יום שישי, 18 באוקטובר 2013

לא אקטואלי - 18.10.13


עסקים קטנים
כאשר האיחוד האירופי הודיע כי יחרים את ההתנחלויות, לא היה כל כך פשוט למצוא תומכים ישראלים במהלך, אפילו בקרב תומכי רעיון שתי המדינות. האמת היא שהחברים(?) באיחוד האירופי לא צריכים ללכת רחוק כדי למצוא סנגור להחלטתם. מסתבר שהסוכנות היהודית עצמה מפעילה מדיניות דומה. הדבר נחשף כאשר תושב הר ברכה פנה לקרנות הלוואה ליזמים ועסקים קטנים הפועלות בשיתוף הסוכנות והפדרציות ונענה בשלילה, בנימוק הפורמלי שמדובר בהחלטה של התורמים לתמוך באזורים מסוימים. זה אולי נכון, אבל הסוכנות לא יכולה להתחמק מכך שמשמעות הדבר היא שהסוכנות לא תומכת באופן סלקטיבי בסיוע להקמתם של עסקים קטנים ביהודה, בשומרון, בבקעה ובגולן.

אירופה הקלאסית
זו מסורת אירופאית ותיקה לקבוע ליהודים איפה הם יחיו. חלקים מהם אפילו הגדילו לעשות וביקשו לקבוע גם איפה היהודים ימותו.

ספר ויקרא
יהודי אחד שהאירופאים לא הצליחו להרוג, הוא הסופר היהודי אלי ויזל, לימים חתן פרס נובל לשלום, אשר ספרו החדש, הנשמה המקראית, תורגם לאחרונה לעברית בהוצאת ידיעות אחרונות. בחיבור זה, מתמקד ויזל בעולמם הנפשי והרוחני של גיבורי התנ"ך, מאדם ואשת לוט, דרך נדב ואביהוא ועד אליהו ויונה. ספר זה הוא השני מתוך טרילוגיית הנשמה היהודית, אשר קדם לו כרך הנשמה החסידית והבא אחריו יישא את השם הנשמה התלמודית. את הכרך הנוכחי מומלץ בחום לקרוא בהתאמה לפרשיות השבוע, ולגלות שהמרחק בין הפרשנות הקלאסית לפרשנות המודרנית, לא תמיד כל כך גדול. אולי משום שבכל דור ודור, עומדים עלינו דור דור ודורשיו.

סמי מרצ
תומכי הלגליזציה של סמים קלים לא יכלו לקבל חיזוק טוב יותר מאשר וידויים של תריסר ח"כים, מי ברצון ומי בפחות, כי צרכו בעבר מריחואנה. עדיין לא נמצא חבר הכנסת שיגלה את האומץ לדבר על ההווה ועל העתיד. אלא שייתכן ויש דרך קלה הרבה יותר לשכנע את הציבור הרחב לתמוך בהסדרה חוקית של שימוש בקנביס: על פי מכון ירושלים לחקר שווקים, שוק הקנביס מגלגל כ-2.5 מיליארד ₪ בשנה ב"שחור", מיסויו בדומה לסיגריות יניב הכנסות בהיקף של כ-950 מיליון ₪ בשנה. בנוסף על כך, ביטול אכיפת האיסור הפלילי יחסוך למשטרה ולמערכת המשפט כ-700 מיליון ₪ בשנה. אני מכיר לפחות שר אוצר אחד שהמספרים הללו, יכולים לעשות לו טוב.

על סם
המחשבה הרווחת היא שכל מי שמדבר בעד לגליזציה של סמים קלים מעיד על עצמו שהוא בעניין. אלא שכדי להגיע לקשר היחיד שלי לסמים, צריך להרחיק לימי בצבא, כאשר בשיעור נשק הסבירו לנו על ה-M-16 ובפרט על הקו החרוט עליו, אשר שימש לסימון מרכז הכובד של הכלי ונועד להקל על זיהוי של הברחת סמים בקת הנשק בתקופת מלחמת וייטנאם באמצעות בדיקת איזון. בשלב זה כבר לא הצלחתי לסתום, ותהיתי בקול רם מדי, אם הדבר לא עודד את הברחתם של סמים קלים. העובדה שעד אז (ומאז) לא עישנתי אף סוג של סם (וגם לא הייתי חבר כנסת!), לא נזקפה לזכותי, והועפתי מהשיעור לאחר כבוד. משאר החבר'ה.

עיגול בריבוע
עם פתיחת שנת הלימודים האקדמית, ערך השבוע המרכז לחקר הפילנתרופיה בישראל שפועל באוניברסיטה העברית את המפגש הראשון של סמינר החוקרים. במפגש התארח אורני פטרושקה, יזם הייטק שנעשה מיליונר אחרי מכירת כרומטיס ונהפך גם ליזם חברתי, בין היתר לאחר שהקים את עיגול לטובה, מיזם מקסים שמבקש לעודד תרבות של נתינה באמצעות עיגול עסקאות בכרטיסי אשראי לטובת עמותות ראויות. לפי הנתונים שהציג פטרושקה, עד היום נרשמו למיזם כמאה אלף ישראלים, אשר מעבירים מדי חודש ארבעה שקלים בממוצע. מצד אחד, מדובר בכלי נהדר שבאמצעותו נאספים מדי שנה כמעט חמישה מיליוני ש"ח – כולם עבור מטרות טובות (פטרושקה מממן מכיסו את המנגנון). מצד שני, המחסור באינדיקציה לגבי זהות המעגלים מעלה את החשש כי עבור חלק ניכר מהם עצם ההשתתפות מספקת באופן לא מודע את הצורך בנתינה, גם אם זו מזערית ומסתכמת ב-50 ש"ח לשנה וכך יוצא שכרו של המיזם יוצא בהפסדו.

מעשר אני
בהרצאתו, מנה פטרושקה ארבעה גורמים אשר לדעתו מביאים לנתינה פרטית נמוכה יחסית בישראל: ראשית, ההרגל הישראלי להיות מקבל הצדקה (בעיקר מיהדות התפוצות) ולא הנותן. שנית, הרצון של יהדות העולם לבטא שותפות עם המפעל הציוני מפחית את הצורך בנתינה מקומית. שלישית, בשל הדנ"א הסוציאליסטי שמעודד עבודה והתנדבות עבור הקולקטיב לצד מסים גבוהים שמעבירים את האחריות על הנתינה למדינה. ורביעית, תחושה קיימת של חברה במאבק שמקשה על תודעת ביטחון המאפשרת נתינה. סביר להניח שהניסיון והניתוח של מי שעוסק בפילנתרופיה כבדה כבר יותר מעשור די נכונים. עם זאת, ראוי גם לנסות ולמנף את היתרונות בכך שמדובר במדינה יהודית. לדוגמא, באמצעות קמפיין קידום את רעיון נתינת המעשר. לא לדתיים בלבד.

אחרי מות שהידים
יש סיבה אחת ואחת בלבד, לשחרר מחבלים: כדי שאפשר יהיה להוריד אותם בחוץ.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה