יום שישי, 2 בדצמבר 2011

לא אקטואלי - 2.12.11


מיד ושם לחיל אוויר
בשעה טובה ומוצלחת נכנסה השבוע הרכבת הקלה לפעילות מלאה אחרי תקופת ניסיון שנמשכה כשלושה חודשים. דווקא משום שבתקופת הניסיון הייתה הנסיעה הרכבת בחינם, זכתה הרכבת לשנע יותר נוסעים מהצפוי בזמני שגרה. כעת, עם החלת חובת התשלום על הנסיעה ברכבת, ראוי לעשות סיכום ביניים קצר ולגלות מה הרוויחה ירושלים: ראשית, הרכבת הפכה למקום מפגש לתת קבוצות ירושלמיות (יהודים, ערבים, סטודנטים וחרדים) שלא תמיד זוכים לזמן איכות יחדיו. שנית, נסיעה על תוואי הרכבת, בעיקר בחלקה הצפוני לאורך קו התפר, ממחיש היטב עד כמה הרעיון שבחלוקת ירושלים אינו רלוונטי. מעתה יש להוביל כל איש חשוב שמגיע לבקר ביד ושם היישר אל הרכבת הקלה ולהסיעו כל הדרך עד לפסגת זאב והתחנה האחרונה: חיל האוויר.

הפרדה נפרדת
מעניין שדווקא מי שמבקשים לחלק את ירושלים ולטעון שליהודים אסור להיכנס ולגור בשכונות פלסטיניות, הם אלה שמתנגדים נחרצות לתת את האפשרות ליהודים להתגורר בהתיישבות נפרדת.

הזכות לסלקטיביות
ביום ראשון הקרוב תפרסם האגודה לזכויות האזרח את דוח "זכויות האדם בישראל – תמונת מצב". מדובר בדוח שמתפרסם מדי שנה לקראת ציון יום זכויות האדם הבין-לאומי, שהשנה, כמה סמלי, חל בשבת (הבאה). הדוח יעסוק בשלושה נושאים מרכזיים: קשיי נגישות של אזרחים מן השורה שאינם ממומנים על ידי ממשלות אירופאיות בפני בג"צ, פגיעה בזכויותיהם של מתיישבי המצפים בגליל לגור בישוב בעל אופי קהילתי-ציוני וסקירת הנזקים שנגמרה המתיישבים ביהודה ושומרון בשל הקפאות הבנייה בישובים. סתאאם, נראה לכם?

דיבת הארץ
למי שתהה מדוע צריך לתקן ובדחיפות את חוק לשון הרע, מצורף הסיפור הבא: בחודש אפריל פרסם עיתון 'הארץ' כתבה גדולה לפיה הבטיח יו"ר מועצת יש"ע, דני דיין, לנציגי הממשל האמריקאי כי המתנחלים יהיו מוכנים להתפנות תמורת פיצוי כספי. בעקבות פניית דיין לבית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות, נקבע כי 'הארץ' הפר שני סעיפים בתקנון האתיקה של המועצה ועליו לפרסם התנצלות "בהבלטה ובאחד משלושת העמודים הראשונים". ההתנצלות פורסמה בעמוד 8 תחת הכותרת המוזרה "החלטת בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות" (בקרוב הכותרות: "דבריו של ראש הממשלה", "חוק חדש של הכנסת" ו-"כותרת שנתן העורך"). כנראה שבמערכת 'הארץ' לא רואים את חמשת העמודים הראשונים כעיתון. אני יכול להבין מדוע.

היום ונורא
מאז היווסדו של 'ישראל היום' אני שומע טענות לפיהן אין מקום במדינה דמוקרטית לכלי תקשורת הממומן על ידי איל הון שתומך בבנימין נתניהו וחי בארצות הברית. אם כך, אז מדוע המדינה צריכה לשפוך כסף על הצלתו של ערוץ 10 שממומן על ידי רון לאודר?

מדברים סרה
גם אני נגד הדרת נשים. ונגד שרה נתניהו.

קדימה זה שמאלה
בסוף השבוע שעבר פרסם ידיעות אחרונות ראיון נרחב עם ציפי לבני בו נחשף המיתוג החדש של יושבת ראש האופוזיציה. למי שלא קרא, אתמצת את הדברים כך: "קוראים לי ציפי ואני לא פוליטיקאית". רק חבל שהקשר בין התדמית החדשה של לבני לפעולותיה בשבועות האחרונים מוכיחים בדיוק את ההפך: לבני הבינה שכרגע הקרב שלה הוא נגד שלי יחימוביץ' על הזכות להתמודד בבחירות מול נתניהו. משכך, החליטה לבני, להזכירכם – לא פוליטיקאית, לנטוש את כל עמדותיה המקוריות לגבי בית המשפט העליון, אופייה היהודי של מדינת ישראל וכל מה שמריח ימינה משלי. העיקר להיבחר. ולא להיות פוליטיקאית.




לימין שור
בשבוע שעבר "חשף" אריק בנדר במעריב את הדוח של מטות ערים המדרג את חברי הכנסת מהימין בהתאם להישגיהם הפרלמנטריים. אכן, הישג עיתונאי מרשים. החשיפה הבאה: העם הוא זה שהטה את תוצאות הבחירות האחרונות.

עדר של אינדיבידואלים
ביום ראשון הקרוב יערוך המרכז לאתיקה בירושלים כינוס שכותרתו "המחאה החברתית והאתיקה העיתונאית – חיבוק חם?". מבחינתי, מדובר בשאלה רטורית, ולא מכיוון שכל אנשי התקשורת המרכזיים החליטו לאחד כוחות, אלא פשוט מפני שרובם מגיעים מרקע דומה. במילים אחרות: אם אתה גבר, אשכנזי, יהודי, חילוני, שמאלני ותל אביבי – אתה בטח איש תקשורת. 5 מ-6 זה גם בסדר. בסרט 'בריאן כוכב עליון' יש סצנה מפורסמת בה מנסה כוכב הסרט לשכנע את עדת מאמיניו שעליהם לחשוב בעצמם מפאת היותם אינדיבידואלים ושאין צורך שיקשיבו לכל מה שהוא אומר. העדר מגיב כפי שהוא רגיל, וממשיך להריע. העיתונאים הישראלים לא רגילים שמתייחסים אליהם כך, אך נדמה שביותר מדי מקרים לאחרונה, הם הפכו ללא יותר מאשר עדר.

ירושלים
זה התל אביב החדש.

3 תגובות:

  1. הציניות שלך (כפי שמתבטאת הפעם באייטם "הזכות לסלקטיביות") היא מאוד חווייתית :)

    השבמחק
  2. לגבי האגודה לזכויות האזרח, מדי שנה האגודה מסייעת לאלפי אזרחים מהשורה, שזכויותיהם נפגעות, כולל מתנחלים, ומעולם איש מהפונים לא נשאל למי הוא מצביע בבחירות. בעזרת התרומות יכולה האגודה לזכויות האזרח לתת את השירות הזה ללא תשלום, כולל סיוע משפטי.

    לתושבי ישובים קהילתיים, שקיבלו את המגרש שלהם מהציבור בהנחה, יש זכות לחיות איך שהם רוצים, לציין את חגי ישראל ולחנך לאהבת הארץ, כמו רוב הישראלים. אין להם זכות לעשות סלקציה כדי שכל ה"דפוקים" (ערבים, נכים, חד הוריות וכו') יישארו בחוץ. אתה מדבר הרבה על הפריפריה, אך הישובים הקהילתיים הללו שאתה כה אוהב דווקא הורסים את הערים הקיימות בפריפריה, משום שהם שואבים מהם רק את האוכלוסייה האמידה והמשכילה. אז נראה לי שהאגודה לזכויות האזרח תמשיך לדאוג לפריפריה ולאוכלוסיות המוחלשות, ואתה יכול להמשיך לדאוג לעשירון העליון בוילות של מצפי הגליל.

    לגבי ההקפאה של הבנייה. אין פה סלקטיביות, אלא החלטה עניינית. אף ארגון זכויות אדם שמכבד את עצמו לא יתמוך בהרחבת ההתנחלויות, כל עוד אין הסדר כזה או אחר שמעניק זכויות שוות לכל התושבים בשטחים. ההתנחלויות יוצרות מציאות שמחייבת פגיעה קבועה ומתמשכת בזכויות אדם, ומציאות שבה יש דין שונה באותו אזור לסוגי אנשים. אם תבקש, ארחיב, אבל אני מניח שאתה מכיר את המציאות. זה כמובן לא אומר שאין טיעון צודק לפיצוי, אבל זה לא הדרישה שעלתה.

    השבמחק
  3. א. האגודה לזכויות האזרח אכן מסייעת לאזרחים רבים מן השורה ללא קשר למי הצביע לבחירות, אך האגודה מתנגדת באופן עקבי לכל דבר שקשור בזהותה היהודית של המדינה. את זה לא אני אמרתי, אלא הם עצמם:
    http://www.acri.org.il/he/?p=1487

    ב. אינך צודק שבישובים הקהילתיים גרים רק בני העשירון העליון. רחוק מכך. אבל נכון, ישובים קהילתיים מאפשרים למי שיכול להרשות לעצמו לגור בבית עם חצר. אין כל פסול בכך. במקרים בהם ועדות הקבלה מדירות אוכלוסיות מסוימות מסיבות לא ענייניות (אני שמח שהסכמת כי "לתושבי ישובים קהילתיים יש זכות לחיות איך שהם רוצים, לציין את חגי ישראל ולחנך לאהבת הארץ") - ראוי לפעול נגד הוועדה. כמו כן, חשוב לזכור שאם לא היו ישובים קהילתיים, הרבה מהתושבים "העשירים" של הגליל והנגב היו בוחרים לגור במרכז הארץ במקומות בהם אין "חשש" לאוכלוסיה של עיירות פיתוח.

    ג. אני עדיין מחכה ליום בו האגודה לזכויות האזרח תפעל באופן אמיתי (ולא רק באמצעות הודעה לתקשורת המשמשת כמס שפתיים) לטובתם של תושבי יהודה ושומרון. לא חסר תחומים כאלה: הגעת אנשי שירות והספקת מוצרים להתנחלויות, פיצוי על נזקי ההקפאה, הקמת ישובים לתושבי גוש קטיף או הגדלת הפיצויים עבורם, גירוש ילדים מביתם באישון לילה ועוד ועוד ועוד...

    השבמחק