יום שני, 21 בינואר 2013

בחירות בסימן שאלה



הבחירות לכנסת ה-19 יערכו תחת הרושם הציבורי של מה שהיה הוא מה שיהיה ועל כן רבים בציבור מגלים אדישות או לחילופין מרשים לעצמם להצביע עבור מפלגות מצב רוח. בפועל, הבחירות רחוקות מהכרעה מארבעה טעמים מרכזיים: ראשית, משום שתוצאות הבחירות ייקבעו במידה רבה על בסיס אחוזי ההצבעה, הן של הציבור הכללי, והן של מגזרים מסוימים בחברה הישראלית. סביר להניח שבקרב קבוצות שונות נוכל לראות בדפוסי הצבעה שונים אשר יכולות להיות בעלות משמעות דרמטית על תוצאות הבחירות.

שנית, משום שישנן מפלגות רבות (ובראשן קדימה, עוצמה לישראל, עם שלם, עלה ירוק וארץ חדשה) שנמצאות על גבול אחוז החסימה, ולהצלחתן / כישלונן להיכנס יכולה להיות השלכה על גודל הגושים. לדוגמא, כניסתה של עוצמה לישראל לכנסת בשילוב העובדה שברור כי לא תשב באף קואליציה, גורעת למעשה מגודלו של גוש הימין. דוגמא נוספת: במקרה של קדימה, מצד אחד (זה של מופז), היא תרצה להיות חלק מהקואליציה של נתניהו. מצד שני (זה של אולמרט), יש לה מוטיבציה לשמש כאופוזיציה לוחמנית כמפלגת מדף המייחלת לחזרתו של אולמרט. לכל אלה יש להוסיף את הרב אמסלם שכניסתו לממשלה עלולה להוות סדין אדום בפני ש"ס ולהותיר דווקא אותה מחוץ לקואליציה.

שלישית, מפני שבמידה רבה הבחירות הללו הן למעשה על אופייה של הקואליציה העתידית. מכיוון שבמישור המדיני לא צפויות התפתחויות משמעותיות (אובמה ימשיך ללחוץ על ישראל, אבו מאזן ימשיך בסירובו לשבת למשא ומתן, נתניהו יקבל גיבוי בנושא האיראני בכל הרכב קואליציוני) אזי המשמעות המעשית העיקרית של הקואליציה תהיה על יכולתה לפעול לקידום סדר היום האזרחי: תיקונים בשיטת הממשל, מתן מענה בסוגיות דת ומדינה ועידוד השוויון בנטל. בכל אחד מהנושאים הללו, מהוות המפלגות החרדיות חסם פוליטי. האפשרות להשאיר את החרדים מחוץ לקואליציה אינה על השולחן, מכיוון שבתצורה הפוליטית הנוכחית, נתניהו לא יוכל לסמוך על כך ששאר שותפיו לא יבריזו ברגע האמת (ע"ע הבריחה החפוזה של מופז מהממשלה לפני כחצי שנה) וכן משום שתנאי הכרחי לקידומו של כל הליך המבקש לשנות את אורח חייהם של האוכלוסייה החרדית, צריך להיעשות בהסכמה ובשותפות הם הנהגתם הפוליטית.

רביעית, מכיוון שיש רשימות רבות שמכילות סתירות פנימיות שעלולות לפגוע ביציבותן שלהן. איזה נושא יותר חשוב לציפי לבני: הדגל המדיני בו היא מנופפת כיום, או הסוגיה החרדית שבשמה סירבה להקים ממשלה בראשותה בעבר? כיצד זה שצירפה למפלגתה את אלעזר שטרן תוך הבטחה להעניק לו חופש הצבעה דווקא בנושאים מדיניים? גם במפלגת העבודה לא הכול ברור. האם שלי יחימוביץ' תשמור על מעמדה כראשת המפלגה שהחליפה בעשור אחד חמישה מנהיגים (לשם השוואה, מאז קום המדינה לליכוד היו ארבעה מנהיגים בלבד)? וכיצד תפעל מפלגת 'יש עתיד'? כמו עופר שלח ויעל גרמן או כמו הרב שי פירון וד"ר עליזה? והבית היהודי – האם הכללתו בקואליציה תמתן את החלקים הקיצוניים ברשימה או שחבריו לא יוכלו להישאר תחת קורת גג אחת לאורך זמן? ומי יהיה המנהיג של ש"ס אחרי הבחירות: ישי המקורב לנתניהו או דרעי המקורב לחיים רמון?

גם בליכוד ביתנו לא צפויים חיים קלים: מדובר בשתי מפלגות שלא ברור כמה זמן יחזיק האיחוד הפוליטי ביניהן. עם זאת, באופן אירוני למדי, דווקא להן, שלא פרסמו מצע משותף לקראת הבחירות, סדר היום הברור ביותר, שהביא אותן לעשות מעשה ולרוץ יחדיו. אלא שקמפיין עלוב שהתמקד דווקא בראש הממשלה שממילא אין לו מתחרים והסתיר את הנבחרת המנוסה מאד ביחס לכל רשימה אחרת, מביא אותנו לשאלה הגדולה של הבחירות הללו: כמה כוח יינתן לבנימין נתניהו על מנת שיוכל להקים ממשלה שלא תיסחט על ידי מגזרים שונים ותוכל לפעול למען טובתם של כלל אזרחי ישראל.

אז מה להצביע? התשובה יחסית פשוטה דווקא מכיוון שמדובר על ממשלה שסדר היום האזרחי שלה הוא זה שנתון בסימן שאלה, בהתאם למידת כוחם של המפלגות החרדיות בקואליציה. על כן רצוי להצביע לאחת מהמפלגות הלא חרדיות שצפויות לשבת בקואליציה (ליכוד ביתנו / יש עתיד /  הבית היהודי ולאופטימיים מביניכם: גם עם שלם). איזו מהן? אני מציע לכם את מבחן המשרד: חישבו על המשרד הממשלתי החשוב ביותר בעיניכם (בטחון / חוץ / אוצר / שיכון / חינוך / משפטים / אחר) והצביעו למפלגה לה אתם מייחלים שתחזיק באותו תיק נכסף.

ואם כבר התכנסנו, מצורף ההימור שלי לתוצאות הבחירות, שיוכיח אחת ולתמיד שאני לא שוטה:

ליכוד ביתנו - 31
העבודה - 18
הבית היהודי - 13
ש"ס - 13
יש עתיד - 13
מרץ - 7
יהדות התורה - 5
התנועה - 5
עם שלם - 4
המפלגות הערביות - 11

עכשיו לכו להצביע.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה