יום שישי, 23 בנובמבר 2012

לא אקטואלי - 23.11.12


אינטגרציה
עכשיו כשמעריב נקנה על ידי הבעלים של מקור ראשון, יש לי שם לאתר האינטרנט המשותף: NRG יהדות.

חינוך המשרד
החודש יצא לאור הגיליון החדש של כתב העת כיוונים חדשים שבהוצאת ההסתדרות הציונית. כתב העת, שמבקש לעסוק בציונות, יהדות, מדיניות חברה ותרבות, אכן כולל מדי גיליון מגוון מאמרים איכותיים שלמרבה הצער אינם מצליחים להגיע לסדר היום הציבורי. אחד המאמרים הבולטים בגיליון האחרון היה זה של ד"ר צבי צמרת, לשעבר יו"ר המזכירות הפדגוגית, שחושף כמה מהליקויים הבולטים במשרד החינוך בשנים האחרונות וביניהם: היעדרה של מזכירות פדגוגית, ריבוי מקצועות הלימוד, היחלשות הלימודים המדעיים והפוליטיזציה של מקצוע תרבות ישראל. מסקנתו של צבי היא שיש להקים מועצה לאומית לחינוך בדומה למבנה של המועצה להשכלה גבוהה. איני יודע אם זו הדרך לפתור את הבעיות אותן חשף צבי, אבל התעלמות מטיפול בהן, ודאי אינה פתרון.

מהגליל אל הנגב
זה שנים שהצורך במתן מענה לסוגיית התיישבות הבדווים בנגב ידוע לכול, אך לא זוכה לטיפול ממשלתי ממשי בשטח. עת הוקמה ממשלת נתניהו, היו מי שכתתו רגליהם משר לשר, וביקשו מהם לקחת את הנושא לטיפולם האישי. כולם סירבו. גם החזקים בדיבורים התגלו כחלשים במעשים. לפעמים נדמה שפוליטיקאי ארצנו בורחים כמו מאש מלקיחת אחריות על הנושא הרגיש משום שהם יודעים שפתרון קל אין פה, ואין דרך להשיגו ללא עמידה בפני ביקורת ציבורית. עד שראש הממשלה עשה מעשה והטיל על השר בגין להסדיר את הסוגיה – הוחלט ללכת לבחירות. עכשיו יש זמן ללמוד ולהזכיר שיש מקום אחר, לא רחוק מהנגב, בו הבדווים השתלבו באופן מוצלח יותר, אם כי לא מושלם – הגליל. כדי ללמוד מה קרה שם, מומלץ לקרוא את 'הבדווים בצפון הארץ בראי התמורות', ספרם החדש של אמנון ברקאי ויוסקה בן דוד ז"ל שנפטר מבלי שזכה לראות את ספרו יוצא לאור בהוצאת אריאל.

על חזית ועורף
שניים מהכשלים המרכזיים עליהם הצביע דוח מבקר המדינה לאחר מלחמת לבנון השנייה היו הפקרת העורף ומחדלי ההסברה. מאז קמו להם שני משרדים ממשלתיים, המשרד להגנת העורף ומשרד ההסברה. עד כאן החלק השווה לשניהם. המבחן הרציני הראשון של שני המשרדים היה מבצע עמוד ענן, כשביניהם, במבחן התוצאה, הבדל של שמים וארץ. בעוד במבצע הנוכחי מוכנות העורף הייתה מרשימה למדי, בחזית ההסברתית תרומתו של המשרד לא הייתה קיימת. לראייה, החומרים שנמצאים באתר האינטרנט של משרד ההסברה הינם בשפה אחת בלבד... עברית! זה נכון שיש בקרבנו כמה שאיבדו את האמונה בצדקת הדרך של מפעל הציוני, אבל לא נראה לי שחומרי משרד ההסברה הם אלה שישכנעו אותם.

עוז לעמו
מה חדשות בזה שעמוס עוז חתם על עוד עצומה?

אין תגובה
הביקורת של מדינות העולם על המתקפה הישראלית מוצדקת לגמרי. זה שהן היו תוקפות כבר אחרי הטיל הראשון לא הופך אותן לצבועות. אנחנו אלה שהרגלנו את העולם לכך שמדינת ישראל לא מגיבה בטיל הראשון, לא בשני, לא בשלישי ולא בחמישים. אז מה אנחנו רוצים מהן? ומה מאיתנו?

רועה חשבון
כמו שזה נראה, אנחנו נכנסים לתקופה של מלחמת התשה כלכלית. מכיוון שכל טיל שלהם עולה 500 דולר וכל יירוט של כיפת ברזל שווה 50,000 דולר, צריך לדאוג לגרום לחמאס נזק כלכלי בהתאם למשוואה פשוטה: כל שיגור לעבר ישראל יגרור הרס תשתיות בשווי של הנזק שנגרם לישראל (עלויות היירוט, השבתת המשק ומתקפת הנגד). בנוסף, רצוי להרוג אותם.

כזוהר הרקיע
מאז שהיוצרים הישראלים (נו טוב, אולי רק חלק מהם) הבינו שיש עוד נושאים ייחודיים לישראל מלבד הסכסוך היהודי-ערבי, הצליח הקולנוע הישראלי להפיק מספר פניני איכות. הטרנד התורן הוא לפרגן ל-'למלא את החלל' המיוחד, אבל בשקט בשקט מסתובב על האקרנים סרט איכות נוסף – 'הרקיע החמישי'. הסרט, שמביא את סיפורו של בית יתומות בשנים שלפני קום המדינה, מצליח להמחיש באמצעות סיפורן של הדמויות את המאבקים בתוככי התנועה הציונית. סיפור שאין בו צודק וטועה, רע וטוב, אבל הכוונות הטובות של כולם לא מספיקות בכדי למנוע את הטרגדיה האנושית.

ערבים תומכי ימין
כמדי מערכת בחירות גם כעת נשמעים קולות הקוראים לפסול את השתתפותם של חברי הכנסת הערבים שתומכים במעשי טרור נגד ישראל, ובימים אלה מכוונים כלפי חברת הכנסת חנין זועבי. הקריאות מוצדקות ואילולא היו נשמעות כמקובל בכל דמוקרטיה מתגוננת, היה הדבר מעיד על פתולוגיה חולנית של החברה הישראלית. עם זאת נדמה לי שההחלטה הנכונה תהיה לא למנוע מאף אחד להתמודד לכנסת. ראשית, משום שעצם כהונתה של זועבי בכנסת מהווה ההפרכה הטובה ביותר לכול טענותיה נגד הדמוקרטיה הישראלית, ושנית, מכיוון שמעשיהם של זועבי וחבריה הופכים אותם ללא פחות מאשר אידיוטים שימושיים המהווים נכס אלקטורלי לימין הישראלי.

הפגנת המיליון
בימים אלה מציעה אל-על ללקוחותיה שלל מבצעים כחלק מחגיגות הנוסע המתמיד המיליון של החברה. כדאי להתעכב על הנתון הזה שוב: לאל-על, חברת התעופה הישראלית, שמשרתת על בסיס קבוע בעיקר שבעה מיליון ישראלים בכל הגילאים, יש מיליון נוסעים מתמידים. מדובר בהיקפים שספק אם יש דומה להן במדינות אחרות. מי אמר שקשה להוציא את הישראלים מהבית?

האויב
מואזין.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה