יום שישי, 22 בפברואר 2013

לא אקטואלי - 22.02.13


רעה חולה
ביום ראשון האחרון נערך כנס מטעם מכון ירושלים לחקר שווקים בנושא 'מעורבות ממשלתית בבריאות הציבור'. במסגרת הכנס הוצגו אספקטים שונים שמראים כיצד כוונותיה הטובות (לעתים) של הממשלה דווקא פוגעות בציבור. כך לדוגמא הראה החוקר ירדן גזית כיצד המדינה פוגעת במוטיבציה של אזרחיה לעסוק בספורט כשמחייבת אותם לעשות על חשבונם בדיקות מאמץ יקרות כתנאי להרשמה לחוגים, בזמן שהיא עצמה לא עומדת בסטנדרט שקבעה, כמו במקרים של גיוס חיילים לשירות קרבי בצה"ל. כנראה שמישהו חושב שאם זה לא כושר קרבי, אז זה לא חשוב.

שלום במרומיו
ביום שני הושקה בתל אביב המהדורה העברית הספר 'סינדרום אוסלו', פרי עטו של קנת לוין, פסיכיאטר מאוניברסיטת הרווארד. במסגרת האירוע, הציג יהודה וגמן, היסטוריון צבאי, את אחד הכשלים שהביאו לאסון אוסלו: המעורבות של הצבא במאמצים הדיפלומטיים להביא שלום. לפי וגמן, את שורשי התופעה ניתן היה כבר לראות בימים שלפני מלחמת יום כיפור, עת משה דיין, אז שר הביטחון, לבש גם את כובע המצביא ובמקביל פעל במישור הדיפלומטי. המסקנה המתבקשת פשוטה: אם הצבא רוצה לסייע בהבאת שלום, כל מאמציו צריכים להתמקד בהכנה למלחמה הבאה, כמו שאמר וגטיוס הסופר הרומי כבר במאה הרביעית: הרוצה בשלום ייכון למלחמה.

חצי נחמן
עוד הוכחה שהימין מטומטם: להעניק את פרס ישראל למישהו שלא יוכל לחתום על עצומות?

נתיב העׂשרה
בשבוע שעבר נערך בירושלים יריד הספרים הבינלאומי. היום, מדובר במפעל תרבותי פורח, אבל עד לפני לא הרבה זמן, היו מי שניצלו אותו למטרות אחרות: על פי הספר  החדש של מרכז זלמן שזר, 'בנתיב הדממה – הפעילות החשאית למען יהודי ברית המועצות', הסתייעו אנשי 'נתיב' בבימה המקבילה במוסקבה על מנת לסייע לקהילה המקומית כבר משנת 1977. זו הייתה רק אחת הדרכים בהן פעלו שליחי הארגון ואותן מתאר הספר באופן קולח, עוד מהימים שהפעילות הציונית באימפריה הסובייטית הייתה פחות קולחת.

במקום סקרנים
פקקים בעליה לירושלים בגלל שקדיות.

ישנן מנות
אחד הדברים המיוחדים בימי הפורים היא האפשרות של כל אחד ואחת לבלוט בשטח בדרכו שלו. המציאות הזו מיושמת לא רק ברמה הפרטית, אלא גם בארגונים אזרחיים המבקשים להיעזר בחג על מנת לקדם את מטרותיהם המבורכות. לדוגמא: 'מפעלות הציונות הדתית' נעזרו באלפי בני נוער על מנת לחלק משלוחי מנות למשפחות שכולות ונפגעות טרור. במקביל, חילקה עמותת גשר משלוחי מנות לחיילים חרדים ודרוזים. משלוחי מנות מקוריים במיוחד ניתן למצוא באתר מדרשת, דרכו ניתן לשלוח שני דפי מקורות במגוון סוגיות הקשורות לפורים.

דילמה יהודית
החודש נערך במכון הרטמן דיון של בית המדרש ליהדות וחברה אודות הקשר בין החברה הישראלית ויהדות העולם. עד כמה סדר היום הישראלי שונה מסדר היום של יהודי ארצות הברית תעיד העובדה שבשבועות האחרונים הנושא הכי חם בקהילה היהודית לא היה הבחירות, כי אם נשות הכותל, עד כדי כך שראשי הסוכנות היהודית מצאו עצמם כמתווכים בין יהודי אמריקה לבין הרשויות בישראל. אחת ההצעות שהועלו הייתה לאמץ מודל הקיים במספר מדינות בעולם לפיו ניתן ייצוג בפרלמנט המקומי גם לאזרחי המדינה החיים בחו"ל – מודל שמאפשר את השמעת קולם של יהודי העולם בכנסת ישראל. מדובר ברעיון טוב, אך נראה שרצוי קודם לדאוג לכך שקולם של כלל המגזרים והאוכלוסיות יישמע באמצעות יישום של בחירות אזוריות.

כנסת הגדולה
אתם מכירים אותה בתור הכנסת ה-19. ברוכים הבאים לכנסת הפייסבוק הראשונה.

טיפול לוגיה
מספר טיפולוגי הוא מספר בעל משמעות מיוחדת על פי תרבויות ומיתוסים שונים. דוגמא: בכנסת ה-19 יש 27 נשים שמכהנות כחברי כנסת. אותו מספר חברי כנסת יש במפלגות אשר בראשן עומדות נשים. עבור מי שמנסה להבין איך זה קרה, ארמוז, כי בגימטריה, 27 שווה ל-'הוא בוגד'.

בין תעמולה לתעלומה
קבלו הימור פרוע: השבוע חתם נתניהו את ההסכם הקואליציוני הראשון של הממשלה שלא תקום, וזאת בהסתמך על ההנחה הבכלל לא מבוססת שאנשים עושים מה שטוב להם. במקרה שלנו, הליכה לבחירות לא חייבת להגיע מצדו של נתניהו. התנאי לכך הוא שיהיו 61 חברי כנסת שיחשבו שהליכה לבחירות טובה להם. עכשיו נעבור למתמטיקה: במקרה של בחירות, המנדטים של לבני נמחקים ועוברים לעבודה / לפיד. חלק ניכר ממצביעי הליכוד לא מבסוטים ממה שקורה, וגם קולות שלהם יזלגו ימינה. המשמעות היא שללפיד ולבנט, שווה לשמור על הברית שלהם, גם במחיר של הליכה לבחירות. זה 31. אליהם אפשר להוסיף את הערבים + מרצ + העבודה (32). יחד יש 63. נכון שיתכן שחלק מחברי הכנסת שבשולי הרשימות הנ"ל עלולים לא לרצות לקחת את הסיכון, אבל מצד שני, יכול להיות שיש גם כמה ח"כים מהליכוד ביתנו שצפויים לא להיות מבסוטים מהתפקידים שיקבלו או לא בקואליציה הקרובה... בקיצור, אם ללפיד ובנט יהיה את האומץ, הולך להיות פה מעניין. ודבר אחרון, הליכה לבחירות היא לא התסריט היחיד לאי הקמתה של הממשלה במתווה שביבי ולבני חותרים אליו. תנו לדמיון להתפרע. הפוליטיקה הישראלית כבר הוכיחה שאין לה חוקים.

כתבי קודש
בעקבות יציאתם של כמה מחברי הכנסת הערבים ממליאת הכנסת לפני השמעת ההמנון הלאומי, תהתה חברת הכנסת הטרייה ד"ר רות קלדרון מעל דף הפייסבוק שלה מהן האפשרויות להתאים את ההמנון לכלל אזרחי ישראל. בתגובה, טען השר אלי ישי כי שינוי המנון המדינה הוא פגיעה במדינה היהודית. זה שלש"ס יש מאפיינים ציוניים לא מעטים זה לא חדש, אבל עדיין – מעניין לראות כיצד קדשה המפלגה החרדית את המוסד האזרחי חילוני שנקרא המנון מדינה. הסבר אפשרי אחד לכך הינו שהחרדיות הספרדית תמיד הזדהתה עם המדינה ומוסדותיה, אבל לי יש הסבר נוסף: הפוסט מודרנה והגלובליזציה הפכו את מוסד המדינה מאיום על הקהילה החרדית לאינטרס שלה.

בא רק או במה
ושוב השמאל הישראלי מחליט ללמד את העם בישראל שיעור בדמוקרטיה: זוכרים את הקטע הזה עם הבחירות שהיו לא מזמן? אז אף אחד לא באמת התכוון לזה. לפי 'שלום עכשיו', חברי הכנסת לא באמת מייצגים את העם, שמקום מושבו מצטמצם לתל אביב. משכך, הזמינה התנועה על גב הפייסבוק את הנשיא אובמה לבוא ולנאום בכיכר רבין, כאילו הכנסת היא לא הריבון, וכאילו לישראל אין עיר בירה ששמה ירושלים. למרות שאם תשאלו את נתניהו לגבי העניין, הוא בטח מעדיף שסופת השלגים בארצות הברית לא תיפסק עד לאחר מועד הביקור של אובמה בישראל.

נכסי
צמר פלדה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה