יום שישי, 11 בינואר 2013

לא אקטואלי - 11.01.13


אולם כמנהגו
מכירים את הטענה שהיום כבר לא יכולים לעשות דברים כמו פעם? יש אינטרנט, יש טכנולוגיה, אפשר להוציא את המידע החוצה, העולם לא ירשה פגיעה בזכויות אדם וכאלה? אז סוריה.

רצועת טיימינג
ביום שישי האחרון נערכה ברצועת עזה עצרת לציון יום השנה לפתח. השתתפותם של מאות אלפים בעצרת הביאה כמה מחסידי השלום בארצנו להסיק שעזה כבר אינה חמסטאן והפרטנר כבר דופק בדלת. יכול להיות, אבל יש שתי מסקנות שקודמות לכך: ראשית, אחרי בדיוק שבע שנים ללא בחירות ברשות הפלסטינית, אולי הגיעה השעה לקיים אותן. שנית, העובדה שהמציאות בעזה משתנה דווקא אחרי מבצע צבאי של ישראל, מעידה שהערבים מבינים רק כוח.

לך כנוס
השבוע נערך כנס ירושלים העשירי. מלבד דיווחים על המחאה כנגד הענקת פרס ירושלים לאגודת אפרת, הכנס כמעט ולא זכה לסיקור תקשורתי וזאת בגלל / למרות שהתקיים מטעם עיתון בשבע. מלבד העיתונאים שהדירו רגליהם מהכנס (חוץ מאלה שהתבקשו להנחות את הדיונים), נעדרו גם הצעירים כאשר הרוב הגדול של הקהל היה מבוגר, כשנדמה שגם הצעירים שהגיעו, עשו זאת במסגרת עבודתם. היעדרם של אנשי תקשורת וצעירים צריך להוות חומר למחשבה למארגנים, אשר מבקשים להעלות לסדר היום כמה מהסוגיות החשובות יותר לציבור אותו הם מבקשים לייצג.

עיתונות פופולרית
כנס נוסף שצפוי להיערך מטעם עיתון הוא פורום מעריב בשיתוף גשר למעורבות עסקים בחברה הישראלית שייערך בסוף השבוע הבא באילת. בנוסף לכנס, יפורסם מוסף משותף למעריב ולמקור ראשון שבו יוצגו יוזמות עסקיות למען החברה והקהילה בישראל. מודל פעולה כזה של כנס אקטיביסטי אינו חדש בישראל – עיתון דה-מרקר היה החלוץ לקשור באופן גלוי וראוי בין סדר יום תקשורתי ליצירת שינוי חברתי באמצעות כשייסד את כנס ישראל 2021 לפני כשנתיים. בעידן בו העיתונים הופכים פחות רלוונטיים כספקי חדשות, נדמה כי ישועתם תבוא להם מהפיכתם לגוף אקטיביסט מוצהר אשר זוכה בתמיכה ציבורית בהתאם ובזכות סדר היום אותו יבחרו לקדם.

מעלה אל-על
בשבוע שעבר נערך טקס הגמר של מחזור י"ח של בית ספר 'מעלה' בו חולקו פרסי הצטיינות לתלמידים המצטיינים. בפרס הסרט העלילתי מטעם עיריית ירושלים (וגם בפרס הסרט היהודי) זכה הסרט 'זר לא יבין זאת' שמתאר את עולמו של תלמיד ישיבה הנמצא במשבר. כנראה שח"י שנים של קולנוע דתי מצליחים לגרום אפילו לזרים להבין זאת. עדות נוספת לכך שהגבולות בין המיינסטרים והסקטוריאליות מיטשטשים היא העובדה שכיום סרטי מעלה מוקרנים גם בטיסות אל-על, ביניהם מככב גם 'פינוי' סרטה הסוריאליסטי של שושה גרינפלד משנת 2001.

לונדון לא מחכה
בשבוע שעבר חזרתי מביקור בלונדון לאחר 17 שנים שלא הייתי שם. רבות נכתב על השינויים הדמוגרפיים שעברו על לונדון בשנים האחרונות עם הגעתם של מהגרים רבים מאסיה לבריטניה. זה ישמע אולי מינורי, אבל את השינוי הרגשתי דווקא ברכבת התחתית, אשר בחלק מהתחנות קרא הכרוז לעולים לרכבת להמתין עד ליציאתם של היורדים ממנה, קריאה אשר לא זכורה לי מביקורי הקודם בעיר פשוט מכיוון שלא היה בה צורך. ואם בלונדון לא מתביישים לעשות בה שימוש, ראוי לאמץ אותה גם ברכבות ישראל, קלות וקשות כאחד.

חניית ביניים
רעיון נוסף שניתן לאמץ מהאי הבריטי הוא מדיניות תשלום דוחות החנייה העירוניים. בישראל, שלב קליטת דוח החנייה מורכב משלושה צעדים: השמעת קללה נמרצת כלפי הפקח, בדיקת סכום הנזק והעפת מבט על מועד התשלום האחרון, תוך תקווה שהעירייה תיחרב בטרם יהיה צורך לשלם את הקנס. משלב זה ועד מועד הפירעון, חולפים בראשו של בעל הרכב שלל מחשבות ותירוצים כיצד לתחמן את המערכת במטרה להתחמק מתשלום הקנס. חלק מהישראלים ייכנעו ויחליטו לשלם בלב כבד את הקנס, בלי לספר כמובן לאף אחד. חלק אחר באוכלוסייה, לא קטן כל כך, יתחיל לנהל מגעים עם הרשויות שיעלו לכל הצדדים פי כמה משווי הקנס המקורי. באדינבורו הסקוטית לדוגמא, החליטו לעשות מעשה חינוכי ועל דוח החנייה מודגש באופן בולט כי מי שמשלם את הקנס תוך שבועיים זוכה מיידית בחמישים אחוז הנחה. יש לי תחושה שרעיון כזה בישראל יכול לחסוך הרבה כאב לב לנהגים והרבה כאב ראש לעיריות.

מרכז המפלגה
לקח זמן, אבל בסוף הבנתי למה הם קוראים לעצמם שמאל-מרכז. זה בגלל שרוב השמאלנים הם מהמרכז (אין באמור לעיל כדי לקבוע שרוב אנשי המרכז הם שמאלנים).

מי שמלכלך
במסגרת פאנל פוליטי שנערך בתיכון אליאנס, דרש פאר ויסנר, נציג מפלגת הירוקים, ממנהלת בית הספר לאפשר למספר תלמידים שהורחקו להגיע ולצפות בפאנל. אם ויסנר באמת היה מעוניין לסייע לתלמידים, היה עליו לפנות למנהלת באופן דיסקרטי. ויסנר העדיף את הפרובוקציה שבהשפלת המנהלת אל מול תלמידיה על מנת להגיע אל מסכי הטלוויזיה. התנהגותו מעידה על כך שהוא לא ראוי להיבחר כאיש ציבור, ובוודאי לא ככזה בעד אג'נדה סביבתית. אחרת ברור מה היה עליו לעשות על מנת להפוך את העולם למקום עם פחות זבל.

שכבה בלי גיל
ניתוח עומק של הסקרים מעלה שהצעירים מצביעים יותר לימין, מבוגרים יותר לשמאל וגופות יותר לחרדים.

אחריי
המבול.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה