יום שבת, 14 במאי 2011

לא אקטואלי - 13.5.11



והגדת לסבך
בערב יום העצמאות שחל השבוע זכיתי להתארח בביתו של הרב יואל בן-נון, אשר עורך מדי שנה סדר יום עצמאות שכולל שילוב עדכני של אוכל ישראלי, שירים עבריים ותרבות יהודית. לטובת סדר זה פרסם הרב יואל את ספרו 'נס קיבוץ גלויות', אותו הוא פותח במילים אלו: "הנני ציוני מאמין בהשקפתי – יהודי-ישראלי בזהותי. אני מאמין שהציונות לא מאפשרת שום הפרדה בין יהדותי וישראליותי, והיא גם הפירוש היותר נכון ושלם לתורת משה...". למרות שבשנים האחרונות יש מי שמביעים אכזבה מהציונות וייאוש ממדינת ישראל, ואולי דווקא בגלל זה, החליט הרב יואל להזכיר לכולם שהנבואה העיקרית הכתובה בתנ"ך לאחרית הימים, היא קיבוץ הגלויות, מתגשמת לנגד עינינו ממש כבר 170 שנים. הספר החדש מומלץ לשימוש במיוחד בערב יום העצמאות בין שיפוד לזיקוק!



תשובת המחץ
ביום ראשון הקרוב יציינו הפלסטינאים ותומכיהם את יום הנכבה. נכון הדבר שכל תפיסת הנכבה היא קשקוש גדול לאור האמת ההיסטורית, אך לא ראוי להסתפק בשלילת הנכבה ומומלץ להציג גם חלופות חיוביות. לדוגמא: באותו יום בדיוק ימלאו 70 שנה להקמתו של הפלמ"ח, אשר תרומתו להקמת המדינה ולחברה הישראלית חורגת מהתחום הצבאי: החל מתרבות, דרך אמנות ועד התיישבות. והרבה נשים גם.

תל אביב מבפנים
בסוף השבוע הבא ייערך בתל-אביב פסטיבל הארכיטקטורה העירונית, בתים מבפנים, בו נפתחים עשרות מבנים לביקורים וסיורים של הציבור הרחב ללא תשלום (אם כי עבור חלקם נדרשת הרשמה מוקדמת באינטרנט). האירוע, שמטרתו לשפוך להציף לתודעה את הסביבה הבנויה, כולל את פתיחתם של מגוון מבני ציבור ובתים פרטיים, החל מגלריות וכלה בבתי כנסת, לקהל הרחב. מי שיגיע לפסטיבל, יבחין בכך שלמעשה הפסטיבל מאפשר את חשיפתן של שכבותיה התרבותיים וההיסטוריים של העיר העברית הראשונה, ועבור רבים, עיקר גאוותה של התנועה הציונית.

ירושלים אחרת
"מכל האתגרים שנטלה על עצמה התנועה הציונית, ירושלים היא האתגר הקשה מכולם." במילים אלו נפתח הגיליון החדש של המגזין החשוב 'ארץ אחרת'. ואכן, באופן צפוי ודי מתבקש, חלק ניכר מהמאמרים במגזין עוסקים בבעיותיה הפוליטיות-תרבותיות-חברתיות של בירת ישראל. מבין כל אלה, יוצא דופן מאמרו של ד"ר מיקי ארליך אשר מתאר תהליך של דו-קיום בין יהודים לערבים בעיר, בו חוצים הערבים את גבולות מזרח העיר ופונים מערבה- ולהפך, יהודים חוצים את גבולות העיר המערבית ופונים מזרחה. תהליך אשר משמעותו המעשית היא חריצת גורלה המדיני של ירושלים, משהו בין בשורה לקטסטרופה.

מדינה מתוקננת
למי שהיה עוד ספק לגבי מי הצודק במחלוקת שבין האוצר לבין הרופאים, קיבל את התשובה השבוע, עת ביקשו האחרונים להעלות את כמות הרופאים ב-7,000 בתוך 10 שנים. הרבה פעמים קורה שאיגודי עובדים הופכים לגילדות ומבקשים להקטין את מספר בעלי המקצוע בתחום, על מנת לצמצם את היצע בעלי המקצוע וכך להעלות את שכרם. כשאיגוד מקצועי מבקש להגדיל את מספר בעלי המקצוע בתחום, זה אומר דרשני. בישראל ההשלכות חמורות עוד יותר: מממצאי נייר עמדה אותו כתבה ד"ר חנה אדלר במסגרת תוכנית המנהיגות הצעירה של המכון לאסטרטגיה ציונית, עולה כי כבר היום מספר התקנים של המתמחים גדול ממספר הסטודנטים לרפואה. בשל העדפתם הטבעית של הסטודנטים לבצע את ההתמחות בבתי חולים שנמצאים במרכז הארץ, יוצא שהתקנים שנותרים פנויים נמצאים בבתי החולים הפריפריאליים.

איסור גרמא
בתקופה האחרונה מתפתח דיון ציבורי סביב שאלת כדאיותה של מערכת 'כיפת הברזל' לאור עלותה הגבוהה, במיוחד ביחס למחיר הרקטות אותן היא מיירטת. הדיון הזה הוא אולי מרתק, אבל מיותר, מפני שהדיון האמיתי צריך להיות ביחס לחלופות האפשרויות. חלופה אחת כזו הוצעה על ידי חוקר ישראלי שחי בחו"ל, אשר הגיש למשרד הביטחון הצעה לפיתוח מערכת אשר משביתה באופן אוטומטי תשתיות בהתאם לזיהוי מקורות הירי, כך שהמחבל שיורה את הרקטה ימצא כמי שהפעיל ללא דיחוי את מערכת הענישה. ההצעה נפסלה על ידי היועצים המשפטיים, שמעדיפים להתעלם מהמציאות האכזרית בה חיים תושבי עוטף עזה, ומצד שני גם לא עושים את עבודתם בהגנה על קציני צה"ל שנמנעים מלטוס לכמה ממדינות אירופה.

אחים מבקרים
במאמר שכותרתו "החובה היהודית לבקר את ישראל", מסביר אדגר ברונפמן מדוע זו זכותו כציוני להביע ביקורת נגד הכיבוש וההתנחלויות. מבלי לדון בדעותיו של המיליונר היהודי-אמריקאי, אין ספק שזוהי אכן זכותו המלאה. אבל משום מה אני מעדיף את דרכו של אחיו, צ'ארלס ברונפמן, מהתורמים המרכזיים לפרויקט 'תגלית', באמצעותו מתאפשר לצעירים יהודים מכל העולם להגיע לישראל ולגבש את עמדתם הפוליטית בהתאם למציאות בשטח.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה