יום שישי, 25 במאי 2012

לא אקטואלי - 25.05.12



על פי החירות
מכון ירושלים לחקר שווקים ערך השבוע כנס בסימן מאה שנים להולדתו של מילטון פרידמן, אבי הכלכלה החופשית ואחד הכלכלנים המשפיעים ביותר במאה ה-20. מי שלא מכיר את התפיסות אותן מייצג המכון המדובר, עלול להיות מופתע מהכותרת שנבחרה לכנס בן ארבעת הימים: "חירות כלכלית וחופש דת". בשיח הכלכלי הנכה בישראל, אין כמעט קשר בין תפיסות כלכליות ליחסי דת ומדינה. לעומת זאת, התפיסות הליברטיניות, שרווחות בעיקר בארצות הברית, מדברות על הקטנת התערבות הממשלה למינימום בכל תחום ובכלל זה גם חופש דת, על מנת לאפשר לאזרחים לממש את רצונם האמיתי ולבצע את כלל בחירותיהם בשוק החופשי. עד כמה סוג השיח הזה אינו רווח בישראל ניתן היה ללמוד מכך שרובם של המשתתפים בכנס היו עולים אמריקאים. עובדה זו מעידה עד כמה מצומצם השיח במחנה הימין בישראל, שמזניח את שיח החירויות ומאפשר למחנה השמאל לנכס אותו לעצמו, למרות הסתירה הפנימית שנוצרת כתוצאה מרצונו להגדיל את כוחה של המדינה בד בבד להעצמת חירות האזרח.

צבא הסטרט-אפ לישראל
במהלך הכנס נישאו מגוון הרצאות שתוחלתן הייתה להוכיח את צדקת הקפיטליזם, מהרמה המוסרית ועד ההשפעה על התנועה הציונית. כמי שעדיין מחפש את דרכו לגבי המשנה הכלכלית הרצויה, אני חייב להודות שלא השתכנעתי, לאור התעלמותם של חלק מהמרצים ממוגבלותו של השוק החופשי לקדם סדר יום רצוי, כמו הצורך בעידוד ממשלתי לחקלאות לשם תפיסה מקסימלית של שטחים. לדוגמא, בהרצאתו של יונתן מדבד עסקה בישראל כאומת הסטרט-אפ הובא הצבא כגורם מרכזי לכך שישראל נמצאת כיום במקום השלישי במספר החברות הנסחרות בבורסה האמריקאית (אחרי ארצות הברית וסין). עם זאת, מדבד מתעלם מכך שתנאי הכרחי להצלחה זו, היא ההתערבות הממשלתית שבאה לידי ביטוי בהקצאה עצומה של משאבים לטובת תקציב הביטחון המאפשרת לבוגרי היחידות הטכנולוגיות לצאת לשוק החופשי עם ידע שלשם השגתו הושקע הון רב. הרבה יותר קל להקים חברת הזנק חדשה, כשאתה יודע בדיוק מה הצורך של השוק וכיצד הצבא מילא אותו. נקודה למחשבה לטובת מי שמזכיר שתקציב הביטחון פוגע במשק ושוכח שהוא גם תורם לו.

רומן אברמוביץ'
'האגודה לזכות הציבור לדעת', עמותה שעוסקת בביקורת על הטיות בתקשורת הישראלית, עורכת בימים אלה תחרות מקוונת בה בוחרים הגולשים את העיתונאי המעצבן ביותר בטלוויזיה. שבעת המועמדים השנה הם אור הלר, אילנה דיין, אמנון אברמוביץ', אמנון לוי, יונית לוי, ירון לונדון ועודד שחר. למרות שיש כמה מועמדים ראויים לפרס, הבחירה שלי קלה מאד: אמנון אברמוביץ', למרות שהוא כבר מזמן לא עיתונאי. על כך יעידו בין השאר חשיפותיו השקריות לגבי מרכז שלם ומסמך גלנט של מי שהיה הראשון להצהיר כי יש לאתרג פוליטיקאים בשל עמדותיהם.

תיקון שליטת הממשל
אחד האתגרים שנטלה על עצמה הקואליציה החדשה הוא תיקון שיטת הממשל – מילות קסם שמשמעותן המעשית היא חיזוק יכולת המשילות של ממשלה נבחרת אל מול הרשות המחוקקת והרשות השופטת. לשם השגת מטרה זו אין צורך במהפכות גדולות דוגמת מעבר לשיטה נשיאותית וניתן בהחלט להסתפק בסדרה של תיקונים שיאפשרו זאת. לדוגמא, כדאי להתחיל בכך שתפקיד היועץ המשפטי במשרדי הממשלה ישמש במשרת אמון על מנת שיוכל להעניק את הגיבוי המשפטי הראוי לעמדתו של נבחר הציבור. רעיון נוסף, שמובא בהצעת החוקה של המכון לאסטרטגיה ציונית, קובע כי הכנסת לא תתפזר במקרה שתקציב המדינה אינו מאושר. כך תגדל יציבותן של הממשלה והקואליציה במקרים של משברים קואליציוניים המתבססים על דרישות תקציביות מופרזות של שותפות קואליציוניות שלעתים קרובות מדי נמצאות עם היד על השאלטר הקואליציוני מתוקף היותן לשון המאזניים.

ציון עובר
ירושלים היא עיר של אמת. אמת שהיא לא תמיד נקייה, כי את הבעיות שלה לא מטאטאים מתחת למרבד קסמים. עיר אמת שקשה כמו אבן, אם תרצו אבן השתייה. היא הבסיס המיתי והמהותי לכל קיומינו, גם אם לפעמים רוצים לדפוק את הראש בקיר. או בכותל. אפילו ראש העיר קרוי על שמה של אבן. כמו עיר הברקת של הקוסם מארץ עוץ, נדמה שגם ירושלים צריכה קוסם. ובדיוק כמו אותה העיר: גם פה יש אריות, דחלילים ואנשי פח. ירושלים היא לא תל-אביב, בדיוק כפי שהאבן הירושלמית לא רכה כמו חולות תל אביב. לראש העיר לא קוראים חולדאי וגם לא רון. המרחק הזעום שבין ירושלים לתל אביב ביחס למרחק מוולוז'ין לניו-יורק הוא ההישג הגדול של המפעל הציוני. נכון, לא הכול ורוד ויש הרבה מה לתקן: את רווחתם של ערביי מזרח ירושלים, את חינוכם הלקוי של צעירים יהודים שקוראים קריאות גזעניות, את הגישה המוגבלת של יהודים להר הבית, את מצב הכבישים המוזנחים והרשימה עוד ארוכה. ועדיין: ירושלים היום משגשגת יותר מאי-פעם.

אוטוטו 50
אחד הטיעונים הפופולאריים בקרב אוהדי ירושלים המאוחדת היא שבירת ישראל נמצאת בריבונות ישראלית כבר 45 שנה – הרבה יותר מ-19 השנים בהן הייתה מחולקת. איזו חגיגה זו תהיה בעוד חמש שנים כשנוכל להזכיר כי התקופה בה העיר ישראלית ומאוחדת ארוכה יותר מאשר המנדט הבריטי והכיבוש הירדני ביחד.

ריקודגלים
כי לכל מגזר יש את מצעד הגאווה שלו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה