יום שישי, 27 ביולי 2012

לא אקטואלי - 27.07.12


חניה כחול לבן
לאחרונה אישרה הממשלה את חוק העזר של עיריית תל אביב, לפיו יוכלו תושבי העיר להחנות את רכבם בחניות כחול לבן חינם אין כסף (אם אין כסף, אז איך הם גרים בתל אביב?). על פניו, מדובר ביוזמה מבורכת, אלא שהיא נובעת מהנחת מוצא שגויה, כאילו חניות אלו הינן כלי של הרשויות לגבות כספים נוספים מתושבי העיר ומהמבקרים בה. בארצות הברית לדוגמא, מטרת הגבלת החניה למספר שעות מסוים היא בראש ובראשונה לאפשר למספר מבקרים גדול ככל שניתן להגיע לאזורי מסחר, להחנות את רכבם, לערוך את עסקיהם, להמשיך הלאה בדרכם ובכך להגדיל את רווחיהם של בעלי העסקים באזור. בהתאם למדיניות זו, בארצות הברית לא ניתן להאריך את תוקף החניה, כפי שניתן לעשות בישראל. על כן רצוי לקבוע כי במקומות חניה הסמוכים לאזורי מסחר, יש להגביל בשעות היום את משך זמן החניה ולמנוע את הארכתה. סביר להניח שיוזמה כזו תעורר התנגדות ראשונית מצד ציבור הנהגים הישראלי, אך בטווח זמן הארוך, היא תשרת את טובתם של אותם נהגים בדיוק, כשבמספר החניות יגדל למעשה באופן דרמטי.

ספורט קטן עם חוק גדול
הערב תיפתח בשעה טובה (ולא כל כך מוצלחת לשומרי שבת) אולימפיאדת לונדון 2012. על פי מסורת הספורט הישראלי, המקצה הכי חשוב בתחרויות הוא תחרות חיפוש האשמים בכישלון המשלחת האולימפית מיד עם סיום הטורניר. מי שכנראה לא יודעים את זה, הם החברים במכון ירושלים לחקר שווקים, שעשו טעות שיווקית ופרסמו השבוע נייר עמדה בנושא, בזמן שכולם לובשים חג ומתמרקים לקראת בוא המשחקים, במקום להיאזר בסבלנות ולפרסם את הנייר מאוחר יותר. על מנת שלא להעכיר את האווירה, נספר רק בקצרה כי נייר העמדה מצביע על כך שחוק הספורט מהווה חסם כלכלי גבוה בפני כניסתם של צעירים לפעילות תחרותית הן בשל תשלומי ביטוח כפולים והן באמצעות בדיקות רפואיות מיותרות בהשוואה למדינות המפותחות. הממצאים מראים על כך שחוק הספורט הישראלי הוא מהגורפים והמחמירים בעולם המפותח, זאת בעוד ששיעור הספורטאים מכלל האוכלוסייה בישראל הוא הנמוך ביותר במערב. הגיע הזמן שהמוח הישראלי ימציא לנו יותר פטנטים ופחות בירוקרטיה.

דקה
זה בערך הזמן שלקח לכם לקרוא את הטור עד הנה. כלום זמן. הרבה פחות מארבעים השנה שעברו עד היום בהן מסרב הוועד האולימפי להקדיש דקת דומיה לזכרם של נרצחי טבח אולימפיאדת מינכן.

בלתי נשחקות
ביום שני האחרון ערכה הוועדה לקידום מעמד האישה דיון בנושא נשים במקצועות שוחקים. מעניין במיוחד היה לקרוא את עמדת האגודה לזכויות האזרח בה נטען כי בהגדרות השחיקה שנהוגים כיום אין התייחסות למאפייני תעסוקה של נשים, ובלשונם: "העיוורון המגדרי בהגדרות לשחיקה מהווה כשל חמור, שלא לומר הפליה והדרה ברורות". האמת? צודקים. לגזור ולשמור למקרים עתידיים בהן תנועות פמיניסטיות קיצוניות ידרשו לפתוח תפקידים נוספים בצבא לנשים.

הקשר הימני
בשבוע הקרוב יתקיימו שני אירועים שלכאורה אין כל קשר ביניהם. הראשון, כנס 'סביבה חוצה גבולות' שייערך ביום שני בהיכל התרבות באריאל, בו יתארחו מגוון אנשי מקצוע ונבחרי ציבור אשר יציגו את הסוגיות הסביבתיות הבוערות שהושארו בצל הסוגיות המדיניות. ביום שלישי בערב, ייערך במרכז הכנסים ע"ש אדנאואר שבמשכנות שאננים טקס הסיום של מחזור ה' של בוגרי המכללה למדינאות בהשתתפותם של פרופ' משה שרון, ד"ר יוסי ביילין ויורם אטינגר. למי שלא זוכר, שווה לספר כי המכללה למדינאות התחילה את דרכה על גבעות השומרון במטרה לטפח דור מנהיגים צעיר ואינטלקטואלי. למי שכן זוכר נאמר כי שני האירועים מסמלים את התבגרותו של הימין הישראלי שהתפתח רבות התפיסה היעילה אך לא מספיקה, של עוד עז ועוד קראוון על עוד גבעה ועוד דונם.

צום מועיל
כפי שבטח לא תוכלו לפספס מהפרסומים בעיתון שבידכם ובעלונים שבין עמודי חומשכם, ביום חמישי הקרוב ייערך מעמד סיום הש"ס המרכזי עם סיומן של שבע שנות סבב לימוד הדף היומי. מברוק לכל הלומדים, ובמיוחד למנהלי פורטל הדף היומי שהשיקו השבוע גרסא משופרת של אפליקציית אייפון. עד היכן מגעת יצירתיותם של בעלי הפורטל ניתן ללמוד מיוזמתם לנצל את העובדה שגולשי האתר לא ילמדו לימודי קודש במהלך צום תשעה באב, ועל כן הם מתבקשים להקדיש שעתיים מזמנם לטובת שיפור פני האתר ותכניו.

ללמוד. לשחק. לאהוב.
ביום חמישי הקרוב, ערב ט"ו באב, ייערך אירוע מיוחד בסטודיו למשחק ניסן נתיב שבירושלים, ראשון בסדרה של אירועים, אשר ישלבו לימוד מדרשי אגדה ומשחק. המיזם, מדרש משחקים שמו, מתבסס על מתנדבים (גילוי נאות: אני ביניהם) מעולם היהדות ו/או התיאטרון שמוצאים את המשחק ככלי יעיל להגיע לניתוח עומק של הטקסטים המדרשיים היישר אל מאחורי הקלעים של הדרמה החז"לית. האירוע יתמקד הפעם במדרשים בסימן אהבה ופתוח ליחידים, זוגות ומשפחות מגיל 16 ועד אלפיים שנה.

רק לא בודהיזם
כבר שבוע שאני מתלבט מה עדיף: לא לאכול בשר בתשעת הימים או לצום כל יום ולאכול בשר בערב לאורך כל החודש. בינתיים אני מגיש את הלחי השנייה.

ספר דברים
מה תרצה בדיוק שאספר?

4 תגובות:

  1. לא הבנתי את האמירה על הפמיניזם והצבא ואת הקשר לדיונים ולקריטריונים של המקצועות השוחקים. כנראה פיספסתי את הבדיחה.
    אנא, האר את עיני.

    השבמחק
  2. \אני מעריך שהטענה של האגודה לזכויות האזרח לפיה יש לערוך התאמה מגדרית לקריטריונים של המקצועות השוחקים היא כנראה נכונה.

    באופן דומה, ראוי לערוך התאמה מגדרית גם בנושא השירות הצבאי. לא פוליטיקלי קורקט לדבר על זה, אבל יש שתי תופעות שליליות בפתיחתם של חלק מהתפקידים לנשים:
    1. חיילות בתפקידי לחימה נחשפות הרבה יותר מגברים לנזקים גופניים (דוגמא אחת שאני יודע עליה, היה שברי מאמץ אצל חיילות קרקל).
    2. הנמכת חלק מהסטנדרטים הפיזיים בחלק מהתפקידים על מנת לאפשר לנשים להשתלב בהן ללא רגשי נחיתות.

    בפועל, מי שדחפו לפתיחת מקצועות לחימה לנשים, הם אלה שאוחזים בדעות דומות לאלה של האגודה לזכויות האזרח.

    השבמחק
  3. אני חושבת שאתה מבלבל שני עניינים חשובים:
    1. נושא המקצועות השוחקים: הוועדה למקצועות שוחקים הוקמה אחרי משא ומתן עם ארגוני המעסיקים, כפשרה להסכמתם להעלאת גיל הפרישה לגברים מ - 65 ל - 67. הוועדה הזאת רשאית לאשר הכשרה להסבה מקצועית, או פרישה מוקדמת, לאנשים במקצועות שוחקים. הוועדה קיבלה 60 מיליון שקל לשנה למשך עשור (סה"כ 600 מיליון). אבל רשימת המקצועות השוחקים כללה רק מקצועות שגברים עושים אותם. זה עיוות שאליו מן הסתם התייחס נייר העמדה של האגודה לזכויות האזרח. האם מי שמפעיל ציוד מכני כבד נשחק יותר ממי שמנקה משרדים במשך שעות וימים על הרגליים? או קופאית שנאלצת לעמוד על הרגליים? וכו'. זה השוואת תנאים. ולכן נערך בשבוע שעבר דיון בכנסת, כדי שהקריטריונים לקבלת כסף מהוועדה יכלול גם היבטים מגדריים.
    2. לגבי פתיחת מקצועות בצבא: זו זווית אחרת של שאלת השוויון. אני לא בדקתי, ואין לי נתונים האם חיילות סובלות יותר משברי מאמץ מאשר חיילים, או אם יש "הנמכה" של תנאי הקבלה. איני מתכחשת להבדלים הפסיולוגיים בין גוף הגבר לגוף האישה (באופן רחב וכוללני), ועל הצורך להתאים תנאים למבנה והיכולות הפיסיולוגיים. זו אינה בהכרח "הנמכה", אלא התאמה. משום שלעיתים קרובות הקריטריונים הם כאלה שמראש מדירים את הנשים.
    אתן לך דוגמה מתחום צבאי אחר: קורס הטיס. כמו שאתה יודע, בעקבות בג"ץ אליס מילר בשנת 1994, חייב בג"ץ את צה"ל לפתוח את שעריו של קורס הטיס גם לנשים. הצבא התנגד מטעמים שונים, ובג"ץ חייב את הצבא ואמר ששוויון עולה כסף וששויון הוא ערך חשוב.
    ואז, לכאורה, שערי קורס הטיס נפתחו גם לנשים. אבל אחרי כ -15 שנה התברר שמעט מאוד נשים סיימו את הקורס. ונשאלה השאלה מדוע. האם הן פחות טובות? האם הן לא מצליחות לעמוד בתנאי הקורס הקשים? האם זה עניין פיסיולוגי? והסתברה עובדה מאוד פשוטה: הצבא שולח זימון למבדקי קורס הטיס רק לבנים שנראים לו מתאימים. בנות שרוצות ללכת לקורס הטיס צריכות היו לפנות בעצמן ולבקש שיזמנו אותם למבדקים.
    אז יש כאן בעייה כפולה: יש סוג של אבחנה, שלא לומר אפלייה כלפי נשים, משום שהצבא לא מזמן אותם. ויותר מכך: נשים, שמראש הביטחון העצמי שלהן נמוך יותר, ושרואות עצמן מתאימות לטיס, צריכות לפנות לצבא באופן יזום. וזו פעולה שמצריכה בטחון אישי וכוח רב ולכן רק מעטות פנו בדרך הזאת.
    אז אחרי שהתבררה העובדה הזאת, הצבא תיקן את עצמו ובשנה או שנתיים האחרונות שולחים זימונים גם לבנות. ומן הסתם את התוצאה נראה בשנים הקרובות.
    אז אני בהחלט חושבת שצריך לעשות התאמות לנשים, כדי לממש את עקרון השוויון.
    ואני לא נכנסת למודלים של האימונים הקרביים, כי בזה איני מבינה הרבה. אבל אני בטוחה שאפשר לעשות התאמות, בלי לוותר על איכות, ובלי לפגוע בבריאות.

    השבמחק
  4. לגבי החלק הראשון של דברייך, אין שום בעיה. להפך! אני בעד לגמרי שיהיו התאמות מגדריות במקצועות שוחקים.

    לגבי פתיחת מקצועות צבאיים, מבחינתי ערך השוויון הוא ערך חשוב ושווה ברמתו לבריאות החיילים וביטחון המדינה וראוי לשמור על איזון.

    כמובן שאני לא מדבר על כך שהצבא לא פונה למלשביות לתפקידים שפתוחים לנשים, אם כי מעניין לבדוק מדוע קרתה התופעה. קשה לי להאמין שהקריטריונים נקבעים מלכתחילה כדי להדיר נשים, אבל אולי אני תמים.

    בכל מקרה, אני בעד לעשות התאמות מגדריות איפה שרק צריך, גם אם לפעמים זה אומר שחלק מתפקידי הלחימה לא יהיו פתוחים לנשים.

    השבמחק