יום שישי, 17 במאי 2013

לא אקטואלי - 17.05.13



אבן דרך
במסגרת טקס פרס מוסקוביץ' שנערך בשבוע שעבר, נסע אוטובוס ישראלי לאירוע קבלת הפנים דרך שכונת א-טור שעל הר הזיתים. באוטובוס שהו בין השאר פרופ' ישראל אומן, פרופ' משה ארנס, אביגדור קהלני, צ'רנה מוסקוביץ', מאיר פורוש, ד"ר צבי צמרת, יגאל כהן אורגד ועוד רבים וטובים. ברחוב הראשי, לאור היום, עמד לו נער כבן 18, אפילו לא רעול פנים, וזרק להנאתו אבן די גדולה על האוטובוס הישראלי. כדרך הבנאליות של הרוע, אותו מחזה בדיוק התרחש גם בדרך חזרה, כשאין זכר לכוחות ביטחון בשטח. הפעם הנער (אותו נער?) כבר זרק שתי אבנים, נשאר במקומו, ואפילו לא חשב לברוח הזמן שהרחוב המשיך בסדר יומו כאילו לא קרה כלום. 46 שנה אחרי שחרור ירושלים מהכובש הירדני, ירושלים עדיין לא בריבונות ישראלית. עם כל הביקורת על מחדלי אותו אירוע, יש מקום להיות אופטימי לגבי עתידו של המפעל הציוני. כל עוד אויבנו יזרקו אבנים ואנחנו נכנוס אותם, השיירה הציונית תמשיך בדרכה.

שיעור באזרחות
לפני ארבע שנים פרסם המכון לאסטרטגיה ציונית מחקר מקיף אודות הוראת האזרחות. בעקבות הממצאים ביצע משרד החינוך שינויים דרמטיים בתוכנית הלימודים, אשר בעבר שם דגש על שיח זכויות והזניח את העיסוק במאפייניה של ישראל כמדינה יהודית. כמהלך משלים לצעדים שננקטו במשרד החינוך, מפרסמת המכללה למדינאות סדרת חוברות אשר נועדה לסייע למורים בהטמעת החומר הנלמד בדגש על מספר נושאים: לאומיות יהודית, ישראל כמדינת לאום, הרקע ההיסטורי להקמת המדינה והעם היהודי בתפוצות. על פניו, נראה שמדובר במהלך פדגוגי משמים. בפועל מדובר בלא פחות מאשר מהפכה חינוכית, במסגרתה העיסוק במאפייניה של המדינה היהודית פורץ הרבה מעבר לשאלת הדגל הזה וההמנון ההוא.

שפה משותפת
אעלאם, מרכז תקשורת לחברה הערבית הפלסטינית בישראל, מפרסם דוחות חודשיים על 'הסתה וגזענות בתקשורת העברית'. לטענתם הכותבים (האנונימיים), הסקירה מבוססת על רשימה של 16 אמצעי תקשורת כתובה, אלקטרונית ומקוונת. לפי ממצאי הדוח – מצבה של החברה הישראלית לא רע כל כך. לדוגמא, על פי הסקירה, בחודש פברואר נמצאו 5 כתבות גזעניות בלבד, כשלפחות לגבי חלקם כלל לא ברור על סמך מה נכללו בה. מה שהרבה יותר מטריד היא העובדה שנראה כאילו לכותבי הדוח שליטה חלקית בלבד בעברית, ולכן הטקסט בה דל ורצוף שגיאות. עם גזענות או בלעדיה, תנאי הכרחי לדו קיום בין האוכלוסיה היהודית לאוכלוסיה הערבית הינו שפה משותפת. נדמה שהדוח הזה מהווה סממן נוסף לכך שערביי ישראל מעוניינים פחות ופחות לשלוט בשפה העברית – עובדה שראוי להכיר בה לפני שמפנים את האצבע המאשימה בהתאם לכיוון הרוח.

בנק אדם
כחלק מההסכם להקמת מגדל המשרדים להנהלתו הראשית, התחייב בנק דיסקונט לבצע פרויקט שימור. המבנה הזוכה הינו בית שיף, מבתיה הראשונים של אחוזת בית, השוכן על פינת הרחובות הרצל ולילנבלום. במסגרת הפרויקט, שונה ייעודו של המקום והפך למוזיאון הרצלילנבלום לבנקאות ונוסטלגיה תל-אביבית, בו מוצגות תערוכות מתחלפות. החל מהחודש שעבר, מוצגת במקום תערוכה חדשה, מושקעת ומעוררת השראה: 'עטורות – חלוצות וחולמות' אשר מביאה את סיפורן של עשרות נשים מהעבר וההווה, המעצבות את דמותה של החברה הישראלית בשלל תחומים. הכניסה למוזיאון הינה ללא עלות וללא עמלות.

פריצת דיסק
לפני כחמש שנים, התאגדו להם מספר נגנים המתמחים במוזיקה אתנית והקימו את אנסמבל 'ניגון ירושלמי' במטרה לנצל את העושר התרבותי והמוזיקלי הטמון בהיותה של הבירה עיר של עולי רגל. בימים אלה מוציא ההרכב את הדיסק הראשון שלו, 'מבוקש', בו מאוגדים מיטב היצירות והעיבודים אשר מלווים אותם בהופעתם המרגשת 'תפילת עליה'. שווה לרכוש את הדיסק ולו בכדי להתענג על הצלילים המופקים על ידי כלי ההקשה והמיתר הייחודיים בהם משתמשים הנגנים המוכשרים.

מחאה בסימן שאלה
הרבה חיצי ביקורת הופנו כלפי המחאה החברתית של קיץ 2011. ראשית, בשל מטרותיה הלא ברורות, אשר באו לידי ביטוי במערכת הבחירות האחרונה, בה רבים מהמצביעים התלבטו בין שלי הסוציאליסטית ללפיד הקפיטליסט. שנית, בשל הניסיון להשיג מהפך פוליטי מדיני באמצעות סדר יום כאילו חברתי. נדמה שהניסיון המחודש לרכב על גלי המחאה ההיא רוכב גם על אותן טעויות ומוסיף חטא על פשע: מה הקטע של עוד מחאה חברתית? אם המחאה הקודמת הצליחה, אז מה רוצים עכשיו? ואם נכשלה – אז מה הטעם בעוד אחת? יתרה מזאת: בדמוקרטיה אמיתית לא מפגינים מיד לאחר הקמת ממשלה. לגזור ולשמור לפעם הבאה שהשמאל ינסה להטיף מהי דמוקרטיה.

ללא
עומר ודברים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה