יום שישי, 7 בספטמבר 2012

לא אקטואלי - 7.09.12


ריאליטי
לא היה זה ערוץ 10 שקבע את העיקרון כי מי שלא ממלא את משימותיו – מודח?

כל ישראל ערבים
השבוע נערך המפגש השלישי של בית המדרש ליהדות וחברה של מכון שלום הרטמן למנהלי ארגונים חברתיים הפועלים בתחום ההתחדשות היהודית. כותרת המפגש הפעם הייתה "מה בין בית המדרש לבית המחוקקים" והשתתפו בו גם פוליטיקאים צעירים המזוהים עם עמדות פלורליסטיות. אחת מהן הייתה רחל עזריה, חברת מועצת העיר ירושלים, שחשפה בין יתר הקשיים של להיות פוליטיקאי גם את חוסר האונים בפניו ניצבים המבקשים לפעול ביושר במערכת פוליטית בירוקרטית שמעודדת שחיתות. דוגמא אחת שהביאה עזריה היא את העובדה שעל פי חוק מימון המפלגות, כל מועמד רשאי לקבל תרומה עד לגובה של 5,000 שקלים, בעוד החוק מתיר קבלת ערבויות ללא מגבלה וללא שקיפות. כל שנותר הוא לנחש מי מגיע כשפרצה קוראת לו ומי מעדיף להישאר בבית מדרש, פלורליסט ככל שיהיה.

עתידות
תריסר שנים אחרי הקמתה, תקיים השבוע תוכנית עתידים את כנס הנטוורקינג הראשון של בוגרי עתידים. התוכנית, שמטרתה המקורית הייתה לשלב צעירים מצטיינים מיישובי הפריפריה במסלול העתודה, הצליחה מעל למשוער, וכיום 40 אחוז מהיקף האקדמאים של צה"ל מגיעים מהתוכנית – פי ארבעה מאשר בשנת 2000. כיום התוכנית כוללת מסלולים רבים, ובין בוגריה ניתן למנות 2,000 מהנדסים, 400 מדענים, 200 כלכלנים, 100 עורכי דין ו-50 רופאים. אין ספק שמדובר בפרויקט מבורך, אבל כמי ששירת ביחידה טכנולוגית וראה כיצד מרבית חבריו ליחידה שהגיעו מהפריפריה, נטשו אותה לטובת מגורים בסמוך למשרות נוחות במרכז הארץ, יש לבצע חשיבה מחדש ולבחון כיצד יכולים בוגרי עתידים להעצים את הפריפריה.

שינוי ללא שינוי
הגיליון האחרון של כתב העת 'דעות' נושא את הכותרת "השירות והאומה" ועוסק בשלושה נושאים מרכזיים: גיוס חרדים, שירות לאומי ושירות בנות דתיות בצבא. בדרך כלל, כתב העת פונה לציבור הדתי לאומי הליברלי וכך גם זהות הכותבים בו. הגיליון הנוכחי מרחיב את היריעה, ובין הכותבים ניתן למצוא אנשי אקדמיה חילונים דוגמת פרופ' יגיל לוי לצד מנהיגים תורניים כמו הרב אליעזר מלמד, ראש ישיבת הר ברכה. מאמר מעניין במיוחד היה מאמרו של שחר אילן, סמנכ"ל עמותת חדו"ש הפועלת לחופש דת ושוויון, בו הוא קורא להקמת ברית פוליטית של כלל המפלגות הציוניות על מנת לקדם את השוויון בנטל בחברה הישראלית. בלב המאמר, השוואה מרתקת למציאות בירושלים, בו הסוגיה החרדית באה לידי ביטוי בעוצמות יותר גבוהות כבר מספר שנים, אשר הביאה להבנה כי גורלו של הציבור הציוני-דתי קשור בגורלם של החילונים, ולקיום מאבקים פוליטיים משותפים ורשימות פוליטיות מאוחדות. כמי שמזדהה עם עמדתו של אילן, אני מקווה שהמודל הירושלמי, בו יושבים בקואליציה חילונים וחרדים גם יחד יועתק במלואו, לשיח פוליטי שלא מעודד הדרה של חרדים אלא הכלה שתייצר קואליציה כלל ישראלית.

ריבונות ראשית
לרגל יום הזיכרון ה-77 של לפטירתו של הרב קוק, פרסם ארגון צהר מסמך חשוב הנושא את הכותרת "תכנית ג' אלול לחיזוק הרבנות הראשית". לזכות המסמך התמציתי ייאמר שלא מדובר באמת בתכנית עבודה משמימה, אלא בהגדרת משימותיה של הרבנות בח"י תחומים. מדובר במסמך שאפתני ומלא חזון שהגשמתו לא צפויה להיות פשוטה כלל ועיקר, בעיקר משום שמדובר בניסיון לרפא גוף קיים שבהרכבו הנוכחי יתקשה להזדהות עם רוח הדברים. עם זאת, לא מומלץ להתייאש – הציבור הישראלי חווה הצלחה דומה ממש לא מזמן – עם תחייתה של הרבנות הצבאית המנוונת. גם בעניין זה דרושה ברית ציונית, בה יידרשו הפוליטיקאים החילונים להכניס את ידם לקלחת הרבנית ולדאוג לבחירתם של רבנים ראשיים ממלכתיים ולא כאלה ששכחו שהם עובדי ציבור ושתפקידם לשרת את כולו. לתשומת ליבם של נבחרי הציבור – צדיקים בינוניים ורשעים.

גרעין הדברים
זה אולי יומרני לומר זאת, אבל הסיפור עם איראן הוא הרבה יותר פשוט ממה שחושבים: ישראל לא תוכל לחיות עם איראן שמעניקה מטריה גרעינית לחיזבאללה, לחמאס ולאסד. אף מדינה, ובכלל זה ארצות הברית שראשיה שולחים רמזים גסים לישראל בעניין לא תיזום תקיפה. גם לא רומני, שבמידה וינצח בבחירות ייכנס לבית הלבן רק בעשרים בינואר. יהיה הנשיא האמריקאי מי שיהיה, עמדת ארצות הברית לגבי התקיפה תיקבע בהתאם לתוצאותיה: תקיפה מוצלחת – הנשיא יתמוך, כישלון – והוא נגדנו. כך או כך, גם במקרה ותקיפה תיכשל, מצבנו לא יהיה גרוע יותר מאשר במקרה ואיראן מגיעה לפצצה. המסקנה פשוטה: אם לישראל אין דרכים אחרות לעכב את ייצור הפצצה – אין ברירה אלא לתקוף. שיהיה לנו בהצלחה!

כותרת
לא אגלה סוד גדול אם אומר שמקצוע העיתונאות נמצא במשבר בארץ ובעולם. יותר ויותר עיתונים וערוצי טלוויזיה מתקשים לייצר מודל כלכלי רווחי בכלל ובפרט כזה המתבסס על תוכן עיתונאי. עדות נוספת לירידת קרנו של מקצוע העיתונאות מספק בית הספר לעיתונאות 'כותרת' של אוניברסיטת תל אביב שפותח תוכנית לימודים חדשה לייעוץ תקשורתי בשיתוף איגוד יועצי התקשורת ויחסי הציבור בישראל. מי שמשכיל לקרוא בין השורות והכותרות אמור להבין את הבעייתיות המובנית בכך שבית ספר לעיתונאות מכשיר יועצי תקשורת. עיתונאות אמיתית אמורה להתייחס ליחצ"נות ביחס של כבדהו וחשדהו – לא כבדהו ולמדהו.

מאתיים?
מאאתיים!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה