יום שישי, 19 באפריל 2013

לא אקטואלי - 19.04.13


חרדים לגורלם
בליל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, הוזמנתי להשתתף במפגש של בית מדרש 'פלוגתא' למפגש שיח בין עיתונאים מהמגזרים השונים סביב שאלת החזון המשותף של החברה הישראלית. חשיבות הנושא, והמועד המיוחד בו נקבע האירוע, גרמו לי לחשוב שזו יכולה להיות פלטפורמה נהדרת לשיח בונה ומקרב. בפועל, בחלק המפגש בו נכחתי, צפיתי במפגן אוטיזם חרדי. אחרי הרצאה לא קצרה מפי פצוע במלחמת יום כיפור שכל מטרתה הייתה להראות שיש גם חרדים בצבא כאילו היינו תלמידים בכיתה י', עלה איש תקשורת חרדי שטען במילים יפות ומתק שפתיים כי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל נועד למעשה לשמש ככלי להסתה נגד החברה החרדית. הרגשתי שאני חוטף אגרוף בבטן, כאילו אני נמצא באירוע לציון הנכבה ביום העצמאות ממש. בחרתי לעזוב את האירוע, מיד לאחר שטענתי מדוע לא נכון ולא ראוי לנהל דיון מהסוג הזה דווקא בערב יום הזיכרון. אמנם מטרת הערב המוצהרת הייתה לקרב בין חלקי החברה הישראלית, אבל אני למדתי שיעור שאני לא אשכח הרבה זמן: החברה החרדית, או לפחות אנשי התקשורת שלה, עדיין לא בשלים ולא מבינים מה זה להיות חלק מהחברה הישראלית.

קו לא ירוק
עד לא מזמן היה נהוג לטעון נגד הארגונים הסביבתיים כי הם עושים באג'דנה הירוקה קרדום לחפור בו ולקדם סדר יום שמאלני. אולי זה גם היה נכון לגבי חלק מהארגונים, אבל התמונה כיום הרבה יותר מורכבת ומאוזנת. לדוגמא, החברה להגנת הטבע, רשות הטבע והגנים ואיגוד ערים לאיכות סביבה מובילים בימים אלה קמפיין נגד כוונת המינהל האזרחי להקים אתר סילוק פסולת בשמורת טבע נחל מכוך אשר בצפון מדבר יהודה. לימניים עקשנים שלא השתכנעו מהטיעון הסביבתי נספר כי האתר יוקם באזור C, במימון הבנק הגרמני, וישמש אוכלוסיה פלסטינית בלבד. עכשיו זה מספיק חשוב?

כריש נדלן
ב-52 שנות קיומו, התחלפו השרים העומדים בראשות משרד השיכון והבינוי לא פחות מ-24 פעמים. בדיקה עבור משרדי ממשלה רבים אחרים, תעלה תוצאות דומות. מצדו השני של המטבע, המציאות הפוליטית בישראל מביאה פוליטיקאים רבים לקום בבוקר מבלי שיזכרו באיזה תפקיד הם מכהנים כיום. מציאות זו ודאי אינה מעלה את מקצועיות עבודתה של הממשלה. על כן, ההחלטה החשובה ביותר של כל שר חדש הינה לגבי זהות מנכ"ל המשרד. לפיכך, טוב עשה שר השיכון והבינוי הנכנס, עת החליט למנות את שלמה בן-אליהו כמנכ"ל משרדו. את בן, כך הוא קרוי בפי חבריו, זכיתי להכיר במסגרת פעילותי במכון לאסטרטגיה ציונית, עת ביקש לתרום לנו מזמנו ומרצו על מנת לסייע בקידום תוכניות להסרת חסמים ולהורדת מחירי הדירות, עוד הרבה לפני כל מחאה חברתית. האיש התגלה כמומחה, מקצוען ולא פחות חשוב: כאחד שחושב מחוץ לקופסא. אין ספק שמשרד השיכון נמצא בידיים טובות. הצלחתו – הצלחתנו.   

מצלמות לא שבורות
השנה יוענק זו הפעם השישית אות עוז ציון הידוע גם כפרס מוסקוביץ' לציונות. אלא שהשנה, בנוסף לשלושת הזוכים על פועלם החשוב במשך רוב חייהם, החליטה ועדת הפרס להעניק גם אות מיוחד, רוח ציון, ליזמים צעירים. בפרס זה זכו השנה שניים: מיכל ברקאי, שמקימה בימים אלה מכינה קדם צבאית מיוחדת לנשים בלבד, ואמוץ אייל, שייסד לפני מספר שנים את ארגון 'תצפית'. 'תצפית' החלה כתגובה לפרויקט המצלמות של 'בצלם' וזאת במטרה להביא את התמונה הגדולה של המציאות ביהודה ושומרון לציבור הרחב. כיום מונה הארגון כבר יותר מ-150 צלמים מתנדבים, ובחישוב אחר: 30 מצלמות שלמות על כל מצלמה שבורה.

לפני הספירה
המחלקה למורשת ישראל של הערוץ הראשון פצחה ביוזמה יפה, בה מדי ערב מציג נעם יעקבסון, המוכר לכם מאתר 'לאטמה', את ספירת העומר היומית באופן מקורי וחדשני למדי – ולא רק ביחס לאותה שקופית מיתולוגית עתיקה בה הוצג מניין הימים לעומר. מה הסיכוי שרשות השידור ועובדיה לא יפספסו אף יום שידור שבועות ויזכו את הציבור בספירה רצופה? תלוי בעיקר בכמה מהר יגלה מאן דהוא כי זו הפעם הראשונה בתולדות המחלקה למורשת ישראל כי היא משדרת בשבת, ממש לפני 'יומן' (לא זה שאתם אוחזים בידיכם – אלא תוכנית האקטואליה).

יקיצה מאוחרת
הסיפור הזה של נשות הכותל מאד נוגע לליבי. אין סיבה שחופש הפולחן לא יישמר לכל יהודי אשר רוצה לממש את מנהגיו ברחבת הכותל. אבל תחקיר עומק שערכתי מעלה כי אחוז ניכר מנשות הכותל כלל אינן רפורמיות ונגוע בצביעות. איפה עוד יש רפורמים שמתפללים בשבע לפנות בוקר?

קורבן לא תודה
עוד מישהו פה רוצה קבב?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה