יום שישי, 6 ביולי 2012

לא אקטואלי - 6.07.12



הערכת זמן
בשעה טובה ומוצלחת (לספרד) הסתיימה אליפות אירופה לנבחרות בכדורגל. מתוך 31 משחקים, רק שניים הסתיימו ללא שערים. רצה הגורל ושני משחקים אלה נערכו בשלב הנוק אאוט, והובילו להארכה משמימה ומייגעת של עוד 30 דקות של עוד (כלום) מאותו דבר (ממש כלום) בדרך להכרעה בפנדלים. מכיוון שבמקרה היו אלה שני המשחקים נמשכו 120 דקות, רבו הקולות לבטל את מוסד ההארכה. אלא שמשמיעי הקולות שכחו שהארכה יכולה להגיע גם בסיומו של משחק משובח שמסתיים בתוצאה 3:3. על כן מוצע בזאת כי אורכה של הארכה יהיה בהתאם למספר השערים במשחק. כשהתוצאה בתום 90 דקות תהיה 0:0 – לא תהיה הארכה. 1:1? ההארכה של 10 דקות בלבד. 2:2 – 20 דקות וכך הלאה. כי בינינו, לא הייתם רוצים שמשחק שהסתיים בתוצאה 4:4 יימשך עד אין קץ?

לאבותינו ולנו
על פי המשנה במסכת תענית "חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז... נשתברו הלוחות, ובוטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטומוס את התורה, והועמד צלם בהיכל". לפי כתבי יוסף בן מתתיהו, כשהובקעה העיר נקראו גם המשרתים בקודש לשרת בחול ולהילחם ועל כן לא נמצא כהן טהור שיקריב את התמיד. לאור אירועי השבוע האחרון מוזמן הציבור להחליט איש על פי נטיית ליבו מהי הברית שלוחותיה נשתברו, מתי יש לבטל את קורבן התמיד, מי תמיד קורבן, מיהו אפוסטומוס ומהו הצלם בהיכל.

ינחני במעגלי
מי שמעדיף לנצל את י"ז בתמוז לטובת חשבון נפש קצת יותר רציני מהאייטם הקודם, מוזמן להשתתף בערב הלימוד שתערוך תנועת 'במעגלי צדק' ביום ראשון הקרוב אותו היא עורכת מדי י"ז בתמוז. השנה יעמוד הכנס בסימן "ממחאה לתיקון", אשר מבטא את עמדת התנועה המוצהרת כלפי תנועת המחאה החברתית מאז תחילתה, לפיה "עליה להסתכל מעבר לצרכים ולמצוקות הפרטיים, להדגיש את הערבות ההדדית, ולקרוא לתיקון העוולות היוצרות את מצוקת הזולת". במסגרת האירוע יתקיימו מספר מעגלי לימוד בהובלת ארגוני עשייה חברתית אשר יסייעו לצמים להעביר את השעות האחרונות של התענית עם כאבי בטן מסוג אחר.

לא עוצרות בירוק
ביום חמישי הקרוב תערוך תנועת 'נשים בירוק' את הכנס השני להחלת הריבונות על יהודה ושומרון בו יושמעו תריסר נאומים בני רבע שעה כל אחד של מגוון דוברים המצדדים ברעיון הסיפוח ברמה כזו או אחרת. כמי שתומך בסיפוח חלקי והדרגתי של גושי ההתיישבות, בהתאם לגודלם ולמידת סמיכותם לקו הירוק (מעלה אדומים ואלפי מנשה תחילה) אני יכול להזדהות עם חלק ניכר מסדר היום שיובא בכנס. עם זאת, ראוי שהימין ירחיב את גבולות הדיון וייתן את הדעת גם על הצורך להחיל את ריבונות המדינה דה-פקטו על אזורים שלמים בנגב, בגליל ובדרום תל-אביב.

גוזר כליה
השבוע אישרה כנסת בקריאה ראשונה הצעת החוק של זהבה גלאון ממרץ וחיים כץ מהליכוד לפיה גם מי שתורמים איברים לבני משפחתם החולים ייהנו מעדיפות במקרה של צורך בהשתלה, בדומה למי שתרמו איבר לאדם שאינם מכירים. על גלאון וכץ "זוהי הקרבה אדירה בין אם הם עושים זאת מבלי להכיר את מקבל האיבר, ובין אם הם עושים זאת כדי להציל את חייהם של קרוביהם היקרים להם. לכן, אין כל טעם סביר ליצור הבחנה בין סוגי תורמים חיים שונים בכל הקשור למתן קדימות בהשתלת אברים". אז זהו, שיש טעם סביר לכך שמי שמוכן לתרום לבני משפחתו בלבד לא יזכה ליהנות מהעדפה של תרומת איברים מכלל האוכלוסייה. בדיוק כמו חוסר הטעם של אלה המתנגדים לחתום על כרטיס אדי מסיבות דתיות שמשום מה לא יהיו תקפות בשעת הצורך בהשתלה עבור עצמם.

 זמן אלול
לאחר תקופה ארוכה של הסתגרות מצד מרכז שלם בניסיון לקדם את הקמתו של קולג' ברוח המקום, מתגלים סימני חיים במרכז עם פתיחתה של תוכנית "רוח קיץ" לצעירים בעשור השלישי לחייהם. התוכנית, אשר תימשך מראש חודש אלול ועד יום כיפור, מבקשת לנצל את הימים הנוראים לנטילת פסק זמן מהמולת החיים לטובת חווית אינטנסיבית של לימוד קבוצתי ואינטימי עם מיטב המרצים מתחום מדעי הרוח. תוכנית זו צומחת על רקע הצלחתן הפנומנאלית של תוכניות אלול מטעם מדרשת עין פרת שצפויות להתקיים השנה בארבעה מוקדים: עין צורים, חנתון, נס הרים ואלון, ואשר מפגש ההכרות האחרון עימם לקיץ זה צפוי להיערך ביום שישי הבא.

מנוחת הלוחם
אפשר להסכים עם דרכו של יצחק שמיר ואפשר לחלוק עליה. אבל אין ספק שאי אפשר שלא להעריץ אדם שהקפיד על שנ"צים גם בזמן כהונתו כראש ממשלה.

מלא כרמון
בדיוק לפני שלוש שנים נפרד חיים רמון מכנסת ישראל. על מנת להביא גאולה לעצמי, אביא את הדברים שכתבתי אז ונמצאים נכונים עוד יותר לאור הביקורת הציבורית שהושמעה כלפי הצהרות הקמבק הפוליטי של האיש: "רמון צוטט כאומר שתקרית הנשיקה היא הטעות הכי גדולה שלו. הוא טועה. פרשת הנשיקה היא הדבר הכי טוב שקרה לקריירה שלו. בזכות הסיפור האומלל הזה, שכח הציבור הישראלי לחבר הכנסת הוותיק את הטעויות הגדולות באמת של תוכנית ההתנתקות והקמתה של מפלגת קדימה".

רמון נפץ
מרוב מפלגות מרכז כבר לא רואים את השמאל.

2 comments:

  1. שלום עדי,
    אני חולק על דעתך בטור האחרון, תחת הסעיף "גוזר כליה".
    יום יבוא ואתרום את כלייתי לאבי. כפי שניתן להסיק, שנינו חיים, האחד בריא יותר, השני פחות. אני סבור כי אין מקום להקביל תרומת איברים בחיים לחתימה על כרטיס אד"י, משום שישנם איברים שמלכתחילה לא אוכל לתרום לפני מותי - לב, קרנית וכיו"ב. מאידך, כליה, שלא כמוח עצם (ההגייה הנכונה היא מֹחַ ולא מֶחַ) היא משאב מתכלה, ואינני בטוח שאם יצאו במסע פרסום נרחב, רבים ייענו.
    מדוע הסכמתי לתרום לאבי? משום שהוא ביקש, ויש לזכור שהליך בדיקת ההתאמה אינו מהיר, אלא דורש הכנות רבות וימי בדיקות ארוכים ומייגעים. חלק מהבדיקות הללו כוללות פגישות עם עו"ס ועם פסיכולוג לצורך הערכת אישיות, כדי לבחון האם התורם מודע למעשיו, מוכן לתרום איבר מגופו לאחר וכו'.
    אינני יודע כיצד הייתי מגיב אילו רופא המשפחה שלי היה מבקש ממני לתרום את כלייתי לאדם זר, אך הואיל ומדובר בתרומה בעודך בחיים - אני מאמין שהתהייה הזו לגיטימית.
    אמירתך לפיה "יש טעם סביר לכך שמי שמוכן לתרום לבני משפחתו בלבד לא יזכה ליהנות מהעדפה של תרומת איברים מכלל האוכלוסייה" שגויה, ראשית משום שאין אפשרות לבדוק מי מבין התורמים לבני משפחתם סירבו לתרומה לאדם זר, ושנית משום שהן בני המשפחה והן כלל האוכלוסייה משתייכים לאותה קבוצה המתקראת "עם ישראל" או "אזרחי מדינת ישראל", כלומר, מדובר בעניין קהילתי לכל דבר ועיקר.

    ההקבלה בין תרומת איברים לקרובי משפחה ובין אי חתימה על כרטיס אד"י מסיבות פסבדו דתיות כפי שהצגת, אינה מתאימה כאן. במקרה הראשון מדובר בתרומת איבר, גם אם לבן משפחה, במקרה השני מדובר בניצול וחשיבה אגואיסטית גרידא.

    השבמחק
  2. בהודעה לתקשורת פרסמה זהבה גלאון את הדברים הבאים:
    "עד היום נהנו מקדימות בתור להשתלת איברים רק מי שתרמו איבר לאדם שאינם מכירים, והמדינה סירבה לעודד תרומות בין בני משפחה. זהו מצב אבסורדי, והצעת החוק שאושרה היום שמה לו קץ באמצעות מתן עדיפות גם למי שתרם לקרוב משפחה".
    דווקא הדברים שלך מוכיחים שעל המדינה לעודד תרומות גם למי שאינם בני משפחה. בשביל לתרום לבן-משפחה לא ראוי לתת תמריץ חיצוני. התמריץ הוא שלומו של בן המשפחה.

    ואכן, ההקבלה בין תרומת איברים לקרובי משפחה ובין אי חתימה על כרטיס אדי היא קיצונית. אולי קיצונית מדי.

    השבמחק