יום רביעי, 18 בספטמבר 2013

לא אקטואלי - 18.09.13

תפילת הדרך
יש אנשים שמרגישים יותר קרובים לאל במקומות מסוימים. נניח בכותל, בקברות צדיקים או סתם בטבע. אבל אני הכי מרגיש אותו במטוס, כשאני מקבל שורה שכולה שלי.

ניתוח ראש פתוח
בימים אלה אני משתתף בסמינר של קרן תקווה שעוסק בנקודת המבט המקראית על טבע האדם ומתבסס על הספר 'ראשית חכמה' של פרופ' ליאון קאס. קאס, ד"ר לרפואה ולביוכימיה וחילוני מוצהר, בחר לערוך ניתוח עומק לספר בראשית תוך שהוא מסתמך על היותו של הכתוב מקור חוכמה קדום (בדומה לכתבי אלפטון) ובוחר לדלג על שאלת האלוקות ומקור הטקסט. לאורך 700 עמודים בוחן קאס כל מילה וכל פסוק ומציג גישה פרו מקראית חילונית בריאה. לא אמונה תמימה ולא ביקורת המקרא, כי אם גישה רציונלית לרעיונות פילוסופיים עמוקים המועברים אלינו באמצעות סיפור הבריאה ומעשי האבות: מגבולות המדע, דרך כשלונות הציוויליזציה ועד חשיבות המשפחה. למרות שהספר אינו מתאים לתלמידי תיכון, נדמה כי אם לימודי התנ"ך בבתי הספר הממלכתיים יאמצו גישה דומה, הדבר יוכל להביא להחזיר למקצוע התנ"ך את המעמד הראוי לו.

להרבות רוע
להמחשה, אשתף בתובנה אחת שלי מספר בראשית: מיד לאחר המבול, קובע הקב"ה את עיקרון היסוד כי יצר לב האדם רע מנעוריו. מיד לאחר מכן, מובא פסוק לא לגמרי ברור ("עֹד, כָּל-יְמֵי הָאָרֶץ:  זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף, וְיוֹם וָלַיְלָה--לֹא יִשְׁבֹּתוּ") שנדמה כאילו בא להמחיש את הדטרמינזם של היקום. אלא שאז, באופן מפתיע למדי מברך האל את נוח ומורה לו ולבניו לפרות, לרבות ולמלא את הארץ – לכאורה מעשה שמשמעותו היא הוספת רוע בעולם. דווקא סתירה זו מחייבת להבין כי העובדה שיצר לב האדם רע מנעוריו אינה גזירת גורל וניתנת לשינוי. הייעוד של האנושות, הם הצורך לגבור על אותו יצר רע בד בבד עם פיתוח העולם. ומי שיגידו שאין זה אתגר, אלא תנאי – כי אין יצירה בלי יצר רע, כנראה צודקים גם הם.

ספרות זולה
במסגרת הסמינר התארח צ'רלס היל, דיפלומט ותיק ומרצה ליחסים בין לאומיים באוניברסיטת ייל. במסגרת מסעותיו הרבים בעולם, זכה היל בן ה-77 לקרוא ספרים רבים ולפני שלוש שנים, פרסם בעצמו את הספר "אסטרטגיות על: ספרות, מדיניות וסדר עולמי", בו הוא מציג כיצד הספרות הקלאסית השפיעה והושפעה מהתרבות הפוליטית בעולם המערבי. לטענתו של היל, קריסת הלימודים ההומניסטיים היא זו שמביאה לערעור הסדר העולמי. למרות שאני לא בטוח שאני מסכים עם הטענה, אני מצדד במסקנתו לחזור לקריאה של ספרות קלאסית ואף מוסיף משלי שחשוב להכיר גם את התפיסות של הציוויליזציות האחרות ועל כן ראוי דווקא בימים אלה להיחשף גם לספרות הקלאסית המוסלמית, הסינית והרוסית. בתור התחלה, החלטתי לקבל על עצמי כהחלטה לשנה החדשה לקרוא ספר חדש אחד כל שבוע. או חודש. מה שבא קודם.

על הגובה
פרט קטן ששכחתי לציין הוא שאת הסמינר, כמו גם את הימים הנוראים זכיתי להעביר בניו-יורק, מה שבהחלט הפך אותם לנוראים פחות ומיוחדים יותר. שכן מה יותר מרתק מאשר ללמוד על מגדל בבל מתוך תוכה של בבל המודרנית. זו כנראה רק סיבה אחת, מלבד גובה המגדלים במנהטן, לכך שפה נקראים ראש השנה ויום כיפור High Holidays. אם בענייני גובה עסקינן, בכל פעם שאני מרים את מבטי מהמדרכה וצופה במגדלים שראשם מגיע השמיימה, אני נפעם מכך שעדיין בונים עננים בגובה כזה.

ממלכת יהודה
המפגש עם היהודים, הישראלים ושאר דוברי העברית בעיר לא השאיר אותי אדיש. בשלב הראשון, המפגש החזיר אותי לימים בהם הייתי יותר צעיר, כשהייתי רואה בחורה חמודה, הייתי מנסה לפענח אם היא דתייה או לא. ההליכה בניו יורק עוררה בי תחושה של דה-ז'ה-וו, עם שינוי קל: יהודיה או לא? אחרי כמה שעות (שעתיים בערך), הרגשתי שמיציתי את הקטע, והגעתי למסקנה שהגיע הזמן לעשות משהו עם האמירה שמנהטן היא מושבה ישראלית. נניח לשלב אותה כחלק מהמסלול של תגלית ולהביא את החבר'ה לפה בימי שישי במקום אתם יודעים לאן.

דרך ההליכה
המנהג האמריקאי שהכי שבה את לבי הוא חציית הולכי הרגל את הכביש ברמזור אדום לאחר וידוא שאין תנועה. כך צריך להיות. נדמה לי שהסיבה שאי אפשר לנהוג כך בישראל קשורה לעובדה שבארצנו מסתובבים ברחובות הרבה יותר ילדים, אז אין 'לא נעים' ואין בפני מי להקפיד על דוגמא אישית. אה כן, וגם כי לכאן עדיין לא הגיעה תרבות הכסת"ח. מה שכן הגיע לאמריקה הוא המיתון, שאחד מסימניו הוא אנשים הולכים במתינות ברחובות מנהטן.

ערי מסים
עוד נוהל שהיה חדש לי, הוא שבחלק גדול מהמקומות המחיר לא כולל את מס הקנייה. בהתחלה זה מעצבן לגלות שהכל עולה לך יותר. אחרי קצת זמן זה נהיה הגיוני, משתי סיבות: כך לא צריך לעדכן את כל המחירים מחדש כל פעם שהמס משתנה וכן משום שלרשתות הגדולות יש מחירים אחידים בכל רחבי ארצות הברית, אבל המס לא אחיד בין המדינות.

ברכה לבטלה
ובפינת ההמצאה הגאונית שיש לייבא מיד לישראל: בחלק מהמסעדות הכשרות ניתן למצוא בסמוך לעמדת נטילת הידיים קערה מלאה בחתיכות לחם על מנת למנוע שתיקות מביכות ושאר מועקות. אם הרעיון היה מומצא בישראל ולאחר מכן מופץ בעולם, היה ניתן לקרוא לו: המוציא לחם מן הארץ. לא קרה.

אחות קטנה
תל אביב יקרה, רוצה באמת להיות כמו ניו יורק? בואי נתחיל בלבטל את כל התמרורים שאוסרים על הפנייה שמאלה.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה