יום שישי, 14 בינואר 2011

לא אקטואלי - 14.1.11

מתן בסדר
לאחרונה הודיע סגן שר הביטחון, מתן וילנאי, על כוונתו להתמודד לתפקיד יושב ראש הקרן הקיימת לישראל. מכיוון שבמסגרת הדילים בין הקואליציות השונות בהסתדרות הציונית, התפקיד מובטח למפלגת העבודה, לא לגמרי ברור מהם סיכוייו להיבחר מול שני המועמדים האחרים – שר החקלאות, שלום שמחון, והיו"ר המכהן, אפי שטנצלר. לדעתי, וילנאי ראוי לתפקיד מלכתחילה ולא רק בשל חוסר מחויבותם של שטנצלר ושמחון לאינטרס הציוני. זה המקום להזכיר כי וילנאי בחר להסתגר בלשכתו בזמן ההצבעה על הפרטת קרקעות המדינה, גם כשמנכ"ל משרד ראש הממשלה ומזכיר הממשלה נשלחו באופן אישי להביאו למליאה. וילנאי הוא המועמד היחיד אשר מסוגל להוציא את קק"ל, שהשנה מציינת 110 שנים להיווסדה, מהמשבר הערכי אליו נקלעה בשנים האחרונות, עת הופקדה בידי עסקנים ושאר אוכלי פירורים.

מילים אחרונות
בעקבות סיפורו הטראגי של אבי כהן ז"ל, מבקשים מספר חברי כנסת לחייב בחוק לכבד את חתימת הנפטר על כרטיס אדי גם במקרה והמשפחה מתנגדת. מכיוון שמדובר במקרים נדירים בלבד, נתיב חקיקה אפקטיבי הרבה יותר יהיה להפוך את כל אזרחי ישראל לחתומים על כרטיס אדי כברירת מחדל, כשאפשרות לבטל את החתימה שמורה לכל אזרח בכל שעה. בטופס הוויתור על הזכות להיות חתום על כרטיס אדי הייתי מוסיף בכוכבית קטנה תזכורת שמי שמוכן לתרום איברים זוכה לעדיפות על פני מי שלא, ללא קשר למצב הבריאותי (בניגוד למצב הקיים, בו העדיפות ניתנת לבעלי כרטיס רק במקרה הנדיר של מצב רפואי זהה לחלוטין).

אזרחות זרה
השבוע חשף ארגון 'אם תרצו' את דבר מימונם של ארגונים פוליטיים בישראל באמצעות ממשלותיהם של מדינות ערב. מדובר אמנם בגילוי חשוב, אך אסור שהוא ישכיח את הבעייתיות של מימון המגיע מממשלות ידידותיות לכאורה. לדוגמא, ממשלת שוויץ, תומכת כספית בארגון עדאלה, שהיה אחד העותרים לבג"צ נגד חוק האזרחות בשל ההגבלה על איחוד המשפחות. דוגמא נוספת הינה ממשלת בלגיה מימנה עבור עותרת נוספת, האגודה לזכויות האזרח, פעילות משפטית שהוגדרה במפורש כעוסקת בנושא "מעמד בישראל". למרבה האבסורד, בלגיה ושוויץ אינן מזדרזות להעניק אזרחות על קשרי נישואין – הזכות לאזרחות במדינות אלה אינה מיידית ודורשת הגשת בקשה והצגת סימוכין לניהול חיי משפחה לאורך זמן. בשוויץ קיימת גם הצהרת נאמנות בה נקבע שלמתאזרח החדש אסור לסכן את ביטחונה הפנימי או החיצוני של שוויץ.

ועדת חקיקה
ההחלטה על הקמתה של ועדת חקירה פרלמנטרית שתחקור את מקורות המימון של ארגוני שמאל רדיקלי זכתה לכותרות רבות, למרות שספק רב מה בכוחה של ועדה מסוג זה להשיג מלבד כותרות נוספות. פעילות פרלמנטרית חשובה הרבה יותר הינה קידום הצעת חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה אשר תובא ביום רביעי הקרוב להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החוקה של הכנסת. מדובר בחוק חשוב, שבעיקרו עוסק בהגברת השקיפות על דרכי המימון של אותם ארגונים (ולא רק עמותות. לדוגמא, ארגון שוברים שתיקה רשום כחברה פרטית ועל כן נגישות המידע על מקורות המימון שלו מוגבלת). עם זאת, מדובר בחוק כמעט ללא שיניים, וראוי לערוך בו מספר שיפורים שתכליתם לשפר את מיידיות הדיווח, רמת האחריות האישית של ראשי העמותה וחומרת העונש. כמו כן, מתבקש להגביל את היכולת של אותם ארגונים לעתור לבג"צ כנגד רשויות המדינה במימונן של ממשלות זרות, ידידותיות ככל שתהיינה.

טפו בשבט
לכבוד ט"ו-בשבט אותו נציין ביום חמישי הקרוב (בלי פירות יבשים מטורקיה, זוכרים?) יערוך מוזיאון ארצות המקרא סדרת סיורים מיוחדים (חינם ברכישת כרטיס כניסה) שכל עניינם הוא הקשר בין הצומח לאדם בתקופה הקדומה. למי שלא מכיר את המקום אספר שמדובר במוזיאון ירושלמי מקסים שכולל גם תערוכה מיוחדת, 'לכל השדים והרוחות' שמה, שמציגה שלל קמעות אשר יגנו על קוראי מקור ראשון ובני משפחתם מכל רע. טפו טפו טפו.

טעות בניווט
בשבוע שעבר סיפרתי פה על צעדת הל"ה שנערכה אמש אליה היו צפויים להגיע כ-6,000 משתתפים. את ארגון הצעדה ייחסתי בטעות למועצה אזורית אפרת (שכלל אינה קיימת) במקום למועצה אזורית גוש עציון. גם אם אני מקווה שבעתיד תהפוך אפרת למועצה אזורית, מדובר בטעות שאמנם על הדפוס נראית קטנה, אך בשטח באה לידי ביטוי בהארכת המסלול בעוד כמה קילומטרים יפים.

13 תגובות:

  1. בעניין מימון הארגונים על ידי מדינות ערב, זו תעמולה זולה ושקרית. לא מתאים לאדם רציני כמוך לחזור עליה כמו תוכי בלי היסוס או קצת מחשבה עצמאית והטלת ספק מתבקשת.

    לגבי הליכי ההתאזרחות, חבל ששוב אתה לא בודק את העובדות. זה כבר נהיה מנהג אצלך לכתוב שטויות. גם בארץ הליך ההתאזרחות הוא הליך מדורג שלוקח 7 שנים תמימות ובהן צריכים בני הזוג להוכיח את כנות הקשר, ולשר הפנים סמכות לאסור על בן הזוג הזר לקבל מעמד אם יש לו עבר פלילי או שהוא סיכון ביטחוני. העתירות של האגודה לזכויות האזרח ועדאלה נגד החוק נבעו מכך שהוחלט למנוע באופן גורף את ההזדמנות לרכוש מעמד מבני זוג פלסטינים של ישראלים ובכך הן פוגעות בזכות לחיי משפחה של הישראלי ובשוויון. הטענה היא שיש לבדוק כל אחד באופן אינדיבידואלי. אגב - גם בארץ מתאזרח צריך להישבע אמונים למדינת ישראל ולחוקיה.

    גם שכחת לציין שרוב שופטי בית המשפט, כולל השופט ה"אנטי ציוני" אדמונד לוי, קבעו כי החוק פוגע יתר על הנדרש בזכויות אדם, ורק בשל הכבוד שרחש לוי לכנסת, וציפייתו שתתקן לבדה את החוק, נדחתה העתירה. אולי צריך להקים ועדה כדי לחקור את מקורות המימון של שופטי בג"ץ.

    השבמחק
  2. תעמולה זולה ושקרית? זה גם מה שאמרו על המחקרים הקודמים של אם תרצו. עד היום אף ארגון לא הגיש תביעת דיבה נגדם, למרות האיומים.

    לגבי האיסור הגורף נגד איחוד משפחות בישראל, אז למקרה שפספסת, אני בהחלט בעדו. אין שום סיבה שבעולם לתת לנתיני מדינת אויב (ולצורך העניין הרשות הפלסטינית מבחינתי היא עדיין אויב), להתאזרח בישראל. אם הם כל כך אוהבים, שילך הפלסטיני האזרחי בעקבות האהבה ויתאזרח ברשות הפלסטינית. יש לי תחושה שאני יודע למה הם לא עושים את זה.

    לגבי שופטי בג"צ - עם כל ההערכה כלפיהם, אני מקווה שמותר לי לחלוק על דעתם. במקרה זה חשוב להזכיר שאמנם אדמונד לוי היטה את כף המאזניים לדחיית העתירה (ברוב של 6 נגד 5 - אגב, בפעם היחידה שאהרון ברק נמצא במיעוט), אבל שאר ה-5 המתנגדים לקבלת העתירה היו יותר נחרצים מלוי.

    השבמחק
  3. תעמולה תמיד נשענת על חצאי אמיתות אחרת לא הייתה תעמולה, אלא סתם שקר. ממה שהבנתי, במקרה זה מדובר בתרומות מסומנות של ארבע מדינות ידידותיות שהועברו דרך קרן פלסטינית מרמאללה, שרוב תורמיה הם הבנק העולמי וקרנות אירופאיות ושבעבר קיבלה סכום זניח מקרן אחרת שקיבלה מימון מסעודיה. הקרן אינה עוסקת בטרור ואינה מקבלת כסף מארגוני טרור אחרת הייתה נכנסת לרשימה הפסולה של משר החוץ. מכאם שאין קשר בין הכסף שקיבלו הארגונים הישראלים לסעודיה.

    לגבי תביעת דיבה - ארגוני זכויות אדם לא מאמינים בתביעות דיבה על דברים שאומרים נגד הארגון. זה מופרך כמו תביעת הדיבה של אם תרצו, כי קראו להם פשיסטים. זה ילדותי. זה נותן יותר מידי חשיבות לארגונים חסרי חשיבות כמו אם תרצו.

    מצד שני - אם אם תרצו חושבים שהארגונים מקבלים כסף מארגוני טרור או ממשטרים אפלים, מדוע אינם מגישים תלונה במשטרה ועתירה נגד המשטרה אם תחליט לא לחקור או לסגור את התיק? מה זה אומר על האמונה שלהם בממצאים אלו?

    השבמחק
  4. "ארגוני זכויות אדם לא מאמינים בתביעות דיבה על דברים שאומרים נגד הארגון" באמת?
    אז מה תגיד על זה:
    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/048/605.html
    א. הקרן החדשה לישראל אינה ארגון זכויות אדם.
    ב. הקרן החדשה לישראל הבינה שאין לה קייס לתביעת דיבה.
    ג. לקרן החדשה לישראל אין אמון במערכת המשפט הישראלית.
    ד. כל התשובות נכונות.

    ולגבי אם תרצו - עכשיו כשהציגו את מה שהציגו, אכן מוטלת עליהם החובה להגיש תלונה במשטרה בעקבות הממצאים (אני מקווה שאז לא יגידו שזה שלב נוסף במתקפה המקרתיסטית). אם הם לא יעשו זאת, אכן טיעוניהם אלה לא יהיו תקפים יותר בעיני.

    השבמחק
  5. לגבי תביעות הדיבה, הייתי בוחר ה' - אף אחת מהתשובות הנ"ל אינה נכונה.
    אולי חוץ מ-א', שכן הקרן החדשה לישראל אינה ארגון זכויות אדם אלא קרן שתומכת בארגונים לשינוי חברתי מסוגים שונים כמו ארגונים העוסקים בהעצמה של אוכלוסיות מוחלשות, יזמות חברתית, תמיכה בעולים, ארגונים סביבתיים, פלורליזם דתי וגם בארגוני זכויות אדם.

    הניחוש שלי, וזה ניחוש כי אין לי מושג מה באמת היה - הקרן לא רגילה להיות תחת מתקפה. מדובר באנשים ציונים שאוהבים את המדינה ונבהלו מההתקפה הארסית עליהם, קיבלו יעוץ משפטי מוטעה על הצורך להגיש תביעת דיבה, ואח"כ קיבלו ביקורת פנימית בגנות השימוש בכלי הזה, שהוא כלי מצנן לשיח הציבורי ולחופש הביטוי. מה לעשות - בארגונים דואגים לשמור על העקרונות גם כשזה לא נוח.

    בוודאי היה מי שטען כי קרן שתומכת בפעילות למען זכויות אדם לא יכולה לטעון ברצינות כי אמירה שארגונים הנתמכים על ידי פנו לוועדה רשמית של האו"ם מוציאה דיבתה. אחרי הכול, המדינה מגישה דוחות לוועדות האו"ם כעניין שבהרגל ומשתתפת בישיבות האו"ם השונות, ועל בסיס המידע שהמדינה מספקת יוצאים דוחות שכוללים גם ביקורת על ישראל.

    הקרן לא אחראית על דוח גולדסטון ולא כתבה אותו, ואם מישהו חושב שהוא מוגזם או לא מבוסס זה לא אחריות של הקרן אלא של כותבו. זה לא אומר שהדוח של אם תרצו לא היה מסולף כולו ומלא בהטעיות, אך זה בסדר - הכול חלק מהעסק, ובסופו של דבר האמת יוצאת לאור.

    השבמחק
  6. א. על עניין קקל- עסקנות זו אכן בעיה וגופים חיוניים ומהותיים כמו קקל צריכים הנהגה אידיאולוגית, אבל גם אידיאולוגיה צריכה להיות נכונה. חוששני שהמערך איבד אידיאולוגיה זו כבר מזמן...
    אפילו אם וילנאי התנגד להפרטות.



    ב. באשר לאד"י- קודם כל נתחיל מזה שחתימה על הכרטיס היא סמלית בלבד. היא גם לא יכולה להיות אחרת מבלי לשנות את האופי של ישראל באופן מהותי. יתכן ששיילוק לא היה כלל פלקט אנטישמי כי אם דמות נבואית על האופי היהודי.
    אין חוזה (חוקי) שאין ממנו סעיף יציאה, ואם חתמתי על הכרטיס- מחר אני יכול לכתוב מסמך שבו אני אומר שבעצם אני מתנכר לו.
    אם אתה באמת יוצר עדיפות השתלות לחותמים, אתה בסך הכל מכריח אנשים להצהיר משהו. גם אם הם מתנגדים לו, כמובן שאם הם מתנגדים, לא תוכל להכריח אותם לקיים את ההצהרה שלהם וכל העניין שווה כקליפת השום.

    ובקשר לחיוב אוטומטי של כולם לחתימה... תרשה לי לפחחחך על על ההצעה הזו. אם על חתימה וולנטרית עוד ניתן לטעון להצהרת כוונות כלשהי במקרה שישנו חוסר הסכמה במשפחה והולכים למשפט. חתימה מחייבת תאבד מערכה לחלוטין. (כמובן, כל עוד אנחנו לא נוקטים בגישה שלטונית המחייבת פנקסים אדומים)...


    נ.ב אחת החחשות בתרומת איברים, למעט הבעיה ההלכתית, היא שבתרומת איברים לרופא יש אינטרס גדול יותר לקבוע את מותך. מבחינת הרופא, כל החולים שלו הם בסך הכל סטטיסטיקה, מבחינת החולה כל חולי הוא יחיד ומיוחד.

    השבמחק
  7. לאנונימי -
    איני רואה שום דבר מגונה בהגשת תביעה כאשר מישהו מוציא דיבה. להפך! ראוי לתבוע על מנת להוציא את האמת לאור (אלא אם כמובן יש לך מה להסתיר). חופש הביטוי אינו החופש להשמיץ או לשקר.
    ולגבי דוח גולדסטון - אם הוא יצא מעוות בגלל דוחות של 'בצלם' ושאר חברים טובים, זו בהחלט בעייה, ולא רק בגלל שלא כל הנתונים בדוחות של בצלם הם אמינים.

    השבמחק
  8. לאלמונימי אחר -
    א. הנתון הוא שמפלגת העבודה היא זו שתמנה את ראש הקק"ל (אל תשאל אותי מה יקרה לאור ההתרחשויות של היום). במצב זה, וילנאי היה המועמד הטוב ביותר, הרבה הרבה לפני שטנצלר ושמחון.

    ב. איני מבין את טענתך. אני לי שום בעיה שתהיה אפשרות לצאת מחתימה על כרטיס אדי. כך ראוי.
    לעניין העדיפות - העדפת מי שמוכן לתרום (ומה לעשות שאין לי דרך לבחון את כוונותיו) על פני מי שלא בתרומת איברים, זה הדבר הכי מוסרי שיכול להיות.
    לעניין החיוב האוטומטי - מי שירצה, מוזמן לקום ולבקש להסיר את שמו מרשימת התורמים הפוטנציאליים. מצידי שאפשר יהיה לעשות זאת בלחיצת כפתור באינטרנט. במקרה זה, מבחינתי, המטרה מקדשת את האמצעים.

    נ.ב.
    אם אתה לא סומך על רופאים, אל תלך אליהם או שתמצא רופא שאתה סומך עליו. מה גם, שלמיטב ידיעתי נדיר הוא המקרה שהרופא שמטפל הוא הרופא שישתיל את האיבר. ואם לא כך הוא, אפשר לקבוע בתקנה פשוטה שכך יהיה.

    השבמחק
  9. א. כן הבנתי שזה לצערי המצב, פשוט הבעתי מירמור על כך. ):
    אתה כמובן צודק ועדיף לקבל גזירה רעה מאשר גזירה רעה מאוד...


    ב. טענתי הייתה כנגד מספר דברים-
    לעניין העדיפות לחותמים, טענתי שבפועל ברמה הפרקטית עדיפות כזו לא תשיג הרבה. שכן כל אחד יכול לחתום, לקבל איברים כשיצטרך, אבל כשתגיע שעתו לתת, הוא יתחמק מכך בקלות.

    לעניין הצעת החוק שסיפרת עליה (שאין לי שום ידע בנידון ואני מתבסס על דבריך בלבד) טענתי שלמעט נקיטה בגישה השיילוקיסטית, גם לה אין משמעות פרקטית. שכן בני המשפחה הם נציגי רצונו של החותם, ויכולים לטעון שבעצם הוא לא רוצה לקיים את החתימה.
    אפילו במקרה הקיצוני ביותר שהכרטיס יכנס למעמד של צוואה או צוואה בחיים, ניתן לבטלו בקלות (ומשיטוט שיטחי בגוגל ע"פ המונח 'צוואה בחיים' אני רואה שלמעט מקרים בודדים, בהמ"ש כמעט ולא מתחשב בה וגם שם נדרש לחץ של בן משפחה שמעוניין בקיום).


    באשר למוסריות- נניח. אבל אם אתה יוצר איפה ואיפה כזו, אנשים רבים שלא מסוגלים לחתום על הכרטיס (דתיים, משוגעים, ילדים וכו'...) הופכים להיות סוג ב'.
    אולי הפיתרון בכלל הוא יבוא איברים ממדינות אחרות?


    בקשר לחיוב האוטומטי- קודם כל, מבחינה רגשית אני מוכרח לציין, שההצעה הזו מעלה בי בדיוק את אותה התחושה שהייתי מקבל מהצעה שבעת מותי אקבר קבורה נוצרית וכל רכושי יולאם ויתרם ל'עמותה למען פלסטין השלמה', אלא אם כן אעבור מסכת וטרטור ביורוקרטיים וחלילה שאשכח לחתום על סעיף 3.2.1 בצד האחורי של ספח מספר 34א'. (לצורך העניין גם פעולה פשוטה כמו קליק באינטרנט זה מאמץ. כי צריך לחפש את הקליק הזה, לדעת עליו, ובכלל כמו זכויות רבות שהמדינה מעניקה אבל מצריכות רואה חשבון או מישהו שמתמחה בתחום, כדי שישיג לך אותם. אה, נו ואני לא מדבר בכלל על העובדה שיש אנשים (כמוני) שבחיים לא יעבירו פרטים מזהים באינטרנט. אפילו בטפסים מאובטחים. ובחיים לא ישתמשו בשירותים כמו ממשל זמין שהאבטחה בהם...משתנה משירות לשירות).

    כמו כן, למרות שהיום זה נשמע כמו פנטסיה, ואולי ישאר כך תמיד, באופן תאורטי יש את אותה הבעיה שיש בהצעות אופט אאוט אחרות (זוכר את ההצעה לצינזור האינטרנט למעט מי שביקש במיוחד לאפשר לו לראות פורנו?), וזה 'רשימות בושה' של אנשים שיופלו לרעה אח"כ.



    בכל מקרה באופן פרקטי, טענתי שאני לא מבין את ההגיון בהצעה שלך. הרי אם לחתימה על הכרטיס אין שום משמעות מעשית. מה הטעם להחתים את כולם עליו?
    מה שכן, מבחינה פרקטית, אתה רק תעשה נזק אפילו בנוגע למצב שקיים היום. אם היום לחתימה על הכרטיס כן יש משמעות כלשהי, אפילו הקטנה ביותר, נניח רק למשפחת התורם שיודעת שאם אבא חתם על הכרטיס, אז כנראה שהוא רצה בכך. או לבהמ"ש במקרה של סכסוך במשפחה אז חתימה על הכרטיס יכולה להטות את הכף- אחרי שאתה מכניס את כולם תחת כנפי הכרטיס, אתה בעצם מרוקן את משמעות החתימה מכל תוכן. עכשיו חתומים עליו גם כל מי שלא יכול/ שמע/ ידע איך/ איחר/ הוגבל/ לא הבין/ לא התייחס/ לחצו עליו לא/ כל-סיבה-אחרת-שהיא-בעולם לצאת מהרשימה.
    לכן אמרתי שללא *חיוב* של האדם החותם לקיים את חלקו בעיסקה, הרשמה אוטומטית כזו רק תסב נזק (ובעצם תיצור מצב שווה ערך כאילו שלא היה קיים כרטיס אד"י, ויצטרכו להנפיק כרטיס חדש).
    אבל אתה כבר הסכמת איתי שבכוח אסור לקחת שום דבר.

    השבמחק
  10. נ.ב בחייך, גם אם הרופא המטפל לא הוא זה שיוציא את איבריך, אנחנו עדיין מדברים על אותו החוג.
    אפילו אם תגדיר שהאיברים ימסרו רק לבתי חולים בקצוות מנוגדים של הארץ ובאמת תהיה הקפדה שלא יהיה שום קשר חברתי בין הרופאים באותם בתי חולים, ובאמת לא יהיה שום אינטרס אישי- אז אנחנו עדיין מדברים על אותה אסכולה פילוסופית, והאינטרס יכול להיות אפילו אלטרואיסטי. זקן אחד בדמי ימיו אל מול 10 ילדים שאת חייהם ניתן להציל ולשפר.
    אני לא מדבר על מקרה קיצוני כגון איזושהי הפרה אתית/דתית מהותית שבה "הרופא היהיר מחליט להיות אלוקים ותוך האמונה בצדקת מטרתו נוקט באמצעים של רציחת אדם אחד כדי להציל אלף אחרים"...
    אני מדבר על המקום האפור והחמקמק הזה שבו רופאים פועלים ועושים הערכות. ובמקום הזה, ללא כל כוונת זדון, יש כל מיני השפעות. אפילו אם משקלן הוא כגרגר חול אל מול אבני ריחיים. כשמדובר בחיים של משפחתך, אתה לא רוצה שום גרגרי חול שיכבידו על צווארם.

    אה, ואם איני סומך על רופאים אז אני מעדיף לצמצם את הסיבות שבגינן איני סומך עליהם, מאשר למות ללא רופא. ולמצוא "רופא שאתה סומך עליו" זה לא כזה פשוט. אדם רגיל שלא מבין בתחום ובמערכת לא יכול לעשות זאת.
    שלא לדבר על כך שזה אפילו לא תמיד קל לעבור רופא ומצריך הרבה אסרטיביות.






    נ.ב.נ.ב אבל בכל מקרה נדמה לי שהדיון הזה בכלל כבר לא רלוונטי וחוקים צריך לחוקק לטווח ארוך.
    בנקודת הזמן הטכנולוגית שאנחנו נמצאים בה, בעוד כ20-25 שנה גידול איברים והדפסות איברים, כבר יהיו שגורים, כמו שהשתלות שגורות היום...
    (אם כי נדמה לי שטכניקה של גידול אף תקדים).

    השבמחק
  11. אגיב בקצרה -
    הפילוסופיה שלי היא שאחד מתפקידיו של החוק הוא לנסות ולעצב נורמה מוסרית (שבמקרה זה אנו חלוקים על טיבה, אבל נניח לכך).
    על כן, חלק מחשיבותו של החוק אותו אני מציע היא במסר שהיא מעבירה לציבור - תרומת איברים היא מצווה (כן - מצווה ממש!) חשובה!
    אם וכאשר החוק הזה יעבור, אני מניח שניווכח שרוב רובה של האוכלוסיה יהיה חתום על אדי, הנורמה תהיה שלתרום איברים זה דבר מקובל, ואז, על נושא ההעדפה אהיה מוכן לוותר, מתוך תפיסה שחשוב לתרום שלא על מנת לקבל פרס (לזכות בעדיפות עתידית לתרומה במידת הצורך).

    השבמחק
  12. עכשיו הבנתי!
    אוקיי, אז בעצם אתה לא רוצה לשנות את ההתנהלות של אנשים אלא רק לנסח את אופן הבקשה של איברים מאנשים (גם היום הרי לכל משפחה במצב הזה מגיעים נציגים שמציבים את השאלה) בצורה שיהיו יותר מחסומים פסיכולוגיים לסירוב...

    4 הערות:
    1) נדמה לי שעדיף לא לערב את אד"י וליצור כרטיס אחר, כדי למנוע את הנזקים הפרקטיים שציינתי למעלה.
    2) אני בספק שהנורמה באמת תשתנה אם הפרוצדורה היא אותו הדבר. אם כבר אז נראה לי שדווקא הנורמה והציווי החברתי היום הוא לתרומת איברים. מי שמסרב עושה זאת מסיבות קונקרטיות מאוד.
    3)אנו לא חלוקים כלל באשר למטרה. גם אני חושב שתרומת איברים היא עניין חשוב *מאוד*. הסלידה שלי היא מהתערבות המדינה בבחירות הכי אינטימיות של אזרחיה.
    כמו כן, אני מאוד לא אוהב חוקים מעצבי 'מוסר'. הצגת עמדה מוסרית, זה דבר אחד. למשל לו הכנסת הייתה יוצאת בהצהרה שזה הדבר הנכון לעשות- אין לי בעיה, אבל כבילה והטלת סנקציות זה עניין אחר.
    ולא הכנסת תקבע לי מה זו מצווה, אלא הרב שלי.

    גילוי נאות- אני חושב שתרומת איברים היא עניין בעל חשיבות עליונה!!! אבל כן, לצערי אני מנוע מלהצטרף בגלל העניין ההלכתי (ואילו זו לא הייתה בעיה, אז את קרובי הייתי חושש מלצרף בגלל עניין הרופאים שציינתי בהודעה הקודמת).

    בעיניי, נראה שלפחות בנתיים (בעוד 15 שנה זה כבר יהיה מיותר), הדבר הכי הוגן והגון, במקרה של חוסר איברים שממש מסכן חיים- זה יצירת מערך של יבוא *הוגן* של איברים מארצות אחרות. כיום המצב הוא שהשוק השחור מנצל וזורק את מוכרי האיברים, מסכן ומנצל את המושתלים וגוזר קופונים שמנים לשימון המערך הפלילי. נדמה לי שהחלשה של התופעה הזו ושיפור במצבם של כל המעורבים, יהיה רק לטובה...


    4) בסה"כ אם בהצעה שלך אתה באמת מכוון רק לשינוי תפיסתי ולא סנקציות התנהגותיות, אני מניח שיש הצעות גרועות יותר, אבל חשוב לשים לב לדבר אחד!!!
    אנשים ללא משפחה או כאלו שיש מי שידבר במקומם.
    הרי יתכן מצב שבו יגיע מישהו ערירי לבה"ח, וכיוון שהכנסת החתימה אותו על כרטיס תרומת איברים- איבריו ילקחו ממנו ללא הסכמה אמיתית.
    ('ערירי' זו סתם דוגמא אחת. יש עוד מצבים כאלו).

    לכן כשאתה מכוון את המערכת באופן גורף לצד אחד, צריך להיזהר.
    ואם זו אכן תהפוך נורמה- אולי צריך להוציא כרטיסים נגד תרומת איברים? (למקרה שירצו לתרום את איבריך נגד רצונך).

    השבמחק
  13. *הערת תיקון- קראתי שוב את ההודעה הקודמת שלי ושמתי לב שבטעות התפלק לי המונח 'דמי ימיו' לגבי אדם זקן. לא יודע איך זה קרה, כנראה התבלבלתי עם 'דמדומי'.
    בכל מקרה "שלכת חייו" נראה לי מינוח מתאים יותר. P:

    השבמחק