יום שישי, 20 בינואר 2012

לא אקטואלי - 19.01.12



לדעת הציבור
ביום ראשון תגיע לסיומה ההצבעה לפרס ביקורת התקשורת על שם אברמוביץ' (שום קשר לאמנון – להפך!) המוענק מטעם האגודה לזכות הציבור לדעת זו השנה ה-13. לקו הגמר הגיעו השנה שישה מועמדים: הפובליציסט דרור אידר, העיתונאים וחתני הפרס בעבר מתי גולן ובן דרור ימיני, הרבנית שולמית מלמד, איילת שקד מתנועת 'ישראל שלי', והבלוגרית דבורית שרגל. חשוב שקהל רחב ככל האפשר ישתתף בהצבעה שנערכת באתר האגודה באינטרנט ולא על מנת לקדם מועמד כזה או אחרת, שהרי כולם ראויים וראויות, אלא כדי להעצים את יוקרתו של הפרס החשוב שכיום לא מקבל את מקומו הראוי בתקשורת הישראלית, מסיבות השמורות עימה.

אם אין הניל"י
בעבר כבר הצגתי פה את היוזמה היפה לציון זכרו של אבשלום פיינברג, ממקימי מחתרת ניל"י, באמצעות אזכרה מחתרתית המתקיימת ליד קברו שבהר הרצל כבר כמה שנים בזכות שתי תלמידות בעלות תושייה שלא הצליחו להבין כיצד הוזנח זכרו של הגיבור הלאומי. גם ביום ראשון הקרוב, יום השנה ה-95 לפטירתו, תיערך אזכרה מכובדת, שכוללת מסר חינוכי, היסטורי וערכי יותר מכל שיעור אחר שמתקיים באזור בשעה 15:30. לתשומת לב מורים, תלמידים ושאר אזרחים טובים.

ניקולאי השני
אם השם ניקולאי בלינוב לא אומר לכם כלום, אתם לא לבד. בלינוב הוא סטודנט רוסי שהוכה למוות על ידי המון זועם בעת שניסה להגן על יהודי ז'יטומיר בפרעות של שנת 1905. בשנים הרבות שחלפו מאז, מעשה ההקרבה של בלינוב כמעט ונשכח על ידי העם היהודי, מדינת ישראל ואפילו גוגל. מי שמבקשים לתקן את העוול ההיסטורי ולהוקיר את גבורתו של בלינוב הם החברים במרכז האוניברסיטאי באריאל שייערכו ביום ראשון הקרוב טקס מיוחד שיכלול את הסרת הלוט מעל אנדרטה לזכרו של ניקולאי ושאר הרוגי הפוגרום.



קצרים לדוסים
למרות הפרופיל התקשורתי הגבוה להן זוכות מגמות התחרדות בציבור הדתי לאומי, ניתן לשער כי בפועל חלקים הולכים וגדלים בציבור הדתי-לאומי נוטים דווקא למגמות של בגרות ובורגנות. הוכחה לכך ניתן לראות באמצעות מעקב אחרי התפתחויות מעניינות בעולם הפנאי, הבידור והאמנות הפנים מגזרי: אינדיקציה אחת היא תפוצתו הגבוהה של מגזין מוצש. לכך מצטרפת הפופולאריות של אתר ארמדיל, קבוצת המאיירים המוכשרת שבדיוק השבוע פרסמה את המגזין ה-26 במספר שעוסק בנושא גבריות. שאפו מיוחד מגיע לאיור של אורי רוזביץ' בו מוצגים השופטים התנ"כיים כפורום מטכ"לי שנערך למקרה ודבורה, שופטת וזמרת לעת מצוא, תתחיל לשיר. שוב. לאלה מצטרפים החודש חבורת אנדרדוס, קומיקאים דתיים שהצליחו לפרוץ במהירות לתודעה של צעירי הציונות הדתית בזכות קובץ מערכונים ויראליים בעלי הומור דתי משובח.

שאלות זהות
בחודש שעבר יצא לאור הגיליון הראשון של 'זהויות', כתב עת חדש לתרבות וזהות יהודית בהוצאת מכון ון-ליר והקיבוץ המאוחד אותו עורך הרב והדוקטור נפתלי רוטנברג. בלב הגיליון ניתן למצוא דיון מעניין במיוחד סביב שאלת מחויבותו של עם הספר לספר התנ"ך, בו מציגים ארבעה כותבים את עמדתם המורכבת מנקודות מבט שונות: פרופ' יאיר זקוביץ מזווית פדגוגית, שולמית אלוני מזווית פוליטית, פרופ' מיכאל פישביין מזווית פילוסופית ופרופ' אוריאל סימון מזווית סוציולוגית. ההסכמה הרחבה של כל הארבעה, לא בדיוק ליכודניקים ותיקים, לגבי החיוניות שבהחזרת התנ"ך למרכז תוכנית הלימודים הממלכתית בישראל מהווה יותר מרמז דק לשר החינוך לגבי הקונצנזוס הרחב לגני השינוי הבא אותו עליו להוביל.

מצוקת השכונות
מושג רווח בעולם הגיאוגרפיה העירונית הוא הג'נטריפיקציה: תהליך עירוני-חברתי של חדירת אוכלוסייה מהמעמד הבינוני והגבוה לשכונות חלשות במרכזי ערים תוך שינוי מתמשך של אופי השכונה, התחדשות פני הרחובות, שיפוץ בתים ותחלופה של העסקים באזור. דוגמא לכך בישראל היא שכונת נווה צדק התל-אביבית. הספרות המחקרית לא תמיד מתייחסת באהדה לתופעה זו ומבקרת את הפגיעה באוכלוסיות החלשות שנאלצות לעזוב. אלא שיש גם תהליך הפוך, שעדיין לא זכה בשם: חדירת אוכלוסייה מהמעמד הנמוך לשכונות של בני מעמד הביניים, תוך פגיעה בערכי הנכסים בשכונה והפיכתה למעשה לאטרקטיבית לבני האוכלוסייה החדשה בלבד. בירושלים לבדה ניתן לזהות את התופעה הזו במספר מוקדים דוגמת בנחלאות, רמת אשכול והגבעה הצרפתית שהפכו להיות אבן שואבת לפועלים זרים מאפריקה, חרדים וערבים ממזרח ירושלים, בהתאמה. כשזה התהליך הדומיננטי גם בשכונות רבות ברחבי ישראל שמתחרדות או מוצפות בעובדים זרים, המשמעות המעשית היא פחות אפשרויות מגורים למעמד הביניים. לך תסביר את זה לראשי מחאת הדיור.

שכונת חיים
למרות שגם המודל של ג'נטריפיקציה וגם המודל ההפוך מיושמים בדרך כלל בתהליך לא מתוכנן, יכולות הרשויות להפעיל מדיניות מתמרצת בהתאם לצורך. לדוגמא: למשך תקופת ביניים, עירייה יכולה לתת מלגות ו/או הנחות לסטודנטים שיתגוררו בשכונות חלשות. באמצעות הגדלת הביקוש בשכונה והבאת אוכלוסיה חזקה אליה, מחיר הנכסים עולה ומהתשואה נהנים תושבי המקום שעוברים לגור במקומות פחות מרכזיים. כשמגיעה מספיק אוכלוסיה חזקה, אטרקטיביות השכונה עולה עוד יותר ואיתה מחירי הדירות, אשר מאפשרות את הפיכתן של שכונות העוני במרכז הערים לשכונות חזקות. יש שיראו בכך את החלשתן של האוכלוסיות החלשות, אך למעשה מדובר במהלך ממנו כולם יוצאים נשכרים: לבני המעמד הבינוני נפתחות אפשרויות נוספות למגורים במרכז העיר ולאוכלוסיות החלשות מוענקת ההזדמנות להיחלץ משכונת העוני ולשפר את תנאי מגוריהן.

2 comments:

  1. תודה שהסבת את תשומת ליבי לניקולאי בלינוב ומעשה הגבורה שלו, הראוי בהחלט לאזכור ולהערצה.

    אתה מוזמן לקרוא מה שכתבתי בנושא בבלוג שלי

    http://adam-keller1.blogspot.com/2012/01/blog-post_29.html

    השבמחק
  2. אם הוא היה קורא הארץ או את הבלוג שלך, הוא באמת היה חושב שאלקין הוא השטן ואולי היה פועל נגדו. או שהוא היה מבין מי המניפולטור האמיתי ואז הוא היה מתכבד בכך שאלקין והמרכז האוניברסיטאי באריאל הם אלה שבחרו להנציח את זכרו.

    השבמחק