יום שישי, 11 במאי 2012

לא אקטואלי - 11.05.12


למה לי פוליטיקה
עכשיו, אם אפשר בעוד שנה וחצי?

ארץ אחרת או שאחרת...
מוחי מתמלא שמחה על כל גיליון חדש של מגזין 'ארץ אחרת', אחד מכתבי העת הטובים והחשובים בישראל, שמגיע לתיבת הדואר שלי. דווקא משום כך התאכזבתי מהגיליון האחרון שיצא באופן נחרץ נגד הקמתו של מאגר ביומטרי בישראל. האכזבה האינטלקטואלית אינה נובעת מעצם הבעת העמדה כי אם מההתעלמות מהמניעים האמיתיים שמאחורי המאגר הביומטרי תוך יצירת תחושת היסטריה שעולה מהקריאה, בעיקר בעידן בו מרבית האזרחים ממילא מוותרים על פרטיותם לגופים עסקיים (לפרטים ניתן לפנות להאקר הסעודי). האבסורד זועק לשמים כשאחד המאמרים מתאר את קמפיין רשות האוכלוסין ככזה שמבוסס על "הפחדה והזנת הפרנויה" בעוד הוא עצמו טוען שהביומטריות היא "הטבעה בבשר ומהדהדת בה צורתה העגומה ביותר של השליטה במאה ה-20, מספר האסיר המוטבע ביד".

לא תקין ולא פוליטי
המשתתף היחיד שאוחז את השור בקרניו הוא ניצן נוריאל, לשעבר ממעצבי המדיניות בנושא ושככזה יכול היה לתת דרור לפיו, ומסביר שעיקר הצורך נובע מתופעת הזיופים במגזר החרדי והבדווי. לעומתו, כתבה נוספת באותו גיליון עוסקת בפעילותה של הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך שאוספת מידע לצרכים מחקריים באמצעות חלוקת שאלונים אנונימיים לתלמידים. השאלון נועד, בין השאר, לזהות קשרים בין הישגי התלמיד לרקע הסוציו-אקונומי ממנו הוא מגיע באמצעות שאלות על משרות ההורים ורמת החיים בבית. בכתבה מתואר כיצד הצעת חוק שנועדה להסדיר את פעילותה של הרשות נגנזה בשל התנגדותם של החרדים להערכה ומדידה במוסדות החינוך שלהם תוך שהיא מתעלמת מבחינת המניעים מאחורי התנגדות זו. הכותבת לא מעזה להעלות על הכתב ועל הדעת את חששם האפשרי של החרדים מכך שתלמידיהם הצעירים יצטרכו לשקר, או חלילה גרוע יותר לומר את האמת, לגבי עבודת ההורים. כשהשיח מיתמם ומסרב לחרוג מגבולות התקינות הפוליטית, נדמה שמובן מדוע מסרב מי שמוביל את המהלך החקיקתי, חבר הכנסת מאיר שטרית, לענות לשאלות שהופנו אליו מכתב העת.

עת לטעת ספק
הבג"צ שדורש להרוס את הבתים בשכונת האולפנה, זה אותו בג"צ שלא מוכן להרוס בתי מחבלים?

פסח שני
ביום שישי שעבר זכיתי להשתתף בזבח הפסח של השומרונים שנערך בקריית לוזה הסמוכה לשכם. כמוני, היו שם אלפי ישראלים נוספים שהתמקמו על כל גג, מרפסת או גדר על מנת לחזות בפולחן, מי בשל האטרקציה התיירותית ומי כביטוי כמיהה לרצון להשתתף בטקס הכי בית-מקדשי שיש. השתתפות באירוע אינה מומלצת לבעלי קיבה רכה, בעיקר לאור התנגדותן של הכבשים שנגררות אחר כבוד למתחם השחיטה תוך גילוי סרבנות ללכת כצאן לטבח. אותי מסקרנת במיוחד יהדותם של עדת השומרונים אשר מוטלת בספק: מראם החיצוני, אופיים ואפילו הנוף בו הם מתגוררים מזכירים מאד את יהדות הקווקז. מאידך גיסא, אירוע כל כך אטרקטיבי לתיירים מבלי לגבות כסף בכניסה?

מאריאל לתל אביב
בסוף השבוע הבא ייערך בתל-אביב פסטיבל הארכיטקטורה העירונית, בתים מבפנים, בו נפתחים חינם אין כסף (אם כי עבור חלקם נדרשת הרשמה מוקדמת באינטרנט) עשרות מבנים פרטיים וציבוריים שבדרך כלל לא נגישים למבקרים. לאור ההצלחה בשנים הקודמות, השנה יתחיל הפסטיבל כבר ביום חמישי. למבקשים להתכונן לפסטיבל אמליץ לעיין ב-'101 שנים לתל אביב', קובץ המאמרים החדש של הוצאת אריאל, שנערך על ידי אלי שילר, העומד בראש ההוצאה, ואתמול קיבל תעודת הוקרה מטעם יד בן-צבי על פועלו. הקובץ כולל התייחסויות היסטוריות, ארכיטקטוניות ותכנוניות על חלקיה השונים של העיר, משדרות רוטשילד ועד המושבה הטמפלרית שרונה. אה כן, ויש גם תמונות.

טעם של פעם
הבוקר תערוך תנועת 'שלום עכשיו' את כנס השמאל הישראלי השני בבית ציוני אמריקה שבתל אביב. איך שהשמאל הישראלי נראה היום, אני מתגעגע לכנסים של השמאל הישראלי הראשון, עם או בלי ציוני אמריקה.

צעד קטן
למופז. צעד גדול לאנושות.

12 תגובות:

  1. לשם הדיוק: השומרונים אינם יהודים ואינם מתיימרים להיות יהודים. בכל מקרה בו מדברים איתם אישית הם מקפידים לציין שהמלה "יהודי" נלקחה משמו של שבט יהודה ושל ממלכת יהודה ואילו השומרונים מתייחסים על עשרת שבטי הצפון. וכידוע בתקופת הבית השני היהודים והשומרונים היו אויבים בנפש ששנאו אלה את אלה שנאה עזה, כמו שמתבטא למשל בסיפור התלמודי על היהודים והשומרונים שפנו אל אלכסנדר הגדול בהגיעו לארץ וכל אחד ביקש ממנו להחריב את בית המקדש של השני.

    לגבי "הטכס הכי בית-מקדשי", אני חושב שמי שמראה בהמות נשחטות מעורר אצלו התפעמות דתית עמוקה לא צריך לנדוד עד לשומרונים, הוא יכול פשוט לסור לבית המטבחיים הסמוך לביתו (וכדאי גם שיסור לטיפול פסיביאטרי בהקדם).

    אם יש משהו שהדת היהודית יכולה להתגאות בו זה שהיא ויתרה וביטלה את הקרבת הקרבנות ומצאה דרכים יותר מתורבתות ואסתטיות לקיים פולחן דתי, וגם הנצרות והאיסלאם קיבלו את זה ממנה. בעיני, אפילו אילו המקום בן עמד בית המקדש לפני 2000 שנה היה פיסת נדל"ן ריקה לחלוטין והקמת בית מקדש חדש לא היתה מעוררת שום בעיה מדינית, עדיין הייתי מאד נגד זה. קשה לי לחשוב על דבר יותר מגעיל ונבזה מאשר בית מקדש עם הקרבת קרבנות. באמת גועל נפש.

    כל זה כמובן בנוסף לסיבות המדיניות הטובות מאד שלמרבה המזל מבטלות לחלוטין את האפשרות שהגועל נפש הזה יקרה במציאות.

    השבמחק
    תשובות
    1. אני יודע שהשומרונים הם לא צאצאים משבט יהודה, ההגיג היה לשם הבדיחה ותו לא.

      לגבי עניין הקורבנות, התחושה שלך היא טבעית לחלוטין. יש לא מעט פוסקים והוגים יהודים שחושבים שעניין הקורבנות היה נכון לזמנו ואינו רלוונטי כיום. אני באופן אישי לא בעל מוטיבציה מיוחדת לחדש את עבודת הקורבנות, אבל כאוכל בשר גאה, אני גם לא מבטל אותה באופן אוטומטי.

      מחק
    2. אני כטבעוני גאה, שחושב שאין שום סיבה להתגאות ברצח בעלי חיים ואכילתם, שמח שלפחות זה כבר לא נחשב כביטוי של התפעמות דתית, ושמח גם שליהדות היה חלק חשוב ביצירת הנורמה הזאת (לא לבדה, הבודהיזם הקדים אותה בכמה מאות שנים).

      מחק
    3. אני גאה באכילת בשר בעלי חיים כי אני מאמין שלשם כך הם נועדו. תקרא לזה גזענות או התנשאות, אבל כן – זה בסדר גמור שבעלי חיים ישרתו את צרכיהם של בני האדם.

      מחק
  2. הבג"צ דורש להרוס בתים שנבנו באופן בלתי חוקי בעליל על אדמה ששייכת למישהו אחר.

    הבג"צ מתנגד לכך שיהרסו בית של משפחה כעונש קולקטיבי לכל המשפחה על משהו שעשה בן המשפחה באופן אישי ואותו בן משפחה באופן אישי כבר נענש בחומרה על מה שהוא עשה באופו אישי.

    מה כאן לא בסדר?

    השבמחק
  3. א. זה שהאדמה שייכת למישהו אחר זה לא כל כך ברור בעליל - למיטב הבנתי יש הליך שעדיין מתברר בבית המשפט.

    ב. גם אם מדובר על אדמה פרטית, יש עוד פתרונות מלבד הריסה של בתים בהם מתגוררים אזרחים שומרי חוק.

    ג. הריסת בית מחבל היא מנגנון הרתעתי. אין לי את הנתונים אם הוא עובד או לא, אבל את זה יודעים כוחות הביטחון והם צריכים להחליט על כך - לא בית המשפט העליון.

    ד. במקרים מסוימים מדיניות של ענישה קולקטיבית היא אפקטיבית ביצירת מניעה עתידית של פשע. כשמדובר בחיי אדם - אני מוכן לקבל ענישה כזו, כל עוד היא מידתית (רוצה לדעת מה זה מידתית? שאל את אהרון ברק).

    השבמחק
  4. אני מוכן להתפשר שהבנינים לא יהרסו אלא יעברו לבעלותם של בעלי הקרקע והם יהיו רשאים לגור בהם או להשכיר אותם למי שירצו.

    האם מי שבנה בית של קרקע שלא שייכת לו ואשר "נקנתה" ממי שאינו בעל הקרקע הוא "שומר חוק"? אילו זה היה מתרחש בתל אביב השאלה העומדת לדיון לא היתה האם הבית יהרס או לא אלא האם המתגוררים בבית יעמדו לדין על רמאות. כבר היו אנשים שנכנסו לכלא כמה ומכה שנים על מעשים כאלה.

    עונשים קולקטיביים על מי שאינו אשם אסורים על פי אמנת ג'נבה. גם אילו זה היה אפשטיבי, זה אסור וטב שכך. ובכל מקרה, צה"ל כבר לפני כמה שנים מינה ועדה בראשות קצין בכיר שבדקה והגיעה למסקנה שזה לא מרתיע. הרעיון להרוס בתים לא עלה מכיון שמישהו חשב שזה מרתציע אלא מכיון שמישהו רצה לנקום נקמה וחשב שהעונש שגזר בית המשפט על המבצעים אינו חמור מספיק ולכן רוצים לפגוע גם במשפחותיהם. זהו שיקול פסול מכל וכל.

    השבמחק
  5. אז בוא נסכים שקודם נברר של מי הקרקע (דיון שנערך בערכאות אחרות, אך משום מה לבג"צ לא היה את אורך הרוח לחכות להכרעה) ומשם נתקדם: נתבע את מי שצריך על התחזות ונעניק פיצוי למי שצריך.

    לגבי הריסת הבתים, אני מסכים שאין בה טעם אם אינה מרתיעה אלא משמשת לנקמה בלבד. לעניות דעתי היא כן מרתיעה, וגורמת לבני משפחה להניא מחבלים פוטנציאליים מללכת בדרך הטרור. האם יכול להיות שצה"ל או גוף אחר שינה את עמדתו מאז אותה ועדה בראשות קצין בכיר?

    השבמחק
  6. ישנן שתי עמדות לגבי הזכות של אזרחים ישראלים לבוא להתנחל בשטחי הגדה המערבית. ישנה העמדה המקובלת על כל יתר העולם מלבד בתחומי מדינת ישראל, וגם על חלק מסוים מאזרחי ישראל, ועל פיה אין זכות כזאת. התנחלות של ישראלים בכל מקום בשטחים הכבושים היא הפרה של החוק הבינלאומי, לםי אמנת ג'נבה הרביעית אסור למדינה כובשת ליישב את אזרחיה בשטח הכבוש. לכן כל התנחלות באשר היא הינה בלתי חוקית, בין אם מדובר בקרקע פרטית או באדמות מדינה.

    לצערי, בית המשפט העליון מסרב לאכוף את אמנת ג'נבה על הממשלה והמתנחלים. במקום זאת הוא יצר הפרדה בין אדמות מדינה, שעליהן לגרסתו מותר להתנחל, לבין קרקע פרטית שעליה אסור להתנחל.

    בשני המקרים ועל פי שתי הגרסאות, המתנחלים בג'בל ארטיס (הקרוי בפיהם "גבעת האולפנה") נמצאים שם באופן בלתי חוקי. הספק עובד לרעתם. לא המדינה צריכה להוכיח שאין להם זכות להיות שם, כדי לפנות אותם. הם אלה שצריכים להוכיח שיש להם זכות להיות שם כדי שיוכלו להיות שם. עד ואם יביאו את ההוכחה, הם לא צריכים להיות שם. כמובן, ואין לי שום סיבה להסתיר זאת, שאני בהחלט לא מסתפק בחמשת הבתים האלה, אני רוצה להרוס את בית אל כולה, או לחילופין להפוך אותה לכפר במדינת פלסטין שתושביו כפופים לחוק הפלסטיני ולמשטרה הפלסטינית האוכפת את החוק הזה.

    לגבי הריסת בית כאמצעי "הרתעה" - אם כבר, למה רק להרוס את בית המשפחה? למה לא להחריב את כל הכפר? למה לא גם להביא חיילים שיאנסו את האשה לנגד עיני בעלה ואחר כך ינפצו את גולגלות ילדיו? למה לא לקחת עשרה או עשרים בני ערובה ולהודיע כי אם יבוצע פיגוע הם יוצאו מיד להורג? אם אתה מחפש אמצעים מרתיעים, אולי אלה אמצעים עוד יותר מרתיעים? אלה לא הצעות דמיוניות - היו מקומות וזמנים שבהם ניסו להשתמש באמצעים כאלה כדי להרתיע את מי שנחשב כ"טרוריסט". בדרך כלל התברר ששימוש באמצעים כאלה בעיקר מגביר את השנאה ומסייע לגייס עוד אנשים לפעולות "טרור". זאת גם היתה המסקנה של הועדה שמינה צה"ל לבדוק את ההשפעה של הריסת בתים.

    השבמחק
  7. העמדה הראשונה שאתה מציין נובעת מבורות או היתממות. יהודה ושומרון אינם שטח כבוש. הם יועדו למדינה ערבית ב-47, בייעוד שהיום כבר חסר כל תוקף (דיוק כמו שהיום אין תוקף לכך שהגדה המזרחית יועדה לעם היהודי) בגלל שהם סירבו לקבל את ההצעה והפסידו במלחמה. בינתיים, השטחים אלה נמצאים אצלנו והמדינה יכולה להחליט מי ישב על אדמותיה ומי לא.

    הספק במקרה הזה עובד לרעתו של אותו טוען לבעלות על הקרקע, שלא זכר שהקרקע שלו בכל השנים הראשונות של לקיומה של השכונה. אם וכאשר יוכח בבית המשפט שהבעלות על הקרקע היא שלו, יהיה צריך להגיע להסדר מוסכם על הצדדים לגבי מה עושים הלאה. אולי יהיה צורך להרוס, ואולי הוא יסכים לקבל פיצוי כספי. נחייה ונראה.

    נראה שמישהו בצה"ל שינה את עמדתו לגבי ההרתעה שקיימת בהריסת בתי מחבלים. יש לי תחושה שזה לא במקרה.

    השבמחק
  8. לפי החוק הבינלאומי, העובדה שמדינה שלחה את צבאה לשטח מסוים, תפסה שליטה עליו ומנהלת אותו באמצעות ממשל צבאי הופכת אותו להיות שטח כבוש. נקודה. השאלה מי שלט בשטח מקודם לא רלוונטית לענין. ההחלטה שהשטח מיועד לפלסטינים אושרה פעמים רבות בידי אותו גוף שאישר אותה בשנת 1947 שהוא גם אותו גוף שאישר את הקמת מדינת ישראל. בינתיים, השטחים האלה נמצאים אצלנו אבל האדמות לא שלנו - הן מוחזקות בפיקדון בידי ממשלת ישראל שמחויבת לא לשנות את הבעלות עליהן. אין לממשלה שום סמכות להחליט מי ישב עליהן. היא צריכה להשאיר בהן את אותו המצב כפי שהיה בשנת 1967, מלבד האדמות שדרושות לצרכים צבאיים.מחנה צבאי מותר להקים, ישוב אזרחי אסור להקים.

    את האמור למעלה בית המשםט העליון של מדינת ישראל לא קיבל, רק בית הדין הבינלאומי בהאג. הוא החליט שהשטח הוא שטח כבוש, וההחלטה שלו מחייבת.בית המשפט העליון שלנו החליט רק:
    1) אסור להתנחל על אדמה פרטית פלסטינית, מותר להתנחל על אדמת מדינה בלבד.
    2) אם יש ספק, על המתנחל להוכיח שהוא יושב על אדמת מדינה ולא על מישהו אחר להוכיח שהוא יושב על אדמה פרטית. עד ואם יוכיח שזאת אדמת מדינה, בבקשה יכבד ויזוז משם.

    לי יש הרגשה באף אחד בצה"ל לא שינה את עמדתו בענין ההרתעה, רק יש אנשים שמאד רוצים נקמה במשפחה ולא מסתפתקים בכך שמבצעי המעשה יושבים בכלא, ומישהו בצה"ל החליט לספק להם טיעונים של "הרתעה".


    מכיון שאני כרגע בתקופה מאד עמוסה של נסיעות לחו"ל (פוליטיות ואישיות) ופעילויות רבות שמוטלות עלי בזמן שאני בארץ, אני נאלץ להפסיק את התגובות ברצף הזה ואחרים ולהשאיר לך כאן את זכות המלה האחרונה.

    השבמחק
  9. גם אני בתקופה מאד עמוסה כרגע, אז הפעם נסיים את הדיון כשזכות המילה האחרונה היא אצלך.

    השבמחק