1949 הסכים האו"ם לקבל את ישראל לשורותיו בגבולותיה כפי שהיו אז, מבלי להתנות זאת בנסיגה לקווים שנקבעו בתכנית החלוקה או בהחזרת הפליטים הפלסטינים לבתיהם. זה היה שיא השיאים של ההכרה הבינלאומית בתביעות התנועה הציונית, לגיטימציה מעל ומעבר. יותר מזה לא קיבלנו ולא נקבל. השטחים שמדינת ישראל כבשה בשנת 1967 לא הוכרו כשטחים לגיטימיים של מדינת ישראל גם לאחר ארבעים ושלוש שנה, ואין סיבה להניח שיוכרו ככאלה גם בעוד מאה שנים. להיפך, ככל שתאריך מדינת ישראל להיאחז בשטחים האלה כך תישחק ותלך הלגיטימציה שלה לאחוז בכל שטח שהוא. התנועה הציונית חתמה בפועל מעין חוזה עם הקהילה הבינלאומית: הבית הלאומי היהודי מותנה בשמירת זכויות הקהילות הלא יהודיות, הקמת המדינה היהודית מותנית בהקמת המדינה הערבית. אנו עומדים בפני סכנה של קביעה בינלאומית שהציונות ומדינת ישראל לא עמדו בתנאי בסיסי ומהותי בחוזה שעל פיו הוקמה המדינה, ולכן דין החוזה כולו להתבטל. מי שמנסה להילחם בדה-לגיטימציה של ישראל ובו בזמן להמשיל להתנחל בשטחים הכבושים כמוהו כמי שמנסה ליצור אש רטובה או מים יבשים.

    השבמחק
  3. אדם, אני מתפלא עליך. חשבתי שהחבר'ה בשמאל אמורים להיות חכמים. אז למקרה ששכחת היסטוריה, המדינה הערבית (ערבית - לא פלסטינית!) לא קמה משום שמדינות ערב השכנות בחרו לא לקבל את החלטת האו"ם ולפתוח במלחמה נגד ישראל.
    גם במשך 19 השנים שהשטח היה בבעלותה, ירדן לא חשבה לשנייה להעניק את השטח לערביי יהודה ושומרון על מנת שיקימו להם מדינה.
    מדבריך עולה, כי לכאורה לפלסטינים מגיעה מדינה בגבולות החלוקה. לכך אתה מתכוון? האם זוהי עמדת גוש שלום או עמדתך בלבד?

    השבמחק
  4. עמדת גוש שלום היא שלפלסטינים מגיעה מדינה בגבולות 1967. השטח שנוסף לישראל בשנת 1948 מעבר למה שהוקצב לה בתכנית החלוקה והפליטים שאבדו את בתיהם באותה מלחמה ולא יחזרו אליהם, זהו המחיר המאד יקר ששילמו הפלסטינים על כך שניסו להתנגד לרעיון של חלוקת הארץ. אם מדינת ישראל תוסיף להתנגד לרעיון הזה ולמנוע את מימושו בפועל (נאומים באוניברסיטת בר אילן לא נחשבים, רק ביצוע בפועל בשטח נחשב) היא עלולה לשלם מחיר יקר עוד יותר. כזכור, אתה הוא שכתבת על נושא הדה-לגיטימציה הגוברת של ישראל בעולם. הדאגה מכך משותפת לי ולך, רק הפתרון שאני מציע לבעיה זאת לא מוסכם עליך.

    אגב, לא במקרה כמעט שום מדינה בעולם לא הכירה בסיפוח הגדה המערבית לירדן, ולא במקרה - הסיבה היהת מפני שהשטח יועד על ידי האו"ם למדינה פלסטינית, זהו החלק מתכנית החלוקה שנשאר בתוקף ומיועד לביצוע. הניחוש שלי הוא שאילו לא נכבש השטח על ידי ישראל ב-1967 היתה במוקדם או במאוחר פורצת אינתיפאדה נגד השלטון הירדני (היו התחלות די משמעותיות בכיוון הזה ב-1966).

