יום שישי, 11 באוקטובר 2013

לא אקטואלי - 11.10.13

שילונדע
אי שם בשנת 1970 נשא חבר כנסת מתוסכל נאום ארוך בו לעג לסוגיה שפיצלה את המערכת הפוליטית מאז מלחמת ששת הימים. הוויכוח על עתיד השטחים, טען, אינו צריך לחצוץ בין המפלגות הציוניות. בחלוקת הארץ ובחתירה להסדר שלום ראה הכרח, אך כל עוד אין בנמצא הצעה לשלום אמת, זיהה בוויכוח על עתיד השטחים גורם מעכב. במקום זאת האיץ במערכת הפוליטית להתרכז בעידוד העלייה, ביישוב הנגב והגליל ובמימוש השאיפה להיות עם סגולה. את הדברים הנכוחים הללו פרש דוד בן-גוריון, אשר גם כשלא היה רלוונטי מבחינה פוליטית, ראה נכוחה את המציאות. אלא שהמציאות לא ראתה אותו, וכך כל פועלו לאחר סיום כהונתו כראש ממשלה כמעט ולא נחשף. אם תרצו, סיבה מעולה לקרוא את ספרו החדש של אבי שילון, "בן-גוריון: אפילוג". שילון, חוקר למדעי המדינה שגם כתב את הביוגרפיה האקדמית הראשונה על מנחם בגין, זיהה כי מדובר הכתבים הרבים שהותיר אחריו ראש הממשלה הראשון נותרו כשדה לא חרוש שממנו ניתן ללמוד רבות על השקפותיו, תבונותיו וגם טעויותיו. לקרוא עליו ולראות אותנו.

איגבור ציוני
בשבוע שעבר הושק בפאב ירושלמי אתר האינטרנט 'כיכר השוק' אשר נועד לשמש בית מקוון לחברה האזרחית הציונית. מי שקצת בקיא בנבכי הפוליטיקה הבין ארגונית ושיקולי אגו אישיים אשר לא פסחו גם על ארגונים לאומיים, ידע שאין מדובר במעשה טרוויאלי כלל ועיקר. האתר הוקם על ידי חבורה של פעילים מרכזיים בעמותות ציוניות ובראשם אמוץ אייל, המייסד של סוכנות הידיעות 'תצפית' וחתן פרס מוסקוביץ ליזמות ציונית. הזכייה בפרס לא גרמה לאמוץ לנוח על שום זרים. בחודשים האחרונים הוביל אמוץ בשיתוף פעילים ציוניים נוספים, יצירת במה משותפת לשיתופי פעולה שמבקשת להביא לסינרגיה (ובעברית ציונית: איגבור) בין ארגוני החברה האזרחית והחברה האזרחית עצמה. כנסו, כנסו.

שיח זכויות
לרגל 20 שנה להסכמי אוסלו, פרסמה ג'סיקה מונטל, מנכ"לית בצלם, גילוי דעת על הפרות של זכויות האדם שנמשכו גם אחרי חתימת הסכמי אוסלו, הן מצדה של ישראל והן מצד הרשות הפלסטינית. לכך הוסיפה מונטל גם התחייבות לעשות "ככל שנוכל על מנת להבטיח שסוגיית זכויות האדם לא תרד מסדר היום של כל משא ומתן ושתזכה לביטוי הולם בכל הסכם שייחתם". מעניין מה יקרה ביום בו לחבר'ה מבצלם ייפול האסימון שהדרך הטובה ביותר לשמור על זכויות אדם של ערבים במזרח התיכון, היא להעבירם לשליטת ישראל.

קפה לדרך
אני באמת לא מבין מה הבאז הגדול סביב הקפה בחמישה שקלים. כל מתנדב בפרויקט המעברים של זכויות אדם כחולבן, מקבל קפה בקלנדיה בשלושה שקלים. אה כן, ותה בשנקל.

לא פיתה אותי
כשסיפרתי לאמא שכל היום אני לא אוכל כלום חוץ מלאפה אחת, היא אמרה לי שיותר בריא לאכול שלוש פעמים ביום. אבל מה אני אגיד לכם, אחרי שבוע של ניסיון להקשיב לאמא, זה לא קל לדחוף 3 לאפות כל יום.

יצא בחוץ
עם היוודע דבר פטירתו של הרב עובדיה, היה נראה לי שרק אני לא הכנתי מראש משהו לכתוב על לכתו של מרן. לרגע שקלתי לפרסם במקום את מה שיש לי על שמעון פרס. מאז, הספיקו להתחוור מספר תובנות מעניינות: האחת, סוציולוגית, והיא שבעוד שלוש שנים יום הפטירה (העברי) של הרב עובדיה ויום רצח רבין (הלועזי) יתלכדו לאותו יום. מאות אלפי אנשים יהיו בהילולה בעוד מאות אלפי אנשים אחרים, יהיו בטקסי זיכרון. השנייה, פוליטית, היא שאם מחר יש בחירות, ש"ס מקבלת 20 מנדטים. אם בעוד שנה, אולי 6. בתהליך דומה להפליא למפלגות מרכז רבות לפניה.

היורשת
אחת החידות שמעסיקות, ובצדק, את המערכת הפוליטית על מעגליה הרחבים היא שאלת היורש של הרב עובדיה בתפקיד מנהיג הציבור הספרדי. אלא שלא ברור שיהיה רק יורש אחד, ויתכן מאד שאחד מהם יהיה בכלל יורשת. מדובר כמובן על עדינה בר שלום, בתו הבכורה של הרב ומנהיגה בפני עצמה, אשר הובילה על דעת אביה תהליכים מהפכניים ארוכי טווח במגזר החרדי, ביניהם הקמת המכללה החרדית הראשונה. בעבר נשמעה בר שלום כי בכוונתה להיכנס לזירה הפוליטית בעתיד, כשהכוונה ברורה – לאחר 120 של אביה. כעת יש לקוות שלא תקבל רגליים קרות, ונותר רק לנחש באיזו מסגרת תעשה זאת. אם היא תחליט לעשות זאת מחוץ למפלגת הבית, יתכן שיתגלה שהקמפיין שהוביל הרב חיים אמסלם שימש בדיעבד כשכיבה על הגדר עבור החלופה הפוליטית למפלגת ש"ס, אליה חלחלו במשך 30 שנה של פעילות פוליטית לא מעט תהליכי סיאוב וניוון.

ממוצע משוכלל
אחת הביקורות הכי מושחזות והכי מדויקות בארצות הברית נגד הנשיא אובמה היא שהתפקוד שלו הוא ממוצע: פחות טוב מאתמול ויותר טוב ממחר.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה