יום רביעי, 25 בספטמבר 2013

לא אקטואלי - 25.09.13

מו"מ שמום
כל מו"מ שתחילתו במום, סופו במום.

אתם לו לבד
בשבוע שעבר סיפרתי שאני משתתף בסמינר של קרן תקווה במנהטן, אשר במסגרתו מגיעים מומחים בעלי ניסיון ומציגים את משנתם הרעיונית והמעשית. אחד מהם הוא ג'ון בולטון, דיפלומט אמריקני רפובליקני, אשר היה המנוע העיקרי מאחורי החלטה 4686 של האו"ם ב-1991, שביטלה את ההחלטה המפורסמת הרבה יותר (משום מה) כי ציונות שווה גזענות. בולטון הוא אדם ששווה להקשיב לו. באופן חד וברור הוא מראה כיצד אובמה נמנע מכניסה לכל עימות חדש, אפילו נגד מי שרוצח את השגריר האמריקאי בבנגזי. על כן הוא טוען כי הדבר היחיד שיכול למנוע את התגרענותה של איראן, היא תקיפה ישראלית. לטענתו, תקיפה ישראלית (מוצלחת) היא אינטרס אמריקאי, ואפילו הרוסים ישמחו לשחק את המשחק של אלה שתומכים באיראן אבל מגנים את ישראל. אחרי הכל, גם גרעין בידי משטר איסלאמי קיצוני הוא לא בדיוק חלום ורוד עבורם.

מבחן בג"צ
לאחרונה החליט בג"צ על ביטולו של התיקון לחוק למניעת הסתננות. פסק הדין ניתן פה אחד על ידי הרכב שמנה תשעה שופטים, ביניהם נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס. זוהי הפעם הראשונה מאז מונה גרוניס לנשיאות שבית המשפט פוסל דבר חקיקה. מי שקורא את פסק הדין, צריך לתת את הדעת על כך שאת עיקר ההחלטה לא כתב גרוניס, אלא השופטת עדנה ארבל, אשר טענה כי הפגיעה אינה מידתית ולכך הסכימו במידה כזו או אחרת שבעת השופטים האחרים. גרוניס, לעומת זאת, בחר לפסול את החוק בנימוק הקלוש שזרם המסתננים פסק. נדמה כי גרוניס נמנע מלאשר את החוק בכדי למנוע את הביזיון בו נותר לבדו נשיא בית המשפט בדעת מיעוט. כך קורה שהחלטתו של גרוניס לפסול את החוק, משמשת כגושפנקא להצדקת הפסילה. יתרה מזאת, העובדה שגרוניס השמרן משמש בתפקיד הנשיא, מעניקה, שלא בצדק, לבית המשפט תדמית פחות אקטיביסטית מאשר זו הראויה לו.

מניעים זרים
יכול להיות שזה היועץ המשפטי שביקש שבג"צ ישחרר לו כמה עובדים לנקות את הבית?

שומרי הסף
כדאי שמישהו כבר יגיד לכל כותבי תקנוני הצניעות בבתי ספר יסודיים שככל שחוקי הצניעות נוקשים יותר, כך סף הגירוי המיני של המקפידים עליהם נמוך יותר, ועל כן הסיכוי שדווקא הם יראו בילדות אובייקט מיני - גבוה יותר. מישהו לקח את הקטע של "עשו סייג לתורה" הרבה יותר מדי רחוק. אין בדברים אלה בכדי לומר שאין מקום לתקנוני לבוש (תקראו להם קוד לבוש / תקנוני צניעות, זה לא משנה). הבעיה היא כשלוקחים אותם למקומות קיצוניים והזויים, כמו אורך השרוולים של ילדה בכיתה ב'. לצערי, החברה החילונית לא מציבה אלטרנטיבה טובה יותר. מדי פעם כשאני רוצה להזכיר לעצמי למה אני דתי, אני נזכר איך מתלבשות ילדות בנות 9 בבתי ספר חילוניים ויודע שלא הייתי רוצה שהילדים שלי יגדלו בסביבה כזו. יש שביל זהב, והוא מאד רחב. אין צורך לגלוש לשוליים.

לא מצטער
הכי כיף לגור בדירת ארעי. ככה לא צריך לתור אחר סוכה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה