יום שישי, 24 ביוני 2011

לא אקטואלי - 24.6.11

שאלה של טיימינג
מעניין מה תהיה דעת הקהל בארצות הברית בספטמבר הקרוב לגבי הקמת מדינה לאלה שרק לפני עשור, באותו חודש ספטמבר, כל כך שמחו על מותם של אלפי אמריקאים חפים מפשע בעוון היותם לא מוסלמים.

השגרירים שלנו בבריטניה
אחת הטענות המרכזיות כלפי ארגוני זכויות אדם דוגמת בצלם היא שמדובר בהתארגנות פוליטית לכל דבר שמטרתה לשמש כאמצעי לחץ לשינוי מדיניות פנים ישראלית. כלי מרכזי להשגת מטרה זו היא השמעת ביקורת כלפי מעשיה של מדינת ישראל ברחבי העולם. לאחרונה החליט ארגון 'בצלם' להרחיב באופן משמעותי את במת הביקורת שלו כלפי המדינה וזאת באמצעות גיבוש פרויקט משותף עם 'הגרדיאן', יומון השמאל בבריטניה, בו חולקו מצלמות לארבעה פלסטינים תושבי מזרח ירושלים ולשני פעילי שמאל ישראלים. נראה שהשמאל הרדיקלי לא מבקש לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ, אלא לתלות אותה לעיני כול.

בידוד לשם בידוד
ההקשר הרחב של פעילות 'בצלם' אינו במציאת עוד במה פרסומית, אלא כחלק מאסטרטגיה כוללת שמטרתה להביא לבידודה של מדינת ישראל על מנת להפעיל לחץ בינלאומי על מנת שזו תיסוג מיהודה ושומרון. כל זאת בזמן שאחד מהטיעונים בהם משתמש בצלם להצדקת נסיגה עתידית, היא הימנעות מבידוד. אם תרצו, מעגל קסמים שכל כולו מסתמך על אחיזת עיניים.

שגריר של רצון טוב
בכנס הנשיא שנערך השבוע בבנייני האומה טען טוני בלייר, ראש ממשלת בריטניה לשעבר, כי לא רק שישראל אינה מבודדת, אלא שהיא "נתפסת כמודל לאזור, באופן שבו היא מתנהלת ומשגשגת, באמונתה ביצירתיות וחדשנות ורוח האדם, ארץ של תקווה והזדמנות על בסיס ערכים אוניברסאליים". כנראה שמי שזהו לו הביקור ה-66 במדינה לא זקוק לדיווחים של הגרדיאן הבריטי.

לא סלקטיבי
חבר הכנסת אחמד טיבי אוהב לטעון בהזדמנויות שונות כי מדינת ישראל היא יהודית ודמוקרטית: דמוקרטית כלפי יהודים ויהודית כלפי הערבים. על פי השיח התקשורתי המקובל בישראל נראה כי יש משהו בדבריו של אחמד. אלא שהמציאות כפי שהיא מתוארת על ידי ד"ר דן שיפטן בספרו החדש והחשוב 'פלסטינים בישראל' (בהוצאת זמורה ביתן) מראה שהמצב שונה בתכלית ולמעשה המצוקה הכלכלית הרווחת בציבור הערבי נובעת בעיקר מבחירה חברתית ותרבותית של קהילה הזו, ולא מגילויי קיפוח לאומי הקיימים בשוק העבודה ובצמתים כלכליים אחרים. שפע נתונים כלכליים המובאים ב-844 עמודי הספר מעידים כי פרשת המים הכלכלית־חברתית אינה עוברת בין יהודים לערבים דווקא, אלא בין מי שבחרו באורח חיים מודרני ויצרני ובין מי שלא.

דה-גלצימטיה
נראה שבגל"צ מרגישים שהאדמה מתחילה לרעוד תחת רגליהם. אחרת קשה להסביר כיצד אותה תחנה שהכירה לקהל המאזינים הישראלים את המחבל רנטיסי (או כמו שרזי ברקאי מכנה אותו: ריבחי) מתקוממת על התרגיל המוצלח שעשתה תנועת ישראל שלי כשהפיצה הודעת תמיכה בגלי צה"ל מטעם איש החמאס. משעשעת במיוחד היא העובדה שרנטיסי עצמו, לא מופת לחוק וסדר, התקומם על כך שההקלטה נגבתה ממנו במרמה. נראה שמאז תמיכתה הפומבית של ההנהגה הפלסטינית בעיתון הארץ, טרם נראה חיבוק דב בסדר גודל כזה במחוזותינו.

מגדר ה... עד גדר ה...
כשגדר הביטחון נבנתה על מנת להגן על תושבי ישראל מצד מחבלים מתאבדים, נשמעו טענות כאילו מדובר בגדר הפרדה בין יהודים לערבים. במודע או שלא במודע, רבים בתקשורת הישראלית אמצו את מונח גדר ההפרדה ורבים עוד יותר בחו"ל. למעשה, משמשת הגדר כנשק תעמולתי אפקטיבי בעולם להמחשת מדיניות האפרטהייד (שמקורה מהמילה הפרדה בשפת האפריקאנס) הישראלית. במציאות הנוכחית, בה כמות הפיגועים ירדה באופן דרמטי בשנים האחרונות (בין השאר הודות לגדר הביטחון), קשה יותר למדינת ישראל להסביר את הצורך בגדר. על כן ראוי שדווקא ממשלת ישראל תוביל יוזמה לצמצום תוואי הגדר במקומות בהן הסיכון הביטחוני נמוך ולא באזורים בהם מתקיימים צעדי מחאה אשר יובילו לפרשנות מסוכנת להפסד ישראלי. את עלות המהלך ניתן לסבסד באמצעות סיוע של מדינות אירופאיות שמבקשות לפעול למען זכויות האדם ביהודה ושומרון וגם להיעזר בכסף שנמצא בישראל ומיועד להגיע לחמאס דרך הרשות הפלסטינית.

יזכור
העם עם ברל. ולהפך.

תגובה 1: