יום שישי, 23 באוגוסט 2013

לא אקטואלי - 23.08.13

מגילת רות
השבוע הודיעה ציפי לבני כי היא ממנה את פרופ' רות גביזון על מנת להגיע לנוסח מקובל עבור חוק יסוד: מדינת הלאום. למעשה, הבחירה בגביזון היא ראויה ועניינית. עם זאת, מדובר בסגירת מעגל בעלת משמעות דרמטית. רק לפני 8 שנים פסל אהרון ברק את כלת פרס ישראל, שהייתה כבר אז מועמדת מטעם אותה שרת משפטים, מלכהן בבית המשפט העליון מכיוון "שהאג'נדה שלה לא טובה לבית המשפט העליון". כעת, ניתנת בידיה של גביזון היכולת לנסח את חוק היסוד שישמש בפועל ככלי לעיצוב בית המשפט העליון העתידי. בהכללה לא גסה ניתן לומר שהשופטים היותר אקטיביסטים נוטים להעדיף את ערכיה הדמוקרטיים של המדינה בכל מקום בו הם רואים סתירה עם אופיה היהודי. לעומת זאת, השופטים שרואים בדמוקרטיה וביהדות ערכים משלימים, מזוהים ממילא כפחות אקטיביסטים. כינונו של חוק יסוד חדש אשר יעניק מעמד חוקתי למאפייניה היהודיים של המדינה, יהפוך בכך גם את השופט האקטיביסט לשמרן, מכיוון שבפועל הוא לא ירצה להידרש להתייחסות לחוק יסוד מפורש בבואו לבטל חוקים. כך למעשה, באיבחת חוק יסוד, יכולה גביזון להשיב לכנסת את מעמדה כרשות המכוננת, תוך חזרה לעידן הפרדת הרשויות של טרום המהפכה החוקתית של אותו אהרון ברק.

בצלם בג"צ
החלטת משרד החינוך לבטל את מבחני המיצ"ב עוררה דיון ציבורי נוקב לגבי טיבם של המבחנים, הצורך בהם והשפעתם. אלא שזהו לא הדיון האמיתי, מכיוון שמשרד החינוך לא באמת רצה לבטל את מבחני המיצ"ב. החלטת משרד החינוך היתה תגובת נגד להכרעת בג"ץ בשנה שעברה שכפתה את פרסום תוצאות המיצ"ב. על פי אנשי חינוך, הפסיקה הזו היא שהובילה לכך שסולידריות ושיתופי פעולה הוחלפו בטבלאות ליגה שמעודדות תחרות דורסנית, הנשרת תלמידים ולמידה רדודה בכל רמות המערכת. ובמילים אחרות: בג"ץ שוב מתערב בנושאים שאין לו מושג בהם, כשהוא עצמו לא זה שנושא בתוצאות. אם תרצו, שיעור באזרחות על ההבדל בין סמכות לאחריות.

חינוך אנתרופולוגי
יוזמה נוספת אותה מבקש לקדם הרב שי פירון היא ביטול חלק מבחינות הבגרות. למרות שהמניעים ליוזמה הם חינוכיים, הם מתאימים לאוטופיה ולא למציאות בישראל. ראשית, משום שעבור בן התשחורת הממוצע, בחינה מסכמת היא המוטיבציה העיקרית לחזרה על החומר והפנמתו. דברים אלה נאמרים מניסיון. את בחינות הבגרות שלי אני עשיתי בתקופה ההזויה בה שר החינוך דאז, פרופ' אמנון רובינשטיין, הוביל את שיטת ההגרלות. במקצועות בהם לא נבחנתי בבגרות, רמת ההפנמה שלי את החומר הייתה נמוכה הרבה יותר. עד היום אני לא זוכר מה למדנו בשיעורי אזרחות. שנית, מפני שבחינה ארצית ומנגנון בדיקה אחיד, הם שמשקפים את רמת הידע של התלמיד בהשוואה לשאר תלמידי ישראל. הרי ברור לכל שברגע שתבוטל הבחינה החיצונית, המורים ובתי הספר יוכלו להתנאות בהישגים מרשימים יותר (וגם מלאכותיים יותר) של תלמידיהם, שגם הם מצידם לא יטמנו ידם בצלחת ויעשו הכל, במובן הכי רחב והכי לא הגון של המילה, כדי לשפר את הציון. בסופו של דבר, התוצאה תהיה גם שהתלמידים יכירו פחות טוב את החומר הנלמד, וגם תעודת הבגרות הממלכתית לא תהווה אינדיקציה לכלום. מציאות זו תביא ליצירת מנגונים חיצוניים מצד אוניברסיטאות, מכללות ומעסיקים, אשר יאפשרו למי שיש בידו אמצעים להגיע להישגים טובים יותר. הפתרון הרצוי טמון בשינוי בחינות הבגרות, ולא בביטולן. לא צריך לקחת קורס פסיכומטרי כדי לדעת את זה.

טוב למות בעד יחצנו
גבריאל בלחסן מצטרף לרשימה ארוכה של שמות מוזיקאים כמו איימי ויינהאוס, ענבל פרלמוטר וקורט קוביין אליהם התוועדתי רק לאחר מותם. זה אמנם מעיד על הטעם המוזיקלי הרדוד שלי, אבל זה ממש לא אומר שצריך למות בשביל יחסי ציבור טובים.

מגיעה לנו לאטמה
בסוף השבוע שעבר הכריזה קרולין גליק, מייסדת אתר ביקורת התקשורת 'לאטמה', על סיום הפקתה של הסדרה השבועית 'מהדורת השבט', עם כישלון המגעים עם הערוץ הראשון. אפשר, ובמידה רבה של צדק, להאשים את הערוץ הממלכתי על כך שלא מיהר לאמץ לחיקו את התכנית הפופולרית. אבל כשלונה של לאטמה הוא כשלונו של המחנה הלאומי כולו, אשר לא השכיל לייצר תמיכה ציבורית שתהווה תשתית לצמיחת אלטרנטיבה גם ללא טובות מחברי רשות השידור. למרבה הצער, גם כשהמודעות הפוליטית גבוהה מאי פעם, והמכות שספג המחנה עדיין צרובות היטב בזיכרון, לאטמה וארגונים רבים וטובים אחרים (מאם תרצו וישראל שלי, דרך רגבים והמכללה למדינאות ועד המכון לאסטרטגיה ציונית בו אני פעיל), נאלצים להתבסס על תרומות מחו"ל.

כוח גברא
באמת שאין לי בעיה עם החומרה החדשה של אותה חסידות שלא מתירה מגע בין גברים. רק שלא יבקשו ממני ללכת בלבוש צנוע ברחובותיהם או חלילה יכפו הפרדה באוטובוסים של גברים מקדימה וגברים מאחורה.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה