יום שישי, 30 בדצמבר 2011

לא אקטואלי - 30.12.11


גלגל המזל בהישאם פאלאס (צילום: זוהר בר-יהודה)

יריחו תחילה
טיול-רוח'לה (בערבית: טיול) היא יוזמה חדשה לעריכת טיולים משותפים לישראלים ופלסטינאים משני צדי הקו הירוק, כשהמטרה היא לאפשר לצדדים להכיר את חייו וסיפורו ההיסטורי של האחר מבלי לעסוק בסוגיות פוליטיות עכשוויות. יצוין כי ביקור של ישראלים בשטחי A נחשב לאירוע נדיר למדי בשל העובדה כי לשם כך נדרש אישור מיוחד מצה"ל. זכיתי להשתתף בטיול הראשון בשטחי הרשות הפלסטינית שנערך בשבוע שעבר ביריחו ובית לחם והופתעתי לגלות עד כמה יריחו נעימה ומסבירת פנים לתיירים ישראלים. נראה כי ללא קשר לתהליך המדיני, הגיעה השעה שמדינת ישראל תאפשר לאזרחיה להגיע כתיירים לחלקים בשטחי A בהם המצב הביטחוני רגוע למדי. כך רמת העוינות בין העמים תפחת, ייווצר תמריץ כלכלי חיובי לפלסטינים המתונים, הישראלים יזכו לבקר באתרי תיירות חדשים-ישנים וייהנו מסחלב בארבעה שקלים. אפשר להתחיל ביריחו.
נותנים ידיים (צילום: שרה אלן)

שוויון נפש
השבוע פרסמה עמותת 'סיכוי' מחקר מעמיק אשר בדק את עמדותיהם של אזרחים יהודים וערבים בנוגע לסוגיית השוויון. מי שירצה יוכל לצאת מעודד מכמה מהממצאים שעלו במחקר: 60% מהיהודים סבורים כי קידום השוויון של האזרחים הערבים הוא אינטרס של המדינה ובקרב האזרחים הערבים יש תמיכה גורפת בהשתלבות כלכלית (88%), פוליטית (81%) וחברתית (78%). לעומת זאת, הפערים הגדולים בין עמדות היהודים לעמדות הערבים מתגלים כאשר מגיעים לשאלות כגון חובת השירות הצבאי/אזרחי ושאלות סביב סמלי המדינה וצביונה. עורכי המחקר מבקשים לטעון כי ממצאי המחקר מראים כי הרוב מעוניין בשוויון. הם צודקים באופן חלקי בלבד: למעשה, הציבור היהודי מגדיר שוויון כשוויון זכויות וחובות אשר צריך להיות ממומש ברמת כל פרט ופרט, בעוד שהציבור הערבי מגדיר שוויון כשוויון זכויות הן לאזרח והן לקולקטיב הערבי.

חברת אשראי
בהשפעתה של המחאה החברתית בקיץ האחרון והדילמות שהעסיקו את הציבור הדתי ביחס אליה, פורסם לאחרונה גיליון חדש של כתב העת דעות, שעוסק ביחס לכסף בחברה הדתית. לזכות עורכי כתב העת, בהוצאתו של מרכז הרצוג ותנועת נאמני תורה ועבודה, ייאמר כי המאמרים שנבחרו להציג את הסוגיה לא נגררו אחרי השיח הפופוליסטי וסיסמאות נוסח צדק חברתי. ראויים לציון בעיקר ניתוחו המרתק של יאיר שלג, לטעמי הסוציולוג המדויק ביותר של הציונות הדתית, את היחס של הציבור הדתי לתרבות הצרכנית, והמונולוג העצוב של הדס ב', על הפגיעה בזכויות עובדים במוסדות הדתיים בחסות האידיאלים והמסירות לכלל ישראל. יש לקוות כי הדיון המעמיק והבוגר שמובא בגיליון יחלחל גם אל השיח הציבורי.

דו-קיום על גמל דו-דבשתי (צילום: ניר בומס)
יש מה להתווכח
נושא כספי בו לא עסק הגיליון הנוכחי של 'דעות' הינו שאלת מקורות המימון של ארגונים ומוסדות ללא כוונת רווח. לאחרונה עלו לסדר היום ביקורות כלפי תנועות שונות בציבור הדתי אשר זוכות למימון מסוים מצידה של הקרן החדשה לישראל. אלה טוענים כי הקרן מנסה להכשיר את פעילותה באמצעות תמיכה באותם ארגונים, ואלה טוענים כי הקרן לא מתערבת בפעילותם ובהעדר מקורות הכנסה חלופיים אין להם ברירה אלא להשתמש בכסף. על פניו, כולם צודקים. בפועל, נראה כי הגיעה השעה לערוך בירור נוקב בקרב ארגוני הציבור הדתי בפרט והחברה האזרחית בכלל בשאלת הלגיטימציה של מקורות המימון השונים: מכספי ממשלות זרות וקרנות פרו פלסטיניות לארגוני שמאל, דרך כספי נוצרים אוונגליסטים למוסדות חינוך ביו"ש, ועד כספי אוליגרכים שכשרות הונם מוטלת בספק למוסדות צדקה.

איש תחת גפני
השבוע הצהיר חבר הכנסת משה גפני כי בכוונת סיעתו, יהדות התורה, לשקול מחדש את הברית הפוליטית עם הימין, בעיקר בשל המתקפות התקשורתיות מצד עיתונאים שמאלנים המבקשים לערער את הממשלה הימנית באמצעות פגיעה בחרדים. על רקע הנטייה הימנית המסורתית של רוב המצביעים החרדים ניתן אמנם לראות בקריאות של גפני איומי סרק שנועדו להשגת רווחים פוליטיים, אך עדיין לא כדאי להתעלם מהן לגמרי. במידה וגפני, החיים רמון של הפוליטיקאים החרדים, יצליח להוביל את המפלגות החרדיות לכיוון זה, ייאלץ המחנה הלאומי להיערך מחדש. אפשרות אחת להתמודדות עם מצב זה היא קידום היוזמה לפיה ראש המפלגה הגדולה הוא זה שמרכיב את הממשלה. במציאות כזו סביר להניח שחלק ממצביעי המפלגות הקטנות, בכללן החרדים, ינטשו את כור מחצבתם לטובת מפלגה ממנה יתכן וייבחר ראש הממשלה. ההיתכנות הפוליטית לקבלת יוזמה כזו כרגע היא אפסית, בעיקר בשל אילוצים קואליציוניים, אך לקראת בחירות, היא תוכל לשמש כשוט בידי המפלגות הגדולות כנגד המפלגות ששוכחות לעתים עד כמה הן קטנות.

(הלילה הלילה הלילה (צילום: דרה פרנק
מכת הרבה
הכה בחרדים, הכה במתנחלים, הכה בליכודניקים, הכה בבעלי ההון, הכה באהוד ברק, הכה בטרכטנברג, הכה בשרה, בסוף ביבי ייפול.

4 תגובות:

  1. התמונה השלישית לא כל כך מייצגת דו-קיום. הבחור עם הקפייה זה יוני הישראלי! שאר התמונות דווקא כן על הבול. הטיול היה ממש כייף. איפה התמונות של כולנו מדליקים נרות חנוכה בבית ג'אלה?

    השבמחק
  2. ידוע. זו בדיחה פנימית. גם הגמל הוא לא דו דבשתי...

    השבמחק
  3. על המעסיק שלך והתרומות שלו החלטת לא לדבר הפעם, או על החברים באם תרצו. בשם הצביעות? או בשם הפאשיזם?

    השבמחק
  4. אני שמח שבחרת לכתוב את ההודעה כאנונימי, כך שלא יצאת דביל גמור. כפי שכתבתי: "בפועל, נראה כי הגיעה השעה לערוך בירור נוקב בקרב ארגוני הציבור הדתי בפרט והחברה האזרחית בכלל בשאלת הלגיטימציה של מקורות המימון השונים: מכספי ממשלות זרות וקרנות פרו פלסטיניות לארגוני שמאל, דרך כספי נוצרים אוונגליסטים למוסדות חינוך ביו"ש, ועד כספי אוליגרכים שכשרות הונם מוטלת בספק למוסדות צדקה".
    נדמה לי שזה כולל גם את אם תרצו. לא צביעות, לא פאשיזם ולא נעליים.

    השבמחק