    השבמחק
  5. ראשית, לדעתי דווקא הויתור על שטחי ארץ ישראל מבלי להגיע להסכם סופי לסיום הסכסוך, הוא זה שמאפשר לערבים לעבור משלב הסכסוך הטריטוריאלי (שהרי בהתנתקות ובהקפאה הודנו למעשה שאין לנו זכות על שטחים אלה) לשלב הדה-לגיטימציה של מדינת ישראל כולה.
    להרחבה, ראה מאמרו המצוין של אורי הייטנר בנושא: http://www.anochi.com/index.php?option=com_content&task=view&id=1142&Itemid=2

    בעניין האינתיפדה הפלסטינית נגד השלטון הירדני, היא הייתה מסתיימת בדיוק כמו שהסתיימו שאר נסיונות ההתנגדות של הפלסטינים בממלכת ירדן הנוכחית.

    השבמחק
  6. אורי הייטנר צודק שמה שנקרא "ההתנתקות מרצועת עזה" לא סייעה ללגיטימציה של מדינת ישראל וגם לא יכלה לסייע לה. היה צריך להיות ברור שהאפקט החיובי בזירה הבינלאומית יסתיים בו ברגע שיתברר כי
    1) שרון פירק את ההתנחלויות בעזה כדי שיוכל להרחיב את ההתנחלויות בגדה המערבית
    2) ישראל לא התנתקה באמת מעזה ולא סיימה את שלטונה שם – ברגע שממשלת ישראל היא המחליטה איזה סחורות ואיזה אנשים יכנסו לעזה ויצאו ממנה ואיזה לא, ממשלת ישראל היא בעלת השליטה בעזה וכך בצדק רואה את זה כל העולם

    אם אתה חייב למישהו מאה אלף שקל ואתה נותן לו מדי פעם אלף או אלפיים שקל על החשבון ומראה בצורה ברורה בהתנהגותך שאין לך שום כוונה לשלם את החוב במלואו, זה לא מוסיף לאמינות שלך כשותף לעסקים אלא להיפך.

    המדיניות של נסיגות קטנות וחלקיות וזריקת פירורים פה ושם לפלסטינים תוך כדי המשך הקמת התנחלויות וקביעת עובדות בשטח היא מוטעית מכל וכל.

    השטחים שישראל חייבת לצאת מהם הם הגדה המערבית כולל מזרח ירושלים ורצועת עזה, בהחלט לא פחות. זה לא מחיר מקסימום שנתון לדיון אלא מחיר מינימום הכרחי כדי שמדינת ישראל בגבולותיה המוכרים בינלאומית תזכה סוף סוף להכרה ולגיטימציה כחלק מן האזור בו בחרו אבות התנועה הציונית למקם אותה.

    אילו בוצע הסכם אוסלו הלכה למעשה, כלומר עמידה בתאריך היעד שנקבע בו והקמת מדינת פלסטין בחודש מאי 1999 כפי שנדרש וכפי שתחייבנו, היה מצבנו היום טוב בהרבה. (אגב, אנחנו בגוש שלום הזהרנו את יצחק רבין ז"ל בזמן אמיתי שזלזול בלוחות הזמנים יביא לתוצאות קשות, אם כי לא חזינו עד כמה קשות וחמורות הן יהיו). אם הכיבוש יסתיים ומדינת פלסטין הריבונית תקום בשנה הבאה, מצבנו יהיה טוב הרבה יותר מאשר אם האירוע הזה ידחה בעוד עשר או עשרים שנה.

    ה"הודאה למעשה שאין לנו זכות על שטחים אלה" איננה ויתור, כמו שההודאה שלך שארמון בקינגהם בלונדון אינו רכושך ואין לך זכות לכתר הבריטי אינה ויתור. הטענה כאילו יש לנו זכות לשטחים אלה מעולם לא עמדה ברצינות על סדר היום הבינלאומי. העובדה שאין לנו זכות לשטחים האלה, שהם שטחים כבושים שאינם חלק מישראל ולא צריכים להיות חלק ממנה, היא נתון יסודי ובסיסי שעל פיו מתנהל הדיון. הפלא המשמעותי הוא העובדה שהזכות שלנו לשטחים שבתוך הקו הירוק מוכרת בעולם.

    שום עם אחר בעולם לא קיבל הכרה בזכותו על ארץ על בסיס הטענה שאבותיו חיו שם לפני 2000 שנה.
    אילו היו טענות כאלה מתקבלות בצורה גורפת, היה מספר הסכסוכים והמלחמות בעולם מוכפל ומושלש. ההכרה הבינלאומית. לפי קני המידה המקובלים בכל מקום אחר בעולם, היו הפלסטינים צריכים לזכות בהכרה בזכות מלאה על הארץ כולה, ולכל היותר הייתה מופנית אליהם דרישה למתן זכויות שוות למיעוט היהודי במדינת פלסטין. הציונות קיבלה בצורה יוצאת דופן וייחודית ביותר הכרה כזאת – אבל לא הכרה מלאה, אלא הכרה שמותנית בהכרה המקבילה בזכויותיו של העם האחר שחי באותה ארץ. מדינת ישראל זכתה בהכרה בינלאומית בזכותה על השטחים שבתוך גבולות הקו הירוק, שהם 78% משטחי פלסטינה א"י המנדטורית – שזה הישג מעל ומעבר לכל מה שאפשר היה לצפות. דרישה והחזקה בכוח הזרוע
    ב-22% הנותרים, שמיועדים לעם האחר שחי באותה ארץ, לא קיבלה ולא תקבל הכרה – היא רק עלולה, אם נמשיך בה יותר מדי, להביא לאובדן ההכרה הבינלאומית גם ב-78%.

    על מה שהיה קורה אילו נותרה הגדה המערבית בשלטון ירדני ואם היתה פורצת אינתיפאדה פלסטינית אי אפשר לדעת בביטחון – האם הייתה מדוכאת בכוח או שבית המלוכה היה נופל או משהו באמצע. לעולם לא נדע בוודאות מה היה קורה מכיון שמדינת ישראל בחרה לפטור את הירדנים מן האחריות וכאב הראש ולקחת אותם לעצמה.

    השבמחק
  7. אני מפנה אותך לאחד הטורים הראשונים שלי:
    http://non-actual.blogspot.com/2009/04/121208.html

    שם הסברתי שלא במקרה הסעיף הארוך ביותר בכתב המנדט הבריטי עוסק בנושא העתיקות. זכויותיו של העם היהודי על ארץ ישראל אינן מוטלות בספק.
    כפי שאתה בטח יודע, רוב רובם של הערבים היגרו לשטח ארץ ישראל בעקבות התנועה הציונית. אם בכדי לשפר את מצבם הכלכלי, ואם בכדי למנוע מהעם היהודי להקים את ביתו הלאומי בארץ ישראל. זכותה של התנועה הציונית (החדשה!) על ארץ ישראל, ארוכה יותר מאשר תקופת קיומה של הפיקציה (סליחה, העם) הפלסטינית.

    לגבי אינתיפאדה פלסטינית נגד הממלכה הירדנית, אפשר לדעת בדיוק מה היה קורה - ר' דרך הפעולה שנקט המלך חוסיין נגד המילציות הפלסטיניות.

    השבמחק
  8. אחרי כל ההטפות שלך לגבי חשיבה דוגמטית שמאלנית באוניברסיטה, הפאנל שלך באוניברסיטה העברית מפתיע בהומוגניות משל עצמו. למה שלא ישתתף גם מישהו שחושב שאין תהליך של דה לגיטימציה או שהטענות הן מוגזמות ומופרכות, אולי גם מישהו שחושב שהנסיגה בלגיטימציה של ישראל היא תוצר של מעשיה ולא של רשת קונספרטיבית של שוחרי רעתה, אולי מישהו כזה יכול להראות איך בתקופות לא כל כך רחוקות מעכשיו היה מצבה הבינלאומי של ישראל הרבה יותר טוב ויוכל לנסות ולשכנע כי דווקא העמקת הכיבוש וההתנחלויות והשימוש המוגזם בכוח נגד אוכלוסיה אזרחית בלבנון ובעזה, המצור על עזה וההקצנה של שר החוץ הן הבסיס להגברת הקולות האנטי ישראלים בעולם.

    השבמחק
  9. אנונימי לא חכם שכמותך,
    הפאנל יועלה בימים הקרובים לאתר המכון לאסטרטגיה ציונית, ותוכל לגלות כמה נתונים מפתיעים:
    א. שני הדוברים בפאנל יצאו נגד "הכיבוש".
    ב. לפחות אחד הדוברים טען שלא מדובר ברשת קונספירטיבית.
    ג. לפחות אחד הדוברים טען שה"מצור" על עזה הוא אחד הגורמים לפגיעה במעמדה של ישראל בעולם.
    איזו הפתעה!

    השבמחק
  10. אין ספק שהבריטים עם יסוד המנדט היו ערים מאד לכך שהם מקבלים לאחריותם ארץ בעלת היסטוריה ארוכה, שהיא גן עדן לארכיאולוגים וכמט בכל מקום שתחפור בה תמצא עדויות לעבר האנושי. כתב המנדט משקף את תחושת האחריות הזאת.


    הנוסח הארוך והמפורט הזה שאפשר לקרוא אותו כאן

    http://www.mideastweb.org/mandate.htm

    מגונן על עתיקות מפני חפירה בלתי חוקית על ידי מי שאינו מוסמך לכך, מונע יצוא עתיקות מהארץ אלא ברשיון המחלקה הממשלתית המוסמכת, מבטיח שוויון בזכות לחפור בין ארכיאלוגים מכל המדינות החברות בחבר הלאומים, ועוד סעיפים חשובים לשמירת המורשת ההיסטורית הכלל-אנושית שהבריטים קיבלו על עצמם.

    מה שלא מופיע בו ולו במלה אחת הוא איזשהו קישור בין הדאגה לעתיקות, חפירתן בצורה מקצועית ומדעית ושימורן, לביו הכרה בזכויות היסטוריות שהתנועה הציונית טענה להן. בודאי אין בו ולו קצה קצהו של ביסוס לטענה כי במקום בו נמצאו עתיקות המעידות על עבר יהודי חייב לקום ישוב יהודי גם בהווה או שהשטח הזה צריך להיות בריבונות של מדינה יהודית שתקום בסיום המנדט.

    כמובן, הבריטים לא הכחישו ואיש אי נו יכול להכחיש כי ליהודים חלק משמעותי בהיסטוריה של הארץ הזאת, וכי באדמתה של הארץ נמצאות בין השאר עתיקות יהודיות מתקופות שונות – כמו שנמצאות בה עתיקות נוצריות מתקופות שונות, ועתיקות מוסלמיות מתקופות שונות, ועתיקות כנעניות, ועתיקות פלישתיות, ועתיקות הלניסטיות, ועתיקות רומיות, ועתיקות מתקופת האבן הקדומה של יצורי אנוש שלעולם לא נדע באיזה שם הם קראו לעצמם ובכל זאת גם הם בין אבותינו ומחקר העתיקות שלהם חשוב גם הוא למדע ולידע שלנו מי אנחנו ומהיכן באנו. כתב המנדט מגדיר כ"עתיקה" כל מבנה או תוצר של פעילות אנושית מלפני השנה 1700 והוא נייטרלי לחלוטין בשאלה מי היו יצורי האנוש שהעתיקות האלה היו מעשי ידיהם, מה היתה לאומיותם ו/או דתם ו/או תרבותם ו/או לשונם והאם יש בהווה יצורי אנוש הטוענים להיות צאצאיהם ו/או יורשיהם והתובעים תביעות פוליטיות מרחיקות לכת על בסיס העתיקות האלה.

    מאוד ראוי היה שמדינת ישראל כיום תאמץ לעצמה גישה דומה למחקר ארכיאולוגי, במקום למסור אתרים אריכאולוגיים חשובים לניהול שערוריתי של מתנחלי "עיר דוד" שפלשו לכפר סילואן ודומיהם.

    השבמחק
  11. במציאות בה האויב הפלסטיני ממציא שקרים ובדיות (הפלסטינים הם היבוסים, נא לא לצחוק), ופוגע באופן ברוטלי בכל מה שמפריע להנחלת תעמולת השקר (הדוגמא הטובה ביותר היא הפגיעה בעתיקות הר הבית, שהשמאל הקיצוני מעולם לא יצא נגדה), חשוב להזכיר לעולם (גם באמצעות ממצאים ארכיאולוגיים) כי ארץ זו היא ארצנו, בניגוד לכל מיני דוגמאות קולוניות אליהן משוות מדינת ישראל בשיח הרדוד והאנטי-ישראלי בכמה מהקמפוסים הנאורים והמערביים.

    לגבי עיר דוד, מדובר בעוד אחד מהמוסדות שהמדינה החליטה להפריט. בתור מי שלא מגדיר את עצמו כקפיטליסט, צר לי לומר שזו דווקא הוכחה לא רעה בכלל כיצד המגזר הפרטי עובד בצורה יעילה הרבה יותר מהממשלה (בדומה לשלום עכשיו שהחליטו לקחת על עצמם את תפקיד המדינה לבקר את הבנייה הלא חוקית בשטחים).

