יום שלישי, 8 במאי 2012

הדרך לתרבות פוליטית חדשה - פוסט שלא מן המניין


*** את המאמר הזה כתבתי אתמול ועוד לא הספקתי לפרסם. עכשיו נראה שכל הקלפים במערכת הפוליטית נטרפים, שוב, וההמלצה של המאמר הופכת להיות אקטואלית מתמיד: לתקן את שיטת הממשל כך שראש המפלגה הגדולה הוא זה שירכיב את הממשלה!  קריאה מהנה ***

לפני כשנה, במסגרת פעילותי במכון לאסטרטגיה ציונית, זכיתי לייעץ לחבר הכנסת יריב לוין לגבי הצעת חוק מסוימת שקידם. לקראת סיום אותו מושב, החליט לוין לוותר על סעיף מסוים בחוק על מנת לזכות ולהעבירו טרם היציאה לפגרה. המהלך היה נראה לי תמוה, אך לוין נימק זאת בכך שבכנסת הישראלית צריך לצאת מנקודת הנחה שכל פגרה היא פוטנציאל להקדמת בחירות ולכן הוא מעדיף חוק טוב עכשיו מאשר חוק מצוין שאולי לא יעבור בעתיד. אירועי החודש האחרון, מוכיחים לצערי שלוין צדק.

אחת הסיבות לעמדתו הנכונה של לוין היא המבנה של כל קואליציה ישראלית המורכבת ממספר מפלגות שכמעט כל אחת מהן מהווה לשון מאזניים. במצב כזה, כל המפלגות רוצות להישאר בקואליציה כמה שיותר זמן, אך מצד שני האינטרס של כל אחת מהן בנפרד הוא לגזור קופון פוליטי על כך שהיא זו שהפילה את הממשלה בשם השמירה על עקרונותיה. כך במשך חודשים מנהלות ש"ס וישראל ביתנו משחק קריצות על חשבון המדינה במטרה להיות אלה שתיקחנה את הקרדיט הציבורי על עמידתן לימין מצביעיהן. עד שבא בנימין נתניהו והחליט שנמאס לו ממשחקי השליטה ולקח את השליטה לידיו, אך למעשה שבר את הכלים.

נדמה שבעיה זו לא צפויה להיפתר בקרוב ואולי אף תחריף אחרי הבחירות הבאות,כשבכנסת יהיה מספר גדול יותר של מפלגות, שכבר היום עומד על 13 במספר, הנתון הגבוה ביותר מבין כלל הדמוקרטיות.

את המציאות העגומה הפוליטית הזו, שלפיה לא ראש הממשלה הוא זה ששולט בממשלה, אלא היא בו, ניתן וראוי לפתור באמצעות קביעה כי ראש המפלגה הגדולה הוא זה שמרכיב את הממשלה לאורך כל הקדנציה. להצעה זו השלכות רבות: היא תשנה את דפוסי ההצבעה בכך שתביא יותר משתתפים שירצו לקבוע את זהות ראש הממשלה להצביע למפלגות הגדולות, תקטין את יכולת המיקוח של המפלגות הקטנות ו/או הסקטוריאליות, תביא אותן להתאחד ו/או להשתלב במפלגות גדולות ובעקיפין תתרום לצמצום גודלה של הממשלה וכך תגביר את אמון הציבור במערכת הפוליטית.

איני הראשון להציע הצעה זו. בין היתר, הצעה זהה הועלתה בדיוני הפורום לתיקון שיטת הממשל של המכון הישראלי לדמוקרטיה בהם זכיתי להשתתף ועיקרון דומה מובא בהצעת החוקה של המכון לאסטרטגיה ציונית. הצעה זו מתבססת גם על ניסיון הבחירה הישירה שהתיימר לפתור את אותן בעיות, אך כשל כשהציבור הישראלי הבין שהצבעה בשתי פתקים, אחת לראשות הממשלה ואחת למפלגה שלו, "דומה לאכילת לחם בפיתה".

לאלה המודאגים מהענקת כוח יתר בידי אדם אחד, יש להזכיר כי יכולתה של הכנסת הקיימת להביא לבחירות ברוב של 61 חברי כנסת תישמר, ועל כן מדובר במודל שמבטיח את עיקרון האיזון שבין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת. כמו כן, מציאות פוליטית דומה מתקיימת בבחירות המקומיות בהן הלגיטימציה הציבורית שמקבל ראש העיר הנבחר מאפשרת לו להרכיב קואליציות מגוונות ויציבות.

עם זאת, עד כמה שמדובר בהצעה פשוטה ויעילה, דרושה קונסטלציה פוליטית נדירה על מנת להעביר אותה שכן כל המפלגות הקטנות יתנגדו לה והמפלגות הגדולות לא משתפות פעולה מתוקף היותן אחת האופוזיציה של השנייה. בתקופת בחירות לא ראוי לקדם חקיקה מסוג זה ואחריהן ראש הממשלה הנבחר לא יעז להציע זאת לשותפות הקואליציוניות.

עד לרגע כתיבת שורות אלה, הצהירו על עצמם ראשי שלוש מפלגות שזכו בבחירות האחרונות ל-68 חברי כנסת (אם מתעלמים מהפיצול המלאכותי שהתרחש במפלגת העבודה וככל הנראה לא צפויות לו השלכות אלקטורליות) כמועמדים לראשות מפלגה. מכיוון שהציבור הישראלי מבין את הקושי להמשיך בשיטה הקיימת, על כל מי שרואים עצמם כמועמדים לראשות הממשלה לצאת מהקופסא ולהגיע להסכמה על התחייבות פומבית כי ראש המפלגה הגדולה הוא זה שיומלץ בפני הנשיא להרכיב את הממשלה בליווי תמיכה בחקיקה מתאימה מיד אחרי הבחירות. התחייבות מוצהרת המשותפת לכל המפלגות הגדולות תעצים את כוחן, תאפשר להן להביא לשינוי היסטורי של כללי המשחק הפוליטי בישראל ותהיה הצעד הראשון בדרך לתרבות פוליטית חדשה.

14 תגובות:

  1. אילו היתה השיטה הזאת תקפה בבחירות האחרונות, היה נקבע כבר בליל הבחירות שציפי לבני היא ראש הממשלה למשך כל הקדנציה בלי ערעור ובלי אפשרות לשינוי. היא היתה יוצאת לדרך הרכבת הממשלה, ומגלה שהדבר אינו באפשרותה כי יותר מ-61 חברי כנסת אינם רוצים בה.

    התוצאה המשוערת: כמה חודשים של שיתוק ובלבול במערכת הפוליטית, ואחר כך בחירות חוזרות. ואם הבחירות החוזרות היו מניבות שוב מפלגה שהיא הגדולה ביותר בין המפלגות אבל הגוש שלה קטן יותר בין הגושים, אז שוב תקופה שיתוק ומערכת בחירות שלישית בתוך חצי שנה.

    השבמחק
  2. לא מדויק - לא ניתן לבדוק את זה על מערכות בחירות קודמות, כי הצעה מסוג זה הייתה משנה את דפוסי ההצבעה וסביר להניח שבמקרה כזה גם לקדימה וגם לליכוד היו יותר מנדטים מאשר יש להם כיום.

    ההנחה הסמויה עליה אני מסתמך היא שמיד אחרי בחירות תמיד יהיו רוב של חברי כנסת שיעדיפו להיות בקואליציה, יהיה מי שיהיה בראשה, ועל כן לא ירצו ללכת לבחירות. לדוגמא: סביר מאד להניח שהחרדים או ליברמן היו מצטרפים ללבני במתווה כזה, בדיוק כפי שהיה בימי אולמרט, בהם היה לו רוב מוצק יחסית.

    השבמחק
    תשובות
    1. אילו ליברמן היה מצטרף לליבני במתווה כזה התוצאה היתה שליבני אמנם היתה נהפכת לראש הממשלה אבל היתה נעדרת יכולת לבצע את הבטחת הבחירות העיקרית שלה, כלומר להתקדם במשא ומתן עם הפלסטינים - ההבטחה שבגללה היא קיבלה כמה מנדטים של מרצ והגיעה למעמד ראש המפלגה הגדולה ביותר.

      מחק
  3. אופס, שוב שכחת. היינו במציאות הזו רק לפני כמה שנים, כשאולמרט היה ראש ממשלה ושר בכיר בממשלתו היה אביגדור ליברמן. זה לא מנע מאולמרט להכריז על תוכנית ההתכנסות ולהציע לאבו מאזן את מה שהציע.

    השבמחק
  4. אולמרט הכריז על תכנית ההתכנסות. אז הכריז. וגם לגבי רצינות ההצעות שלו לאבו מאזן היה לי ספק גדול באותו זמן וגם היום.

    לגבי ההצעה באופן עקרוני - אני נגד. אם יש משהו שעוד נותן שמץ של הגינות ויושר בחיים הפוליטיים הישראליים, אלה המפלגות הקטנות. הצעה שמיועדת לגזול מהן את בוחריהן ולהכריח אותם להצביע למפלגת סופרמרקט ענקית היא לא הוגנת ולא דמוקרטית, וגם לא תוסיף "משילות" (כמו שהבחירה הישירה לראש ממשלה לא הוסיפה). החרדים ימצאו דרכים להמשיך ללחוץ ולסחוט גם בשיטה הזאת, וגם המתנחלים.

    השבמחק
  5. אז הכריז. זה יפה שאתה מבטל כל אמירה שלא מסתדרת לך עם המציאות המדומה שאתה בונה לעצמך. לא פלא שהגעת לאן שהגעת. אז הערבים אמרו שהם בעד חיסולה של מדינת ישראל. אז אמרו.

    אני לא אומר שההצעה הזו תפתור את כל הבעיות הפוליטיות הקיימות - אבל היא בהחלט תאפשר לראש הממשלה לבנות קואליציה יותר יציבה שתלויה במפלגות סקטוריאליות שכל אחת מהן מהווה לשון מאזניים.

    מסכים, עדיין יהיה צריך לדאוג לשפר את איכותם של נבחרי הציבור במפלגות הגדולות. המהלך המוצע הוא צעד ראשון וממש לא אחרון.

    השבמחק
  6. בזמן שאהוד אולמרט היה ראש ממשלה שמענו ממנו כל מיני הכרזות שלא יצא מהן שום דבר. מה שהוא כן ביצע במציאות היו שתי מלחמות בשלוש שנים, שיא ששום ראש ממשלה ישראלי לפניו (ואני מקווה גם לא אחריו) לא הגיע אליו.

    ,כל מנהיגי מדינות ערב הכריזו כבר לפני עשר שנים, בועידת הפסגה בבירות, שהם מוכנים לעשות שלום עם מדינת ישראל בתנאי שתסכים לסיים את הכיבוש ולחזור לגבולות ה-4 ביוני 1967. מאז מנהיגי מדינות ערב חזרו על ההצעה הזאת בצורה סיזיפית ביותר שנה אחר שנה. מעולם שום מנהיג במדינת ישראל לאלקח אותה ברצינות.

    אני לא בטוח שהשיטה הזאת תסייע לראש הממשלה לבנות ממשלה יותר יציבה, כמו שאמרתי אותו דבר אמרו על הבחירה הישירה לראשות ממשלה. יש כאן כל מיני מלכודות מסוכנות - למשל, מה קורה אם יום לאחר הבחירות מאיימ חלק ממפלגתו של זה שזכה במספר המנדטים הגבוה ביותר לפרוש ולהפוך מישהו אחר למי שזכה במספר הגבוה ביותר? כושר הסחיטה של פלג כזה במחנהו של הזוכה יהיה ממש בלתי מוגבל. ומה יקרה אם אחרי שהזוכה ירכיב ממשלה יאיים חלק ממחנהו לפרוש ולהצביע נגדו בכנסת? הוא יהיה ראש הממשלה, לפםי החוק הוא יהיה ראש ממשלה לארבע שנים, ורק בעיה קטנה שלא יוכל לתפקד כראש ממשלה, לא יוכל להעביר שום דבר בכנסת עד ואם יכנע לגורם הסחטן ויתן לו את מבוקשו.

    מה שהשיטה הזאת תיצור זה שבאמת יהיו מחנות גדולים שילכו יחד לבחירות, כל אחד ינסה לכלול מקסימום מפלגות בגוש שלו. חלוקת המושבים לא בהכרח תהיה לפי כוחו הציבורי האמיתי של כל אחד מהמרכיבים. הפילוגים והסחטנות יבואו מיד אחר הבחירות.

    הרבה יותר בריא שכל מפלגה, קטנה או גדולה, מקבלת את מספר המושבים שבוחריה רצו שיהיה לה.

    השבמחק
  7. אולמרט אמנם יצא לשני מבצעים, אבל לא בגלל שהוא היה תאב דם. מבצע אחד נפתח אחרי שנורו רקטות לישובי הצפון ונחטפו מספר חיילים ומבצע שני נפתח אחרי שנים של רקטות שנורו על ישובי צפון הנגב. אני יודע שאתה היית מצפה ממנו להמשיך ולספוג, אבל העם בישראל לא היה מוכן לשאת את זה, ולאולמרט לא באמת הייתה ברירה.

    אני שמח שמנהיגי ערב מוכנים לקבל את גבולות 67. שכחת אבל שהם רוצים לממש גם את "זכות" השיבה ולא מוכנים להכיר בהיותה של מדינת ישראל מדינה יהודית.

    המלכודות שאתה מעלה צריכות להיות מטופלות מראש. ניתן לקבוע כי ראש המפלגה הגדולה ביום פרסום תוצאות הבחירות הוא היחיד שרשאי להרכיב ממשלה עד לקיומן של בחירות חדשות. ניתן לקבוע כי רק ברוב מיוחס של 70 (לצורך הדוגמא, זה יכול להיות גם מספר אחר) ניתן ללכת לבחירות. אני מאמין שאם יהיה ברור מיהו ראש הממשלה, מרחב התמרון שלו בהרכבת הקואליציה יגדל באופן משמעותי, בטח כשתהיה לו מפלגה מאד גדולה.

    במציאות אידיאלית אכן יותר בריא שכל מפלגה מקבלת את מספר המושבים שבוחריה רוצים שיהיו לה. אבל התרבות הפוליטית בישראל מובילה לכך שאנו מגיעים למצב בו יש מספר עצום של מפלגות, ודווקא למפלגות הקטנות בממשלה שמהוות לשון מאזניים יש השפעה יותר גדולה מהמפלגות הגדולות.

    נכון, ההצעה שלי היא הצעה של לכתחילה, אלא של בדיעבד. אבל אני לא רואה אפשרות אחרת לשפר את יכולת המשילות של ראש הממשלה הנבחר.

    השבמחק
  8. אני לא חושב שאולמרט היה "צמא דם", אבל זה באמת לא משנה. במבחן התוצאה הוא יצא לשתי מלחמות גדולות והרג הרבה מאד אזרחים בצד השני. אגב, אני לא בדיוק מאוהדיו של בנימין נתניהו, אבל לזכותו הוא עבר כבר כמה וכמה "סבבים" של ירי בגבול הרצועה בלי אפילו להתקרב למה שעשה אולמרט במצבים כאלה.

    מנהיגי ערב ציינו בתכניתם שהפתרון לבעית הפליטים צריך להיות מוסכם, כלומר מוסכם גם על ישראל. שום ממשלה לא בחנה את הענין ברצינות כי לא היתה מוכנה להתחייב לגבולות 1967.

    יתכן שההצעה שאתה מציע תעבוד, יתכן שלא. גם אם תעבוד, אני חושב שהיא הצעה רעה, שהתרופה הרבה יותר גרועה מהמחלה. שהרס המפלגות הקטנות יחסל את מה שנשאר עוד משמירה על עקרונות בפוליטיקה הישראלית וישאיר אותה על טהרת האופורטוניסטים. אני חושב שגם לך יש ענין להשאיר אנשי (ונשות) עקרונות בפוליטיקה, גם אם העקרונות שחשובים לך שונים מאד מאלה שלי.

    בכל אופן, הזכרתי את כל זה בתגובה למה שכתבת "אז הערבים אמרו שהם בעד חיסולה של מדינת ישראל". אז זהו, שכבר הרבה שנים הם לא אומרים את זה.

    השבמחק
  9. אני שמח שאנחנו מסכימים שנתניהו כראש ממשלה טוב יותר מאולמרט, לפחות בכל האמור למצבם של תושבי רצועת עזה והיישובים העוטפים אותה.

    זה יפה שמנהיגי ערב הסכימו שהבעיה ההיא שאין סיכוי שנגיע להסכמה איתם עליה, תיפתר רק בהסכמה. מאד מתחשב. אני מבקש להציע תכנית שלום מקיפה וכוללת שתקבע כי הכל יוסכם בהסכמה. זו כל התכנית.

    אני מסכים לגמרי שכיום אנשי העקרונות נמצאים בעיקר במפלגות הקטנות ואכן צריך לחשוב על דרכים לשיפור איכות המועמדים במפלגות הגדולות.

    הערבים כבר הרבה שנים לא אומרים שהם בעד חיסולה של מדינת ישראל? מממ... מאיפה להתחיל עם הדוגמאות? הנה אחת מלפני חודש:
    http://www.palwatch.org.il/main.aspx?fi=157&doc_id=6834

    אגב, אני עדיין מחכה להבטחה של הערבים לבטל את האמנה הפלסטינית.

    השבמחק
  10. אכן, מוסכם עלי שבמבחן התוצאה נתניהו נמנע מלצאת למלחמה בקנה מידה מלא ברצועת עזה ולהרוג שם 1300 פלסטינים בשלושה שבועות, בעוד שאולמרט כן עשה זאת. עובדה.

    מדינת ישראל יכולה להענות להצעה של מדינות ערב לעשות שלום על בסיס גבולות 1967 ולראות אם אז אפשר יהיה להגיע לנוסחא מוסכמת על נושא הפליטים, הקשה והכואב מכל הנושאים. אם מדינת ישראל לא מוכנה לדבר על גבולות 1967, הנושאים האחרים ממילא לא מגיעים לדיון.

    עברתי על המאמר המענין והמקיף שאת הקישור שלו מסרת ולא מצאתי בו שום קריאה לחיסולה של מדינת ישראל. מצאתי בו את התפיסה הפלסטינית לגבי ההיסטוריה. ברור שהתפיסה הפלסטינית לגבי ההיסטוריה היא שזוהי ארצם והציונות באה וגזלה אותה בלי צדק. התפיסה הזאת לא תשתנה, בודאי לא בדור הנוכחי - לא יהיה פלסטיני שיגיד שהציונות צדקה במעשיה ושהיהודים חזרו בצדק ובדין לארץ אבותיהם. מה שיכול להיות - ולא רק יכול להיות, אלא קיים בפועל - היא מנהיגות פלסטינית שתגיד "הציונים גזלו מאיתנו את ארצנו, אבל אנחנו חייבים באופן מעשי להכיר בעובדות שהם קבעו ב-1948 אם הם יבטלו את העובדות שהקימו מאז 1967". הסכם שלום לא ימנע מלהחזיק בתפיסות היסטוריות שונות, הוא גם לא ימנע ממך ומחבריך להמשיך לטעון שהארץ היא ארץ יהודית ורבים מהפלסטינים הגיעו לכאן רק בעקבות הציונות וכו'.

    הייתי רוצה להגיע בסופו של דבר לספר היסטוריה משותף שאפשר יהיה ללמד אותו בבתי הספר הישראליים והפלסטיניים כאחד, אבל זה הרבה יותר קשה ומסובך אפילו מסימון קו הגבול בין שתי המדינות.

    לגבי האמנה הפלסטינית,אתה קצת לא מעודכן - האמנה הפלסטינית בוטלה רשמית וחגיגית לפני שלוש עשרה שנה. כדי שלא יהיה צל צילו של ספק שהיא אכן בוטלה, נשיא ארצות הברית ביל קלינטון הגיע והיה נוכח כעד ראיה ושמיעה לאירוע.

    השבמחק
  11. "לעשות שלום על בסיס גבולות 67 ולראות אם אז אפשר יהיה להגיע לנוסחא מוסכמת בנושא הפליטים"? אולי כדאי שניתן להם גם את כל הרכבים שלנו, ושהם ישלמו לנו בשוטף + 60 וגם יקבעו את המחיר רק בסוף התהליך???

    אם אתה מבקש הוכחות נוספות לרצון הפלסטיני לחסל את מדינת ישראל, אתה מוזמן לצפות בהתבטאויות הבאות, שמשמעותן ברורה, איך שלא תנסה להפוך את זה:
    http://www.youtube.com/watch?v=P6swGZSAYXI
    http://www.youtube.com/watch?v=_iq9EFjNigA
    http://www.youtube.com/watch?v=66gAH20VIFo
    http://www.youtube.com/watch?v=xw-JZ5u0Oi4

    לגבי ספר ההיסטוריה – תתפלא, אני אהיה הראשון שאשמח לנטוש את שיח הנרטיבים הפוסט מודרני ולהיצמד לאמת ההיסטורית. אבל יש לי תחושה שהפלסטינים לא ימהרו לאמץ ספר כזה...

    לגבי ביטול האמנה הפלסטינית, אני לא בטוח שאני הוא זה שלא מעודכן. אנא התמודד עם הטענות שמובאות פה:
    http://www.inn.co.il/News/News.aspx/182691

    השבמחק
  12. ברור שלגבי הפלסטינים, קבלת מדינת ישראל בגבולות 1967 והשלמה עם כך שמרבית הפליטים לא יוכלו לחזור למקומות בהם חיו הם או משפחותיהם לםני 1948 הוא ויתור קשה וכואב ביותר, ושנוי מאד במחלוקת ביניהם לבין עצמם. הם יהיו מוכנים לעשות את הויתור הזה אך ורק אם יהיה ברור חד משמעית שאכן מדינת ישראל מתכוונת ברצינות לגבולות 1967. אם לא - אז לא. אז הסכסוך נמשך והפלסטינים מקווים שיהיה במוקדם או במאוחר שינוי מהותי במאזן הכוחות העולמי.

    אני לא אוהב את התפיסות ה"פוסט-מודרניות" ואני חושב שישנה היסטוריה אוביקטיבית. אבל הנסיון לאתר אותה כאשר הנושא שנוי במחלוקת עמוקה וכל עובדה היסטורית עשויה לגרור תוצאות פוליטיות בהווה ולעתיד נידון מראש לכישלון. עדיף להגיע קודם להסכמי שלום וסימון קו הגבול בשטח, לספרי היסטוריה משותפים אפשר לחכות עוד דור או שניים. כך אגב נהגו הגרמנים והצרפתים שרק בשנים האחרונות מתחילים במאמץ לכתוב ספר היסטוריה משותף.

    מי שטכס פומבי לנוכח מצלמות הטלויזיה ועדות הראיה של נשיא ארצות הברית לא מספיקה לו, כנראה באמת לא ישתכנע לעולם בביטול האמנה הפלסטינית וימשיך לנופף בה גם הרבה אחרי שהפלסטינים עצמם ישכחו שהיה פעם מסמך כזה. שמתי לב ששום גורם מחוץ לתחומי ערוץ 7 וכו' לא מנסה ברצינות לטעון טענה כזאת.


    מכיון שאני כרגע בתקופה מאד עמוסה של נסיעות לחו"ל (פוליטיות ואישיות) ופעילויות רבות שמוטלות עלי בזמן שאני בארץ, אני נאלץ להפסיק את התגובות ברצף הזה ואחרים ולהשאיר לך כאן את זכות המלה האחרונה.

    השבמחק
  13. גם אני בתקופה מאד עמוסה כרגע, אז הפעם נסיים את הדיון כשזכות המילה האחרונה היא אצלך.

    השבמחק