יום שישי, 18 בפברואר 2011

לא אקטואלי - 18.2.11

פורים
קטן!

קללת התקשורת
השבוע פורסם כי רבני 'המטה להצלת העם והארץ' מבטיחים להסיר 'קללת ההתנתקות' מעל ראשיהם של חיילים שהשתתפו בעקירת ישובי חבל עזה אם אלה יתחייבו לא לעקור יהודים מביתם בעתיד. ידיעה זו זכתה לסיקור נרחב, כולל אזכור במהדורת החדשות של גלי-צה"ל. זוהי הזדמנות מצוינת להסביר איך דברים עובדים בתקשורת: הרבנים החביבים מפיצים לכל עבר הודעה לתקשורת (לא תמיד חכמה במיוחד, יש להודות) שלא תמיד עומדת מאחוריה עשייה אמיתית. עורך החדשות, שכל כך שמח שנפל לידו אייטם עסיסי מפרסם את הידיעה הפרובוקטיבית ועל הדרך מנסה להציג את הימין כחבורה של מפגרים (ובמקרה הזה, לעתים קשה להאשים אותו). או אז, הרבנים, מבסוטים עד הגג, מתקשרים לאורן זריף ומעדכנים אותו שהטיפים שלו עובדים מצוין.

שר חינו
בעקבות יוזמתו המבורכת של שר החינוך כי תלמידי ישראל יבקרו במערת המכפלה, נשמעה התנגדות בצורת חצי טענה – חצי איום: לסיורים יגיעו אך ורק תלמידים ימנים. האמת? לא נורא. אפשר להסתפק בשלב ראשון ב-70 אחוז מהתלמידים.
 
אור השמש יחטא
בספר חדש, 'ארץ ישראל הנסתרת' (הוצאת אריאל) שמו, מביא ד"ר רפי קיטרון את סיפורם של הסליקים בארץ ישראל ותולדותיהם. מעניין במיוחד הוא הפרק שעוסק בסליקים לאחר מלחמת העצמאות, בו נחשף כי בעוד בימין אגירת נשק הייתה בעיקר על בסיס יוזמות מקומיות, בשמאל הישראלי התופעה הייתה רווחת יותר, ובעיקר בקיבוצים שהיו קשורים למפ"ם, שבאותה תקופה הזדהתה עם התנועה הקומוניסטית העולמית. לפי קיטרון, הלהט המהפכני וההכרה בצורך להיערך לקראת עימות פוליטי אפשרי (הן מול בן גוריון והן מול הימין) תרמו את חלקם, אך היו זניחים לעומת שיקולי ההגנה המרחבית. ללמדך שאור השמש פחות הכרחי, כל זמן שלשמאל הקומוניסטי היה ברור מיהו האויב האמיתי של היהודים בארץ ישראל.

מקארתי את לוגן
השבוע פורסם כי שגריר ישראל בארצות הברית החליט שלא לשתף פעולה עם שדולת השמאל היהודי – J Street בשל תמיכתה של השדולה בקמפיין הפלסטיני להכרה בינלאומית. בכנס השנתי של J-Street שיחל בסוף השבוע הבא אמורים להשתתף מספר חברי כנסת מהאופוזיציה ולמעשה ישתתפו בקמפיין שמטרתו להשפיע על מדיניותה של ארצות הברית נגד ישראל. זוהי אינה תופעה חדשה – יוסי ביילין נפגש לא אחת עם רם עמנואל, בזמן שהאחרון היה יועצו של הנשיא אובמה, כאשר סביר להניח שעיקר שיחתם לא נסבה על תוצאות הדרבי האחרון. מצב הזוי זה לא היה עובר בשקט אילו העלילה הייתה הפוכה: על פי החוק האמריקאי, אסור לאזרחים לקיים קשרים עם ממשלות זרות כדי להשפיע על מדיניותה לגבי ארה"ב ללא הסמכה רשמית מהממשלה האמריקאית. חוק זה חוקק ב-1799, בעקבות פעילותו הדיפלומטית מטעם עצמו של הסנטור ג'ורג' לוגן. אבל איך אפשר להשוות אותנו לארצות הברית, כאשר בישראל יש מי שמתנגדים לחוק נגד עידוד חרמות על המדינה, בעוד בארצות הברית החוק תקף אפילו לאיסור החרמת מדיניות ידידותיות?

לא מנהיג, סחבק
השבוע נעצר מנכ"ל קדימה, משה שחורי, בחשד למתן שוחד ברשות המסים. את שחורי יצא לי לפגוש לראשונה בקורס לקציני מודיעין, אליו הגיע במסגרת תפקידו כקצין מודיעין ראשי. אל מול צוערי הקורס, נשא שחורי דברים שהעידו על אופיו הבעייתי: שחורי, אדם מאד חביב ונעים כשלעצמו, התגאה בכך שבמהלך לימודי התואר השני שהתקיימו באוניברסיטת חיפה, הייתה לו הטבה מיוחדת –  ללימודים הוא נסע מתל אביב עם קצין משטרה בכיר, שהרשה לעצמו לנהוג במהירות גבוהה בהרבה מעל זו המותרת במטרה לקצר את זמן הנסיעה. מפקדת בית הספר ומפקד הקורס שישבו לצידו ולכל אורך הקורס ביקשו להחדיר בצוערים את ערך הדוגמא האישית אליו מחויב כל קצין, הרגישו כיצד שחורי מחרב את עבודתם ברגע אחד. די בסיפור זה כדי להבין מדוע מונה להיות מנכ"ל מפלגת הזחוחים.
 
בני בני
ילד טוב.

תגובה 1:

  1. מאוד מעניין לגבי הסליקים, ומעניין גם להשתמש עכשיו במילה המצלצלת חביב הזאת "סליקים".
    "מפלגת הזחוחים"... מכל התארים שיכולים להתאים למפלגה הזאת, בחרת בזה, לארג' אתה :)

    השבמחק