יום שישי, 5 באוגוסט 2011

לא אקטואלי - 5.8.11


ליבת השינוי
כשצבי צמרת הודיע על עזיבתו את תפקיד יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך, הוא ציין בין השאר את העובדה כי במערכת החינוך יש 150 מקצועות לימוד שונים, מצב אשר מביא לזילות של מקצועות הליבה. למרות שצמרת לא הצליח לצמצם את מספר מקצועות הלימוד, הוא עזר בקידום החלטת ועד ראשי האוניברסיטאות שהתקבלה השבוע לתת עדיפות בשיטת הבונוסים ללימודים מוגברים במקצועות הליבה: מתמטיקה, אנגלית, פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, היסטוריה, ספרות ותנ"ך. בזכות החלטה זו ניתן להעריך כי יותר תלמידים יבחרו לתת דגש למקצועות הללו על פני תחביבים שאיכשהו השתרבבו לתוכניות הלימודים הבורגניות.

משכורת קובעת
עם מחאת הרופאים המתמחים קל לי להזדהות. אפשר גם להזדהות ברמה מסוימת עם מחאת המורים, וזאת על אף העובדה שזה מכבר הנהגת המורים הגיעה להסכם העסקה חדש עם ממשלת ישראל ועל כן רצוי שהמורים המוחים יפעלו להחלפת ההנהגה שלהם. כבר פחות אכפת לי שמנהיגי מחאת האוהלים הם שמאלנים. אבל שמישהו לכל הרוחות יסביר להם שהדרך הכי טובה לממן שכר דירה בתל אביב היא לעבוד במשרה מכניסה ולא ללמוד מקצועות שפוטנציאל ההשתכרות הצפוי שלהם ידוע כנמוך. לתשומת ליבם של דפני ליף, רגב קונטס (קולנוענים), סתיו שפיר (סטודנטית לתואר שני בפילוסופיה והיסטוריה), יונתן מילר (שחקן) ושאר תמימים. 

להשכלת המועצה
במסגרת פעילות המכון לאסטרטגיה ציונית פורסם לפני כשנה מחקר מקיף שעורר הדים רבים אודות מגמות אנטי ציוניות באקדמיה הישראלית. כשפרסמנו את המחקר, בחרנו לפרסמו בשלב ראשון ללא המלצות, על מנת להעלות את הנושא לסדר היום ומתוך הבנה שברגע שנציע המלצה כזו או אחרת היא תיפסל אוטומטית על מנת שלא יראה כאילו מערכת ההשכלה הגבוהה פועלת בהתאם להמלצת גופים חיצוניים. על כן הסתפקנו בהצגת הממצאים בוועדת החינוך של הכנסת בדיון אליו הוזמנו גם חברי המועצה להשכלה גבוהה וראשי האוניברסיטאות. המסר לחברי המל"ג היה ברור על אף שלא נאמר: אם המל"ג לא תטפל בהטיה הקיימת באקדמיה הישראלית, חברי הכנסת יעשו כן. משימה שאפילו חברי הכנסת מבינים שאין זה תפקידם לעשות.

חופש בלי מידע
בחודשים שעברו מאז קיימה המועצה להשכלה גבוהה ארבע ישיבות אשר בסופן קיבלה החלטה לגבי אופן הטיפול בטענות עתידיות כלפי הטיה באקדמיה וכל פגיעה בחופש האקדמי. בשל העניין שלנו בנושא, ביקשנו לקבל את הפרוטוקולים של ארבע הישיבות על פי חוק חופש המידע. למרות שמדובר במועצה ישראלית לכל דבר ועניין, הפרוטוקולים אותם קיבלנו היו בעלי מאפיינים סובייטיים משהו, כאשר שמות כל הדוברים הוסרו, ובמקומם הופיע הביטוי 'חבר'. היחיד שלא זכה שדבריו יופיעו בעילום שם היה יושב ראש המל"ג, הוא שר החינוך גדעון סער. אולי בגלל שלפוליטיקאי לא מגיעות אותן הזכויות המגיעות לבכירי האקדמיה.

לפרוטוקול בלבד
במהלך המשא ומתן בין מובילי המחאה לנציגי הממשלה העלו המוחים את הדרישה לקיים את הדיונים לאור המצלמות. הדרישה הזו הוסרה מעל סדר היום מהר מאד, כשהמוחים הבינו שהדרישה הזו עלולה להעמיד אותם באור מגוחך. זוהי עדות נוספת לכך שיש עקרונות חשובים, במקרה זה שקיפות, אשר לפעמים עלולים לפגוע באיכות הדיונים. כשעמית סגל, הכתב הפרלמנטרי של ערוץ 2, נשאל כיצד ניתן לשפר את עבודת הכנסת, הוא המליץ להוציא את מצלמות הטלוויזיה מחדרי הוועדות. מנסיוני הדל, נראה שעמית צודק לחלוטין. את האיזון בין יעילות לשקיפות ניתן להשיג באמצעות הסתפקות בפרסום הפרוטוקולים של הישיבות. מתחסדי הדמוקרטיה אולי לא יאהבו את הרעיון, אך אין להם מה להלין לאור העובדה שרבות מהוועדות המתכנסות במדינת ישראל מעוד מימי שלטון השמאל העליז, אינן מעזות להעלות את הדברים שנאמרים בחדרי חדרים על הכתב.

טוב ליהודים ולערבים
השבוע הגיש חבר הכנסת אבי דיכטר את הצעת חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי, שמטרתו לעגן את אופייה וצביונה היהודי של המדינה. מבלי להיכנס לפרטי החוק, נראה שדיכטר בחר שם קולע לחוק. לכאורה (וגם יותר קצר) היה ניתן להיצמד לביטוי המעומעם של 'מדינה יהודית ודמוקרטית' או לחילופין לקצר את שם החוק ל-'מדינת העם היהודי'. אלא ששתי החלופות המוכרות יותר הן דווקא הבעייתיות יותר. ראשית משום שהגדרתה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי יכולה לשמש ככלי בידי אנטישמים בחו"ל המבקשים  להראות ליהודים את הדרך החוצה. שנית, משום שאת ההגדרה יהודית ודמוקרטית כל אחד מפרש כפי רצונו – אם זה נשיא בית משפט העליון לשעבר, אהרון ברק, שטען כי מתקיימת זהות מלאה בין ערכי היהדות לערכי הדמוקרטיה, ועד לאלה שמעניקים למילה יהודית פרשנות דתית. כמו כן, שתי הגדרות אלו מגבילות את האפשרות להכיל מיעוטים בתחומי מדינת ישראל. במידה וחוק היסוד יגיע לשלב סיום, סביר להניח שדיכטר יוכל לראות בעצמו כמועמד להנהגת מפלגת מרכז אמיתית.

הפגנה, לא חשוב על מה
למי שמאס כבר במעקב אחר המחאות מצורף תקציר הפרקים הבאים: ביבי מגלה שביעות רצון מכך שחודש יולי הסתיים ומתבאס לגלות שכל חודש אוגוסט לפניו. הימין מצטרף למחאה, התלהבות התקשורת מצטננת, מספר המפגינים המדווחים יורד בצורה דרמטית. שיר המחאה הופך להיות 'הקיץ האחרון': "עם הגשם הראשון אני אעלם". שפיות זמנית. הציבור יוצא למחאת האוהלים 2 בעקבות העלייה הדרמטית במחירם. כולם עוברים למחצלות, מישהו מתעשר מהספין. המפד"ל מנצלת את המומנטום וחוסר הפוקוס של המוחים, ולוקחת את הבחירות בהליכה בזכות קמפיין מבריק: ב' זה בומבמבלה.

מחאת הדיור?
מחאת הגיור!

10 תגובות:

  1. "טוב ליהודים ולערבים" שמעמד השפה הערבית כשפה רשמית במדינת ישראל יבוטל. "טוב ליהודים ולערבים" שמדינת ישראל תודיע לאזרחיה הערבים בחוק חקוק - ולא סתם חוק אלא חוק יסוד האמור להיות אי פעם חלק המחוקה של מדינת ישראל - שהם אזרחים ממדרגה שניה, שהמדינה אינה מדינתם ואינה רוצה בהם ורואה בהם מטרד, ושאין שום סיבה בעולם שהם לא יחזירו לה אותו יחס בדיוק.

    אולי היה כדאי כדי להעביר את המסר של החוק הזה בצורה עוד יותר ברורה להוסיף לו סעיף שעל פיו יגש יבוא שוטר לכל בית ערבי במדינת ישראל, יתן לבעל הבית אגרוף וכמה סטירות לחי מצלצלות ויקנח ביריקה עסיסית בפרצוץ, וישאל אותו "עכשיו אתה מבין כבר שאתה חי במדינת הלאום של העם היהודי?". גם זה יהיה בודאי "טוב ליהודים ולערבים"...

    השבמחק
  2. לפי פסיקות בתי המשפט, השפה הערבית היא אינה שפה רשמית.
    חוק היסוד נועד לעגן את אופיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. זה לא חדש. בוקר טוב אחמד.

    השבמחק
  3. זה לגמרי חדש לי. מתי ואיזה בית משפט?

    ככל הידוע לי החוק המנדטורי שקבע את העברית, הערבית והאנגלית כשפות רשמיות שריר וקיים עד היום הזה, ובניגוד לכל מיני ירושות מנדטוריות שראויות לביטול הירושה הזאת טובה ונכונה וצריכה בהחלט להישאר על כנה. במדינה בה עשרים אחוז מהאוכלוסיה דובר שפה מסוימת, טבעי ומובן מאליו ששפה זאת צריכה להיות שפה רשמית. אני לא בטוח אם דוברי הצרפתית בקנדה הם עשרים אחוז, ורובם הגדול מרוכזים בחלק אחד של קנדה - בכל זאת, הצרפתית היא שפה רשמית בקנדה כולה. האדון הרפר, ראש ממשלת קנדה, הוא כדיוע ידיד ישראל דגול ונתניהו משבח אותו בכל הזדמנות על הצבעתו הצפויה באו"ם. גם מעל דפי "מקור ראשון" קראתי את שבחי קנדה יותר מפעם אחת בחודשים האחרונים. אולי אפשר גם ללמוד משהו מקנדה?

    בפינלנד אגב דוברי השוודית הם שישה אחוז בלבד מהאוכלוסיה ובכל זאת השוודית היא שם שפה רשמית ומעמדה שווה לפינית. אין מי שיטען שם שזה מפריע לפינלנד להיות מדינת הלאום של העם הפיני.

    השבמחק
  4. אני יכול לתת לך סקירה משפטית קצרה בנושא, שכוללת את המשמעות של שפה רשמית וכיצד בית המשפט מוכיח בסדרת פסיקות שלשפה הערבית יש אכן מעמד מיוחד (ובצדק!) שנועד לאפשר נגישות ושאר עניינים, אבל לא מעניק לשפה הערבית מעמד רשמי.
    אבל אני לא רואה כל טעם לעשות כן, כי ממילא זה לא ירצה אותך ועדיין תרצה להגדיר את השפה הערבית כשפה רשמית.

    השבמחק
  5. בכל זאת הייתי שמח לשמוע ציטוט של פסיקת בית משפט ספיציפי במקרה ספיציפי ובתאריך ספיציפי, עליו אתה מסתמך.

    בחיפוש די מקרי באינטרנט נתקלתי בפסק דין של השםוט בנימין ארבל מבית המשפםט המחוזי בנצרת (איני יודע אם הוא קרוב שלך) שלא בדיוק תומכת בטיעוניך

    http://law.haifa.ac.il/lawatch/lawatch_files/tirgum_leivrit.htm

    השבמחק
  6. בשנת 2002 עתר ארגון עדאלה לבית המשפט בדרישה להסדיר שימוש בשפה הערבית בהליכים בפני בתי המשפט בישראל . בסופו של דבר הסתיים ההליך בדרך עמומה. "בעצת בית המשפט" העותרת חזרה בה מעתירתה "תוך שמירת זכויותיה". יחד עם זאת, העובדה שהעתירה לא התקבלה ואף לא הוצא בה צו על תנאי מלמדת על הסתייגותו של בית המשפט מהחלתה של השפה הערבית כשפה שימושית בבתי המשפט בישראל. אילו סימן 82 היה דבר חקיקה תקף הרי שעתירה זו הייתה צריכה להתקבל לאלתר.

    השבמחק
  7. עם כל הכבוד, רציתי שוב להפנות אותך לפסק הדין של כבוד השופט בנימין ארבל שעוסק בנושא הזה בדיוק, כלומר שימוש בשפה הערבית בהליכים בפני בתי המשפט בישראל.

    http://law.haifa.ac.il/lawatch/lawatch_files/tirgum_leivrit.htm

    כאן מדובר בפסק דין חד משמעי, לא בעתירה שבה לא התקבלה החלטה. בית המשט דן במקרה של מסמכים משפטיים בשפה הערבית שהוגשו לבית המשפט בהליך אזרחי. הצד השני להליך, שאינו דובר ערבית, דרש שיוגש לבית המשפט תרגום נוטריוני לעברית. השופט ארבל דחה את הדרישה על הסף תוך הסתמכות על סימן 82 וקבע שהערבית היא שפה רשמית במדינת ישראל, ולכן יכול צד במשפט להגיש לבית המשפט מסמכים בערבית.

    אם אזרח ישראלי שאינו דובר ערבית נתקל במסמכים בערבית שהוגשו לבית המשפט, עליו לדאוג בעצמו ועל חשבונו לתרגום מערבית לעברית, כלומר מהשפה הרשמית האחת של מדינת ישראל לשפה הרשמית האחרת של מדינת ישראל. החלטה ברורה וחד משמעית, וכמו שאמרתי מסתמכת ישירות ובמפורש על סימן 82.

    השבמחק
  8. אז הנה דוגמא נוספת לכך שמעמדה של הערבית כשפה רשמית אינו מובן מאליו - והפעם בבית המשפט העליון:
    בעתירה של עדאלה משנת 99 נדונה דרישה לחייב עיריות אשר בתחומיהן מיעוט ערבי בן 6% ומעלה, לשלט את כל הרחובות הצדדיים ברחבי העיר גם בשפה הערבית. העיריות המשיבות הסכימו לשלט את הרחובות הראשיים גם בשפה הערבית וכך גם את הרחובות הצדדיים באזורים בהם מתגוררת אוכלוסיה ערבית. כך שהעתירה כוונה לשילוטם של רחובות צדדיים באזורים בהם לא מתגוררת אוכלוסיה ערבית. בפסק הדין הוציאה דעת הרוב צו מוחלט אשר הורה לעיריות לשלט בערבית גם את אותם רחובות צדדיים עליהם נסובה העתירה.
    מניעיה של דעת הרוב בעניין עדאלה היו מפוצלים: הנשיא ברק עיגן אותה בתכליות כלליות ובעקרונות חוקתיים והשופטת דורנר תלתה אותה בחובה חוקית מכח סימן 82 לדבר המלך במועצתו. מנגד עמד בדעת מיעוט השופט חשין.
    במילים אחרות - ברק וחשין לא טענו שהשפה הערבית היא רשמית (דבר שהיה מחייב לשלט בשפה הערבית גם רחובות צדדיים), בעוד דורנר סברה שכן.

    השבמחק
  9. המסקנה הסופית היא בכל אופן שצריך לשלט בערבית, גם אם הגיעו אליה בדרכים שונות.

    בכל אופן, אני בודאי לא מצפה במצב הפוליטי הנוכחי לעגן את מעמדה הרשמי של השפה הערבית בצורה מחייבת וחד משמעית יותר מאשר מופיע בסימן 82 המפורסם, בהחלט אסתפק בכך שישאר המצב כמו שהוא ופרשנות בתי המשפט כפי שהיא ולא ינסו לשנות אותו בחקיקת "חוק יסוד" פרובוקטיבי המהווה סטירת לחי מצלצלת בפניהם של אזרחי ישראל הערבים (וגם של יהודים לא מעטים).

    השבמחק
  10. מבחינתי אין שום ויכוח שצריך לשלט גם בערבית. בחוק היסוד המוצע, מעוגן גם נושא הנגישות של השפה הערבית.

    וגם לי אין בעיה שחוק היסוד לא יכלול שום התייחסות לשפה הערבית, דבר שמשמעותו השארת המצב הקיים על כנו.

    השבמחק