    השבמחק
  12. תנועות לאומיות באשר הן תמיד עשו שימוש מגמתי ומניפולטיבי בהיסטוריה כדי לחזק ולבסס תביעות טריטוריאליות גורפות, הדגשה מעבר לכל פרופורציה, ולא פעם עיוות מוחלט, של עובדות היסטוריות המתאימות לפוליטיקה של ההווה, השמטה ומחיקה של שתטאמו את טענותיה. . הציונות למדה זאת – ולמדה בכישרון רב - מהתנועות המרכז ומזרח אירופיות שנתנו השראה למייסדיה כגון הלאומיות הפולנית, הלאומיות ההונגרית או הלאומיות הגרמנית (שהייתה מקור ההשראה העיקרי של הרצל, שכידוע היה חובב גדול של המוזיקה של ריכרד וגנר ואף השמיע ממנה בקונגרסים הציוניים הראשונים). הפלסטינים למדו שיטות אלה מהציונות (ובמידה מסוימת גם ישירות מהתנועות הלאומיות האירופיות).

    אין ספק שליהודים יש חלק משמעותי בהיסטוריה של הארץ הזאת, והדבר מעוגן היטב הן בכתובים היסטוריים והן בממצאים ארכיאולוגיים. אבל העובדה הבלתי מעורערת הזאת בהחלט אינה מספקת הוכחה וביסוס מספיק לטענה פוליטית כי "ארץ זו היא ארצנו", בודאי ובודאי שאינה מספקת ולו שמץ ובדל של הוכחה וביסוס לטענה פוליטית כי "ארץ זו היא ארצנו ולא ארצו של איש מלבדנו". אכן, אין ספק כי ליהודים יש חלק משמעותי בהיסטוריה של הארץ הזאת. באותה מידה אין ספק שליוונים יש חלק משמעותי בהיסטוריה של הארץ שנקראת היום טורקיה, והדבר מעוגן היטב הן בכתובים היסטוריים והן בממצאים ארכיאולוגיים למכביר. במיוחד אין צל צילו של ספק שיוונים הם שהקימו את העיר שנקראת בפיהם קונסטנטינופול ובפי הטורקים תושביה כיום איסטנבול, שהדבר מעוגן היטב הן בכתובים היסטוריים והן בממצאים ארכיאולוגיים, שהעיר הזאת הייתה בירתם של היוונים יותר מאלף שנה, ושיש ליוונים עד היום יחס רגשי עמוק מאד אליה שמזכיר מהרבה בחינות את היחס היהודי כלפי ירושלים. כל זה לא הועיל ליוונים כאשר בשנת 1922 הם ניסו להפוך את הקשר ההיסטורי שלהם לשטחים נרחבים בטורקיה בסיס לזכות בעלות וריבונות בהווה. הם לא זכו לריבונות בשטח הזה, כל מה שעשו היה להביא אסון נורא על היוונים שחיו שם.

    לתנועה הציונית היה הרבה יותר מזל והיא כן זכתה להכרה בזכויות היסטוריות בארץ. אבל לא הכרה מוחלטת ובלתי מותנית. לעולם לא זכתה לכך ולעולם גם לא תזכה לכך. האירוניה ההיסטורית היא שהתביעה ההיסטורית הציונית לבעלות על הארץ אפשרה בעיקר לתפוס בעלות על השטחים שבתקופת התנ"ך היו ארץ פלשתים, ולהופכם לב ליבה של מדינת ישראל היום - ואילו רוב השטחים שבהם חיו אבותינו (אם אכן היו אלה אבותינו) מיועדים להקמת מדינת פלסטין. כמה שלא תחפור באדמה בשטחים האלה ותגלה עוד ועוד שרידים יהודיים, העולם יגיד לך "סליחה, אדוני – לא רלוונטי, כמו שם הטור שלך. זה היה לפני אלפי שנים. היום זה שטח פלסטיני כבוש". פרדוקסים כאלה אגב קיימים בהרבה מקומות בעולם, רק בשנים האחרונות נאלצים הסרבים להתמודד עם העובדה שאזור קוסובו – שבו יש הוכחות היסטוריות וארכיאולוגיות למכביר לעברו הסרבי, כגון כנסיות סרביות עתיקות ויפיפיות – נהפך למדינה עצמאית ובה רוב גדול של אלבנים.

    השבמחק
  13. הארכיאולוגיה היא דיסציפלינה מדעית ואוניברסלית. מטרתה לגלות את העבר האנושי – עברם כל בני האדם באשר הם. ארכיאולוג צריך להיות אובייקטיבי לחלוטין, לחפור ולגלות את העבר בלי כל קשר לפוליטיקה. מי שחופר באדמה במטרה לבסס טענות פוליטיות לבעלות של גורם כלשהו על השטח פסול מכל וכל לקיים חפירות ארכיאולוגיות בשטח הזה, כמוהו כשופט שהודיע עוד לפני תחילת המשפט באיזה צד הוא תומך. קל וחומר ובן בנו של קל וחומר, שאנשים כמו מתנחלי עיר דוד אשר להם אג'נדה פוליטית לאומנית קיצונית מוצהרת ומופגנת פסולים מכל וכל לקיים חפירות ארכיאולוגיות בשטח שבו הם מנסים לבסס בעלות ושליטה. בשטח הרגיש הזה צריכות חפירות ארכיאולוגיות להתנהל אך ורק בידי ארכיאולוגים המתחייבים חד משמעית לחפש, לחקור, לתעד ולפרסם כל מה שימצאו – עתיקות יהודיות, עתיקות מוסלמיות, עתיקות נוצריות או עתיקות פגאניות – לא להעדיף בשום צורה ואופן חלק אחד של העבר על פני חלק אחר ולא להתיחס בעבודתם בשום צורה להשלכות פוליטיות בהווה. אם אי אפשר למצוא ארכיאולוגים ישראלים או פלסטינים המחויבים בצורה אמינה לאובייקטיביות כזאת, אין מנוס מלמסור את העבודה לגוף בינלאומי.

    כנ"ל לגבי מתחם הר הבית/חראם א-שריף. בהחלט מקום בעל חשיבות ארכיאולוגית יוצאת מהרגיל. כפי כפי שאמרו גוש שלום וגופים אחרים בשמאל הישראלי, צריך לקבוע הסדר לפיו, בכל מקרה בו הרשויות המוסלמיות במקום נדרשות לעשות עבודות בניה הכוללות חפירה באדמה, יהיה גורם מדעי בינלאומי מוסמך בעל משקל ויוקרה אשר יבצע במקום חפירות הצלה, יתעד ויפרסם את ממצאיהן בצורה מוסמכת. ברור שהסדר כזה חייב לכלול ויתור ישראלי מוחלט על כל תביעה לריבונות במקום, והצהרה כי גם אם ימצאו ממצאים ארכיאולוגיים המתעדים עבר יהודי במקום – וסביר שאכן ימצאו כאלה – מדינת ישראל לא תשתמש בהם כבסיס לתביעה לריבונות.

    המצב הנוכחי, שבו מדינת ישראל תובעת ריבונות במתחם הרגיש הזה כאשר תביעתה מעולם לא הוכרה ולעולם לא תוכר על ידי גורם אחר כלשהו, פוגע וגורם נזקים רבים לכל הצדדים. הנזקים למורשת ההיסטורית וארכיאולוגית בגלל חפירות לבניה המתקיימות ללא פיקוח ותיעוד ארכיאולוגי כנדרש הם חלק מהנזק הזה, ולא פעם זהו נזק בלתי הפיך.ההרג שמשטרת ישראל מבצעת מדי כמה שנים במתחם הזה כאשר היא נכנסת אליו כדי להלחם בפלסטינים אשר מביעים תביעה נגדית לריבונות, הוא בודאי בלתי הפיך.

    השבמחק
  14. אתה נגרר אחר שיח נראטיבים פוסט מודרניסטי לפיו אין אמת מוחלטת. איני מאמין בכך. יש אמת מוחלטת ואת ההיסטוריה צריך להכיר לפי העובדות (עד כמה שניתן לדעת). ההכחשה הפלסטינית לזכויותינו על הארץ אינה מקרית - היא השלב המקדים לערעור ישיבתנו בכל מקום בארץ ישראל. אגב, לא במקרה כתב אבו מאזן את הדוקטורט שלו על הכחשת שואה. התעלמות ממנה - כמוה כהתעלמות מהנתון הבסיסי: ההנהגה הפלסטינית לא רוצה אותנו פה. פשוט וקל. וגם לא כל כך ארוך.

    לגבי עיר דוד - את העבודה באתר עושים ארכיאולוגים מוסמכים. אשמח מאד אם ארכיאולוגים נוספים, מכל קצוות הקשת הפוליטית, יסייעו לה בעבודתה.

    השבמחק